יעקב חולם על סולם. עד כדי שהשתרש הביטוי : "סולם יעקב".
הסולם היא מרחב דינאמי בהגדרה. בסולם עולים ויורדים. אמנם בראש הסולם אין תנועה ואין שינוי, יש רק יציבות מוחלטת: "והנה ה' ניצב עליו".

כלומר, "קיים ותמידי עליו, כלומר: על הסולם" (מורה א. טו). הקב"ה אינו חלק מהמשחק. למרות שישנו קשר רציף בין קצהו האחד של הסולם למשנהו: " עליו - על הסולם אשר קצהו האחד בשמים וקצהו השני בארץ". מכל מקום ה', למרות מה שכבר נאמר בפרשות נח וירא, אינו יורד ואינו עולה. אלא בסולם "מטפס ועולה כל מי שעולה, עד שישיג מי שעליו בהחלט, כיון שהוא יציב וקיים על ראש הסולם".

כלומר, לרמב"ם הקב"ה הוא מקור יציבות. למרות נבדלותו המוחלטת, הוא לא מתעלה ונעלם כל הזמן מהשגת האדם. סולם העלייה הוא אשר הציב הקב"ה לאדם לעלות בו והוא אשר תיחם אותו. כלומר, הסולם הוא לא אין סופי. אי לכך, מי שעומד בשלב האחרון (למעשה מדובר במשה רבנו בלבד) – אכן הגיע לתכלית ההשגה וכך גם הוא מרגיש – יציב וקיים.

מה עושים כשנמצאים על הפסגה? לכאורה משקיפים על הכל מלמעלה.

אלא שהרמב"ם מגלה סוד נוסף:
"וכמה מחוכם אמרו 'עולים ויורדים': העלייה לפני הירידה, כי אחר העלייה וההגעה למעלות מסוימות בסולם תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצווה להנהגת אנשי הארץ ולימודם אשר על זה מכנה ירידה כמו שבארנו".
כאמור, העלייה היא בסולם, כלומר בשלבים ולפי המדרגות שהקב"ה שרטט. אלא שהסולם הזה יש בו כללים. הוא לא מיועד לעלייה בלבד אלא הוא בנוי מראש לעלייה ולאחריה ירידה. ככל שאדם עולה יותר גבוה, אותה מדרגה שהוא הגיע אליה, היא זו אשר דוחפת אותו למטה, "במה שנאצל עליו מן המצווה", השפע השופע עליו, הוא אשר דוחף אותו למטה להנהיג, ללמד ולהעלות את העומדים על מדרגות הסולם שמתחתיו.
לכן מובן מודע מתור הסולם ככזה אשר "עולים ויורדים בו".