נושא מעמדה ההלכתי של חברה זכה להתייחסות בהסכם הבוררות של בית הדין, על מנת שהשאלות ההלכתיות סביב הנושא לא תפגענה באחד מן הצדדים לדיון.

בשיעורים הבאים נתייחס לנושא זה באופן מפורט. נציג בתחילה את השאלה ההלכתית, ונבחן דרכים שונות לבחינת מעמדה של חברה מן הבחינה ההלכתית.

המאפיין העיקרי של החברה היא העובדה, שבעלי המניות אינם נתבעים באופן אישי על חיוביה של החברה. בהתאם לכך בחוק הישראלי והכללי החברה מתוארת כישות משפטית עצמאית.

השאלה היא: האם על פי ההלכה בעלי המניות בחברה נחשבים בעלים על נכסי החברה (כל אחד לפי חלקו), או שגם מן הבחינה ההלכתית החברה מהווה אישיות כלכלית עצמאית. לפי הגישה השניה, בעלי המניות נהנים מרווחי החברה, על פי התחייבות הסכמית מול אותה ישות משפטית.

בהלכות "חושן המשפט" משמעות השאלה היא, שלכאורה, אם בעלי המניות הם בעלים על החברה ונכסיה, חיובים של החברה הם חיובים של בעלי המניות, וניתן לתבוע אותם באופן אישי. מאידך, המודל של חברה כישות משפטית עצמאית נותן מענה לכך שאין יכולת לתבוע את בעלי המניות בחברה.

ניתן להציג את השאלה גם באופן אחר: במציאות הקיימת פועלות חברות מסחריות, ולא ניתן לומר שאין תוקף הלכתי לפעולתם של אותן חברות. לפיכך ניתן לשאול כיצד יש לתאר מן הבחינה ההלכתית את פעולתן של חברות ומה ההשלכות ההלכתיות של הגישות השונות.

בשיעורים הבאים נציג 3 מודלים שונים לפעולן ומעמדן של חברות: לפי המודל הראשון ההלכה מכירה בחברה כישות כלכלית עצמאית. גישה שניה מתארת את פעולתה של חברה כמערכת של שליחויות בה בעלי החברה הם המשלחים, והעובדים הם השלוחים. גישה שלישית תתייחס את חברה כמארג של הסכמים בין החלקים בתוך החברה ובין החברה לכל פרט הבא עימה במגע. בהתייחס לכל גישה נציג את הביסוס ואת הקשיים באותה גישה.