בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות חמץ ומצה
לחץ להקדשת שיעור זה

אפית מצות במים מינרליים בבקבוקים כ'מים שלנו'

undefined

הרב שמואל הולשטיין

8 דק' קריאה
ב"ה רבים הם האופים כיום מצות מצוה בעצמם, ורבים השואלים האם ניתן לקחת מים מינרליים ולהשתמש בהם כ'מים שלנו', ובנוסף נשאלת השאלה האם ניתן לקחת מים מהברז לטובת 'מים שלנו', או שמא יש לקחת דוקא מי מעיינות ובורות.
זמן השאיבה
ראשית יש לדון האם יש חסרון בכך שהמים המינרלים נשאבו שלא בזמנן.
הגמרא אומרת 1 : 'אשה לא תלוש אלא ב'מים שלנו'. ונחלקו הראשונים בטעם הצורך דוקא ב'מים שלנו'. רש"י ביאר שזה מפני שביומי ניסן השמש מהלכת סמוך לקרקע ומחממת המעיינות. ואילו הרא"ם בעל 'היראים' ביאר הטעם מפני שבלילה המים מתחממים מהחמה המהלכת תחת הקרקע. אילו שני הטעמים המובאים בפוסקים למעשה, עם מספר נפ"מ ביניהם, כמובאר באורך בבית יוסף 2 .
לענייננו נעמוד על נפ"מ אחת: לדעת רש"י שעיקר הצינון הוא מפני חום המעיינות, נראה שניתן לשאוב בכל שעה את המים, ובלבד שיצטננו י"ב שעות, או שיעברו עליהם לילה, ולכאורה אפילו פחות מי"ב שעות, וכפי שביאר בב"ח בדעת הב"י. אך לדעת הרא"ם עיקר הצינון של המים נעשה בלילה, ואם שאב מבעוד יום חסר בצינון הנדרש. אומנם נחלקו בשיטתו הב"י והר"א מזרחי: שלדעת הב"י העיקר שהמים יעברו לינת לילה דוקא, אך אה"נ שאם נשאבו קודם ללילה זמן רב אין חסרון בדבר. אך לדעת הר"א מזרחי, 'היראים' הקפיד שהשאיבה תיעשה דוקא בבין השמשות, משום שלשיטתו קירור המים צריך להיות ביום במחובר למקור המים, ובלילה צינון לאחר שאיבתן, וכל דרך אחרת הרי היא בגדר הגמרא של: 'עברה ולשה... רב אשי אסר'.
והנה השו"ע 3 פסק: "אין לשין אלא במים שלנו... ושואבין אותן מבעוד יום הגה: "סמוך לבין השמשות, או בין השמשות, ואין לשים בהן עד שיעבור הלילה כולה..."
הביאור הלכה ואחרונים נוספים, מדגישים שדברי הרמ"א 'סמוך לבין השמשות', הינן לדעתו של הרמ"א ולא לדעת השו"ע. שכן השו"ע פסק כיראים, וכביאורו בב"י שאף אם שאב מבעוד יום מועילה לינת הלילה, וכן נקט הגר"א בביאור דברי היראים. אך הרמ"א נקט שהמנהג הוא לשאוב בין השמשות דייקא, וכמבואר בדעתו ב'דרכי משה'. וכפי הנראה שביאורו בדעת 'היראים', שיש לשאוב דוקא בבין השמשות.
הביאור הלכה 4 הביא דעת הגר"א והפר"ח ו'המאמר מרדכי' להקל בזה, שכן הסכימו לביאור הב"י בדעת היראים, שכל ששאב מבעוד יום תועיל לינת הלילה למים. וכן נראה שפסק המשנה ברורה, שלכתחילה אין להקל לשאוב מבעוד יום, אך נראה שמעיקר הדין שיטתו שאפשר, שכן בביאור הלכה נקט כשיטות המתירים. וכן במי שאופה ביום ראשון, ולא שאב ביום חמישי כנדרש, פסק המשנ"ב 5 שישאב ביום שישי מבעוד יום, ולא הקל כשיטת הפוסקים שסברו שהוי שאיבה של מצוה ולכן יכול בבין השמשות של יום ו' (עי' שע"ת ס"ד'].
נמצא שלדעת השו"ע ניתן לשאוב לכתחילה מבעוד יום. ולדעת הפוסקים כרמ"א יש לכתחילה לשאוב בבין השמשות דוקא, וכפי שכתבו הסמ"ק, המגן אברהם, חיי אדם ועוד. אך כאמור אם בדיעבד (ולכאורה, באין לו מים אחרים הוי כשעת הדחק) שאב מבעוד יום, יכול לכתחילה ללוש במים אלו.
וממילא לעניין מים מינרלים בבקבוקים, שנשאבו זמן ממושך קודם לאפיה, לדעת השו"ע אין חסרון בדבר. אולם לדעת הרמ"א יש חסרון בכך.

אומנם נראה חיסרון מסויים, בבקבוקים הנקנים, לגבי שאיבה לשם מצוה. שכן המשנ"ב 6 הביא שבזמן השאיבה יאמר 'לשם מצת מצוה' וממלא הבקבוקים במפעל, ודאי לא שאב את המים לשם מצת מצוה. ומקורו לכאורה במנהגים שכותב המהרי"ל 7 . אך ודאי שאין הדבר מעכב כלל. ונראה לומר, שיתכן ומטרת האמירה היא לעורר את הלב לשמירה על מים מחמץ 8 . וממילא במים המינרליים שנעשו תחת פיקוח ובקרה, ולורב אף תחת הכשר לפסח, אין חשש של חמץ במים אלו.
ועוד יותר נראה לענ"ד, שאמירת 'לשם מצת מצוה' בשאיבה, נועדה מפני חיבוב מצוה, וכדי שהשואב והמתאמץ יזכה בערך של עוסק במצוה.
חשש תוספות חומרים במים
מים מינרלים נקראים כן משום ברבים מהם הם נלקחים ממעיינות מרובים במינרלים. אומנם לכאורה בכל מים טבעיים הנשאבים ממעיינות יש ממינרלים אלו, אך יתכן ובחלק מהחברות המייצרות יש מינרלים מרובים יותר, בחלק אף המוספים לאחר שאיבת המים, וכן ישנם מים המשווקים כמים מינרלים, אך המתבונן יראה שאלו מים מזוקקים וכד', ואינן מים מינרלים כמבואר בחוק, שזה מים הנשאבים אך ורק ממעיינות, ישירות לבקבוק. ואגב כך נתייחס לשימוש במים מהברז לצורך 'מים שלנו'.
בספר 'מועדים וזמנים' 9 הביא בשם 'הגאון מטשיבין' שאין לקחת מים מהברז לצורך 'מים שלנו', משום שמוסיפים למים פלוריד וכלור ואולי חומרים נוספים, ויש חשש שהווי כמי פירות שכשמעורבים במים הם מחמיצים במהירות רבה 10 . וכן פסק בשו"ת 'משנה הלכות' 11 . כדוגמת זה פסק ב'כף החיים' 12 שאין לקחת מים שעברו בצינורות חדשים שהתקינו אותם, הואיל ויש בהם מעט שמן, ויש לחשוש שהוי כמי פירות המעורבים במים.
מאידך, דעת רוב האחרונים שלא לחשוש לזה כלל. וכן פסק הגרש"ז אויערבך 13 , אור לציון 14 ועוד.
ה'מגן אברהם' 15 כתב שאם הוסיפו מעט מי פירות למים, אינם מחמיצים. וראייתו מהרא"ש שפסק שאם קיטף את המצות במי פירות אינו מחמיץ, וביאר המ"א 16 כוונתו, משום שהווי מים מועטים בלבד, ואין בכוחם לשנות את כל המים להיות מחמיצים, וכמבואר ב'פרי מגדים' כוונתו.
אומנם הרמ"א החמיר בדין הרא"ש של קיטוף המצות במי פירות, וכתב שהמנהג להחמיר שלא לעשות כן, אך נראה שבדיעבד וודאי שלא יאסור.
והנה גם אם נחשיב מיעוט הכלור כמי פירות, ניתן לצרף דעת ה'פרי מגדים' 17 שמי הפירות בטלים בס' במים. בנוסף, בדין עירוב מי הפירות, רבים האחרונים שהביאו שאף באופן שמעיקר הדין מותר, כגון שלש במהירות גדולה ללא שום שהיה, שמעיקר הדין אף בעירוב מי פירות המצה תהיה מותרת, שיש לאסור משום שלא הוי 'לחם עוני', שכן יש לה טעם עשיר. ונמצאנו למדים לשיטתם שכל הנידון הוא באופן שהמי פירות משפיעים על הטעם, ואם הם בכמות מועטה מאוד, אין לזה השפעה על הטעם וממילא בטלים במים, ואין להם השפעה עליהם, וכן כתב בחק יעקב 18 , וכן משמע בדעת מרן ה'בן איש חי' 19 . וודאי שמי ברז או במים מינרלים שכל עניינם לשתיה, ואם יהיה נרגש בהם טעם אחר יהיו פסולים לבני אדם לשתיה.
נראה לענ"ד להוסיף לצד זה, שהשו"ע 20 פסק שמעט מים שמעורבים ביין, הואיל ונתבטלו ביין קודם ללישה אינן מחמיצין, ודינן כמי פירות שאינן מחמיצים כלל. ונחלקו האחרונים בהבנת דברי השו"ע– שדעת רוב האחרונים שכוונתו שהמים התערבו ביין קודם לתסיסת היין, ולכן במהלך תסיסית היין המים התבטלו לחלוטין והפכו להיות חלק מהיין. אולם הגר"א 21 ביאר הדברים כפשוטם, שמעט המים שביין התבטלו, והביא ראיה מדברי הגמרא 22 : "אמרי דבי רבי שילא: ותיקא שרי. והתניא: ותיקא אסור! – לא קשיא: הא – דעבדיה במישחא ומילחא, הא – דעבדיה במיא ומילחא". כלומר ותיקא העשוי משמן ומלח בתוכו מותר, והרי מלח מחמם העיסה 23 ?! אלא שכמות מועטת של מלח התבטלה כבר בשמן, והוא הדין ביין עם מעט המים שבתוכו. אומנם דעת רוב האחרונים לבאר השולחן ערוך לא כך 24 , אך הביאור הלכה נקט שבדיעבד וודאי אפשר לסמוך על דברי הגר"א האלו, הואיל ונראה יותר כפשטן של דברים בדעת השו"ע, שכן אם אכן מדובר שהמים היו קודם לתסיסה ביין, לא הוי חידוש כל כך, שכן פשיטא שהם חלק מהיין עצמו.
בשולי הדברים נציין, כי ברוב המעיינות מהם המחמירים שואבים, המציאות כיום שמעיינות ובורות אלו אינן נקיים כבעבר, היות ובעבר המים היו מיועדים לשתיה והיו מקפידים על נקיונן, בעוד כיום נוהגים לרחוץ במים אלו, ולעיתים קרובות יש בהם לכלוך רב, ואיני בטוח שנקיונם של מים אלו עולה על מי הברז. ובמיוחד שלעיתים רבות המים הנשאבים מוגדרים כאינן ראויים לשתיה בגלל זיהומים שעוברים אליהם ממי קולחין ושאר זיהומים שבאדמה, ומניין לנו שזיהומים אלו מחמיצים פחות מהכלור וכד' שמוסיפים בכמות מועטת ביותר במי השתיה.

מנהג העולם בפועל הוא להקל לחלוטין בדין מים מן הברז. שכן כל מצות המכונה שנאפות בימינו נעשות במי ברז. אומנם יש הרוצים לטעון, שיש מקום להחמיר דוקא במצות היד הנאכלות בליל הסדר. אך אין נראה כן, מפני שאומנם דעת בעל העיטור היא, ש'מים שלנו 'נצרכים רק למצות מצוה, ואילו לשאר ימי החג אין צורך ללוש דוקא במים שלנו. וראייתו היא מדברי הגמרא 25 : 'בצקות של נכרים, אדם ממלא כרסו מהם'. וודאי שהנכרי לא עשה מצותיו דוקא במים שלנו, שנשאבו במועדן. אך וודאי שדעת רוב הפוסקים אינן כן 26 . וכן הדעת נוטה, שאם הצורך ב'מים שלנו' הוא מחשש חמץ 27 , מאי נפ"מ בין מצות מצוה לשאחר ימי הפסח. ואת ראיית בעל העיטור, דחה הר"ן 28 שבצקות הנכרים המותרים, זה דוקא בידוע לנו שנעה על פי כל הדינים, ובכללם שלש ב'מים שלנו'.
מים שהתחממו בשמש
בספר 'פסקי תשובות 29 ' הביא חשש נוסף בשימוש במי ברז, שכן פסק השו"ע 30 : "אין ללוש במים חמין אפילו לא נתחממו אלא בחמה, ולא במים הגרופים מדוד גדול שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש ומים שבתוכו פושרים, אפילו כשאין האש תחתיו".
בפר"ח 31 החמיר שאפילו שהמים התחממו רק בכדי חום כחמימות הרוק, הוי חום שצינון לא מועיל לו 32 , ובנוסף פסק כדעת תשו' הרמ"א 33 שצינון לא מועיל. ואם כן יתכן ויש מקום להחמיר במי ברז הבאים ממאגרים המגולים לשמש, כגון במאגרים עירוניים, דודים על הגג וכד', וכן במים בבקבוקים יש מקום לחוש שהמים היו במשאיות זמן ממושך בשמש, אולי במחסנים חמים וכן הלאה. וציין הפסקי תשובות מקורו לדברי המשנ"ב שצינון לא מועיל.
אך יש מקום לדחות חשש זה. שכן בביאור הלכה 34 ובשער הציון 35 הביא שגם לשיטת תש' הרמ"א ושאר הפוסקים המחמירים במים שהצטננו, הני מילי דוקא במים שהוחמו על ידי האור, אך מים שהוחמו מהדוד עצמו שהיה עדיין חם ונתנו בתוכו מים, אם נצטננו לכולי עלמא יהיה מותר.
ולכן היות וגם במים שהוחמו באור יש מחלוקת הפוסקים, ויש הסוברים שבנצטננו אפשר להתיר 36 . ובנוסף, המים מהברז ובבקבוקים, הוחמו על ידי החמה ולא על ידי האור, שגם המחמירים בנצטנן, רובם ככולם דיברו בהוחמו על ידי האור, אך בהוחמו על ידי החמה הקלו. וכן הדבר נמצא רק בספק שמא הוחמו, ואם חוחמו, כלל לא בטוח שהגיעו לשיעור חמימות הרוק, שאף זהו שיעור רק למחמירים, והצטננו. לכן נראה שאין מקום לחשוש לדבר זה.

סיכום
דעת רוב המוחלט של הפוסקים להתיר מי ברז, שמולאו בזמנם, ל'מים שלנו', וכן נהגו רבים מגדולי דורינו 37 .
ובמים מינרליים - לספרדים לכתחילה 38 , ולאשכנזים עדיף שלא (בגלל זמן השאיבה), אך בשעת הדחק ובדיעבד, ניתן להתיר גם שימוש במים מינרליים.




^ 1.פסחים מ"ב.
^ 2.טעמים נוספים המובאים בראשונים: הרי"ף והר"ן ביארו שיש צורך בהצטננות המים, מפני שבשעת השאיבה הם מתחממים. הכלבו פירש טעם נוסף, מפני שיש במים מיסוד האש, ולכן צריך לינה על מנת לבטל כח זה.
^ 3.או"ח תנ"ה א'
^ 4.ד"ה מבעוד יום
^ 5.ס"ק ט"ו, שאף העדיף שישאבו מבעוד יום ולא ע"י גוי.
^ 6.ס"ק כ"ג, וכן הוא בשו"ע הרב תנ"ה סע' כ"א, ושם מבואר דעתו בפירוש אין זה לעיכובא אלא מדין חיבוב מצוה, וכדוגמת שאר מלאכות המצה.
^ 7.הלכות מים דלישת המצות סע' ד' אך גם שם כתב שדבר תימא הוא שיהיה צריך לשאוב לשם מצוה, שכן אין בזה שום מלאכה הקשורה לאפיית הפת, וביאר שאולי הכוונה בכך היא היות ומים אינם בטלים בפת, אז השאיבה היא כבר חלק מהאפיה.
^ 8.סברא זו מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות ג' ק"ל
^ 9.חלק ג' סי' רס"א
^ 10.שו"ע תס"ב ב'
^ 11.חי"א שס"ב, והביא שם שכך שמע בשם הגרש"א אלישיב זצ"ל, וכן הביא בשו"ת 'אור לציון' ח"ג י"א שיש המחמירים כן, למרות שדעתו להתיר.
^ 12.תנ"ה ס"א נ"א
^ 13.הליכות שלמה פרק ז' וע"ש בהערה 4, שלא חשש לחומרת הגאון מטשיבין, וכן נהג למעשה במצות המכונה שיש בהם צורך במים מרובים. וראה להלן בדין חימום המים וצינונם.
^ 14.חלק ג' פי"א
^ 15.תס"ב ס"א
^ 16.ב"ס ד'
^ 17.תס"ב א"א א'
^ 18.תס"ב ס"ק ב'. ומה שאסרו במים שיש בהם מלח, וודאי מדובר אף בפחות מס', משום שמלח טעמו מורגש גם בפחות מס', ולעם עבידי, ולכן יש מקום להחמיר, אך בשאר מי פירות, בטלין בשישים.
^ 19.שו"ת רב פעלים או"ח ח"ד י"ח שקשר בין מלח שבמים לטעמם. ועי' שו"תיביעאומרחלקי' בהערותלרבפעליםח"דאו"חסימןיח
^ 20.תס"ג ג'
^ 21.ד"ה הואעפ"כ
^ 22.ל"ט:
^ 23.כמובארבשו"ע תס"ב ז'
^ 24.כמובא בביאור הלכה ד"ה הואיל, שכן דעת הלבוש, מ"א מור וקציעה ועוד
^ 25.פסחים מ'.
^ 26.בשע"ת הביא שכן דעת התשב"ץ, וכתב הכלבו שכן דעת הגאונים והחכמים. וכן פסק המשנ"ב בפשטות בס"ק א'.
^ 27.כמובארבברכ"יס"ק א' ועוד
^ 28.סוף פרק 'כל שעה'
^ 29.פסקי תשובות חלק ה' עמ' קנ"ב
^ 30.תנ"ה ג' על פי הגמרא מ"ב. "לא תלוש... ולא במים הגופין מן המולייר"
^ 31.תנ"ט ס"ה
^ 32.ופסק כמותוהמשנ"ב
^ 33.סי' ל"ה
^ 34.ד"ה ומים שבתוכו
^ 35.ס"ק ל' שכן דעת רוב הפוסקים למעט הפר"ח
^ 36.דעת הגר"ז חיי אדם ועוד
^ 37.רשימה חלקית הידועה לי: הרצי"ה קוק, הרבי מליובווטש, הגרש"ז אויערבך, יבלח"ט הרב מאזוז, וכן מרנאורבנא הנותנים השגחתם לכלל מצות המכונה
^ 38.וכן הורה לי בע"פ מרן הרמ"א אליהו זצ"ל



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il