"וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת"
הנהג הפרוע
(על פי הספר 'שיחות לספר במדבר' של הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א, שיחה כט, עמ' שט"ז)
ברחוב הנרקיס חיו התושבים בשקט ובשלווה והכל התנהל על מי מנוחות. זאת, עד הגעתו של יוסי לשכונה.
כיממה לאחר הגעתו נראה יוסי דוהר ברכבו במהירות מופרזת ומוגזמת.
לאחר כמה ימים הבינו תושבי השכונה שהשקט והשלווה אבדה לה עם הגעתו של יוסי, הדייר החדש. בכל שעות היום והלילה היה יוסי נוסע ברכבו במהירות מטורפת, וכלל לא היה שם לב לכך שילדים חוצים מדי פעם את הכביש כדי להגיע לחבריהם שבצד השני. גם מבוגרים נבהלו כשהיה מגיח לפתע מסיבוב, ונראה כי כלל לא מבחין במעבר חצייה המשמש דרך קבע את תושבי הרחוב.
הימים והשבועות עברו ומפלס החרדה הלך וגבר. לא פעם נשמעו צעקות ובכיות של ילד שזה עתה כמעט נדרס תחת גלגליו של יוסי. הכל ידעו שאסון עומד בפתח.
צערם של תושבי הרחוב לא ידע גבול כאשר מוקדני המשטרה הביעו זלזול בבקשת התושבים לעזרה, באמרם שאין להם מה לעשות עם המידע הזה שהרי לא אירע דבר. וכמובן, בקשות התושבים נענו תמיד בכעס כאשר ניסו לפנות בעצמם ליוסי.
כעבור כחודשיים התכנסו דיירי הרחוב לפגישה דחופה. התושבים, שכולם היו יראי שמים החליטו למנות את שלושת רבני וחכמי הרחוב שיחליטו מה לעשות בעניין.
הללו החליטו למנוע מיוסי עליות לתורה וכן סנקציות נוספות, עד אשר יתחייב לנהוג בצורה בטיחותית ושקולה. אולם, גם כעת נראה היה שאין טעם בדבר. נהיגתו הפרועה איימה על כולם.
ערב אחד ישבו השלושה עם עוד מדיירי הרחוב בנסיון למצוא פתרון למצוקתם. לפתע קם בנו של אחד מהם, שמעון שמו, ואמר: "אל תדאגו, יש לי פתרון מושלם כדי לעצור את נסיעותיו המטורפות של יוסי. מיד פירט באזניהם את תוכניתו הערמומית. הללו חשבו כמה רגעים ולאחר מכן החליטו שאין להם מנוס. רק הזהירו אותו לבל ייתפס..
וכך, בשעת לילה מאוחרת כאשר דיירי הרחוב לנים כולם את שנתם יצא שמעון מצויד באולר קטן וחד. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ראה שאיש אינו נמצא וחתך במהירות ובמיומנות את צמיגי מכוניתו של יוסי.
כעבור כמה ימים, בראש חודש אלול, שמעון שמע את קול השופר שמעורר לתשובה, ונזכר במעשה שעשה. כעת, החל לחשוש שמא לא נהג כשורה.
מה דעתכם?
תשובה:
הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א: מאחר ויוסי מסכן את חיי העוברים ושבים, יש בדבר גדר של "רודף", (כלומר, ליוסי יש מעמד הלכתי של אדם הרודף אחר אנשים ומסכן חייהם), וממילא צריכים אנו לעשות את כל מה שבידינו כדי למנעו מפעולותיו המסוכנות ולהציל אחרים מידיו. מכיוון שהוכח שדיווח למשטרה אינו יעיל, מאחר והיא אינה פועלת כל עוד אין פגיעה ממשית, לפיכך מוטל על כל תושב לפעול כמיטב יכולתו, כנגד הסכנה החמורה. לכן מותר היה לשמעון להוציא את האוויר מגלגלי מכוניתו של יוסי אף שכעת היא חונה והוא אינו מסכן חיים ברגע זה.
נוסיף מעט מדברי הגאון הרב נבנצל בספרו שיחות לספר במדבר בהקשר זה: לעיתים אנו שומעים משפט בסגנון זה: "אתמול נהגתי מהר וכמעט התנגשתי - אבל ברוך ה' ! לא קרה כלום". זו טעות. בעצם קרה דבר נורא! התרשלת בשמירת נפשות - ודי בזה! השאר, התוצאות - הן כבר עניין אחר. העבירה של חוסר זהירות תלויה ועומדת, עד שתכפר עליה. אמנם ה' חס עליו וממילא אין צורך לנוס לעיר מקלט, אבל על המעשה יש לשוב בתשובה באותה מידה שצריך לשוב מי שבפועל הרג בשוגג.
הכבישים, הם היום זירת אי-הזהירות והרשלנות. איש אינו מתכוון להזיק, ובכל זאת מגיעים לבית הקברות מדי שנה, לא עלינו, מאות בני אדם. לכן עלינו להתחזק בזהירות בדרכים.
שנזכה לבשורות טובות לבריאות הגוף והנפש!
 
"כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה..."
המחבלים שמתחבאים מאחורי חפים מפשע
(על פי דבר חברון, ח"ג, עמ' שכ"ג)
השעה שעת בין הערביים, אך החיילים אינם נחים כאן כלל. מדי כמה זמן נורים טילים מרצועת עזה. החיילים דרוכים וערוכים לכל תרחיש, כאשר מדי פעם מתבקשים לירות חזרה לעבר מקור הירי.
נראה שחוליית הטרור התחפרה כעת במקום מוצלח שכן קשה מאד לאתרם. לאחר כמה זמן מתבררת התמונה. חוליית הטרור שמונה שלושה מחבלים המשגרים טילים לעבר תושבי מדינת ישראל, מסתתרת מאחורי בניין. בימים הקודמים החוליות הסתתרו גם כן מאחורי מבנים, אך רבים מהם היו נטושים ועזובים. ניכר כי בניין זה אינו נטוש כלל. בתצפית ניכרת תכונה רבה, ונראים אנשים ונשים הנכנסים ויוצאים מהבניין בכל העת.
המפקדים מתחילים להתווכח: יוני טוען: "אין להשיב אש! אם נשיב אש ישנו סיכוי גבוה שאחד מדיירי הבניין ייפגע!" רמי שומע את הדברים ומגיב בכעס: "וכי חייהם שלהם חשובים יותר מחיינו ומחיי עמנו? הרי לשם כך יצאנו לשרות צבאי - כדי להגן על העם והמולדת!" האחרים החלו מתדיינים ומתווכחים. אלו אומרים שאין לפגוע בדיירי הבניין, ואילו האחרים טוענים בלהט שאנו חייבים להגן קודם כל על עם ישראל.
מה עליהם לעשות לפי ההלכה?

תשובה: הגאון הרב דב ליאור שליט"א :
לפי ההלכה צריך לפוצץ את מקום מושבם של המחבלים, גם אם כתוצאה מכך ימותו אזרחים רבים חפים מפשע. היסוד הוא שבמלחמה מותר לעם המותקף להשיב מלחמה שערה, גם אם בצד השני עלולים להיפגע אנשים שאינם חיילים. אם יש לנו יכולת לא לסכן את חיי חיילינו ולהפגיז את הבית ממרחק, יש לעשות כך ולא לסכן את החיילים. מי שמסכן את חיילינו - מתאכזר לבני עמו. מי שפותח במלחמה נגדנו צריך לדעת שהוא מסכן גם את אזרחיו. המקור לכך הוא בדברי המהר"ל שדן מהו היסוד ההלכתי לכך ששמעון ולוי החריבו את העיר שכם כולה במעשה דינה, הרי לכאורה רק שכם וחמור חטאו בעניין דינה ומדוע הרגו את כל אנשי העיר? מסביר המהר"ל - כשהמלחמה היא בין ישראל לעם אחר שהרע לישראל, "אף על גב שלא עשה רק אחד מהם, כיון דמכלל העם הוא, כיון שפרצו להם תחילה מותרים ליקח נקמתם מהם. וכך גם כל המלחמות שהם נמצאים... אף על גב שהיו הרבה שלא עשו כלום - אין זה חילוק, כיוון שהיו באותה אומה שעשה רע להם מותרין לבוא עליהם למלחמה וכן הם כל המלחמות". אין להסיק מכך שצריך לפגוע ללא סיבה באנשים שלא שייכים כלל למלחמה. כאן מדובר באזרחי אויב שנמצאים באותו בית שנמצאים בו המחבלים. התחשבות באויב על חשבון חיילינו לקוחה מעולם המושגים הנוצרי שיש בו רחמנות צביעותית : " מי שנתן לך סטירה בלחי אחת, תן לו גם את הלחי השנייה". כמובן שהם עצמם לא מקיימים את זה שהרי זה נגד הטבע האנושי. לצערנו הרב, יש מי שרוצים למנוע מעם ישראל התגוננות במסווה של רחמנות שלא במקום הנכון ובזה מסכנים את החיילים שלנו.
כעין דבריו של הגאון הרב ליאור שליט"א, כתב הגאון הרב אשר וייס שליט"א (מנחת אשר, בפרשתנו סימן לב'). 1
לסיכום :לפי ההלכה כאשר אין אפשרות אחרת מותר להרוג את האויבים אף שיפגעו אזרחים שאינם מעורבים במלחמה. וכן עושים כל אומות העולם במלחמותיהם.
הבהרת העורך - יש לציין שהתשובה מתייחסת באופן עקרוני לדעת מה ההלכה, ומה צריכים להיות ההוראות של צה"ל, אך התשובה לא מתייחסת לחייל הפרטי...

---