בפרשת אחרי מות מתייחסת התורה לכניסת הכהן לקדש הקדשים פעמיים:

בפעם הראשונה נאמר (ויקרא טז, ב): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

ובהמשך הפרשה (ויקרא טז, יג): וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

נדייק בלשון התורה, בפעם הראשונה התורה אומרת שענן הקטורת מגלה את ה': "כי בענן אראה על הכפורת", כלומר ה' מתגלה מתוך הענן על הכפורת. אבל בפעם השניה – התיאור הפוך לגמרי: "וכסה ענן הקטורת את הכפורת" הענן מכסה ומסתיר.

האם גילוי השכינה התרחש ביום כיפור בתוך ענן הקטורת או שענן הקטורת בעצם מסתיר את ה' מאחוריו?

כדי לברר זאת, נגש בתחילה לברר את משמעותה של מצות הקטרת הקטורת לשיטת הרמב"ם.

הרמב"ם כתב (ד.ט) על מצוות ההקטרה: "צובר את הקטורת על גבי הגחלים בידו, לפנים במחתה, כדי שתהיה הקטורת קרובה לארון, ורחוקה מפניו--שלא ייכווה; וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויוצא וכו'". הרמב"ם הוסיף למצוות ההקטרה, שהכהן צריך לא רק להקטיר אלא גם לשהות בקה"ק. נראה שהרמב"ם למד זאת מלשון המשנה: "צבר את הקטורת על גבי הגחלים ונתמלא הבית כולו עשן". המשנה לא ציינה סתם שהבית נתמלא עשן כי כך פעולת הקטורת. אלא שהשהייה של כהן גדול בקדש הקדשים, היא חלק מעכב ממצוות הקטרת הקטורת. על הכהן לשהות ללא מעשה כל שהוא בקדש הקדשים, עד שימלא הבית כולו עשן.

כך גם ביאר הגרי"ז (יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק) בחידושיו (יומא נב:), שהשהייה בעבודות יו"כ, יש לה הגדרה ושיעור מיוחד, "משום דמעשה הכניסה והיציאה עבודות הם, וגם השהייה שנתנה התורה שיעורים בעבודות אלו". יוצא שכניסתו ונוכחותו של כ"ג בקה"ק היא עבודה. והקטורת לפי זה היא תוספת לכניסתו.

לכאורה, הסברה זו דומה לדעת הצדוקים ח"ו. לשיטתם על הכהן הגדול להניח את הקטרת על גבי הגחלים קודם כניסתו אל קדש הקדשים. לטענתם הקטורת נועדה ליצור מסך מגן לפני הכניסה אל הקדש פנימה, אם כן לפי שיטתם הכניסה היא העיקר. אמנם כשנעיין בדבר נגלה שלא כך הם פני הדברים.

לדעת הצדוקים, העיקר הוא אכן כניסתו של הכהן לקדש פנימה, אבל כאשר הוא כבר בתוך קדש הקדשים, הכהן לא עושה דבר. לעומתם סוברים חכמים, שהכהן עצמו מקטיר את הקטורת בתוך קדש הקדשים. זאת אומרת שמעבר לכניסה אל הקדש פנימה, הקב"ה רוצה בעבודת האדם בתוך קדש הקדשים עצמו. הקטורת אינה מסך מגן בפני השכינה כפי שסברו הצדוקים, אדרבא על הכהן להיכנס כפי שהוא, ללא הגנה אל "מְקום אֵשׁ לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת" ושם לבצע את עבודתו: להקטיר את הקטורת ולשהות בקדש הקדשים, עד שימלא כולו עשן.

מה המשמעות של השהייה בקה"ק? מבואר בגמרא (נג) שחכמים הבינו שהפסוק: "כי בענן אראה על הכפורת" מתכוון לענן הקטורת. כלומר הענן שנוצר מעבודת הכהן, אינו מסך בפני השכינה, ההפך, הוא סמל לגילוי שכינה!

הגמרא למדה מהפסוק: "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ", שרק לכהן גדול לבדו מותר לשהות בהיכל בשעת הקטרת הקטורת. בזמן גילוי שכינה, על הכהן לשהות לבדו עם השכינה. שלא כמו הצדוקים, האדם הקדוש יכול וחייב להיפגש ישירות עם ה', משמעות הדבר היא, שהאדם הקדוש יכול וחייב להיפגש ישירות עם ה'. הכהן הגדול לא עוזב או מתרחק מקדש הקדשים בזמן גילוי השכינה. ההפך הוא הנכון, על הכהן לשהות לבדו עם השכינה, כחתן וכלה בחדר יחוד.

גמר חתימה טובה!