בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מהלך הסדר
לחץ להקדשת שיעור זה

העוזר האישי לליל הסדר

undefined

הרב אליעד בן-דוד

אדר ב' תשע"ט
66 דק' קריאה
להורדת חוברת PDF מעוצבת עם כל ההנחיות לליל הסדר לחץ כאן

| פתיחה

כל המשפחה יושבת סביב שולחן החג, הורים וילדים, סבים וסבתות, צעירים ובוגרים. כולם מצטרפים יחד בלילה המיוחד, ליל הסדר, לילה שמטרתו לחבר את החוליה הבאה בשרשרת הדורות.
בלילה הזה נספר סיפור.
נפתח בסיפור יציאת מצרים הכללי, הגאולה מעבדות פרעה, ונמשיך לספר על הנסים הגדולים להם זכו אבותינו במשך הדורות, מאז ועד לדורות האחרונים בשואה האיומה ומיד אחריה להקמת מדינת ישראל.
איך עושים את זה?
איך נצליח לעניין ולחבר לסיפור את הילדים התוססים יחד עם המבוגרים המיושבים?
מה חשוב שיהיה בלילה הזה?
מה הסדר של 'ליל הסדר'?

סיפור יציאת מצריים הוא הסיפור של כולנו...
לילה גדול ומשמעותי כזה דורש הכנה רבה מראש. עלינו להכיר את ההלכות, להכין סיפורים מההיסטוריה המפוארת של עם ישראל ולהעביר אותם לילדינו, נושאי הלפיד בדור הבא. "
בחוברת זו תמצאו כלים מעשיים כדי לחגוג את הלילה הזה בצורה משמעותית, חווייתית ומעשית.


בחוברת שני חלקים:
חלק ראשון עוסק בהכנות לקראת ליל הסדר:
1. ליווי הלכתי להכנות לליל הסדר. 2. רעיונות הפעלה ושיתוף כל המשתתפים במהלך הסדר. 3. מדרשי סיפור שיעבוד מצרים, עשר המכות והגאולה. 4. ביאור מילולי וענייני של ה'מגיד' 5. הסבר בהיר על מבנה ההגדה

חלק שני בו תמצאו:
1. ליווי הלכתי למהלך הסדר. 2. הגדה של פסח בהירה וברורה.

כדי להפיק את המרב מהחוברת כדאי לעבור, לקרוא ולהכין את המדרשים והמשחקים לפני ליל הסדר.


שנזכה להמשיך ולחבר את מסורת אבותינו המפוארת לדורות הבאים.
חג כשר ושמח
אליעד בן-דוד



שער ראשון
הכנות לקראת ליל הסדר

| הדרכה הלכתית לקראת ליל הסדר
הכנות לפני כניסת החג:
• בליל הסדר ישנה מצוה מיוחדת לפאר את השולחן בכלים הנאים ביותר כבני חורין אמתיים.
• כדאי לדאוג שמקומות הישיבה בסעודה יהיו נוחים ומרווחים כדי שיוכלו להסב בהם ברווח.
• מומלץ לישון קודם ליל הסדר כדי להיות ערניים בלילה חשוב זה, ובעיקר כדאי לדאוג שהילדים ישנו.
• ירקות עלים – שאוכלים בלילה (וכן כל השנה) צריכים להיות ירקות נקיים מחרקים, ניתן לקנות ברשתות השיווק.
הקערה:
את קערת הסדר מכינים לפני הסדר.
סדר הקערה
עם כיוון השעון:
שלוש מצות
זרוע צלויה
חרוסת
חזרת – קלח חסה/שורש חזרת (מרור שנאכל בכורך) .
כרפס – סלרי/תפו"א.
ביצה מבושלת.
מרור - במרכז הקערה עלה חסה למרור


מי מלח או לימון בקערה נפרדת.
כשליל הסדר חל בשבת: יש להכין את מי המלח לפני שבת. אם לא הוכן, ניתן להכין בשבת כמות קטנה.

דיני הסבה:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ולכן תקנו לנו חז"ל להסב בליל הסדר כבני חורין.
כל יושבי השולחן חייבים בהסבה.
מסבים על צד שמאל של כל אדם ואף שמאלי מסב לצד שמאל.
מומלץ להניח לכל אחד כרית.
כל מקום במהלך ההגדה שצריך להסב בו (4 כוסות, אכילת מצה, כורך ואפיקומן) אם לא הסבו צריך לחזור ולשתות או לאכול.
סוג היין:
נהגו לשתות יין אדום , ומי שקשה לו יכול לשתות מיץ ענבים.
יין אדום עדיף מיין לבן.
• יין קדושת שביעית: ניתן להשתמש ביין קדושת שביעית, אך לא שופכים מיין זה באמירת "דם ואש ותמרות עשן" ובאמירת עשר המכות ו- דצ"ך עד"ש באחא"ב.
דיני הכוס:
• שיעור הכוס – לפחות 86 מ"ל (שיעור רביעית).
• שיעור השתיה: לכתחילה: יש לשתות את רוב הכוס. ואם שתה רוב רביעית יצא ידי חובה.
קטנים יישתו מלא לוגמיהם.
יש לשתות את הכוסות על פי סדר ההגדה.

אורך הסדר:
יש לתכנן את מהלך הסדר על מנת להגיע לאכילת אפיקומן לפני חצות הלילה (זמן משוער 03:00).

עיקר מצוות הלילה היא 'והגדת לבנך' להנחיל לדור הבא את מורשת אבותינו – סיפור יציאת מצריים, ובחירת ה' בנו להיות לו לעם, לכן נהגו לחלק לילדים סוכריות, שוקולדים וחטיפים למיניהם כדי לעודד אותם להיות שותפים בסיפור ההגדה.

| רעיונות הפעלה ושיתוף בליל הסדר
הקדמה:
עיקר הלילה הוא מצוות "והגדת לבנך", סיפור יציאת מצרים והנחלת מסורת אבותינו לילדינו.
דרכים שונות להגיע לילדים שונים. יש ילד שמתעניין בסיפורים , יש ילד שהצגה תמשוך את תשומת ליבו, יש ילד שיתעניין בחידות ויש ילד שיעניינו אותו משחקים. מטרתנו בליל הסדר היא לעורר את תשומת ליבם של הילדים שישאלו שאלות, יענו תשובות ויספרו. לכן מומלץ לקנות לפני הסדר פרסים קטנים, סוכריות ואגוזים לילדים. אפשר להודיע בתחילת הסדר שישתתף בדרך כל שהיא יקבל פרס.
מובא לפניכם לקט רעיונות לעידוד ושיתוף של יושבי הסדר 1
(חלקם דורשים הכנה מראש)

שיתוף בהכנה מראש לקראת ליל הסדר:
שיתוף הילדים בהכנה לקראת ליל הסדר תגרום להם לצפות לו ולהרגיש חלק ממנו.
דוגמאות לשיתוף:
הכנת פתקים של מקומות ישיבה או קישוטים לשולחן הסדר.
הכנת שיר/ הצגה/ סיפור לנושא מסוים בהגדה .
הכנת דגם של יציאת מצריים, קריעת ים סוף או השעבוד.
קישוט השולחן.



2. שיתוף כל המסובים בקריאת ההגדה:
דרך ההפעלה הבסיסית והחשובה ביותר היא שיתוף כל המסובים בקריאת ההגדה.
ניתן לבצע בשתי דרכים :
סבב בין היושבים, כל אחד קורא בתורו.
חלוקת קטעי קריאה מראש (חשוב בעיקר לילדים הקטנים שבשלבי קריאה ראשונים). כאן ניתן לשלב ביאור קצר שהמשתתפים יכינו מראש לקטע קריאה שהם קוראים, או יציגו סיפור, הצגה או שיר שהכינו בנושא.


הצגה:
העברת סיפור יציאת מצרים בדרך מוחשית, שיתוף הילדים ושאר המסובים בסיפור ההגדה. ניתן אף להציג בפנטומימה.
פתיחה ל"מה נשתנה":
לפני קריאת מה נשתנה יצאו הילדים מהחדר ויכנסו חזרה עם מקל הליכה בידיהם ומצת האפיקומן או שק/כרית על כתפיהם.
שואלים אותם: מי אתם?
הילדים עונים: בני ישראל.
שואלים: מהיכן באתם?
הילדים עונים: ממצרים.
שואלים: לאן אתם הולכים?
הילדים עונים: לארץ ישראל!
שואלים: מה אתם רוצים?
הילדים עונים: לשאול כמה שאלות.
והילדים מתחילים לשיר מה נשתנה.
פתיחה לעבדים היינו:
לאחר שהילדים ישאלו וישירו את 'מה נשתנה', התשובה לילדים תהיה הצגה של המבוגרים.
ניתן לשתף את הילדים בהצגה.
קמים ומתחפשים ליוצאי מצרים. (אפשר להכין מראש שמלות מיוחדות מאל-בד, ושקים המחוברים למקל מטאטא.)
המציגים נכנסים כשהם מחופשים ועורך הסדר מנהל איתם דו- שיח.
עורך: שלום עליכם! מאין הגעתם?
עונים: מארץ מצרים.
עורך: מה עשיתם שם?
עונים: עבדנו קשה בפרך (ניתן להרחיב בתיאור עבודת הפרך: סחבנו אבנים גדולות, בנינו ערים גדולות לפרעה).
עורך: למה עבדתם כ"כ קשה?
עונים: כי פרעה המלך הרשע הכריח אותנו.
עורך: למה לא יצאתם ממצרים?
עונים:כי לא יכולנו- פרעה לא הרשה לנו.
עורך: איך הגעתם לכאן עכשיו? מי הוציא אתכם ממצרים?
עונים:הקב"ה.
אפשר להוסיף להצגה ולהציג חלק מהשעבוד וכן חלק מעשר המכות או תיאור של ליל הסדר במצרים וכדו'.
הצגת עשר המכות:
הצגת סיפור המכות על פי המדרשים (אפשר להיעזר במדרשי סיפור יציאת מצרים הנמצאים בהמשך החוברת):
דוגמא: מכת דם (מתוך סיפור יציאת מצרים מובא בפרק הבא) "ממכת דם העשירו בני ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, והמצרי הולך למלאות כלי מתוכה - מוציאה מלאה דם. וישראל שותה מים ומצרי דם. והמצרי אומר לו: "תן לי בידך מעט מים", ונותן לו ונעשים דם. אמר ליה: "נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד". ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. וכשהיה לוקח מישראל בתשלום יקר, היה שותה מים. מכאן העשירו בני ישראל".
הכנה להצגה: לוקחים קערה ומניחים בתוכה כוס מים וכוס מיץ ענבים. הילדים מתחפשים למצרי וליהודי ומציגים את המדרש לכולם. כשהעברי רוצה לשתות הוא מוציא את כוס המים מהקערה, וכשהמצרי רוצה לשתות הוא מוציא כוס מלאה בדם - מיץ ענבים.
אפשר להכין כוס/בקבוק עם מעט תרכיז אדום בתוכו, היהודי אוחז בקבוק מים והמצרי את הכלי שבתחתיתו התרכיז. כשהיהודי מוזג מים למצרי הם הופכים לדם.
ניתן להשתמש בשטרות משחק באמצעותם ישלם המצרי ליהודי בעד כוס מים.

תחפושות:
ניתן להתחפש במשך כל קריאת ההגדה לדמויות שונות ולשלב אותם בקריאת ההגדה.
ניתן להחליף כובעים במהלך ההגדה – כובע של יהודי או כובע של מצרי לפי ההקשרים.
להתחפש לר' עקיבא וחכמים שהיו מסובים בבני ברק.
כאשר מגיע הזמן לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, אחד האורחים יכול לקום קצת לפני כן, ולהתחפש בעזרת סדין וזקן לבן לאליהו הנביא.

מקהלה:
מכינים מראש חלק משירי ההגדה בקולות שונים כדי לשיר יחד בזמן ההגדה.
מדמים מקהלה שתעמוד ליד השולחן (לדמות למקהלה אמתית, מבחינת עמידה, תלבושות, מנצח וכו' ) וישירו חלק משירי ההגדה.



עשר המכות בצורה מוחשית:
א. מחלקים לכל משתתף חפץ שמזכיר את אחת המכות. כשמגיעים לסיפור עשר המכות כל משתתף מציג בתורו את החפץ שלו בהתאמה.
ב. עורך הסדר או בן משפחה אחר מחזיק שקית ובה חפצים הקשורים לעשר מכות ובכל מכה ומכה זורק/מניח על השולחן את החפץ.
דוגמאות לחפצים:
דם- כוס עם מיץ אדום, משקפיים עם צלופן אדום.
צפרדע- צפרדעים מפלסטיק.
כינים- מסרק כינים.
ערוב- חיות משחק.
דבר – חיה עם מדבקות עגולות עליה.
ברד- כדורי קלקר גדולים.
ארבה- חרגול מפלסטיק.
חושך- כיסוי עיניים או בד שחור. אפשר בשלב הזה לחלק כיסויי עיניים לילדים ולבקש מהם ללכת ממקום למקום בבית כדי לדמות את מכת חושך.

משחק שקית הסיפורים:
אפשר לשחק במשחק זה בכמה "סיבובים" לאורך הסדר, תוך כדי קריאת ההגדה.
בקשו מהילדים להכין מראש שקית מלאה באביזרים קטנים שונים, שנאספו מרחבי הבית – כמעט כל דבר מתאים. למשל: בובת 'לגו', חיות פלסטיק, כתר מפורים, מכונית צעצוע, מעטפה, כוס, צנצנת מים צבועים באדום, מכנסי פיג'מה, כוס לקידוש, מיכל ריק של שמפו, חיות משחק.
במהלך קריאת ההגדה מידי פעם מוציא אחד מיושבי השולחן אביזר ודרכו מספרים את סיפור יציאת מצרים.
דוגמא : המשתתף שולף בובת 'לגו' ומספר: "אתם בטח מאוד סקרנים לדעת מי אני? טוב, אז לפני הרבה שנים, בני העם שלנו היו משועבדים במצריים למלך גדול מאוד שנקרא פרעה. יום אחד ה' התגלה אלי מתוך הסנה הבוער ואמר לי להוריד את הנעליים. בגלל זה עכשיו אין לי נעליים. הוא אמר לי שאני עומד להוציא את העם שלי ממצריים." כעת על המשתתפים לנחש במי מדובר (משה רבינו).

דוגמא נוספת: המשתתף מציג מכנסי פיג'מה ומספר: אני פרעה שקמתי באמצע הלילה וגיליתי שכל בכורי מצריים מתו ורצתי באמצע הלילה (עם פיג'מה) לחפש את משה לגרש אותו ואת בני ישראל ממצרים.


מהדורת חדשות
דרך חווייתית ואקטואלית לספר את סיפור יציאת מצרים. מתאים לילדים הגדולים.
בקשו מהילדים הבוגרים יותר, להכין מהדורת חדשות על עשר המכות וקריעת ים סוף. בזמן התשדיר הם יכולים לראיין חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, אהרון וכדומה. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או להשתמש ברעיונות מוכנים מראש שנכתבו על כרטיסיות.
לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצריים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות."


'טלפון' מפרעה:
לצורך המשחק הזה זקוקים לטלפון צעצוע פשוט (ללא אפקטים חשמליים או קולות) ולהרבה קוביות שמונחות על הרצפה, ליד שולחן הסדר. בכל שלב במהלך הסדר, אחד המשתתפים משמיע מפיו קול של טלפון. כולם משתתקים והוא מרים את השפופרת ומדבר. זה פרעה שממתין על הקו. השיחה עם פרעה מתנהלת סביב נושאים שונים, כגון: 1. פרעה מצווה לבנות ערי מסכנות. 2. פרעה מכביד את העבודה על עם ישראל ודורש הספק יותר גדול. 3. דיווח לפרעה מה קורה במדינה בעניין המכות. 4. פרעה מנסה להעיר את אנשי לשכתו שיעזרו לו לחפש את משה.
דוגמא נוספת הזדמנות לאוורר קצת את הילדים שיושבים: על פי השיחה עם פרעה, מבינים כולם, שכל הילדים מתחת לגיל 8, צריכים לרדת לרצפה ולהתחיל לבנות ערי מסכנות בקוביות או קפלה.


דמויות ההגדה:
בקשו מהילדים לפסל מראש דמויות מפלסטלינה, או חימר (זהירות – 'ברבצק' הוא חמץ) או לצייר את ארבעת הבנים או שאר האנשים שמוזכרים בהגדה כפרעה או יועציו. דמויות אלו אפשר למקם על שולחן הסדר ולהציג אותם לכולם כשנקראות הפסקאות המתאימות.


נחשו מי או מה אני?
כתבו מראש, על כרטיסים נפרדים ובאותיות גדולות וברורות, שמות של אנשים או אובייקטים הקשורים לליל הסדר. למשל: פרעה, אליהו הנביא, הבן החכם, מרור, חרוסת, מצה, חמץ, צפרדע, ערוב, רבי אליעזר, מכת דם.
במהלך הסדר בחרו במתנדב. הניחו על ראשו כתר עם סיכה משרדית בעזרתה תצמידו את הכרטיס לכתר, כך שכולם יוכלו לראות מה כתוב בו, חוץ מהמתנדב. עליו לשאול שאלות, שהתשובות על'יהן הן כן/לא, עד שהוא מצליח לגלות מי הדמות המופיע על הכרטיס.


חידות:
מספרים בהגדה:
3- כל שלא אמר שלושה דברים אלו... פסח, מצה ומרור, שלשה אבות.
4- כוסות, בנים, אימהות.
10- עשר המכות, עשרת הדברות.
11- כוכבים.
40- במצרים לקו בארבעים מכות – לדעת ר' אליעזר.
70- ר' אלעזר בן עזריה: "כבן שבעים שנה", "בשבעים נפש ירדו אבותינו..."
מה המספר הגדול ביותר המופיע בהגדה? 250 (מכות שלקו המצרים לפי דעת רבי עקיבא).
חידות:
אני אחת ממכות מצרים. קצץ ראשי וזנבי ותקבל יצור עקשני.
איזו ממכות מצרים יכולה להיקרא: א. אדומה ב. ירוקה ג. שחורה?
שתיים ממכות מצרים נכתבות באותן אותיות אך בסדר שונה. מה הן?
איזו מכה נתנה לחג הפסח את שמו?
מה פירוש המילה: "אפיקומן"?
אילו דברים בהגדה של פסח קשורים למספר 4?
כיצד רמוז השעבוד במצרים במילה : "כרפס"?
רבן גמליאל אמר: "מי שלא אמר בפסח 3 דברים לא יצא". מה הם?
אני אחת ממכות מצרים. קצץ פעמיים זנבי ותקבל ביטוי חיובי. מי אני?
כנגד מה תיקנו לשתות ארבע כוסות?
תשובות:
צפרדע, פרד
א. דם ב. צפרדע ג. חושך
דבר, ברד
מכת בכורות שבה ה' פסח על בתי בני ישראל
מילה בארמית שפירושה: אפיקו= הוציאו מנא= כלים.
4 קושיות, 4 בנים, 4 כוסות, 4 לשונות גאולה, 4 אמהות.
כרפס= אותיות ס' פרך, כלומר: 60 ריבוא עבדו בפרך.
פסח, מצה, מרור.
כנים, כן
כנגד: 4 לשונות גאולה




| הדרכה הלכתית לקראת ליל הסדר
הכנות לפני כניסת החג:
• בליל הסדר ישנה מצוה מיוחדת לפאר את השולחן בכלים הנאים ביותר כבני חורין אמתיים.
• כדאי לדאוג שמקומות הישיבה בסעודה יהיו נוחים ומרווחים כדי שיוכלו להסב בהם ברווח.
• מומלץ לישון קודם ליל הסדר כדי להיות ערניים בלילה חשוב זה, ובעיקר כדאי לדאוג שהילדים ישנו.
• ירקות עלים – שאוכלים בלילה (וכן כל השנה) צריכים להיות ירקות נקיים מחרקים, ניתן לקנות ברשתות השיווק.
הקערה:
את קערת הסדר מכינים לפני הסדר.
סדר הקערה
עם כיוון השעון:
שלוש מצות
זרוע צלויה
חרוסת
חזרת – קלח חסה/שורש חזרת (מרור שנאכל בכורך) .
כרפס – סלרי/תפו"א.
ביצה מבושלת.
מרור - במרכז הקערה עלה חסה למרור


מי מלח או לימון בקערה נפרדת.
כשליל הסדר חל בשבת: יש להכין את מי המלח לפני שבת. אם לא הוכן, ניתן להכין בשבת כמות קטנה.

דיני הסבה:
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ולכן תקנו לנו חז"ל להסב בליל הסדר כבני חורין.
כל יושבי השולחן חייבים בהסבה.
מסבים על צד שמאל של כל אדם ואף שמאלי מסב לצד שמאל.
מומלץ להניח לכל אחד כרית.
כל מקום במהלך ההגדה שצריך להסב בו (4 כוסות, אכילת מצה, כורך ואפיקומן) אם לא הסבו צריך לחזור ולשתות או לאכול.
סוג היין:
נהגו לשתות יין אדום , ומי שקשה לו יכול לשתות מיץ ענבים.
יין אדום עדיף מיין לבן.
• יין קדושת שביעית: ניתן להשתמש ביין קדושת שביעית, אך לא שופכים מיין זה באמירת "דם ואש ותמרות עשן" ובאמירת עשר המכות ו- דצ"ך עד"ש באחא"ב.
דיני הכוס:
• שיעור הכוס – לפחות 86 מ"ל (שיעור רביעית).
• שיעור השתיה: לכתחילה: יש לשתות את רוב הכוס. ואם שתה רוב רביעית יצא ידי חובה.
קטנים יישתו מלא לוגמיהם.
יש לשתות את הכוסות על פי סדר ההגדה.

אורך הסדר:
יש לתכנן את מהלך הסדר על מנת להגיע לאכילת אפיקומן לפני חצות הלילה (זמן משוער 03:00).

עיקר מצוות הלילה היא 'והגדת לבנך' להנחיל לדור הבא את מורשת אבותינו – סיפור יציאת מצריים, ובחירת ה' בנו להיות לו לעם, לכן נהגו לחלק לילדים סוכריות, שוקולדים וחטיפים למיניהם כדי לעודד אותם להיות שותפים בסיפור ההגדה.

| רעיונות הפעלה ושיתוף בליל הסדר
הקדמה:
עיקר הלילה הוא מצוות "והגדת לבנך", סיפור יציאת מצרים והנחלת מסורת אבותינו לילדינו.
דרכים שונות להגיע לילדים שונים. יש ילד שמתעניין בסיפורים , יש ילד שהצגה תמשוך את תשומת ליבו, יש ילד שיתעניין בחידות ויש ילד שיעניינו אותו משחקים. מטרתנו בליל הסדר היא לעורר את תשומת ליבם של הילדים שישאלו שאלות, יענו תשובות ויספרו. לכן מומלץ לקנות לפני הסדר פרסים קטנים, סוכריות ואגוזים לילדים. אפשר להודיע בתחילת הסדר שישתתף בדרך כל שהיא יקבל פרס.
מובא לפניכם לקט רעיונות לעידוד ושיתוף של יושבי הסדר 2
(חלקם דורשים הכנה מראש)

שיתוף בהכנה מראש לקראת ליל הסדר:
שיתוף הילדים בהכנה לקראת ליל הסדר תגרום להם לצפות לו ולהרגיש חלק ממנו.
דוגמאות לשיתוף:
הכנת פתקים של מקומות ישיבה או קישוטים לשולחן הסדר.
הכנת שיר/ הצגה/ סיפור לנושא מסוים בהגדה .
הכנת דגם של יציאת מצריים, קריעת ים סוף או השעבוד.
קישוט השולחן.



2. שיתוף כל המסובים בקריאת ההגדה:
דרך ההפעלה הבסיסית והחשובה ביותר היא שיתוף כל המסובים בקריאת ההגדה.
ניתן לבצע בשתי דרכים :
סבב בין היושבים, כל אחד קורא בתורו.
חלוקת קטעי קריאה מראש (חשוב בעיקר לילדים הקטנים שבשלבי קריאה ראשונים). כאן ניתן לשלב ביאור קצר שהמשתתפים יכינו מראש לקטע קריאה שהם קוראים, או יציגו סיפור, הצגה או שיר שהכינו בנושא.


הצגה:
העברת סיפור יציאת מצרים בדרך מוחשית, שיתוף הילדים ושאר המסובים בסיפור ההגדה. ניתן אף להציג בפנטומימה.
פתיחה ל"מה נשתנה":
לפני קריאת מה נשתנה יצאו הילדים מהחדר ויכנסו חזרה עם מקל הליכה בידיהם ומצת האפיקומן או שק/כרית על כתפיהם.
שואלים אותם: מי אתם?
הילדים עונים: בני ישראל.
שואלים: מהיכן באתם?
הילדים עונים: ממצרים.
שואלים: לאן אתם הולכים?
הילדים עונים: לארץ ישראל!
שואלים: מה אתם רוצים?
הילדים עונים: לשאול כמה שאלות.
והילדים מתחילים לשיר מה נשתנה.
פתיחה לעבדים היינו:
לאחר שהילדים ישאלו וישירו את 'מה נשתנה', התשובה לילדים תהיה הצגה של המבוגרים.
ניתן לשתף את הילדים בהצגה.
קמים ומתחפשים ליוצאי מצרים. (אפשר להכין מראש שמלות מיוחדות מאל-בד, ושקים המחוברים למקל מטאטא.)
המציגים נכנסים כשהם מחופשים ועורך הסדר מנהל איתם דו- שיח.
עורך: שלום עליכם! מאין הגעתם?
עונים: מארץ מצרים.
עורך: מה עשיתם שם?
עונים: עבדנו קשה בפרך (ניתן להרחיב בתיאור עבודת הפרך: סחבנו אבנים גדולות, בנינו ערים גדולות לפרעה).
עורך: למה עבדתם כ"כ קשה?
עונים: כי פרעה המלך הרשע הכריח אותנו.
עורך: למה לא יצאתם ממצרים?
עונים:כי לא יכולנו- פרעה לא הרשה לנו.
עורך: איך הגעתם לכאן עכשיו? מי הוציא אתכם ממצרים?
עונים:הקב"ה.
אפשר להוסיף להצגה ולהציג חלק מהשעבוד וכן חלק מעשר המכות או תיאור של ליל הסדר במצרים וכדו'.
הצגת עשר המכות:
הצגת סיפור המכות על פי המדרשים (אפשר להיעזר במדרשי סיפור יציאת מצרים הנמצאים בהמשך החוברת):
דוגמא: מכת דם (מתוך סיפור יציאת מצרים מובא בפרק הבא) "ממכת דם העשירו בני ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, והמצרי הולך למלאות כלי מתוכה - מוציאה מלאה דם. וישראל שותה מים ומצרי דם. והמצרי אומר לו: "תן לי בידך מעט מים", ונותן לו ונעשים דם. אמר ליה: "נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד". ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. וכשהיה לוקח מישראל בתשלום יקר, היה שותה מים. מכאן העשירו בני ישראל".
הכנה להצגה: לוקחים קערה ומניחים בתוכה כוס מים וכוס מיץ ענבים. הילדים מתחפשים למצרי וליהודי ומציגים את המדרש לכולם. כשהעברי רוצה לשתות הוא מוציא את כוס המים מהקערה, וכשהמצרי רוצה לשתות הוא מוציא כוס מלאה בדם - מיץ ענבים.
אפשר להכין כוס/בקבוק עם מעט תרכיז אדום בתוכו, היהודי אוחז בקבוק מים והמצרי את הכלי שבתחתיתו התרכיז. כשהיהודי מוזג מים למצרי הם הופכים לדם.
ניתן להשתמש בשטרות משחק באמצעותם ישלם המצרי ליהודי בעד כוס מים.

תחפושות:
ניתן להתחפש במשך כל קריאת ההגדה לדמויות שונות ולשלב אותם בקריאת ההגדה.
ניתן להחליף כובעים במהלך ההגדה – כובע של יהודי או כובע של מצרי לפי ההקשרים.
להתחפש לר' עקיבא וחכמים שהיו מסובים בבני ברק.
כאשר מגיע הזמן לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, אחד האורחים יכול לקום קצת לפני כן, ולהתחפש בעזרת סדין וזקן לבן לאליהו הנביא.

מקהלה:
מכינים מראש חלק משירי ההגדה בקולות שונים כדי לשיר יחד בזמן ההגדה.
מדמים מקהלה שתעמוד ליד השולחן (לדמות למקהלה אמתית, מבחינת עמידה, תלבושות, מנצח וכו' ) וישירו חלק משירי ההגדה.



עשר המכות בצורה מוחשית:
א. מחלקים לכל משתתף חפץ שמזכיר את אחת המכות. כשמגיעים לסיפור עשר המכות כל משתתף מציג בתורו את החפץ שלו בהתאמה.
ב. עורך הסדר או בן משפחה אחר מחזיק שקית ובה חפצים הקשורים לעשר מכות ובכל מכה ומכה זורק/מניח על השולחן את החפץ.
דוגמאות לחפצים:
דם- כוס עם מיץ אדום, משקפיים עם צלופן אדום.
צפרדע- צפרדעים מפלסטיק.
כינים- מסרק כינים.
ערוב- חיות משחק.
דבר – חיה עם מדבקות עגולות עליה.
ברד- כדורי קלקר גדולים.
ארבה- חרגול מפלסטיק.
חושך- כיסוי עיניים או בד שחור. אפשר בשלב הזה לחלק כיסויי עיניים לילדים ולבקש מהם ללכת ממקום למקום בבית כדי לדמות את מכת חושך.

משחק שקית הסיפורים:
אפשר לשחק במשחק זה בכמה "סיבובים" לאורך הסדר, תוך כדי קריאת ההגדה.
בקשו מהילדים להכין מראש שקית מלאה באביזרים קטנים שונים, שנאספו מרחבי הבית – כמעט כל דבר מתאים. למשל: בובת 'לגו', חיות פלסטיק, כתר מפורים, מכונית צעצוע, מעטפה, כוס, צנצנת מים צבועים באדום, מכנסי פיג'מה, כוס לקידוש, מיכל ריק של שמפו, חיות משחק.
במהלך קריאת ההגדה מידי פעם מוציא אחד מיושבי השולחן אביזר ודרכו מספרים את סיפור יציאת מצרים.
דוגמא : המשתתף שולף בובת 'לגו' ומספר: "אתם בטח מאוד סקרנים לדעת מי אני? טוב, אז לפני הרבה שנים, בני העם שלנו היו משועבדים במצריים למלך גדול מאוד שנקרא פרעה. יום אחד ה' התגלה אלי מתוך הסנה הבוער ואמר לי להוריד את הנעליים. בגלל זה עכשיו אין לי נעליים. הוא אמר לי שאני עומד להוציא את העם שלי ממצריים." כעת על המשתתפים לנחש במי מדובר (משה רבינו).

דוגמא נוספת: המשתתף מציג מכנסי פיג'מה ומספר: אני פרעה שקמתי באמצע הלילה וגיליתי שכל בכורי מצריים מתו ורצתי באמצע הלילה (עם פיג'מה) לחפש את משה לגרש אותו ואת בני ישראל ממצרים.


מהדורת חדשות
דרך חווייתית ואקטואלית לספר את סיפור יציאת מצרים. מתאים לילדים הגדולים.
בקשו מהילדים הבוגרים יותר, להכין מהדורת חדשות על עשר המכות וקריעת ים סוף. בזמן התשדיר הם יכולים לראיין חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, אהרון וכדומה. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או להשתמש ברעיונות מוכנים מראש שנכתבו על כרטיסיות.
לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצריים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות."


'טלפון' מפרעה:
לצורך המשחק הזה זקוקים לטלפון צעצוע פשוט (ללא אפקטים חשמליים או קולות) ולהרבה קוביות שמונחות על הרצפה, ליד שולחן הסדר. בכל שלב במהלך הסדר, אחד המשתתפים משמיע מפיו קול של טלפון. כולם משתתקים והוא מרים את השפופרת ומדבר. זה פרעה שממתין על הקו. השיחה עם פרעה מתנהלת סביב נושאים שונים, כגון: 1. פרעה מצווה לבנות ערי מסכנות. 2. פרעה מכביד את העבודה על עם ישראל ודורש הספק יותר גדול. 3. דיווח לפרעה מה קורה במדינה בעניין המכות. 4. פרעה מנסה להעיר את אנשי לשכתו שיעזרו לו לחפש את משה.
דוגמא נוספת הזדמנות לאוורר קצת את הילדים שיושבים: על פי השיחה עם פרעה, מבינים כולם, שכל הילדים מתחת לגיל 8, צריכים לרדת לרצפה ולהתחיל לבנות ערי מסכנות בקוביות או קפלה.


דמויות ההגדה:
בקשו מהילדים לפסל מראש דמויות מפלסטלינה, או חימר (זהירות – 'ברבצק' הוא חמץ) או לצייר את ארבעת הבנים או שאר האנשים שמוזכרים בהגדה כפרעה או יועציו. דמויות אלו אפשר למקם על שולחן הסדר ולהציג אותם לכולם כשנקראות הפסקאות המתאימות.


נחשו מי או מה אני?
כתבו מראש, על כרטיסים נפרדים ובאותיות גדולות וברורות, שמות של אנשים או אובייקטים הקשורים לליל הסדר. למשל: פרעה, אליהו הנביא, הבן החכם, מרור, חרוסת, מצה, חמץ, צפרדע, ערוב, רבי אליעזר, מכת דם.
במהלך הסדר בחרו במתנדב. הניחו על ראשו כתר עם סיכה משרדית בעזרתה תצמידו את הכרטיס לכתר, כך שכולם יוכלו לראות מה כתוב בו, חוץ מהמתנדב. עליו לשאול שאלות, שהתשובות על'יהן הן כן/לא, עד שהוא מצליח לגלות מי הדמות המופיע על הכרטיס.


חידות:
מספרים בהגדה:
3- כל שלא אמר שלושה דברים אלו... פסח, מצה ומרור, שלשה אבות.
4- כוסות, בנים, אימהות.
10- עשר המכות, עשרת הדברות.
11- כוכבים.
40- במצרים לקו בארבעים מכות – לדעת ר' אליעזר.
70- ר' אלעזר בן עזריה: "כבן שבעים שנה", "בשבעים נפש ירדו אבותינו..."
מה המספר הגדול ביותר המופיע בהגדה? 250 (מכות שלקו המצרים לפי דעת רבי עקיבא).
חידות:
אני אחת ממכות מצרים. קצץ ראשי וזנבי ותקבל יצור עקשני.
איזו ממכות מצרים יכולה להיקרא: א. אדומה ב. ירוקה ג. שחורה?
שתיים ממכות מצרים נכתבות באותן אותיות אך בסדר שונה. מה הן?
איזו מכה נתנה לחג הפסח את שמו?
מה פירוש המילה: "אפיקומן"?
אילו דברים בהגדה של פסח קשורים למספר 4?
כיצד רמוז השעבוד במצרים במילה : "כרפס"?
רבן גמליאל אמר: "מי שלא אמר בפסח 3 דברים לא יצא". מה הם?
אני אחת ממכות מצרים. קצץ פעמיים זנבי ותקבל ביטוי חיובי. מי אני?
כנגד מה תיקנו לשתות ארבע כוסות?
תשובות:
צפרדע, פרד
א. דם ב. צפרדע ג. חושך
דבר, ברד
מכת בכורות שבה ה' פסח על בתי בני ישראל
מילה בארמית שפירושה: אפיקו= הוציאו מנא= כלים.
4 קושיות, 4 בנים, 4 כוסות, 4 לשונות גאולה, 4 אמהות.
כרפס= אותיות ס' פרך, כלומר: 60 ריבוא עבדו בפרך.
פסח, מצה, מרור.
כנים, כן
כנגד: 4 לשונות גאולה

| סיפור יציאת מצרים
סיפור יציאת מצרים
לפניכם אסופת מקורות העוסקים בסיפור יציאת מצרים מתוך החומש ומדרש רבה. המדרשים ממוקדים בסיפורים בלבד. ניתן לשלב את הסיפורים במהלך קריאת ההגדה.

שעבוד מצרים:
כל זמן שהיה אחד מבני יעקב קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל, "ובני ישראל פרו וישרצו התרבו" אף על פי שמת יוסף ואחיו אלוקיהם לא מת, אלא בני ישראל פרו וישרצו. הסבר אחר: כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר: "ובני ישראל פרו (1) וישרצו (1) וירבו (1) ויעצמו (1) במאוד (1) מאוד (1)", ויש אומרים: שנים עשר שכתוב: פרו (לשון רבים) = שנים, וישרצו = שנים, וירבו = שנים, ויעצמו = שנים, במאד מאד = שנים, ותמלא הארץ אותם = שנים, הרי י"ב.
כיון שראו המצרים שמתרבים ישראל חדשו גזירות עליהם, כמו שכתוב: "ויקם מלך חדש", רב ושמואל נחלקו, אחד אמר חדש ממש, ואחד אמר שנתחדשו גזירותיו שחדש גזירות ופורעניות על ישראל.
"הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" – אמר פרעה: בואו ונתחכם לאלוהיהם של אלו, לא נדון אותם אלא במים, שכך נשבע הקדוש ברוך הוא שאין מביא מבול לעולם. אבל המצרים אינם יודעים שעל כל העולם כלו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא, ועליהם אינו מביא אלא הם באים ונופלים לתוכן, בקדרה שבשלו בה נתבשלו.
"ויבן (עם ישראל) ערי מסכנות לפרעה", ערים שממסכנות את בוניהם, שכל העוסק בבנין מתמסכן.

בנו "את פיתום ואת רעמסס", פיתום שמה של העיר, ולמה נקרא שמה רעמסס שכל מה שהיו בונים היה ראשון ראשון מתרוסס (מתפרק). יש אומרים רעמסס שמה של העיר ולמה נקרא שמה פיתום שכל מה שהיו בונים היה ראשון ראשון פי תהום נפתח ובולעו. כל יום לאחר המאמץ הגדול בחום המדברי לבנות מגדלים גדולים כל הבניה שעמלו עליה הייתה נבלעת באדמה או מתפרקת.
"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך", בפה רך, בתחילת הדרך שכנועים בדרך נעימה, והיו ישראל עובדים במרץ.
וכך אמרו לכל אחד מישראל כל מכסת הלבנים שעשית ביום הראשון גוזרים עליך שתעשה כנגדן בכל יום ויום.
עוד מה עשו המצרים: הביאו מלבן (כלי ששמים בתוכו טיט להכנת לבנים) ותלו לו לפרעה בצווארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם אסטניס אני, אמרו לו: האם אסטניס אתה יותר מפרעה?"
"ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים (מצרים) בעם ואת שוטריו (מישראל) לאמר: לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום הם ילכו וקוששו להם תבן", מלמד על הרשע שלא עכב לעשות עמהן רע (לא המתין ומיד גזר גזרות רעות). ... מכאן אתה למד שחשבון היה על כל אחד ואחד כמה לבנים יעשו ביום, ולכך העביד בהן בתחלה בפה רך, כדי שיעשו הלבנים בכל כחם ולראות כל יכולת שלהם ולפי מספר שעשו ביום הראשון גזרו עליהם לעשות כל הימים, כי נרפים הם. "על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבך לאלוקינו". "תכבד העבודה על האנשים", מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ב"ה גואלן, לפי שהיו נחים בשבת, אמר להן פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהיו משתעשעים ואל יהו נחים ביום השבת.
כיון שישראל יוצאים להביא תבן ולעשות עבודתו היה המצרי רואהו בתוך שדהו ומשבר את שוקיו לפיכך "ויפץ העם", "והנוגשים אצים לאמר", אלו מצריים הרשעים שהיו דוחקים בהן ואומרים להם כלו מעשיכם אבל השוטרים (שהיו מבני ישראל) לא היו אצים שהם כשרים והיו רואים אותן בצרה גדולה ולא היו דוחקים עליהם.
"ויוּכוּ שוטרי בני ישראל" (הנוגשים המצרים היו מכים את שוטרי ישראל) מכאן אתה למד שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקודש, שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו', אמר הקדוש ברוך הוא הם לקו עליהם לפיכך יזכו לרוח הקודש ונתמנו נביאים עליהם.
"ויאמרו אליהם (השוטרים למשה ואהרון אחרי שדיברו עם פרעה) ירא ה' עליכם וישפוט" אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא ישפוט בינינו ובין פרעה ואם מעצמכם באתם ישפוט ה' בינינו וביניכם, "אשר הבאשתם את ריחנו", ר' יוחנן אמר מן המכות שהיו מכין אותם היה ריחן מבאיש, ורשב"ל אמר מאותן שהיו משקעין בבניין היו מתים וריחן מבאיש.


מיעוט הילודה:
גזר פרעה עליהם לנוגשים שיהיו דוחקים בהן כדי שיהיו עושים סכום הלבנים שלהן, ולא יהיו ישנין בבתיהם. פרעה חשב למעטם מפריה ורביה, אמר מתוך שאינן ישנין בבתיהם אינן מולידים. אמרו להן הנוגשים: אין אתם הולכים לישן בבתיכם עד שאנו שולחים אתכם בבקר. והיו ישנין על הארץ.
אמר להן הקב"ה, אני אמרתי לאברהם אביהם שאני מרבה בניו ככוכבים, ואתם מתחכמים להן שלא ירבו? נראה איזה דבר עומד או שלי או שלכם, מיד נאמר: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. ומה עשו? בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבים מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות (שוכבות איתם) להם, וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן לידתן הולכות ויולדות בשדה, והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כמיילדת שמשפרת את הולד, ומנקת להם שני עגולים אחד של שמן ואחד של דבש, וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע, ומביאין המצרים שוורים וחורשים על גביהן, ולאחר שהולכים מבצבצים ויוצאים כעשב השדה, וכיון שמתגדלים באין עדרים עדרים לבתיהם.

כשראה פרעה שהם פרים ורבים גזר על הריגת הזכרים, כמו שכתוב: "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתם על האובניים (מושב היולדת בזמן הלידה) אם בן הוא והמיתם אותו".
פועה – שהופיעה פנים, היית מתחצפת לפרעה, וזקפה חוטמה בו ואמרה לו אוי לו לאותו האיש, שיבא האלוקים להפרע ממנו, נתמלא פרעה עליה חמה להרגה. שפרה - שהייתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה תינוקת (הייתה בת 5) היא ואינה יודעת כלום.
"ויאמר (פרעה) בילדכן את העבריות וראיתם על האובניים (מושב היולדת בזמן הלידה) אם בן הוא והמיתם אותו", למה צווה להרוג אותם על ידי המיילדות? כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו ויפרע מהן, אמר להם אם זכר הרגו אותו, ואם נקבה אל תהרגו אותה, אם תחיה – תחיה , ואם תמות – תמות. "ותיראן המיילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים."
"ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון" מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות לאחר שילדו? היו נוטלות את בניהן ומטמינות אותם במחילות, והיו המצרים הרשעים מביאים קטנים ומכניסים אותם בבתיהם של ישראל ועוקצים אותם ובוכים, והיה התינוק שומע קולו של חבירו שהיה בוכה והיה בוכה עמו. והיו נוטלים אותו ומשליכים אותו ליאור .


עשר המכות:
מי עשה את המכות:
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם" המכות האלו שלוש על ידי אהרן ושלוש על ידי משה ושלוש על ידי הקדוש ברוך הוא ואחת על ידי כולן. דם צפרדע כנים שהיו בארץ על ידי אהרן. ברד ארבה חשך על ידי משה לפי שהן באויר שכך שלט משה בארץ ובשמים. ערוב דבר מכת בכורות על ידי הקדוש ברוך הוא. ושחין על ידי כולן.

דם:
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
למה לקו המים תחלה בדם? מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא אכה אלוה תחלה ואח"כ עמו.
"ונטה ידך על מימי מצרים", כל מה שביאור ובאגמים ובנהרות, וכל מה שבכליהם היה דם. אפי' מה שמצרי רוקק דם היה.
מפני מה הביא הקדוש ברוך הוא עליהן דם מדה כנגד מדה, שכך אמר לאברהם, לפי שלא היו מניחים בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהיו פרים ורבים, לפיכך לקו המים בדם.
"ובעצים ובאבנים" שהיו המים ששותים מצרי ויהודי בכלי אחד או בכלי עץ או בכלי אבן נהפכים בפיו של המצרי לדם
ממכת דם העשירו בני ישראל. כיצד? המצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים, המצרי הולך למלאות את כלי מתוכה - מוציאה מלאה דם. ישראל שותה מים ומצרי דם. והמצרי אומר לו: "תן לי בידך מעט מים", ונותן לו ונעשים דם. אומר לו: "נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד". ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. וכשהיה לוקח מישראל בדמים יקרים, היה שותה מים. מכאן העשירו בני ישראל.

צפרדע:
"ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים" צפרדע אחת הייתה, והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים.
"ובתנוריך ובמשארותיך" כשהייתה המצרית לשה את העיסה ומסקת את התנור, באין הצפרדעים ויורדים לתוך העיסה ואוכלים את הבצק ויורדים לתוך התנור ומצננים אותו ונדבקות בפת. היה המצרי שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו ונעשה צפרדע ונבקעת שם.
"ויקרא פרעה", כיון שהתחילה הפורענות בגופו מיד הרגיש והתחיל צועק "העתירו לה' ויסר הצפרדעים"
"ויצא משה ויצעק אל ה' על דבר הצפרדעים" לא די להם למצריים השחתת הצפרדעים אלא שהיה קולן של צפרדעים קשה להם ממכתן, שהיו נכנסות בגופן וצועקים בתוכן שנאמר על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, על דבור הצפרדעים, "ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים", לפי שלא היה להם שום הנאה בנבלתם ובעורן לכך מתו, "ויצברו אותם חמרים חמרים" מלמד שכל אחד מהן היה עושה ארבע אשפות והייתה הארץ מבאשת. מידה כנגד מידה עשה להם הקב"ה - לפי שהיו ישראל נבאשים ממכות המצריים.

כינים:
"ויט אהרן את ידו במטהו", למה הביא עליהם כנים לפי ששמו ישראל מנקי חוצות ושווקים לפיכך נהפך עפרם לכנים. וחופרים אמה על אמה ולא היה שם עפר שנאמר: "כל עפר הארץ היה כנים", "ויעשו כן החרטומים להוציא את הכנים ולא יכולו".

ערוב (חיות רעות):
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הרשע הזה הקשה את לבו בשלשה הראשונות ומכה רביעית קשה היא יותר על הראשונות, לך והזהר אותו כדי שישלח עמי ולא תבא עליו המכה.
"כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך את הערוב" ', מהיכן בא עליהם יש אומרים מלמעלה ויש אומרים מלמטה, ורבי עקיבא אמר מלמעלה ומלמטה, אבל ארץ גושן שישראל יושבים בה לא היה שם ערוב.
למה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי להיות מצירים בהם לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות.

דבר (מוות בבהמות):
למה הביא להן דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו, מהו ולא ימות מכל לבני ישראל דבר אפילו בהמה שהייתה ביד מצרי והיה לו לישראל תענה שהיא שלו שיש לו חלק בה הייתה ניצולת ובכך ידעו דינן של ישראל.

שחין (אבעבועות):
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן", נס גדול נעשה בשחין שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם פיח ואהרון נתן את כל הפיח בידיו של משה, והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן.
זו המכה באה להן ע"י הקדוש ברוך הוא ומשה ואהרן, לפי שמשה ואהרן לקחו שניהן פיח הכבשן וזרקו משה השמימה והפכו הקדוש ברוך הוא לשחין למעלה ונפל עליהן, והיה לאבק על כל ארץ מצרים.
שחין למה הביא עליהן מפני שהעבידו את ישראל להכין להם את המים - לחמם להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן.
"ויחזק ה' את לב פרעה", כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא חזר בו מה' מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו.

ברד:
"הִנְּנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד" סרט לו משה לפרעה סריטה על הכותל אמר לו כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד, שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים.
"וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד... וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה" נדונו כמשפט הרשעים בגיהנם היה יושב נכווה בברד עומד נכווה באש.
"וַיְהִי בָּרָד וָאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" נס בתוך נס, משל למה הדבר דומה לשני צבאות קשים שהיו נלחמים זה עם זה לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד אויבים זה לזה כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים.
"ויהי ברד ואש מתלקחת במוך הברד" מהו "מִתְלַקַּחַת"? 'מת לקחת' לאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו. "וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם" .

ארבה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ ... בָּאַרְבֶּה" ארבה למה הביא עליהן מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.
"וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם" בסוף המכה ה' הביא רוח שלקחה את הארבה.
"לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד" אמר רבי יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצרים אמרו נקבוץ ונמלא מהם חביות, אמר הקדוש ברוך הוא רשעים במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים?! מיד "ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה לא נשאר ארבה אחד" אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם ויחזק ה' את לב פרעה:

חשך
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה" מהיכן היה החשך ההוא? רבי נחמיה אמר מחשך של גיהנם.
מהו "חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה" אותו חשך כפול ומכופל היה. שבעה ימים של חשך היו. כיצד? שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד, והעומד בקש לישב יושב. שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר: "ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים"
ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום. שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהם של מצרים והיו רואים בהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וכשיצאו ישראל ממצרים באו לשאול מהמצרים את תכשיטיהם, אם היו אומרים אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להן הרי הוא במקום פלוני. לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול... שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות .

בין מכת חושך למכת בכורות:
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" כיון שהביא עליהם מכת החשך התחיל פרעה צווח לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג, אמר לו משה: חייך וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה, מהו פרסה אפילו בהמה שהיא כולה של מצרי ויש בה חלק אחד לישראל אינו מניח אותה. "כי ממנו נקח"
אמר לו פרעה: עד מתי אתה נכנס לכאן "לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני". אמר לו משה: יפה דברת לא אוסיף עוד ראות פניך. אמר הקב"ה עדיין אני מבקש להודיע לפרעה מכה אחת, מיד התגלה אל משה אלוקים בארמונו של פרעה בשביל משה ואמר לו: עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו'. כיון ששמע משה שמח ונתגדל התחיל משה קרא בשמחה לפני פרעה ועבדיו: "כה אמר ה' כחצות הלילה" יפה אמרת אל תוסף ראות פני אני איני עוד בא אצלך אלא אתה בא אצלי".

מכת בכורות:
וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם" ומהו שאמר "לנגוף" שאף המעוברות שהיו ראויות לילד הפילו ומתו האימהות. והמשחית יצא וחבל כל מה שמצא, והקדוש ברוך הוא מחבל בבכוריהם של מצרים. וישראל עושים כל מה שאמר להם הקדוש ברוך הוא. למה היה הקדוש ברוך הוא וישראל דומים? למלך שבא עם בניו בים וספינות של פיראטים מקיפות אותו, אמר להם הא לכם מכונות ירייה שלי שאני עובר על גלי הים ונלחם עמהן. כך היה הקדוש ברוך הוא עם בניו במצרים ומחנות מצרים מחשבים עליהם כל הלילה אמר להם הקדוש ברוך הוא אי רשעים על בני אתם מחשבים? מכונות ירייה שלי מוכנות הן, הן עסוקים בצלי והיה הורג הקדוש ברוך הוא בכוריהן של מצרים. והן היו מזין על פתחיהן ושמו הגדול היה עומד על פתחיהם והם עוסקים בהלל ובהלכות הפסח.
סיפור ליל הסדר במצרים:
ציווי ה' הכנה לקראת ליל הסדר 3 :
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה (י ניסן) וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת (תשמרו אותו) עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה (יד ניסן) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם (במצרים). ח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל (יחד עם) מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן (במהירות מוכנים לצאת לדרך ממצרים) פֶּסַח הוּא לַיהוָה. יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהוָה. יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת (לסימן) עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי (דילגתי) עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית (לא תנזוקו במכת בכורות) בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

ליל הסדר במצרים:
כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה ה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.


מצרים מגרשים את עם ישראל:
לא וַיִּקְרָא (פרעה) לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם. לב גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. לג וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. לו וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם.

עם ישראל מתחיל לצאת ממצרים:
לז וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף. לח וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד. לט וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם. מא וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (430) וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

יציאת מצרים:
יז 4 וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם (הובילם) אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם (יתחרט) הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. יח (לכן הסב ה' )וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף כא וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. כב לֹא יָמִישׁ (לא יעזב) עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם.



פרעה רודף אחרי עם ישראל:
א וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ (תחנו מול) עַל הַיָּם. (הקב"ה הוביל את עם ישראל בסיבובים כדי שיראו כמבולבלים במדבר) ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים (מבולבלים) הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. ד וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם ... ה וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. ו וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ. ז וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם (גיוס כללי) וְשָׁלִשִׁם (מפקדים) עַל כֻּלּוֹ. ח וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. ט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ .. י וּפַרְעֹה הִקְרִיב (התקרב) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה. יא וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי (האם אין) אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. יב ... כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. יד יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן.

קריעת ים סוף:
טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. יז וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם יט וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם (מלפני עם ישראל) וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. כ וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה (עמוד הענן הסתיר למצרים את האור שעשה עמוד האש ולבני ישראל היה אור ולמצרים היה חושך) . כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם. כד וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם (מהומה) אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. כה וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו (הגלגלים של המרכבות שקעו בחול הרטוב של הים ונפלו מהעגלות) וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.

מצרים טובעים בים:
כו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו. כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. כח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. כט וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. ל וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

מדרשי גאולה:
"וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה" לא נאמר שקם בשעה שלישית של הבוקר כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹמְדִין אלא: לַיְלָה. יָכוֹל (אולי נאמר) עַל יְדֵי שָׂרִים וְשָׂרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: הוּא. הוּא הָיָה מַחֲזִיר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וְאוֹמֵר: הֵיכָן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שְׁרוּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְאוּ". אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", וְכִי גַּנָּבִים אֲנַחְנוּ שֶׁנֵּצֵא בַּלַּיְלָה, לֹא נֵצֵא אֶלָּא בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם. וְלָמָּה בָּא הוּא וַעֲבָדָיו? לוֹמַר לְךָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי (שמות י, כח), אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. וְלֹא נֵצֵא מִכָּאן עַד שֶׁיֵּרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְגוֹ'.
5 " כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מתנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, קרא נחשון בן עמינדב: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד איני יכול לעמוד עוד (תהלים סט,טז) אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה. באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני? אמר לפניו: רבונו של עולם ומה בידי לעשות? אמר לו: "דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך".
וכשראה משה את פרעה רודף אחרי בני ישראל בא לצעוק. אמר לו הקב"ה למה אתה מצטער? משל לאוהבו של מלך שהיה לו עסק, הלך לצעוק לפני המלך. אמר לו המלך: מה אתה צועק גזור ואני אעשה. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: מה תצעק אלי דבר ואני עושה.

הייתה בת ישראל עוברת בים, ובנה בידה, ובוכה, ופושטת ידה, ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים, ונותנת לו.
"סוס ורוכבו רמה בים" דמו גלי הים לסוסיות נקבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים מזוהמים, והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, והיה המצרי אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך להשקותך מים ולא היית בא אחרי עכשיו אתה בא לשקעני בים והיה הסוס אומר לו רמה בים ראה מה בים רומו של עולם אני רואה בים:



| באור ה"מגיד"
עיקר מצוות הלילה הוא ה'מגיד' – סיפור יציאת מצרים. נוסח המגיד הינו הבסיס שממנו אפשר להרחיב בסיפור יציאת מצרים. פרק זה מיועד לקריאה לפני ליל הסדר ומטרתו לבאר ולהסביר סיפורי הגלות ונסי הגאולה שמסופרים בהגדה בצורה פשוטה וברורה.
הָא כזו היא המצה שלנו כמו לַחְמָא עַנְיָא לחם העני שאינו מתובל דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא שאכלו אבותינו בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם בארץ מצרים. כָּל דִכְפִין כל הרעֵב יֵיתֵי וְיֵיכֹל יבוא ויאכל עימנו, כָּל דִצְרִיךְ כל הצריך יֵיתֵי יבוא וְיִפְסַח ויצטרף אלינו לסדר פסח. הָשַׁתָּא השנה הָכָא כאן (עוד בגלות, חלק זה נכתב בתקופה בה היה עם ישראל מפוזר בין העמים, אך הוא נכון גם לימינו בזמן שרבים עדיין לא עלו לארץ ישראל), לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל בארץ ישראל. הָשַׁתָּא השנה הָכָא כאן עַבְדֵי עבדים, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל בארץ ישראל בְּנֵי חוֹרִין.
'המגיד' בנוי מארבע הגדות:
הגדה 1. סיפור מצרים, דרך סיפור השיעבוד הפיזי (הגדת שמואל):
פתיחת ההגדה בשאלות:
שאלה ראשונה מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין ירק בתבלין לפני אכילת עיקר הסעודה אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, והַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים 1. כרפס 2. מרור.
שאלה שניה: שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה בלא הקפדה, והַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ רק מַצָּה וביערנו את כל החמץ מהבית.
שאלה שלישית: שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת כפי שאנו בוחרים ובלי הקפדה מסויימת, הַלַּיְלָה הַזֶּה אנו אוכלים דווקא מָרוֹר.
שאלה רביעית: שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בדרך ישיבה וּבֵין מְסֻבִּין בדרך הסבה, והַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין. עד כאן השאלות.
תשובה לשואל: השינוי הוא כדי שנזכור ש- עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה משל לידו של הקב"ה שמכה במצרים בגבורה ובניסים מיוחדים. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עדֲיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם שלא הייתה אומה שיכלה לצאת ממצרים בכוח עצמה. וַ לכן אֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה ומכירים אנחנו את מהלך יציאת מצרים בשכלנו, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כדי שנזכור ונחווה את ניסיו של הקב"ה ונשבח אותו. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
דוגמא לחכמים שלמרות חכמתם הגדולה הרבו לספר בסיפור יציאת מצרים - מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין יחד בליל הסדר בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם והאריכו בסיפור כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הסתיים הלילה ו- הִגִּיעַ הבוקר שהוא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
אומנם בכל לילה ולילה חובה להזכיר את יציאת מצרים כמו ש-אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: אומנם אני בן 18 אבל הֲרֵי אֲנִי נראה כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה שכשהתמנה לנשיא הפכו פניו לפני אדם מבוגר מגילו, , וְלֹא זָכִיתִי שיפסקו כמותי שסברתי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ ר' שמעון בֶּן זוֹמָא את הפסוק. שֶׁנֶּאֱמַר, "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָּמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ – הַלֵּילוֹת ומאז התחילו להזכיר אף בלילות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. שאפילו בדור הגאולה, נמשיך להזכיר את יציאת מצרים.
שבח לקב"ה בסוף חלק זה של ההגדה: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם כינוי לקב"ה שנמצא בכל מקום, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
הגדה 2. סיפור יציאת מצרים, דרך סיפור השעבוד הרוחני (הגדת רב):
מצוות סיפור יציאת מצרים היא לכולם בלי יוצא מן הכלל: כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים שלהם אנו מצווים לספר דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
פתיחה בשאלות הבנים כל אחד לפי עניינו:
חָכָם שרואה סביבו את כל השינויים שאנו עושים בלילה זה מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה הם הָעֵדוֹת הדינים וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? אַף אַתָּה אביו למד אותו ו-אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: סדר כל ההגדה המופיע במשנה, עדההלכה החותמת את המשנה והיא אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן לא אוכלים קינוח אחרי אכילת קרבן פסח.
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? - מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ כאילו אין מצוות הפסח שייכות אליו. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל שחייבים במצוות, נחשב כאילו כָּפַר בְּעִקָּר בקב"ה. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו הרגז אותו חזרה, וענה לו באותו מטבע שהוא פנה אליך וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי את כל הניסים בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ הרשע. וְאִילּוּ הָיָה שָׁם במצרים, לֹא הָיָה נִגְאָל. ועכשיו כשהוא איתנו ונגאל יחד עם כולם ראוי לו שישתתף עם כולם בסדר הפסח.
תָּם תמים שאינו יודע להגדיר את השינויים שחלים בפסח מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה זֹּאת ואינו מפרש מעשים מסויימים כמו שפרש החכם? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם מִבֵּית עֲבָדִים וזכר לכל זה אנו עושים את כל ה'סדר' הזה.
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – גם לו אתה מצווה לספר ולכן אַתְּ פְּתַח לוֹ -למד אותו לשאול על יציאת מצרים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ פנה אתה לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
מתי בדיוק המצווה לספר? יָכוֹל להיות שהמצווה לספר היא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ ניסן שבו צוו עם ישראל במצרים על קרבן פסח? תַּלְמוּד לוֹמַר דרשו מן הפסוק: "בַּיּוֹם הַהוּא" שנגאלנו בו (יד בניסן). אִי אם לומדים מ- בַּיּוֹם הַהוּא, יָכוֹל להיות שכבר מִבְּעוֹד יוֹם זמן הקרבת קרבן פסח, עוד לפני רדת הערב? תַּלְמוּד לוֹמַר דרשו מהמילים בפסוק: "בַּעֲבוּר זֶה". "בַּעֲבוּר זֶה מראה באצבע על... ", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁמַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וזה רק בליל הסדר עצמו.
תשובה לשאלות הבנים על ידי סקירת סיפורם של עם ישראל מתחילת דרכו של אברהם אבינו עד יציאת מצרים. דע מאין באת ולאן אתה הולך: מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ תרח אבי אברהם, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם בורא עולם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר נהר פרת יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עבודה זרה. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
סיום חלק זה בשבח לקב"ה: בָּרוּךְ הקב"ה ש-שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל כפי שהבטיח לאברהם בברית בין הבתרים שבניו ירדו למצרים ויעבדו שם עבודה קשה, ואחרי כן יצאו משם ברכוש גדול, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
וְהִיא ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ אז וְלָנוּ לאורך כל הגלויות שיצאנו מהם, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, כגון האינקוויזיציה, הפרעות, השואה וכו', ועם זאת - וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
הגדה 3. סיפור יציאת מצרים בדרך לימוד ומדרש מתוך הפסוקים:
על פי המשנה יש ללמוד את ארבעת הפסוקים: מתוך פרשת הביכורים שנאמרת בזמן הבאת הביכורים.
פתיחה כעין שאלה - צֵא וּלְמַד חומרת מַה ש-בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. הסבר: שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא רק עַל הַזְּכָרִים להרגם וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל שרצה להרוג את יעקב ובכך לגדוע את השושלת .
פסוק 1: שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי כינוי ללבן שגר בארם, שרצה אֹבֵד לאבד את אָבִי, וַיֵרֶד יעקב מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי אנשים מְעָט שבעים נפש, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב שהתרבו שם מאוד.
לאחר ציטוט הפסוק, דורש בעל ההגדה כל חלק וחלק ממנו:
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבֵּר לא מבחירה אלא שכך נגזר (דיבר=נבואה) על צאצאיו של אברהם.
וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ אֶלָּא לָגוּר מלשון גר ולא תושב שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ בניו של יעקב אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי בגלל שנת הבצורת אֵין בארץ מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.
בִּמְתֵי מְעָט - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרַיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יי אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.
וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל - מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם היו מסומנים במצריִם. כלומר שלא התערבו עם המצרים ושמרו על זהותם.
לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.
וָרָב לשון ריבוי - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ כמו צמח שכאש שגוזזים אותו הוא צומח יותר, כך ישראל, כשעינו אותם - הם התרבו יותר, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי עם ישראל במצרים וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים מקושטת בתכשיטים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ סימני בגרות של נערה, כך ישראל גדלו והתרבו והיו מוכנים לגאולה ממצרים, אבל וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה אין עליכם כלל מצוות שבזכותם אגאל אתכם. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ שתי מצוות נתן הקב"ה לעם ישראל שיש בהם דם – ברית מילה ושחיטת קרבן פסח, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי בזכות שני דמים אלו נגאלתם.
פסוק 2: מתאר את השעבוד: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אמר פרעה לחכמיו: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ לעם ישראל פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו על עם ישראל שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם במלאכתם, וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת בתי אוצרות לְפַרְעֹה, אֶת העיר פִּתֹם וְאֶת העיר רַעַמְסֵס.
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ עבודת פרך.
פסוק 3: מתאר את תחילת הגאולה: וַנִּצְעַק אֶל יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ לחץ העבודה.
וַנִּצְעַק אֶל יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ בתפילה, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם תפילתם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם צעקם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ שכרת , אֶת עם אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת שהפרישו המצרים את הגברים מ-דֶּרֶךְ אֶרֶץ חיי אישות עם נשותיהם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים הנולדים שהושלכו ליאור. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר, כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה לנילוס תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
וְאֶת לַחֶצֵנוּ - זֶה הַדַּחַק עומס העבודה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.
פסוק 4: מתאר את יציאת מצרים: וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַיִם – הקב"ה בעצמו לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אכה אותם, אֲנִי יי אני ולא אחר. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ. וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף סוג של מלאך. וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ. אֲנִי יי - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.
בְּיָד חֲזָקָה – זוֹ מכת הַדֶּבֶר מגיפה בבהמות, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵה יד יי הוֹיָה תהיה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – זוֹ מכה עם הַחֶרֶב שהרגו בכורות המצרים את הוריהם שלא רצו לשלח את עם ישראל , מניין למדנו זאת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלָיִם. מכאן שהמילה "נטויה" ביטוי המשתייך לחרב.
וּבְמֹרָא גָּדֹל - זֶה גִלּוּי שְׁכִינָה הקב"ה בעצמו שבא להרוג את הבכורות במכה האחרונה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים האם יש עוד אלוהים שעשה ניסים לעמו בשביל- לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי את עם ישראל מִקֶרֶב מתוך גּוֹי מצרים?, בְּמַסֹּת כלומר: ניסים בְּאֹתֹת כלומר: סימנים וּבְמוֹפְתִים כלומר: מכות מופלאות וּבְמִלְחָמָה שהטביעה את המצרים בים, וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה.
וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶּה שהיה ביד משה בעת עשיית המכות, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת סימנים כלומר המכות.
וּבְמֹפְתִים – זֶה מכת הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם מכאן שמופת הכוונה לדם, וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן.
דרך אחרת להסבר הפסוק – והיא לומר שרמוזות בו עשר המכות:
דָבָר אַחֵר: 1. בְּיָד 2. חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, 3. וּבִזְרֹעַ 4. נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, 5. וּבְמֹרָא 6. גָּדֹל - שְׁתַּיִם, 7. 8. וּבְאֹתוֹת – שְׁתַּיִם כיוון שכתוב בלשון רבים, 9. 10. וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם כיוון שכתוב בלשון רבים. מילים אֵלּוּ הן רמז ל- עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִים בְּמִצְרַיִם. וְאֵלוּ הֵן המכות:
כל המים נהפכו ל- דָּם. כל הארץ שרצה צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּים. עָרוֹב חיות רעות. דֶּבֶר מגפה שהמיתה את הבהמות. שְׁחִין אבעבועות באדם ובבהמה. בָּרָד קרח ואש מעורבים יחד. אַרְבֶּה מיני חגבים שאכלו את יתרת התבואה הירוקה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים לזכור אותם: : דְּצַ"ךְ מכות שנעשו על ידי אהרון הכהן. עַדַ"שׁ מכות שנעשו על ידי משה. בְּאַחַ"ב מכות שנעשו ללא שותף.
כמה מכות הכה הקב"ה במצרים?
החשיבות של ריבוי המכות היא להראות כמה הקב"ה אוהב את עם ישראל. משל לאבא שבה לנקום באדם שהתעלל בבנו במשך שנים רבות.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? על המכות בְּמִצְרַיִם מַה הוּא כלומר הפסוק אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אחת של אֱ-לֹהִים הִיא שבאמצעותה ניתנו עשר המכות. וְעַל הַיָּם מַה הוּא כלומר הפסוק אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד חמש אצבעות הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. כַּמָה לָקוּ בְכל אֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר למד מכאן מֵעַתָּה עכשיו: בְּמִצְרַיִם לָקוּ באמצעות אצבע אחת עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ ביד שיש בה חמש אצבעות שהם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל כלומר: מורכבת מ- אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח הקב"ה בָּם במצרים חֲרוֹן אַפּוֹ כעסו, וכעסו מורכב מ- עֶבְרָה כעס בלי גבולות וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה – מכה אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת עשר מכות שכל אחת מהם מורכבת מארבע , וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת כפי החשבון לעיל שעל הים לכו פי חמשה.
רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל כלומר: מורכבת מ- חָמֵשׁ מַכּוֹת? ר' עקיבא מבאר את הפסוק אחרת שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח הקב"ה בָּם במצרים עשר מכות וכל אחת מורכבת מ- חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ - אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

סיום חלק זה של ההגדה בשבח לקב"ה:
לאחר כל הניסים שפרטנו עד עכשיו שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים עדיין יש עוד הרבה להוסיף ולהלל את הקב"ה כהנה וכהנה:
כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת שיש לנו לשבח לַמָּקוֹם הקב"ה, על נפלאותיו שעשה עָלֵינוּ!
אִלּוּ אפילו רק בעבור ש- הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְאפילו אם לֹא עָשָׂה בָּהֶם במצרים שְׁפָטִים מכות, דַּיֵינוּ די לנו בטובה זו כדי לשבח את ה'.
אִלּוּ אפילו רק בעבור ש- עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים מכות, וְלֹא עָשָׂה מכות בֵאלֹהֵיהֶם שכל אלוהי מצרים נשמדו במכת בכורות, דַּיֵינוּ די לנו בטובה זו כדי לשבח את ה'.
אִלּוּ אפילו רק בעבור ש- עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵינוּ די לנו בטובה זו כדי לשבח את ה'.
אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם של מצרים, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה ביבשה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע הטביע צָרֵינוּ צוררינו בְּתוֹכוֹ, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ שִׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק נתן לנו כל צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן לחם המדבר שירד מן השמים, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת שהוא יום קדושה ומנוחה ומעין עולם הבא, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא זיכנו להתגלות הגדולה שהתגלה אלינו כש- קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הבטיח לנו שיכניסנו הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמִקְדָּשׁ מקום דירתו בתוכנו, דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה קל וחומר, שהכרת טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת יש לנו לַמָּקוֹם לקב"ה, על כל הטובות שהביא עָלֵינוּ: שגם הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַיִם, וגם עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וגם עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וגם הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וגם נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וגם קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וגם הֶעֱבִירנו בִּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וגם שִׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ, וגם סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וגם הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וגם נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וגם קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וגם נַָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וגם הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וגם וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
הגדה 4. סיפור יציאת מצרים בדרך המחשה (הגדת רבן גמליאל):
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ של סיפור יציאת מצרים. וְאֵלוּ הֵן: קרבן פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.
קרבן "פֶּסַח" שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, עַל שׁוּם מָה מאיזו סיבה? עַל שׁוּם זכר לכך שֶׁפָּסַח דִילג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם במכת בכורות ולא הכה אותנו יחד עם בכורות מצרים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם לבניכם, הטעם לאכילת זֶבַח קרבן פֶּסַח הוּא הודאה לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח דילג עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בארץ בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ בהכותו אֶת בכורי מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ בשמעם נס זה.
"מַצָּה" זוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם זכר לכך שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ לִתְפוֹחֲ, כדי להכין צידה לדרך, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם והוציאם ממצרים מִיָּד במהירות גדולה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא הספיקו להיות חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לדרך לֹא עָשׂו לָהֶם.
"מָרוֹר" זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם זכר לכך שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
חלק מחובת סיפור יציאת מצרים בכל שנה הוא על ידי ש-בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם ובכך מתחזקת בנו האמונה כשם שגאלנו אז כך תמיד הקב"ה יגאלנו מצרותינו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי לי ולא לאבותינו בְּצֵאתִי אני מִמִּצְרַיִם. שֶׁלֹּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ.
סיכום כל המגיד:
לאחר שסיפרנו את כל סיפור יציאת מצרים והניסים הגדולים שעשה ה' איתנו - לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְקַלֵּס לשבח, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, ומִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְלכןנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ הלל והודיה.
הַלְלוּיָהּ פתיחה להודיה. הַלְלוּ עַבְדֵי יי, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יי. וכך נהללו: יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ יתגדל שמו של ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח היושבים במקום זריחת שֶׁמֶשׁ עַד היושבים במערב מקום מְבוֹאוֹ שקיעת השמש, יהיה מְהֻלָּל שֵׁם יי. רָם מ-עַל כָּל התשבחות שישבחוהו כל גּוֹיִם יי, כיוון שהם יושבים כאן בארץ והוא עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּיי אֱלֹהֵינוּ שמקום מושבו הוא גבוה הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת ,ולמרות זאת: הַמַּשְׁפִּילִי כלומר: משפיל עצמו להשגיח ו- לִרְאוֹת את המתרחש בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. בהשגחתו על העולם הוא מְקִימִי מֵעָפָר את ה-דָּל , מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. ומרימם לְהוֹשִׁיבִי להושיבם עִם נְדִיבִים כלומר: המשובחים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי מקים את עֲקֶרֶת הַבַּיִת העקרה שלא ילדה ונותן לה ילדים (משל לנפלאות שעושה ה' בבניין ירושלים החרבה ומשיב לה את בניה לגבולם), לכן אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.
בעבור כל הנפלאות האלו הַלְלוּיָהּ הללו את ה'.
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בזמן צאת בֵּית יַעֲקֹב עם ישראל מֵתוך-עַם לֹעֵז זר. אז הָיְתָה יְהוּדָה כלומר: עם ישראל לְעםקָדְשׁוֹ של הקב"ה, עם יִשְׂרָאֵל נהיה עם מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה את עם ישראל נכנס לתוכו וַיָּנֹס מפניהם ונבקע, הַיַרְדֵּן בכניסת עם ישראל לארץ ישראל יִסֹּב חזר לְאָחוֹר על מנת לפתוח מעבר לעם ישראל להיכנס. הֶהָרִים הגדולים רָקְדוּ רעדו כְאֵילִים, גְּבָעוֹת הקטנות – רעדו כִּבְנֵי צֹאן. על הים וההרים שואל: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסֹּב לְאָחוֹר? הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן? ועונים: אנו נסים ורועדים מִלִּפְנֵי ה-אָדוֹן ש-חוּלִי שיצר את ה-אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ של יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי שבכוחו להפוך את הַצּוּר האבן הקשה ל-אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש סלע קשה – לְמַעְיְנוֹ למעיין של מָיִם.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַגִּיעֵנוּ זיכנו להגיע לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ, וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ בבית המקדש. וְנֹאכַל שָׁם בירושלים מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ נתנו את דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גָּאַל יִשְׂרָאֵל.


| מבנה המגיד
(ע"פ שיעורו של הרב י.צ רימון 6 )
עיקר מצוות ליל הסדר היא "והגדת לבנך" לספר את סיפור יציאת מצרים. החלק המרכזי שבו מספרים הוא סביב ה’מגיד’ מלשון להגיד ולספר את סיפור יציאת מצרים.
האם יש סדר להגדה? האם הדברים בנויים בצורה מסוימת? במבט מהיר המגיד נראה כלקט אגדות ומדרשים ללא סדר מיוחד, אך אם נתבונן הדברים יראו אחרת...
מבנה המגיד מחולק לארבע הגדות:
אלו הן ארבע הגדות שונות שחיבורו חז"ל יחד להגדה אחת. 1. הגדת שמואל. 2. הגדת רב 3. דרשות הפסוקים על פי דברי המשנה (פסחים י) שמתחיל מ"ארמי עובד אבי" 4. הגדת רבן גמליאל.
מבנה ההגדות: כל הגדה והגדה בנויה משלושה חלקים: שאלה (מסומן בירוק) סיפור (מסומן בצהוב) שבח (מסומן בכחול). הסימונים מופיעים בהגדה המצורפת בסוף החוברת.
הגדת שמואל מס’ 1: שאלה – מה נשתנה. סיפור – עבדים היינו. שבח – ברוך המקום ברוך הוא.
הגדת רב מס’ 2: שאלה – חכם/רשע/תם מה הוא אומר... 2. סיפור – מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו. שבח – ברוך שומר הבטחתו...הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
הגדה מס’ 3: שאלה – צא ולמד. סיפור – ארמי עובד אבי, דרישת הפסוקים. שבח – כמה מעלות...והשיר דיינו.
הגדה מס’ 4: רבן גמליאל היה אומר: שאלה – על שום מה. סיפור – על שום שפסח/ לא הספיק/ שמררו. שבח – לפיכך אנחנו...
המיוחד במבנה זה:
שאלה: כפי שכתבנו בהתחלה, מטרת הלילה היא לספר ולהנחיל לבנינו את אשר ארע לאבותינו במצריים ואת כל האותות והמופתים שעשה ה’ עימנו. מטרת השאלות הן לגרות ולעורר את רצון הילד לשמוע ולהקשיב לסיפורים, לכן אנו משנים מסדר הסעודה הרגיל על מנת לעורר ולהסב את תשומת לב הילדים.

הסיפור: בכל לילה אנו מצווים להזכיר יציאת מצריים, אך בלילה הזה גדלה המצווה, ומצוותה לא רק להזכיר אלא להאריך בלספר את סיפור יציאת מצרים.
שבח: מתוך סיפור הגלות והגאולה מתפרץ השבח והלל לקב"ה על נפלאותיו וטובותיו איתנו.
למה ארבע הגדות:
כפי שכתבנו, המצווה היא להעביר לילדים את סיפור יציאת מצריים. איך נעביר? לכל ילד יש את הדברים שמעניינים אותו ומדברים אליו?
המשנה מלמדת אותנו איך להעביר: "לפי דעתו של בן אביו מלמדו". לכל בן צריך לגשת לפי הדרך המתאימה לו. לכן באו ארבע הגדות אלו שכל אחת מספרת את סיפור יציאת מצרים בדרך שונה. הגדת שמואל (1) – סיפור על שעבוד וגאולה פיזית. הגדת רב (2) – סיפור על שעבוד וגאולה רוחנית. הגדה (3) – העברה דרך למדנות דיוקים ודרשות מהפסוקים. הגדת ר’ גמליאל (4) – העברה על ידי המחשה.




שער שני
ליל הסדר
ליווי הלכתי למהלך ה'סדר'
הגדה של פסח בהירה וברורה

| ליווי הלכתי למהלך ה'סדר'
קדש
בשבת: שרים ‘שלום עליכם’ ו’אשת חיל’ ומשלבים קידוש של שבת בקידוש החג.
נהגו להדיח את הכוסות קודם מזיגתם. אם הכוס מלוכלכת צריך להדיחה.
כדרכם של ‘בני חורין’ כל אחד מוזג לחברו. (אינו חובה)
שותים בהסיבה. (מי ששכח ולא היסב חוזר לשתות)
יש לשתות את הכוס ברצף ובלי הפסקות ארוכות.
אין לאכול או לשתות עד לאחר המגיד. מי שקשה לו יכול לאכול מעט פחות מ28 גרם. ילדים יכולים לאכול.
ורחץ (משנים מסדר הסעודה כדי לעורר את הילדים)
נוטלים ידיים שלוש פעמים בכל יד בלי ברכה.
כרפס (סלרי תפו"א או מין ירק אחר)
לוקחים תופ"א פחות מכזית (רבע של תפו"א בינוני) ומטבילים במי מלח או חומץ.
מברכים ‘בורא פרי האדמה’ ומכוונים לפטור בברכה גם את המרור.
אין מסבים באכילת הכרפס כיוון שהוא זכר לשעבוד.
יחץ
חוצים את המצה האמצעית לשני חצאים, הגדול שומרים לאפיקומן והקטן מחזירים בין שתי המצות.
יש שנהגו לעשות את החצי הגדול בצורת האות ו’ והחצי הקטן בצורת האות ד’.
מגיד
סיפור יציאת מצרים הוא עיקר המצווה שצוותה אותנו התורה בליל הסדר! לכן כדאי להוסיף ולהרחיב בסיפור הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו.
אין מסבים בשעת אמירת ההגדה.
קודם ‘מה נשתנה’ מסירים את ‘קערת הסדר’ מהשולחן ומוזגים כוס שני.
אחר ‘מה נשתנה’ מחזירים את הקערה ומגלים את המצות.
בכל פעם במהלך קריאת המגיד כשמגבהים את כוסות היין צריכות להיות המצות מכוסות.
אלו המקומות שמגביהים בהם את הכוס:
א. ‘והיא שעמדה’ עד ‘מצילנו מידם’.
ב. כשאומר ‘דם ואש...’ עד סוף עשר המכות.
ג. מ’לפיכך’ עד ‘גאל ישראל’.
כשאומרים ‘דם ואש...’, עשר מכות ו’דצ"ך עד"ש באח"ב’ עורך הסדר שופך לתוך כלי פשוט (חד פעמי) 16 פעמים. ביין שביעית אין שופכים.
כדי לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצריים, לכל הפחות צריך לומר או לשמוע את עניין פסח, מצה ומרור, "רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלושה..."
בסוף ה’מגיד’ שותים כוס שניה בהסבה בלי ברכה.
רחצה
נוטלים ידיים בברכה.
מוציא – מצה
לוקחים את שלוש המצות כסדרם ומברכים ‘המוציא לחם...’.
מניחים את המצה התחתונה ומברכים על העליונה והחצויה: ‘על אכילת מצה’.
כל אחד מהמסובים צריכים לאכול שתי כזיתות אחת מן המצה העליונה ואחת מן האמצעית, אם חסר מן המצות אפשר להשלים ממצות אחרות.
שיעור כזית :27 גרם (שני שליש מצת מכונה, שני כרטיסי אשראי במצה רכה), זקן או חולה: 20 גרם ולא צריך שתי כזיתות.
אוכלים את המצות בהסיבה. (ומי שלא הסב חוזר ואוכל בהסבה)
יש להשתדל לסיים את אכילת שתי כזיתות המצה תוך 4 דקות ולכל היותר 7 דקות.
אין לדבר עד אחרי "כורך".
מרור
לוקחים כזית מהמרור (חסה כגודל כף יד) ומטבילים בחרוסת, ומנערים את החרוסת ממנה.
לפני האכילה מברכים ‘על אכילת מרור’.
ואוכלים בלא הסיבה.
כורך
לוקחים כזית מן המצה וכזית מהמרור וכורכים יחד עם חרוסת ואוכלים בהסיבה.
שולחן עורך – סעודת החג
צָפוּן
אכילת האפיקומן – זכר לקרבן הפסח.
זמן אכילת האפיקומן היא עד השעה 00:30 (זמן משוער) יש לתכנן את מהלך הסדר על מנת לא לחרוג משעה זו. (אם לא אכלו עד שעה זו ניתן לאכול כל הלילה)
לוקחים את המצה השמורה (החצי הגדול בצורת האות ו’) ואכלים כזית בהסיבה. זמן האכילה תוך 4 דקות ולא יאוחר מ7 דקות.
יש נוהגים לאכול עוד כזית זכר למצה שנאכלת עם קרבן פסח.
אפשר להשלים אכילת הכזית ממצות אחרות.
אין לאכול או לשתות אחר אכילת האפיקומן חוץ מכוס שלישית ורביעית של יין. ניתן לשתות קפה או תה לשמירה על הערנות
ברך
אחר ברכת המזון שותים כוס שלישית ומברכים עליה ומכוונים בברכה לפטור גם כוס רביעית.
נהגו למזוג כוס נוסף לאליהו הנביא.
הלל
בתחילת ההלל מוזגים כוס רביעית ובסוף ההלל שותים בהסיבה.
נרצה
| הגדה של פסח
קדש
מוזגים יין בגביע לכל המסובים
אם חל בשבת מתחילים כאן: יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בֶָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
בחול מתחילים כאן :אֵלֶּה מועֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם בְּמועֲדָם: וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
סַבְרִי מָרָנָן: (עונים: לְחַיִּים.) בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יי אֱ-לֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, (שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצּוֹת הַזֶה, וְאֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּתות וּ)מוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַדֵּשׁ (הַשַׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
(במוצאי שבת מוסיפים: בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְהִקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.)
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.
שותים כוס ראשונה


ורחץ
נוטלים ידיים בלי ברכה
כרפס
לוקחים כרפס (סלרי תפו"א או מין ירק אחר) פחות מכזית (פחות מ28 גרם) ומטבילים במי מלח או חומץ מברך ואוכל בלי להסב.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
יחץ
בעל הבית בוצע את המצה האמצעית לשתיים ושומר את החצי הגדול לאפיקומן, ואת הקטן מחזיר למקומו.
מגיד
עיקר מצוות הלילה סיפור יציאת מצרים:
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא הָכָא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין.
מפנים את קערת הסדר מהשולחן.
מוזגים כוס שני
מקראה: שאלה סיפור שבח
1. הגדת שמואל סיפור שעבוד פיזי:
מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת והַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, והַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, והַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.
מחזירים את הקערה לשולחן
מגלים את המצות מתחת לכיסוי.
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יי אֱ-לֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, עדֲיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא. שֶׁנֶּאֱמַר, "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָּמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
2. הגדת רב סיפור שעבוד רוחני:
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם? אַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? - מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. וְאִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹ הָיָה נִגְאָל.
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? - מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרָיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּיּוֹם הַהוּא. אִי בַּיּוֹם הַהוּא, יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּעֲבוּר זֶה". "בַּעֲבוּר זֶה", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁמַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
מכסים את המצות ומגביהים את הכוס
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
מניחים את הכוס ומגלים את המצות
3. הגדה עיונית:
צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל,
שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבֵּר.
וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.
בִּמְתֵי מְעָט - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרַיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יי אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.
וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל - מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.
לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.
וָרָב - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.
וַנִּצְעַק אֶל יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.
וַנִּצְעַק אֶל יי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
וַיִּשְׁמַע יי אֶת קֹלֵנוּ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר, כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
וְאֶת לַחֶצֵנוּ - זֶה הַדַּחַק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.
וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
וַיּוֹצִאֵנוּ יי מִמִצְרַיִם - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יי.
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ.
וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף.
וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ.
אֲנִי יי - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.
בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵה יד יי הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלָיִם.
וּבְמֹרָא גָּדֹל - זֶה גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה, וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יי אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.
וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם, וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן.
כשאומרים: "דם, ואש, ותמרות עשן" עורך הסדר שופך קצת מהגביע שלוש פעמים לתוך כלי חד פעמי.
דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִים בְּמִצְרַיִם,
כשאומרים כל אחד מעשרת המכות עורך הסדר שופך קצת מהגביע לכלי חד פעמי.
וְאֵלוּ הֵן: דָּם. צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּים. עָרוֹב. דֶּבֶר. שְׁחִין. בָּרָד. אַרְבֶּה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
כשאומרים "דצ"ך, עד"ש באח"ב" עורך הסדר שופך קצת מהגביע שלוש פעמים לתוך כלי חד פעמי לאחר מכן מדיח את הכוס ומוזג שוב.
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ. עַדַ"שׁ. בְּאַחַ"ב.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא. וְעַל הַיָּם מַה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יי בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יי, וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ - אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ שִׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמִקְדָּשׁ, דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַיִם, עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, הֶעֱבִירֶנו בִּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, שִׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ, סִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת, קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, נַָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
4. הגדת רבן גמליאל – המחשה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל. וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.
מַצָּה זוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.
מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. שֶׁלֹּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ.
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, ומִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּיָהּ. הַלְלוּ עַבְדֵי יי, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יי. יְהִי שֵׁם יי מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יי. רָם עַל כָּל גּוֹיִם יי, עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּיי אֱ-לֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ.
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסֹּב לְאָחוֹר? הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת - כִּבְנֵי צֹאן? מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנוֹ מָיִם.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ הַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ, וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
שותים כוס שניה
רחצה
נוטלים ידיים ומברכים
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.
מוציא מצה
עורך הסדר אוחז את שלושת המצות יחד ומברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
מניח את המצה התחתונה ומברך על השלמה ועל החצויה.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.
לוקחים כזית מן המצה העליונה וכזית מן האמצעית, אפשר להשלים ממצות אחרות.
שיעור כזית :27 גרם (שני שליש מצת מכונה, שני כרטיסי אשראי במצה רכה), זקן או חולה: 20 גרם.
מרור
לוקחים כזית מהמרור כגודל כף יד ומטבילים בחרוסת, ומנערים את החרוסת ממנה ואוכלים בלא הסיבה.
לפני שיאכל מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.
כורך
לוקחים כזית מצה וכזית מרור וכורכים יחד עם חרוסת ואכלים בהסיבה.
לפני שיאכלו יאמרו:
מַצָּה וּמָרוֹר בְּלֹא בְרָכָה, זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, בְּיָמֵינוּ יְחֻדָּשׁ, כְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהָיָה כּוֹרְכָן וְאוֹכְלָן בְּבַת אַחַת, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ.
שולחן עורך
נוהגים לאכול ביצה קשה. לפני שיאכלו יאמרו: "זכר לקרבן חגיגה"
צפון (אפיקומן)
להשתדל לאכול לפני חצות הלילה.
לוקחים את המצה השמורה (החצי הגדול) ואכלים כזית בהסיבה, תוך 4-7 דק' . יש נוהגים לאכול עוד כזית זכר למצה שנאכלת עם קרבן פסח. אפשר להשלים את כזית ממצות אחרות.
זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשָׂבָע.
אחרי האפיקומן לא אוכלים ושותים כלום חוץ משתי כוסות יין. ניתן לשתות קפה או תה לשמירה על הערנות.

ברך
מוזגים כוס שלישי
אֲבָרְכָה אֶת יי בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: תְּהִלַּת יי יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ: וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי:
זימון: הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. עונים: שָׁמַיִם! המזמן: בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) (ביום טוב: וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא) (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם נְבָרֵךְ (בעשרה: אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ.עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ. המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ (הַגָּדוֹל תָּמִיד) חָיִינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל־בָּשָׂר. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל. וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל.
נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.
וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.
רַחֵם יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בשבת מוסיפים: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד. כִּי אֵל מֶלֶךְ (גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ) [נוסח אחר: חַנּוּן וְרַחוּם] אָתָּה.
אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש: אָמֵן).
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, (לָעַד) הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גּוֹאֲלֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב לָנוּ, הוּא מֵיטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל־טוֹב.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים. הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים. הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים.הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר.הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ.הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן
הָרַחֲמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.
בשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
ביום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ (לְ)יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.
הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא, וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.
הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה, וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה, וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה, כְּדִכְתִיב: וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
שותים כוס שלישית ויכוונו בברכה לפטור גם את הכוס הרביעית:
סַבְרִי מָרָנָן. בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
הלל
מוזגים כוס רביעית
נהגו למזוג גביע יין לאליהו הנביא
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יי.
לֹא לָנוּ , יי, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם? ואֱ-לֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנָיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יי בִּטְחוּ בַּיי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יי, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יי עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי, וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יי, אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא: אָנָּא יי מַלְּטָה נַפְשִׁי! חַנוּן יי וְצַדִיק, וֵאֱ-לֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאִים יי, דַּלֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יי גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַיי כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא יי כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יי אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם, נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יי, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּ אֶת יי כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדוֹ, וֶאֱמֶת יי לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.
הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. יי לִי, לֹא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יי לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יי כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיי עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. יְמִין יי רוֹמֵמָה, יְמִין יי עֹשָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. (אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. (אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.) מֵאֵת יי הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ. (מֵאֵת יי הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאֹת בְּעֵינֵינוּ.)זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. (זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.)
אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא יי, הוֹשִיעָה נָּא.
אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא. אָנָּא יי, הַצְלִיחָה נָא.
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי. (בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יי, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יי.) אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. (אֵל יי וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.) אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ. (אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי - אֲרוֹמְמֶךָּ.) הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. (הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.)
הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיוֹם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִירִים, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.
אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יי אֱלֹהֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת, פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ.
מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיי, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל.
בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ. וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יי אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, שִׁיר, וּשְׁבָחָה, הַלֵּל, וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה, גְּבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָׁה, וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.
יְהַלְלוּךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְעַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ אֶת שׁם כְּבוֹדֶךָ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, ומֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.

שותים כוס רביעית בהסיבה, ולאחריה מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ העוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ, לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם יי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל מִזְבָּחָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ. וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בשבת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ יי אֱ-לֹהֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ.

נרצה
חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ.
כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ. זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה, קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה. בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה, פְּדוּיִם לְצִיוֹן בְּרִנָּה. לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

וַאֲתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא חוּטְרָא, וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא מַיָּא, וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא תוֹרָא, וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא הַשּׁוֹחֵט, וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
וַאֲתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דִּזְבַן אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.
2 שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ? שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ.
3 שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
4 אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ? אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ: אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
5 חֲמִּשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? חֲמִּשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
6 שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ? שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
7 שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ? שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
8 שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ? שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
9 תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ? תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ: תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
01 עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ? עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ: עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
11 אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
21 שְׁנֵים עָשָׂר מִי יודע? שנים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ
31 שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ? שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ: שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבָּתָא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַים וּבָאָרֶץ

| נספח 1
נאום הנשיא ויצמן בפני חברי בתי הפרלמנט הגרמני כ"ד טבת תשנ"ו:
...הגורל הוליד אותי ואת אחי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזכרונות.
הזכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיני כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם- הייתי בכולם.
הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב אדוני את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, היא מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשא ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב.
נע ונד אנוכי, הולך בעקבי אבותי. וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותי מלווים אותי ועומדים אתי כאן ובזמן הזה. חדי העין ביניכם יוכלו להבחין בהם- פמלייה של נביאים ואיכרים, מלכים ורבנים, אנשי מדע וחיילים, בעלי מלאכה ותינוקות של בית רבן. כאלה שמתו שבעי- ימים במיטתם, כאלה שעלו באש וכאלה שנפלו בחרב.
וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתבונן לכל יום ויום של עתידנו. הן רק במאה האחרונה טולטלנו בין מוות וחיים, בין יאוש ותקווה, בין עקירה ושתילה. זאת המאה הנוראה של המוות, בה השמידו הנאצים ועוזריהם חלק גדול מאתנו בשואה, אבל היא גם המאה המסחררת של השיבה לחיים, של התקומה, של העצמאות, ובאחרונה- של הסיכוי לשלום.
נע ונד אנוכי. בתרמיל הזכרונות על כתפי ובמקל תקוותי בידי אני ניצב בצומת הזמנים הגדול של סוף המאה העשרים. יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.
אנחנו ושפתנו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה- שהמתינה בתכריכים של מגילות התורה ובין הדפים של סידורי התפילות- חיים. השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה רק בבתי הכנסת, שהושרה רק בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים בתפילת "שמע ישראל"- קמה לתחייה. אני יודע שהגרמנית עשירה ממנה בתחומים רבים, אבל לא חסרות לי מילים כדי להביע את רגשותי כאן ועכשיו. מעולם לא חסרו לנו מילים בתחום האמונה, האהבה, החלומות, הגעגועים והתקווה. פיתחנו אוצר מילים נאה לצרכים המיוחדים שלנו, אנחנו מצפים, אנחנו נכספים, אנחנו מקווים, אנחנו עורגים, אנחנו מתגעגעים, אנחנו מתפללים...
שני המתים האלה שקמו לתחיה אחרי כל כך הרבה שנים- מדינת היהודים והשפה העברית- הם עיקר מהותנו במאה הזאת. דווקא במאה הזאת, שראתה אותנו מושמדים ומתים, קמנו לחיים. בשפה הזאת, שבגולה שוחחנו בה רק עם אלוקים, אנחנו משוחחים בארצנו זה עם זה. עודנו מתפללים בה, אבל עתה אנחנו גם מדברים בה וכותבים בה ועובדים בה ולומדים בה, מתווכחים בה, מחזרים בה ושרים בה. והנס הוא גדול שבעתיים, שהרי אילו היו חיים כיום ישעיהו הנביא, שלמה המלך, הם היו מבינים את מה שאני אומר, ממש כשם שאני ובתי ונכדי מבינים את דבריהם, שנאמרו ונכתבו ונשמרו באותן מילים מלפני שנים.




^ 1. הרעיונות להפעלות לוקטו ממקורות שונים, בינהם: הרב יוני לביא, אתר ישיבת אלון מורה מאמרו של ר’ אלעד אייש, מאמר מאת רבקה רובינשטיין באתר אסיא, אתר תנועת הנוער אריאל. חלק
מהרעיונות עברו שינויים ועיבודים.

^ 2. הרעיונות להפעלות לוקטו ממקורות שונים, בינהם: הרב יוני לביא, אתר ישיבת אלון מורה מאמרו של ר’ אלעד אייש, מאמר מאת רבקה רובינשטיין באתר אסיא, אתר תנועת הנוער אריאל. חלק
מהרעיונות עברו שינויים ועיבודים.

^ 3. שמות פרק יב

^ 4. שמות פרקים יג,יד

^ 5. סוטה לו ב

^ 6. השיעור נמצא באתר 'מרכז הלכה והוראה' של הרב וכן ב'הגדה של פסח שירת מרים'




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il