סיפור זה שמעתי ממו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב:
כשהסבא מסלבודקה, הרב נתן צבי פינקל, (שיום ההילולא שלו ב - כט' שבט), רצה להקים ישיבה, הוא ניגש לרבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, (שיום ההילולא שלו ב – כה' שבט), ושאלו: "מה ראש ישיבה צריך לדעת"?
הסבא היה בטוח, שרבי ישראל יענה לו – גמרא, רמב"ם וכדומה. אבל רבי ישראל ענה: "להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז, טו).
ופירש את הדברים, מו"ר הרב שפירא זצ"ל, שהדבר בא ללמד שבחורי ישיבה צריכים הרבה עידוד ותמיכה, ותפקידם של הרבנים לעודדם ולתומכם. וכהמשך לדבריו, אפשר לומר לעניות דעתי, שבדורנו הדברים נכונים לא רק לראשי ובחורי ישיבות, אלא לכל ההורים, המחנכים והאנשים. כולם זקוקים לעידוד, וכולם צריכים לעודד ולחזק. איש לרעהו יאמר חזק.
ואולי דבריו אלו של רבי ישראל הם כותרת לכל הדרך המוסרית שפיתח הסבא מסלבודקה. רבי ישראל מסלנטר יסד את תנועת המוסר, והסבא פיתח ויצר את אחת משלושת הדרכים המרכזיות של התנועה, ואף זכה שהישיבה בראשותו תעלה לארץ ישראל לעיר חברון, וכך ממשיכה דרכו ומפכה בדמות ישיבת חברון וישיבות נוספות.
רבי ישראל סלנטר זיהה שחטאיו הגדולים של האדם ראשיתם בנטייה נפשית לא טובה. "שורש אחד לחטא החמור ולחטא הקל. ודאי שיש הבדל גדול בדרגותיו, אבל צינור אחד להם, צינור היוצא מבועה פנימית שבנפש. בועה זו גורמת ליקוי גדול בנפש... מבועה זו זבה הליחה הסרוחה, בתחילה – נטפים נטפים ואחר כך בשטף גדול" (לפרקים ח"א עמ' סד). אדם גס רואה את הבעיה, כשהיא מתגלה בחטאים גדולים, אך תפקידו של האדם הנעלה לזהות את הבעיה עוד בהיותה דקה ועדינה, ולתקנה.
וכיצד מרפאים את הנטיות האפלות המסתתרות בנפש? בכך סללו תלמידיו של רבי ישראל מספר דרכים, ואף הסבא מסלבודקה סלל דרך ייחודית משלו.
הסבא לימד על 'גדלות האדם'. ואולי הדברים גנוזים בפסוק השלם שאת סופו אמר רבי ישראל לסבא. "... כה אמר רם ונישא, שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". הנביא מספר לנו שה' הגדול והנורא, שוכן גם אצל השפלים ביותר ובכך מחייה אותם.
הסבא לימד, שדווקא אם האדם יכיר בגדלותו ובכך שהוא 'נזר הבריאה', הרי שהוא יבין שעליו להתנהג בהתאם, ובכך ירפא את הנטיות השפלות שבנפש. כמובן, גדלות זו אינה גדלותו של האדם מצד עצמו, שהרי זו גאווה עקרה ותו לא, כי אם גדלותו של האדם באה מתוך העובדה שהקדוש ברוך בחר באדם ושוכן בקרבו. לתפיסה זו, האדם הוא ישר בטבעו הפנימי, ורק סיטואציות ונטיות חיצוניות יותר הן שמובילות אותו לחטאים.
(שיטה זו הפוכה מהשיטות הגורסות שהאדם הוא שלילי בפנימיותו, חלילה, ולכן עליו להילחם כנגד עצמו. בשיטות אלו עלולים, כמובן, להגיע לדיכאון כבד ולשנאה עצמית, חלילה. כמובן, יש לדייק שיטה זו כדי לא להגיע לגאווה חלילה).
הסבא היה מדגיש את הפסוק: "בצלם אלוקים ברא אותו", האדם נברא בצלם אלוקים, ולכן הוא גדול ועליו להתנהג בהתאם. וכך היה אומר: "עדיין אין אנו יודעים את האדם, את כוחו וגבורתו וכל אשר בו" (לפרקים ח"א עמ' סב). שיטה זו מעודדת את האדם, מחזקת אותו, ונותנת לו כוחות לרפא נטיות רעות ולהתבטל לה' מתוך אופטימיות גדולה.
ואולי, סמך לדבר בפרשתנו, שבית הדין של חכמי ישראל נקרא בה בשם – אלוקים. ללמדך, שהשכינה שרוייה בפנימיותם של ישראל, עד שהדיינים דנים בשם ה', ונקראים בשמו.
ובדורנו, עת שבנו לארץ ישראל, הרי בוודאי ישראל נמצאים במדרגה זו עליה דיבר הסבא. וכך אמר לאחר עלייתו לארץ (כפי שמובא בשו"ת עטרת פז ח"א כרך ג – אבן העזר, הערות הקדמה הערה יב), שיש ללמד סנגוריה על הרחוקים מתורה ומצוות ונמצאים בארץ, שהם נמצאים כל העת באווירה של קדושה. שהרי כשבא לבית הכנסת ביום כיפור, יהודי הרחוק מתורה ומצוות, אנו מלמדים עליו זכות, קל וחומר ביהודי שנמצא כל השנה בארץ ישראל וכאילו נמצא לא רק בבית הכנסת אלא בתוך ארון הקודש.
ויהי רצון, שנבטל עצמנו לה', ונכיר מתוך כך במעלתנו כנזר הבריאה, ונעבוד אותו בלבב שלם מתוך שמחה ואופטימיות!