בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

וישב התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

כסלו תשע"ט
12 דק' קריאה
"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ויט עד איש עדולמי ושמו חירה" - הקב"ה מגלה אורו של משיח
התורה מלמדת אותנו כאן על התעסקותו של יהודה בחיפושיו אחר אישה. אחר כך כתוב בסוף העניין (שם, כ"ח – כ"ט): "ויהי בלדתה וייתן יד, ותיקח המיילדת ותקשור על ידו שני לאמור זה יצא ראשונה. ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ, ויקרא שמו פרץ".
(בסוף מגילת רות (ד', ח"י) כתוב: "ואלה תולדות פרץ", שהוא בנו של יהודה, עד "ישי הוליד את דוד". ואומרים חז"ל (עיין ילקוט מעם לועז בפתיחה למגילת רות): שכל מגילת רות נכתבה בשביל פסוק זה (רות ד', כ"ב): "ישי הוליד את דוד". זו ההתגלות של המשיח, שהוא מזרעו של דוד)
חז"ל במדרש (בראשית רבה פ"ה, א') מביאים את הכתוב בירמיה (כ"ט, י'-י"א): "כי כה אמר ה' כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה. כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה', מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה". שואל רבי שמואל בר נחמני: מה הצורך לומר שהקב"ה יודע את מחשבותיו ולא אנחנו? וכי מתיימרים אנו לדעת את מחשבותיו שיש לומר שהוא יודע ולא אנחנו? ומבאר את העניין כך: הנה כאשר השבטים היו עסוקים במכירת יוסף ומחשבותיהם היו נתונות לעניין זה; יוסף היה עסוק בצערו, בשקו ובתעניתו ולאחר שמכרו אותו מחשבותיו היו נתונות על אביו ועל עצמו; אף ראובן, היה עסוק בשקו ובתעניתו ומחשבותיו אחרי אחיו; יעקב, גם הוא עסוק בתעניתו על אבדן בנו; יהודה היה עסוק בחיפושיו לקחת לו אישה. ודוקא אז כאשר כולם עסוקים הקדוש ברוך הוא עסק בבריאת אורו של משיח בכך שגלגל את העניין שתמר כיסתה את עצמה כדי שייוולד פרץ מיהודה וממנו יצא דוד שהמשיח מזרעו.
דבר זה נכון גם בימים אלה, שבהם אנחנו רואים שאנשי הממשלה עסוקים מאוד כל אחד בענייניו וכבר למדנו שכשכולם עסוקים בענייניהם, דווקא אז הקב"ה מגלה לנו אורו של משיח. ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב.

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"
ידועים דברי חז"ל (זוהר בראשית רס"ד ע"א) שהאבות הקדושים התאפיינו כל אחד במידה מיוחדת, אברהם אבינו - כנגד מידת החסד (ע"פ מיכה ז', כ'), יצחק – גבורה (ע"פ בראשית ל"א, מ"ב), ויעקב - מידת האמת (ע"פ מיכה שם). יעקב אבינו ראה את המידות של אבותיו הקדושים ולמד מהם. אברהם אבינו היה בעל חסד, ובכח מידה זו הפיץ ופרסם את התורה בכל העולם כולו. יצחק אבינו גילה את הפחד מבורא העולם, וזה היה מענפי מידת הגבורה. יעקב אבינו למד מאביו יצחק ע"ה את המורא ועל כן כתוב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" והוא מלשון מורא ופחד, ומעלה גדולה ועצומה היא כמו שכתוב (משלי כ"ח, י"ד) "אשרי אדם מפחד תמיד". ומעלה זו גבוהה יותר מעבודת ה' מתוך יראה, כי זו מדרגה של מורא מתוך עבודת ה' מאהבה.

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" - *למה ארץ ישראל נקנית ביסורין
אנחנו יודעים שיש הבדל בין ישיבה לבין מגורים. תושב – הרי הוא תושב קבע, גר - הוא תושב ארעי (עיין במפרשים על הפסוק בבראשית כ"ג, ד' "גר ותושב אנכי עמכם"). כשהתורה אומרת "וישב יעקב" - זאת אומרת שהוא רכש בארץ ישראל מעמד של קבע, לעומת אבותיו אשר לא בנו בתים בארץ אלא רק אהלים. הדבר היציב היחידי שיש לאברהם בארץ הוא קברה של שרה, ואילו יעקב בונה לעצמו בית "ולמקנהו עָשָֹה סֻכֹּת" (עיין ג"ל, י"ז), וזו כבר ישיבת קבע. מכאן מובנת פרשת היסורים הרוחניים שבאה עליו - כי ארץ ישראל היא אחד משלשה דברים הנקנים ביסורים (עיין ברכות ה' ע"א).

חנוכה – מאמר מרדכי \ הלכות חגים
לא. מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. \רמב"ם
ב. קודם ההדלקה יאמר לשם יחוד כמובא בסידור, ואין די באמירת "הנרות הללו" להפטר מאמירת "לשם יחוד", שהרי מה שאומרים "הנרות הללו" הוא אחרי ההדלקה. ולא רק לפי הקבלה יש צורך באמירת לשם יחוד קודם מצווה אלא גם לפי הפשט, שהרי מצות צריכות כונה וכאשר אומר בפיו את כונת המצווה, קודם עשיתה הרי הוא מכוין באמירתו לקיום המצווה. \עיין בדברי החיד"א ב"שמחת הרגל" על שבועת, לימוד ב' במה שכתב על דברי הנודע ביהודה יו"ד צ"ג, ועיין ר"פ ח"א סי' א' ביאור ה"לשם יחוד". ועיין שו"ע סי' ס' שמצות צריכות כונה\.
ד. כשמברך "להדליק נר חנוכה" מלבד פשט הברכה, יכוין גם להדליק את התלהבות לבו בגודל הנס וישועת ה'. \עיין רמב"ם הלכות חנוכה פ"ד
ה. כשמברך "שעשה ניסים" יכוין מלבד נס פך השמן שהוא עיקר הנס, גם לנס המלחמה. \פר"ח, מאירי שבת וכן אמר האדמו"ר השביעי של חב"ד
ח. אם הדליקה אשתו בלילה הראשון והתכונה להוציא את בעלה ידי חובה וברכה "שהחינו", כשמדליק הוא עצמו בלילה השני אינו יכול לברך "שהחינו", אף שהוא עצמו עדין לא ברך "שהחינו" על הנרות בשנה זו. \עיין משנ"ב תרעו ס"ק ז\.
ט. מי שבלילה הראשון היה במקום בו נפטר לגמרי מההדלקה כגון במטוס, יכול לברך שהחיינו בלילה השני, אף על פי שאשתו ברכה בלילה הראשון
יב. דין מיחד יש בחנוכה, שמי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, ואין מדליקין עליו בתוך ביתו - מברך כשרואה נרות חנוכה. אמנם לא יברך "להדליק" כיון שאינו מדליק, אלא רק "שעשה נסים". ובלילה הראשון יברך גם "שהחינו". \שו"ע תרע"ו ג' - ועיין כה"ח ס"ק י"ד
כא. אחר שהדליק נר אחד לפחות, יאמר: "הנרות הללו אנחנו מדליקים". ויש נוהגים לומר "הנרות הללו" רק אחר שסים להדליק את כל הנרות. \
כב. טוב לומר "הנרות הללו" בנסח שיש בו ל"ו תבות מלבד שתי התבות "הנרות הללו", כמנין הנרות של כל שמונת הימים. \בלי השמש בא"ח וישב
כה. מי ששכח לברך לפני ההדלקה, אם עדין לא גמר להדליק את כל הנרות - יברך את כל הברכות וידליק את הנשארים.
כו. מי ששכח לברך, ונזכר רק לאחר שגמר להדליק את כל הנרות, לא יברך ברכת "להדליק", אף שעדין לא הדליק את השמש \בא"ח וישב באות י'\. אבל יברך "שעשה נסים", ובלילה הראשון יברך גם "שהחינו", ויכול לברך שתי ברכות אלו כל זמן שהנרות דולקים. \ויש אומרים שיכול לברך רק תוך חצי שעה להדלקה. בא"ח שם י' וכן פסק רבי עקיבא איגר בשו"ת רעק"א תנינא י"ג ואף על פי שלא ראו זה את דברי זה. וכן פסק במשנב"ר
כז. אחר שברך על הנרות, לא ידבר עד שיגמר להדליק את כל הנרות, ואם דבר לפני הדלקת הנר הראשון דברים שאינם שיכים להדלקה, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ויחזר ויברך.
לד. מקום הנחת נרות חנוכה ליד הפתח - מצווה להניח הנרות בטפח הסמוך לפתח מבחוץ. אם אין מזוזה בפתח יניחנה מימין. כשיש מזוזה בפתח יניח את החנכיה משמאל הנכנס. \ואז הוא יהיה מקף במצוות - לבוש ציצית, מזוזה מימינו, נר חנוכה משמאלו - בא"ח וישב ד\.
לה. בלילה הראשון ידליק את הנר הקרוב לפתח, שהוא לימין המדליק. ובלילה השני, ידליק את הנר הרחוק מעט מן הפתח תחלה, ואחר כך יפנה לימינו וידליק את הנר הנוסף, עד שבלילה השמיני יתחיל להדליק מהנר הרחוק מן הפתח ויפנה לימינו וידליק השאר. \כשמדליק בחוץ\.
לו. כשמדליק בפנים הבית יניח הנרות משמאל הנכנס ובטפח הסמוך לפתח, וידליק בלילה הראשון את הנר הרחוק מן הפתח, עד שבליל שמיני יתחיל להדליק מהנר הקרוב לפתח ויפנה לימינו וידליק השאר \שו"ע תרע"ו ה', ובא"ח שם ד'\ ויש עוד שיטות בסדר ההדלקה ובכל אופן שמדליק יוצא ידי חובה. \עיין מש"ב סם ס"ק ט' - ובב"י ושו"ע תרעו סעי' ה', כה"ח תר"ע ל"א ל"ב, מ"ב שם י' י"א ובאה"ל שם\.
לז. בבית קומות הפונה לרשות הרבים יניח את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים ובלבד שיהיו הנרות בתוך עשרים אמה מרשות הרבים \9.6 מטר\. ולכן בבנין שנמצא בגבה רשות הרבים אפשר להדליק נרות חנוכה בחלונות של הדירות שבקומה שלישית כיון שהם נכרים מרשות הרבים ויש בזה פרסום הנס.
לח. צריך להדליק במקום שבו יש פרסום הנס הגדול ביותר גם לבני הבית וגם לבני רשות הרבים, ובני רשות הרבים - עדיף.
לט. יש מסתפקים אם עדיף להדליק בחלון הבית לפרסום הנס או בפתח הבית להיות מקף במצוות, ומחמת חבוב מצווה מדליקים בשני המקומות אחרי שברכו בפתח הבית. ותבוא עליהם ברכה. \אחרונים\.
מה. בבית הפונה לרשות הרבים, שחלונו גבוה מרצפת הבית יותר מעשרה טפחים, מותר לכתחלה להניח את הנרות בחלון הפונה לרשות הרבים אף על פי שגבוה מעשרה טפחים של רצפת הדירה, ובלבד שיהיו הנרות בתוך עשרים אמה \כעשרה מטר\ מרשות הרבים. וברור שאם יש חלון נמוך מעשרה טפחים וחלון אחר גבוה מעשרה טפחים, יניח בנמוך.
מז. צריך להדליקה במקום הנחתה. ואם הדליקה בבית והוציאה לחוץ, ואפלו אם הזיזה ממקום למקום, צריך לכבותה ולחזר ולהדליקה במקומה בלא ברכה. ולכן אם בעל הבית חולה ושוכב במטתו ואינו יכול לקום, לא יביאו לו נרות להדליקם ליד מטתו ואחר כך ישימום במקומם, אלא יעשה שליח שיברך וידליק במקום הנחתה, או שהחולה יברך ותכף ומיד ידליק השליח במקום הנחתה \בא"ח וישב ו'\, ועדיף שאשתו תדליק ותברך.
מח. טוב שידליק את רב הפתילה, בין כשמדליק בשמן ובין בנרות כי הדלקה עושה מצווה. \עיין סימן רסד סע' ח\.
מט. מותר להדליק בפתילה שהדליק בה אתמול, ויש אומרים שרצוי לעשות כן כי האש נתפסת היטב אולם יש אומרים שמצווה להחליף ולהדליק כל יום בפתילה חדשה כמו שהיה במקדש. ולמעשה יעשה אדם באפן שיהיה כבוד יותר להדלקת הנרות, לפרסום הנס ולחבוב המצווה.
נ. אם הדליק וכבתה הרוח את הנרות, אם הניחה במקום שמנשבת רוח - לא יצא ידי חובה, וצריך להניחה במקום הראוי ויחזר וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאין מנשבת הרוח וכבתה יצא ידי חובה, ואין צריך לשוב ולהדליקה. והמחמיר להדליקה ידליקנה בלא ברכה וברוך יהיה.
נא. אם בא לתקנה וכבתה בשוגג - אינו חיב להדליקה שנית, וטוב להדליקה בלי ברכה. ואם כבה את הנרות במזיד בתוך זמנם - חיב לחזר ולהדליקה שנית ללא ברכה. \שו"ת הרשב"א, מדיוק לשונו שכתב: "בשוגג" ועיין שו"ע תרעג סע' ב\.
נב. הדליקה אחר פלג המנחה במקום שרוח אינה מצויה וכבתה לפני צאת הכוכבים, ביום חול יחזר וידליק בלא ברכה, ובערב שבת שכלם מדליקים לפני השקיעה - אינו חיב להדליק. \יש החולקים ואומרים שאם כבתה לפני שהאיש קבל שבת או אם אשה מדליקה, וכבתה לפני שהדליקה נרות שבת - חיבים לחזר ולהדליק. וכיון שיש בזה מחלקת - טוב לחזר ולהדליק ללא ברכה ועיין שו"ע תרעג סע' ב משנ"ב ס"ק כז\.
נה. זמן הדלקת נרות חנוכה הוא מיד בצאת הכוכבים \כ18 - 20 דקות אחרי השקיעה\, אף שעדין לא התפלל ערבית. ואם לא הדליק אז, ידליק בתוך חצי שעה מצאת הכוכבים. ובזמן זה יכול להדליק בברכה אף שמדליק בתוך ביתו והוא לבדו. \בא"ח וישב אות ז'\.
נו. ויש נוהגים להדליק עם השקיעה. \כשיטת הרמב"ם והגר"א - עיין הרמב"ם פ"ד ה"ה, ובמ"מ שציין לשבת כ"ג ע"ב שאמרה "תנא ובלבד שלא יאחר" והוא מפרשה בנר חנוכה, ועיין לגר"א תרע"ב ס"ק ד'\. וצריך להזהר שתהיה כמות מספיקה של שמן שיוכל לדלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים
נז. הגיע זמן ההדלקה, אסור לאכל או ללמד, ואם התחיל - פוסק. \בא"ח ז'\. וכחצי שעה לפני ההדלקה יכול ללמד אם יש מי שיזכיר לו להדליק בזמן ונוהגים להחמיר.
נח. עבר זמן ההדלקה יכול להדליק בברכה רק אם אחד מבני הבית ער, ואם אין מישהו אחר עמו - ידליק בלא ברכה \שם ז'\. אמנם אם מדליק בפתח ביתו או בחלון הסמוך לרחוב, וחלון ביתו בתוך עשרה מטר מהכביש, ויש שם עוברים ושבים יכול להדליק בברכה עד עמוד השחר. \אחרונים, ולדעת הרמב"ם אין להדליק אחר חצי שעה אף בלא ברכה ולדעת הגר"א ידליק בלא ברכה - ועיין ב"י מש"כ על הטור שלא היה צריך להעמיד את הרמב"ם והרא"ש כחולקים, ובדברי הבא"ח צ"ל שלא חשש לסב"ל כיון שכך היה המנהג, ועיין מ"ב ס"ק י"א, כה"ח ס"ק כ"ו משם פר"ח לענין ברכה, וכן מחבר ס"ק ב' ומשמע לדעתו שכך היה המנהג, ועיין ברמ"א שאף המדליקים בפנים, לכתחילה יש להם לחוש ל"עד שתכלה רגל"\.
סא. צריך להזהר שתהיה כמות מספקת של שמן שיוכל לדלק לפחות חצי שעה. ואם מדליק בנרות ישים לב שיהיו הנרות גדולים שיכולים לדלק לפחות חצי שעה. וטוב שיהיה בהם להדליק יותר מהשיעור. \אך לא יהיו הנרות ארוכים מדי - עיין מ"ב תרע"ב ס"ק ו', כה"ח שם ס"ק ח"י\.
עא. טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור", שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשין וכד', שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם "שמן למאור" ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה.
עג. מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של שמיטה, ויש אוסרים מטעם שמפסיד את השמן.
החייבים והפטורים בהדלקת הנר
צח. ההולך בדרך אדם נשוי שנוסע מביתו בחנוכה, ראוי שקדם נסיעתו יאמר לאשתו שתדליק ותברך על הנרות ב"צאת הכוכבים" ותכוין להוציאו ידי חובה והוא יסמך עליה, ומכל מקום כשיבוא לאכסניה ידליק בלא ברכה, ואם אפשר יהדר לשמע ברכות ממי שחיב להדליק ויענה אמן ואחר כך ידליק.
קא. בן הדר בבית אביו - בן שגר בבית אביו, אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור, אלא יסמך על הדלקת הנרות של אביו, ואם נשא אשה ועדין הוא גר בבית אביו - ידליק בחדר שהוא ישן שם אך לא יברך, אלא יעמד אצל אביו בשעה שמברך ויכוין לצאת ידי חובה בברכה של אביו.
קב. בן האוכל בבית אביו, אך גר בדירה נפרדת, אפלו היא באותו הבנין - מברך לעצמו על ההדלקה. \שם\.
קג. הרמ"א פוסק שכל בן שהגיע לחנוך - מדליק בברכה, וכך נהגו האשכנזים. אך כל שלא הגיע לגיל 13 אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה.
קד. טוב לתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם את ה"שמש" כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצווה. אבל לא יתן להם להדליק נרות של חיוב.
קה. אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
קיא. בני ישיבות או חיילים אשכנזים שנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בברכה - ידליקו בברכה גם בישיבה. ואם גרים בחדר אחד כמה בחורים - כל אחד מהם מברך ומדליק לעצמו.
קיב. בת הגרה לבד אינה צריכה להדליק ויוצאת ידי חובה בהדלקת אביה. ואם אין לה אב או שהוא גר בחו"ל או שאינו מדליק עליה - תדליק בברכה.
קיג. דירת שותפים - שנים או שלשה בעלי בתים שאוכלין כל אחד בפני עצמו, ודרים יחד בחדר אחד, ישתתפו בהוצאות ההדלקה, וכל אחד ידליק בידיו לילה אחד. \בא"ח שם י"ז\.
א. לימוד על הנס - כתב הרמב"ם \הלכ' חנוכה פ"ד הלכ' י"ב\ : ".כדי להודיע הנס, ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו", על כן טוב ונכון שכל אדם יקרא בחנוכה את סיפור הנס שבגמ', ספר יוסיפון, ספר מכבים, ספר חשמונאים ומגילת אנטיוכוס, כדי לדעת ולהודיע את ניסי הקב"ה יותר ויותר וככל שאדם מודה לקב"ה על ניסיו כן מעורר רצון עליון להמשיך ניסים ונפלאות בכל דור ודור. \עיין זוה"ק רע"מ פרשת בא, ובבא"ח ש"ר פרשת צו
ב. בכ"ד בכסלו טוב ללמד בספר "חגי" פרק ב' מ"בעשרים וארבע" וכו' עד סוף הספר שמדבר על נבואה ששיכת לבנין בית המקדש השני ונס חנוכה.
ג. אסור מלאכה לנשים - הנשים צריכות להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שנרות חנוכה דולקים, ובעקר יש להזהר בחצי שעה הראשונה שהנרות דולקים \שם כ"ז שו"ע תרע\ ויש מחמירות לא לעשות מלאכה כל עוד שהנרות דולקות אפילו אחרי חצי שעה. ואם יש להן סיבה מיוחדת - יכולות להתנות שאין הם "מקצים" את הנרות למצווה אלא רק לזמן חיוב - חצי שעה, ואחר כך תעשינה מלאכה.
ד. יש מקומות שנוהגות בהן הנשים שלא לכבס או לתפר וכדומה, ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכל שכן בראש חודש טבת, ורק הנשים שפרנסתן על ידי מלאכות אלו - אין צריכות להחמיר בזה. \בא"ח שם\.
פרסומי ניסא - בדין הדלקת נר חנוכה באירוע ציבורי, הורה הרב שאי-אפשר להדליק בברכה סתם בגלל "פרסומי ניסא", שהרי מרן ב"שולחן ערוך" סימן תרע"א פסק לברך רק בבית כנסת, כי מתפללים בו, ואז המנהג לברך משום "פרסומי ניסא", ולכן אם רוצים לברך צריך שיעשו שם מניין לתפילת ערבית, ואז יוכלו להדליק נרות חנוכה בברכה.

רב ואלוף - אביהם של ישראל
סיפר רב צבאי: מיד עם היכנסי לתפקיד רב של חיל מסוים, הוזמנתי ללשכת מפקד החיל להדלקת נרות חנוכה עם המפקדים הבכירים. שאלתי את הרב זצ"ל כיצד ניתן יהיה לברך על הנרות בלשכה, הרי זה לא בית ולא בית כנסת. הרב פסק שעלי לארגן תפילת ערבית בלשכת האלוף ובכך באותה שעה היא תיחשב כמו בית כנסת. הדבר נראה יותר מבלתי אפשרי, להכניס מניין לתפילה ללשכת האלוף, במיוחד שהאלוף לא היה מישהו עם רקע דתי או מסורתי. ובכלל היה נראה לי בלתי אפשרי למצוא דתיים שאינם במשמרת, שהרי כל מי שרק יכול יוצא הביתה להדליק נרות עם משפחתו.
עם זאת, חזקה עלי מצוות רבנו למצוא מנין לתפילה בלשכת האלוף וחיפשתי לפני שבאתי מנין לתפילה ומצאתי. לתפילה הצטרפו חלק מהמפקדים שלהפתעתי התברר לי כי זו להם הזדמנות מיוחדת לחזור לגירסא דינקותא של בית אבא.

פרסומי ניסא - באור פניך
בימי החנוכה אמר הרב לבנו של הרבי מבריסק ע"ה, שאביו לא מקיים הדלקת נר חנוכה בהידור, למרות שנותן שמן בכמות של שעתיים, היות שהוא גר ליד קולנוע "אדיסון", וסביבות הקולנוע יש אנשים רבים באמצע הלילה והחנוכייה כבר כבויה, ומפסיד הוא פרסומי ניסא. סיפר הבן לאביו, ואכן בשעה שתים-עשרה בלילה, זמן סיום ההצגה האחרונה, יצא הרב מבריסק לרחוב לראות היעמדו דברי מרדכי, וראה את כל הרחוב מתמלא באנשים רבים היוצאים מהקולנוע. מייד רץ לביתו, נתן שמן בנרות והדליק לפרסומי ניסא. ניגש אליו אדם אחד ואמר לו: רבי יהודי, לא צריך שתטרח להאיר לנו, יש מספיק פנסים ברחוב. אמר לו הרבי מבריסק: זה נר מצווה של חנוכה, זכר לנס! שאל אותו אדם: האם גם אני יכול להדליק בביתי? וככה זיכה את הרבים בפרסומי ניסא, ואמר שרק בשביל שאותו יהודי ידליק בעצמו נרות היה שווה הכול.

התורה מתקיימת במי שממית עצמו עליה
לפני חג החנוכה הביאו לרב צילום של הלכות חנוכה להרמב"ם עטוף בניילון קשיח, כדי שיוכל להחזיק את הדף בצורה יציבה וללמוד קצת. הרב במיטתו נטל את הדף והתחיל ללמוד בו. תוך כמה דקות התמלא הרב בזיעה מרוב מאמץ וטורח רק מלקרוא דף אחד, המשקפיים התמלאו בלחות והרב הזיע כולו, אך לא עזב את הדף עד שסיים לעבור עליו. אדם כי ימות באוהל, ממית עצמו באוהלה של תורה.
כשהרב היה בביתו הוא סבל מאוד מהפצעים ברגליים, עד שלעתים מרוב כאבים היה זז על המיטה בחוסר מנוחה. בא אליו הרב דביר זעפרני שיחיה והתחיל לקרוא לפני הרב מספרו "ספר ההלכה", שהוכן באותה שעה לדפוס. הרב שקע מייד בדברי התורה וההלכה והיה רגוע, נינוח ושליו, עד ששכח מכל הכאבים הנוראים שאפפוהו. ממש ראו במוחש "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי". באותם הימים הדבר חזר על עצמו כמה וכמה פעמים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il