ב"ה השמחה הייתה גדולה. משפחת לוי חיתנו השבוע את בנם הקטן, שמואל, עם בחירת ליבו, חיה. החתונה כמובן הייתה שמחה ומרגשת, וכולם חשו באושרם הרב של שתי המשפחות.
באחת מסעודות ה"שבע ברכות" התארחו הזוג, המשפחה והחברים בבית אחות החתן.
אט, אט החלו אנשים נוטלים ידיהם ומתיישבים לאכול מכל טוב. כולם החמיאו לאחיות ולגיסות החתן שטרחו ועמלו בהכנת המטעמים הרבים. גם האחיינים היו שותפים, ודאגו לחלק לכל המוזמנים את פחיות השתייה האישיות שנקנו על ידי המשפחה המארחת.
תוך כדי פטפוטים, פתח דוד, שכנם של המארחים, את פחית השתייה שהייתה לידו. בעודו לוגם, העיף דוד מבט לעבר הלשונית של הפחית אותה פתח זה עתה, ולא האמין למראה עיניו!
לאחר כמה רגעים הצליח דוד לומר משפט לחברו יעקב שישב לידו : "יעקב חברי היקר, התווית העלובה שאני מחזיק בידי היא לא פחות מאשר אוצר. אם תסכל בצד האחורי תראה שזכיתי ברכב חדיש ומצוין!"
יעקב הסתכל בתווית והבחין לראשונה שבצדה האחורי כתוב: "לקוח יקר, חברת קוקה קולה שמחה לבשר על זכייתך במכונית הפאר של חברת שברולט! בכדי לממש את הזכייה עליך לגשת למשרדי החברה עם התווית ותעודה מזהה."
אם לרגע חשב דוד לשמור על הזכייה בשקט, יעקב, חברו, דאג שלא כך יהיה. תוך שניות, ידעו כל יושבי הבית על זכייתו של דוד.
גם מארחי השמחה שמעו על זכייתו של דוד, אך יהודה, גיס החתן ניגש במהירות לדוד ודרש שישיב לו את תווית הזכייה. "תראה, אמנם אנו חברים טובים, אך אני טרחתי וקניתי את הפחיות הרבות לאירוע. אי לכך אני מבקש לקבל את התווית הזוכה שהרי הכל כאן- מכספי נקנה.
האורחים הרבים, שלפני רגע שרו "קול ששון וקול שמחה" החלו להתווכח למי שייכת תווית הזכייה. ומה דעתכם?
תשובה:
הגאון הרב דוב ליאור שליט"א:
נפסק ברמ"א (חו"מ סימן רל"ב) שאם אדם קנה ממתווך כלי ממתכת, ולאחר מכן התברר שיש בתוך הכלי כסף,+ לא זכה המתווך. ואף שכלי זה היה ברשותו של המתווך, וההלכה היא שרשותו של אדם קונה לו, במקרה שלנו לא קנה, כיוון שלא ידע המתווך על קיומו של הכסף, ואין מצוי כלל שיתגלה הכסף ע"י המתווך (על פי תוס' בבא מציעא, דף כו' עמ' א, ד"ה 'דשתיך') .
לפי זה, לכאורה גם במקרה שלנו יהודה, בעל הסעודה לא זכה בתווית הזכייה, אלא דוד זכה בה, שכן בעל הסעודה לא ידע שהיה בידו תוית זכייה, ולא התכוון לזכות בה.
אולם לאחר העיון נראה שאין העניין דומה. במקרה שלנו היות שהחברה מפרסמת שמי שימצא בבקבוקים שלה או בפחיות תווית זכייה יזכה בפרס, ואנשים יודעים מזה, יש להניח שבעל הבית חשב גם על כך כשקנה את פחיות המשקה. אמנם זה די נדיר, אבל לפחות מעלים את זה במחשבה, ואם כן הפחית צריכה להיות שייכת ליהודה בעל הסעודה שקנה אותה.
אכן יש לטעון שבעל הסעודה מקנה את האוכל לאורחים שבסעודה, כפי שמבואר ברמ"א אבן העזר, סימן כח, סעיף יז), ואם כן לכאורה התווית זכיה שייכת לאורח כפי שהאוכל שייכת לו.
אולם אין הדבר כך, שהרי בעל הבית מקנה לאורח רק את האוכל, אבל דברים המתלווים לאוכל כגון תווית זכיה למה נניח שהוא מקנה לו? הוא הרי שילם על הפחיות ויודע שיכולות להימצא שם תוויות זכייה [i] .
לסיכום : המכונית שייכת ליהודה בעל הסעודה.





________________________________________
[i] בנוסף, דין זה שמובא ברמ"א שבעל הסעודה מקנה את האוכל לאורחים, אינו דין פשוט (עיין שם בט"ז), ולפי ערוך השולחן זה דווקא כאשר האורח עשה איזו פעולה לקנות את האוכל.