בית המדרש

  • מדורים
  • הבבא סאלי
לחץ להקדשת שיעור זה

מלוא קומתו

שמע הבבא סאלי את סיפורו של הבחור, פנה אליו ושאל: "תפילין אתה מניח בכל יום?". "לא", ענה הבחור. "על השבת אתה שומר?". "לא", באה התשובה. "אם כן", התפלא הבבא סאלי, "תן תודה על כך שרגל אחת שלך כן בריאה! הרי את הכוח אנחנו מקבלים מאיתו יתברך, ואם אין אנו עושים את רצונו, בידו לקחת מאיתנו את אשר נתן לנו ולשתק אותנו כליל"

undefined

עודד מזרחי

שבט תשע"ט
3 דק' קריאה
בגיל שלושים וארבע עלה רבי ישראל אביחצירא, הבבא סאלי, ממרוקו לירושלים, וכשהגיע לעיר הקודש הלך לגדול הדור, רבי שלמה אליעזר אלפנדרי, שהיה בן תשעים וארבע.
בהיותו איש אמת, רבנים גדולים בקושי זכו לקבל ממנו מילת שבח, אולם ברגע שהבבא סאלי נכנס פנימה הסבא קדישא קם לכבודו מלוא קומתו! הבבא סאלי נבהל והחל למעט בערך עצמו. הם ישבו ודיברו באותה פגישה, ולבסוף כשהבבא סאלי עמד לצאת הרב אלפנדרי ביקש ממנו: "תברך אותי!"
הבבא סאלי ניסה למחות: "לא ייתכן, רבנו, שאני אתנהג בכזאת יוהרה! האם ייתכן שאני הצעיר שבאתי להתברך מפי כבודו, אברך אותו?! חס וחלילה".
השיב לו הרב אלפנדרי: "כתוב בתהילים 'הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'', כלומר ברכה של אדם ירא שמיים מקובלת למעלה. תדע לך שבכל המקומות אין אדם שיש לו יראת שמיים כמוך, ואם כן, איך לא אבקש ממך ברכה?".
הבבא סאלי ניסה בכל כוחו למעט בערך עצמו, אך ללא הועיל. הרב אלפנדרי לא ויתר לו עד שהוא בירך אותו, והרב הוסיף לו ברכה על ברכותיו.
הסיפור הזה הפך לשיחת היום בירושלים. בכל העיר דיברו על כך שהרב אלפנדרי קם לכבוד הבבא סאלי, וכולם ביקשו לראות את הצדיק הצעיר שעלה ממרוקו כדי לקבל ממנו ברכות. דבר זה גרם לבבא סאלי לתחושת אי נוחות. היו אז בירושלים רבנים שהיו צדיקים גדולים ומבוגרים ממנו בהרבה, ובכל זאת רבים באו אליו כדי לקבל ממנו ברכות.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר הבבא סאלי קבע את מקום מושבו בנתיבות ונודע בכל קצות הארץ כפועל ישועות, יום אחד הופיע לפניו בחור על כיסא גלגלים. הבחור ישב לפני הבבא סאלי וסיפר כי נפצע במלחמת יום הכיפורים, ולאחר סדרת ניתוחים נשאר מרותק לכיסא גלגלים כאשר רגל אחת כלל לא מתפקדת. מצבה של הרגל החל להתדרדר והיה חשש שיצטרכו לקטוע אותה. אותו בחור, שהיה רחוק מתורה ומצוות, החליט כמעשה של ייאוש לנסוע לנתיבות אל הצדיק, ולראות אולי יש אמת בכל הסיפורים ששמע על הניסים שיכול הצדיק לעשות.
שמע הבבא סאלי את סיפורו של הבחור, פנה אליו ושאל: "תפילין אתה מניח בכל יום?".
"לא", ענה הבחור.
"על השבת אתה שומר?"
"לא", באה התשובה.
"אם כן", התפלא הבבא סאלי, "תן תודה על כך שרגל אחת שלך כן בריאה! הרי את הכוח אנחנו מקבלים מאיתו יתברך, ואם אין אנו עושים את רצונו, בידו לקחת מאיתנו את אשר נתן לנו ולשתק אותנו כליל. ואתה שאינך הולך בדרך התורה והמצוות, כל הטוב שיש לך הוא מתנת חינם".
כאשר שמע זאת הבחור פרץ בבכי מר שגרם להתרגשות אצל כל הנוכחים. לאחר שהשתררה דומייה בחדר, הישיר הרב את מבטו אל עיניו של הבחור ושאל: "אם אברכך ברפואה שלמה ותוכל לקום על רגליך, האם תהיה מוכן לקבל עליך עול מצוות?".
"כן", ענה הבחור.
"אם כן", אמר הרב, "תן לי את ידך, ואני מברך אותך ברפואה שלמה לעבודתו יתברך".
לאחר שנישק הבחור את ידיו של הרב, אמרו לו הנוכחים לנסות לקום על רגליו. להפתעתו הצליח לעמוד מלוא קומתו, ואף לצעוד כמה צעדים בלי עזרת איש.
בעודו המום מהשינוי המיידי שחל במצבו ניסה להלך במהירות גדולה יותר, ועד מהרה מצא את עצמו ליד דלת דירתו של הרב. בקפיצה יצא מחוץ לבית, והחל לרוץ כשהוא פונה לעוברים ושבים בשאלה: "איפה יש פה באזור טלפון ציבורי?"
הטלפון הקרוב ביותר היה בישיבת הנגב, מרחק כמאתיים מטרים מבית הרב. לשם הגיע הבחור בריצה, ובהתרגשות גדולה דיבר עם בני משפחתו וסיפר להם בפרוטרוט את אשר קרהו בבית הבבא סאלי. בחורי הישיבה ששמעו בהשתאות את סיפורו התקשו להאמין למשמע אוזניהם, אך לאחר שחזר על הסיפור נתפסו לאווירת התעלות נפלאה, שילבו יד ביד ויצאו בריקוד של שמחה יחד עם הבחור להודות לקדוש ברוך הוא על הישועה הגדולה. מאוחר יותר הגיעו רבים לבית הרב והשתתפו בסעודת הודיה מיוחדת לכבוד הנס.
הבחור המאושר שמר את הבטחתו לבבא סאלי ושינה באופן יסודי את אורחות חייו, אך לא רק הוא חזר בתשובה, אלא רבים שנכחו במקום או שמעו את הסיפור לא שכחוהו זמן רב והתחזקו ביראת שמיים ובאמונת חכמים.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il