בית המדרש

  • צדקה וחברה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

פרק יב

בקשת צדקה למימון הוצאות חריגות

מבוא א. מיהו עני? ב. מילוי מחסורו של עני 1. סיוע מכספי צדקה לנישואי עניים 2. השכרת דירה ורכישת מוצרים ביתיים 3. הקמת מחיצה בין שכנים עניים למנוע היזק ראיה ג. די מחסורו - בצמצום ד. צדקה למימון דיור: "סידור מלא" 1. שכירות או קניית דירה 2. מיקום הדירה 3. גודל הדירה ה. המחאה החברתית: דרישה לדיור והורדת יוקר החיים - מעמד הביניים סיכום

undefined

הרב יהודה זולדן

אדר ב תשע"ט
26 דק' קריאה
1.מבוא
יש המבקשים סיוע כספי ל"הכנסת כלה" - מימון החתונה, שכירות או קניית דירה, רכישת מוצרים ביתיים כמו מכשירי חשמל, ריהוט לבית וכד'. בקבוצות שונות התנאי להשלמתו של שידוך הוא: "סידור מלא". הורי הכלה מתחייבים לקנות דירה לזוג הצעיר. מיקומה של הדירה וגודלה, תלוי בגורמים משתנים. לעתים ההורים נאלצים "לגלגל גמ"חים", או לבקש צדקה בארץ ובחו"ל על מנת לעמוד בהתחייבות, שאם לא כן השידוך יתבטל. בקשות כאלה מגיעות גם מאנשים שעובדים ומתפרנסים, ומתקשים לעמוד בדרישות הכספיות למימון ההוצאות החריגות.
האם קיימת חובה או מצווה לסייע בקנייה או בשכירות דירה לאנשים שאינם מוגדרים כעניים? האם ע"פ ההלכה ייתכן שאדם יוגדר כעני לצורך הוצאות חריגות, אף שהוא מתפרנס ויש לו די על מנת להתקיים בחיי היום יום?

1.א. מיהו עני?
במשנה (פאה ח, ח) נאמר שמי שיש לו מאתיים זוז, אינו נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני. סכום זה הספיק בעבר לאדם אחד למזון וביגוד למשך שנה. 1 הסכום הנדרש למימון הוצאות ביגוד ומזון משתנה כמובן מתקופה לתקופה וממקום למקום, 2 ועל כן קבע הטור: "האידנא שאין כל זה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס מן הריווח... והכל לפי המקום והשעה". 3 כיום גם לא ניתן להסתפק בביגוד ומזון. לכל אדם יש צרכים קיומיים נוספים, חשמל, תחבורה ועוד. ועל כן יש לחשב את הצרכים הקיומיים והקבועים, ולהתאים את קו העוני לפי המקום והתקופה. 4

1.ב. מילוי מחסורו של עני
אדם שמתפרנס ויש לו די על מנת לכלכל באופן סביר את ענייניו הכלכליים והקיומיים (מזון, ביגוד, הוצאות חשמל, מים, חינוך, בריאות, וכד'). האם הוא יכול לבקש סיוע להוצאות חריגות כמו רכישת דירה, הוצאות חתונה בסיסיות?

1. סיוע מכספי צדקה לנישואי עניים
במשנה (כתובות ו, ה) נאמר: "המשיא את היתומה לא יפחות לה מחמשים זוז. אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה". 5 בגמ' (כתובות סז ע"א) מוסבר שמענק זה ניתן ע"י גבאי הצדקה. הרמב"ם (הל' מתנות עניים ח, טז) כתב:
יתום ויתומה שבאו להשיא אותן משיאין האשה קודם לאיש מפני שבושתה של אשה מרובה, ולא יפחתו לה ממשקל ששה דינרים ורביע דינר של כסף טהור, ואם יש בכיס של צדקה נותנין לה לפי כבודה.
לדבריו, הלכה זו מתייחסת רק ליתומה ענייה. אך הטור והשולחן ערוך (יורה דעה הלכות צדקה סי' רנ, א-ב) כתבו שיש לתת מענק זה לאישה שעומדת להינשא. כלומר, לאישה ענייה ואף אם אינה יתומה. ייתכן שגם הרמב"ם שכתב "יתום ויתומה שבאו להשיא" התכוון לכל עני ולא רק יתום, 6 אך מכיוון שהרמב"ם הבחין בהלכות מתנות עניים בין עני לבין יתום או יתומה עניים, 7 קשה לפרש כן.
המהרי"ק בשורש קכג המליץ על סדרי עדיפות בכספי צדקה שבידי גבאי:
אי לדידי ציית, ישיא מאותן מעות בתולות עניות, מאחר שמתחלה נתנו המעות אדעתא דצדקה. ופשיטא דאין לך צדקה גדולה מזו... שיש יותר מצוה להשיא עניה מלהשיא עני, כדקתני "יתום ויתומה שבאו לישא משיאים את היתומה" (כתובות סז ע"א). ואף על גב דפשוט שהרשות ביד הגבאי לעשות מהן אי זה מצוה של עילוי אשר תיטב בעיניו כדפירשתי לעיל, מ"מ טוב יותר לעשות בענין זה. 8
לדברי המהרי"ק נותני הצדקה סומכים על שיקול דעתו של גבאי הצדקה מה לעשות בכספי הצדקה. וטוב יעשה הגבאי אם ייתן את הכסף לנישואי יתומות מכיוון שהיא מצווה גדולה. הרב אליעזר וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר, יח סי' עג) הוסיף שכך גם באשר לנישואי איש עני ולא רק ענייה. לדברי הרב שמואל וואזנר (שו"ת שבט הלוי, ה סי' קלד, ו) יש להוציא מקופת הצדקה לחתונת העניים רק לאחר שנעשו כל המאמצים לממן את הוצאות החתונה:
ויראה לענ"ד דמכל מקום אם עשה עני כל טצדקי שבעולם ולא עלה בידו להשיא בתו, וממילא היא מוטלת על הצבור, דינה כדין יתומה בזה.

2. השכרת דירה ורכישת מוצרים ביתיים
הגמ' בכתובות סז ע"ב דרשה את הפסוק: "די מחסורו אשר יחסר לו":
תנו רבנן: יתום שבא לישא, שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, 9 שנאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו". "די מחסורו" - זה הבית, "אשר יחסר" - זה מטה ושלחן, "לו" - זו אשה. וכן הוא אומר: "אעשה לו עזר כנגדו". 10
תנו רבנן: "די מחסורו" - אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו. "אשר יחסר לו" - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו.
בגמ' מדובר על יתום, אך הרמב"ם בהל' מתנות עניים ז, ג-ד פסק שכך יש לנהוג ביחס לכל עני, אם כי הוא מבחין בין דאגה לעני לבין דאגה לעני יתום:
לפי מה שחסר העני אתה מצווה ליתן לו. אם אין לו כסות - מכסים אותו, אם אין לו כלי בית - קונין לו, אם אין לו אשה - משיאין אותו. ואם היתה אשה משיאין אותה לאיש. אפילו היה דרכו של זה העני לרכוב על הסוס ועבד רץ לפניו והעני וירד מנכסיו, קונין לו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, שנאמר: "די מחסורו אשר יחסר לו". 11 ומצווה אתה להשלים חסרונו, ואין אתה מצווה לעשרו.
יתום שבא להשיאו אשה, שוכרין לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה.
הפסוק על פי מדרשו מלמדנו שיש להשלים את חסרונו של העני. ביגוד, כלי בית, ואף להשיאו אישה. אין זה אומר שיש לממן הוצאות החתונה - סעודה, צלם, תזמורת וכד', אלא לסייע לו במציאת בן או בת זוג. זו גם הפרשנות למושג: "הכנסת כלה". 12
הטור והשו"ע (יו"ד סי' רנ, א) כתבו שלכל עני שעומד להינשא יש לשכור דירה. הם לא הבחינו בין עני לבין עני יתום, ולא פירטו כמה זמן שוכרים דירה לעני יתום או לעני שאיננו יתום, מה היקף דמי השכירות, היכן יש לשכור דירה, ועוד.
המפרשים חלוקים בשאלה על מי מוטלת החובה למלא את כל צרכו של העני. על גבאי הצדקה - הקופה הציבורית, 13 או על כל אדם באופן אישי אם ידו משגת. 14 על פי סדר הפרקים בהלכות מתנות עניים נראה שהרמב"ם סובר שהחובה היא אישית, אך היא יכולה להיות משותפת למספר אנשים. בפרקים ז-ח עוסק הרמב"ם בחובות האישיות במתן צדקה, מי חייב, כמה חייב ועוד, 15 בפרק ט עוסק הרמב"ם בחובה הציבורית הקהילתית. 16 מדבריו עולה שהחובה הציבורית הקהילתית היא להקים מנגנון של צדקה וחסד - קופה ותמחוי, ותו לא. הציבור באמצעות מנהיגיו (גבאי הצדקה, רשויות הרווחה, וכל מי שהוסמך לכך) צריך לדאוג שהעניים והנזקקים יקבלו את שהם צריכים, כך שלא יסתמכו רק על הנדבה והרצון האישי של כל מי שיש לו. גבאי הצדקה אינם צריכים להקים מנגנון שימלא את מחסורם של העניים- ביגוד, דיור וכד'. אלו הן חובות אישיות. 17

3. הקמת מחיצה בין שכנים עניים למנוע היזק ראיה
גם לצורך בניית מחיצה בין שכנים ניתן ליטול כסף מקופת הצדקה כך מביא הטור (חושן משפט סימן קנז) בשם הרב יהודה אלברצלוני:
אם שניהם עניים ואין להן כדי לבנות [מחיצה] הרי שניהם שוים כל אחד מזיק ודרין ביחד עד שירויח להם המקום. ומיהו צריכין להרחיק שלא יזיק אחד לחבירו בכל מה שיוכלו. ואם יכולין ליקח מהצדקה לעשות כותל מהוצא ודפנא הרי הם עושים. ובין כך ובין כך צריכין לשמור עצמן מן ההיזק בכל מה שיוכלו. 18
ערוך השולחן (שם ג) הסביר מדוע מותר ליטול מהצדקה: "דעשיית מחיצה הוי הכרח ככל הכרחיות האדם, ורשאים ליטול על זה מצדקה". יש לדאוג לכך שגם עניים יגורו בנוחות בביתם ובחצרותיהם, וצורך זה הוא ככלי הבית שנותנים לעניים. 19

1.ג. די מחסורו - בצמצום
כאמור, יש ליטול כסף מהצדקה לצורך דיור לעני או יתום שעומד להינשא, כמה צריך לתת? האם מספיק לשכור לו דירה במקום מוזל, גם אם הוא רחוק ממשפחתו וחבריו. גם באשר לכלי בית לעני ולענייה, לא נאמר אילו כלים יש לקנות. המאירי (כתובות סז ע"ב) כתב:
יתום שבא לישא עושין לו כל צרכו מן הצדקה בצמצום. שוכרין לו בית, ומציעין לו מטה, וכלי תשמיש, ואחר כך משיאין אותו. וכלם בצמצום גדול. וכסדר שנאמר 'די מחסורו' לפרנסו אתה מצווה ולא לעשרו.
המאירי קבע כלל יש לתת את הנדרש אך בצמצום גדול. מינימום בסיסי וקיומי. המטרה אינה לצמצם פערים חברתיים אלא לאפשר קיום בסיסי. 20 ולכן מסתבר שיש לקנות כלים, ריהוט, מוצרי חשמל, כלי מטבח וכד' כפי שמקובל כיום בכל בית: מיטה, שולחן, מקרר, מכונת כביסה, סירים, צלחות וכד', 21 ולמי שאין דירה, יש לשכור עבורו דירה זולה ופשוטה. כך יתמלא חסרונם, והם לא יוגדרו כעניים. 22
העיקרון שיש לצמצם בהוצאות למגורים נלמד גם מהלכה אחרת, העוסקת באדם שיש לו רכוש, אך הוא אינו יכול לקיים שגרת חיים רגילה מהבחינה הכלכלית. מה עליו לעשות על מנת שיוכל לקבל צדקה מהקופה הציבורית? במשנה (פאה ח, ח) נאמר:
מי שיש לו מאתים זוז... אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו.
מאידך בתוספתא (פאה ד, יא) נאמר:
היה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי כסף. בכלי כסף מוכרן ומשתמש בכלי נחשת. בכלי נחשת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית.
את הסתירה בין המקורות יישב ר' מנא בירושלמי (פאה ח, ז) שאין מחייבים אותו למכור כלי כסף וזהב שהוא משתמש בהם בגופם. 23 ואכן מסופר שם על אחד מבני משפחת הנשיאות שירד מנכסיו ונתנו לו לאכול בכלי חרס ובשל כך הקיא את האוכל. 24 ובשם ר' חנינא נאמר שם שאין מחייבים את העני למכור בגדי שבת וחג.
בבבלי (כתובות סח ע"א) הסברים נוספים ליישוב הסתירה:
אמר רב זביד, לא קשיא: הא במטה ושולחן, הא בכוסות וקערות.
מאי שנא כוסות וקערות דלא? דאמר מאיסי לי, מטה ושולחן נמי אמר לא מקבל עילואי.
אמר רבא בריה דרבה: במחרישה דכספא.
רב פפא אמר, לא קשיא: כאן קודם שיבא לידי גיבוי, כאן לאחר שיבא לידי גיבוי.
רב זביד הבחין בין כלים לשימוש אישי כמו קערות וכוסות, לבין מיטה ושולחן, אך הגמרא דוחה את ההבחנה הזו. רבא בנו של רבה מסביר שהברייתא האומרת שמחייבים אותו למכור כלים יקרים עוסקת במגרדת של כסף שהשתמשו בה לגרוד בבית המרחץ. היא נחשבת מותרות ועל כן חייב למוכרה. 25 רב פפא מסביר שכאשר העני גובה בצנעא מיחידים אין מחייבים אותו למכור כלי תשמיש יקרים. אך כשהעני בא לגבות מהקופה הציבורית מחייבים אותו למכור לפני שיקבל מהקופה. 26
ניתן לראות בדברים אלו מקור לדברי המאירי, שמי שנוטל צדקה מהקופה על מנת להתקיים ברמה בסיסית, צריך להצטמצם ברמת החיים מבחינת הרכוש האישי. 27
נראה שאפשר להביא ראיה לעיקרון של המאירי מתשובת ר"י מינץ (סי' ז, הביאו הרמ"א חו"מ קסג, ג) בעניין תשלום בני העיר על בניית מבני ציבור אף שלא הכול זקוקים להם:
כל צרכי העיר, אף על פי שמקצתן אינן צריכין, כגון בית חתנות או מקוה וכדומה, אפילו הכי צריכין ליתן חלקן.
גודלו של בית חתנות הוא ארבע אמות על שש אמות (משנה בבא בתרא ו, ד; בבא בתרא צח ע"ב). בית חתנות הוא מקום שבו דרים חתן וכלה לאחר נישואיהם, ושם היו עורכים את החופה (רש"י מגילה ה ע"ב; רשב"ם בבא בתרא שם). ייתכן שהיו בונים חדרים כאלה למגורי עניים לאחר נישואיהם, ועל פי הר"י מינץ ניתן לכפות על בני העיר שישתתפו בהוצאה זו. 28 כאמור מדובר על חדר קטן מאוד, ולא על דירה גדולה.
מי שאינו יכול לשאת בהוצאות המינימליות הנדרשות, מותר לו ליטול מהצדקה על מנת לחתן את ילדיו. הסמ"ג (עשין סימן קסב) כתב:
ובירושלמי דפאה (ח, ח) אומר: כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל כאילו שופך דמים. פירוש כגון חולה או זקן או בעל יסורין או יש לו בנות רבות ואינו יכול להשיאם ולפרנסם אא"כ יטול. 29

1.ד. צדקה למימון דיור: "סידור מלא"
כאמור, יש המתחייבים להעניק לבני זוג העומדים להתחתן "סידור מלא" שמשמעותו העיקרית קניית דירה. מיקומה של הדירה וגודלה, תלוי בגורמים משתנים (הנורמות הנהוגות באותה חוג או ישיבה, ועוד). יש שיודעים מראש שאין בכוחם לעמוד בהתחייבות, ובמיוחד כשעליהם להשיא מספר ילדים, והם מתבססים על הלוואות מכמה קופות גמ"ח, ועל תרומות וצדקה בארץ ובחו"ל, על מנת לעמוד בהתחייבות. בקשות לסיוע מתקבלות גם מאנשים שעובדים ומתפרנסים, ומתקשים לעמוד בדרישות הכספיות למימון ההוצאות החריגות הללו. יש חסידויות, חוגים, ישיבות, ועוד, שקבעו תקנות המגבילות את הוצאות החתונה, גם כדי שלא לגרום למי שאין לו לחזר על הפתחים. 30
1. שכירות או קניית דירה
הרב שמואל וואזנר (שו"ת שבט הלוי, ד סי' קל) נשאל:
בענין שאוספים באחרונה סכומים עצומים לצורך הכנסת כלה וחתן, והסכומים האלה הרבה פעמים אינם הולכים לצרכי חתן וכלה הנחוצים ביותר, אלא לצורך קניית דירה וריהוט, ויש אפשרות לחתן וכלה לגור כהיום בכבוד במקום תורה קצת רחוקים בזול הרבה ביותר. א"כ אולי אין זה גדר נתינת מצוה, עכ"פ לא נתינה לעניים.
הוא ציין למחלוקת הפוסקים האם החובה לדאוג למלא את חסרונם של העניים מוטלת על כל יחיד או על גבאי הצדקה, אך:
מ"מ לענייננו, דירות בזמן הזה אשר עולים הון עתיק, פשיטא דבכה"ג הלכה כבית יוסף ורמ"א, דמוטל רק על הכלל ולא על הפרט, גם לעשירים ביותר, אלא דבחלוקת הכלל בנתינתם יתנו הכל לפי ממונם ועשרם.
ואם קנית דירות הנ"ל הם בגדר 'די מחסורו' מצד חיוב דיני צדקה, קשה ההכרעה בזה. דודאי זה פשוט מברייתא כתובות הנ"ל דאם אפשר לשכור דירה אין צריך לקנות דירה. ורצוני [לומר] אם מקבלים עבורו דירה אשר היא לפי כבודו ובגדר די מחסורו לפי ערכו, אם כן כבר יגור לפי כבודו, ובשום אופן אין חיוב ליתן לו בית במתנה דרך צדקה. ואמנם גם זה אין כלל לגמרי. דאם ע"י שיש לו רק דירה שכורה יהיה אח"כ דאגות מאיפה לשלם שכר הדירה, שוב הנתינה החלוטה של הדירה בגדר צדקה ו'די מחסורו'. ואמנם אם אי אפשר לשכור וצריכים לקנות הנה לקבוע כמה וחשיבות הדירה, ודאי הדעת תורה נותן כיון שאמרו רבותינו ז"ל שוכרין דירה ומציעין לו מטה וכו' היינו שאין מחויבים רק הכי נצרך.
לדבריו, ייתכן מצב שאדם לא יוגדר כעני מבחינה כלכלית קיומית, אך הוא יוגדר כעני בשביל צרכים חריגים כמו רכישה או השכרה של דירה:
ועל כן אומר בטח להלכה דנהי דבזה אין ספק דגם מי שאינו נצרך לבריות במזונותיו כגון שיש לו משכורת קבועה, מ"מ אינו מספיק כלל לקנות או לשכור דירה ועל ידי כך נצרך לבריות, דנחשב עני לאותו דבר. 31
בסיכומו של דבר הרב וואזנר לא הכריע באופן ברור, האם צריך לסייע בשכירות או אף בקנייה של דירה למי שרוצה לגור במקום מסוים דווקא.
הרב שמואל וואזנר נשאל פעם נוספת על כך (שו"ת שבט הלוי ט סי' רב) וחזר בקצרה על עיקרי דבריו, והוסיף עוד:
לשון הש"ס ד"שוכרין לו דירה" ודאי משמע הא לקנות לו בית אין מחויבים. וגם אם נימא דכהיום שהרי פעמים זה בלתי אפשרי, ממילא גם קנית דירה נכנס בגדר 'די מחסורו' זה בית, דהא זולת זה לא ימצא אשה. מכל מקום פשיטא מאד דרק הכי צריך וזול הוא בגדר צדקה, לא דירה רחבה בת כך וכך חדרים. דלכן אפקה תורה בלשון 'די מחסורו' וגו', וכאידך ברייתא דאין אתה מחויב לעשרו.
הוא ציין לדברי המאירי בכתובות סז ע"ב, ומסקנתו:
והיוצא מזה דגדר חיוב אינו אלא להשלים לו החסר ביותר, ולא כאלה המפריזים על המדה, זה באופן כללי. וע"ע פרטים בזה בשבט הלוי חלק ד [סי' קל] שם. והיות שיש כהיום הרבה נצרכים כאלה, צריכים לחלק ה'די מחסורו' לכולם, ובשום אופן אין חיוב לתת מותרות, שגם לפי ערך הזמן והדור אפשר לחיות בלעדם. ובזה החמרתי קצת יותר ממה שבארתי בשבט הלוי שם.
ההכרעה כאן ברורה יותר. יש לשכור דירה או לקנות דירה אך שתהיה פשוטה ומחירה זול. גם הר"ח קנייבסקי (דרך אמונה, הל' מתנות עניים ז, ד) כתב: "ונראה שאם אין משיגין לשכור רק לקנות, צריך לקנות לו בית". בציון ההלכה ס"ק לח הסביר ש"בגמ' דרשו 'די מחסורו' זה הבית, ובקרא לא נזכר לשכור". אכן בפסוק לא נאמר שיש לשכור בית לעני, אך גם לא נאמר שיש לקנות. ובכל זאת בדברי חז"ל נאמר ששוכרים לו בית (תוספתא כתובות ו, ד; כתובות סז ע"ב) קשה גם להניח שבשום מקום בארץ לא תימצא דירה להשכרה, וכמובן יש פתרונות אחרים כמו מגורים אצל קרוב משפחה, חברים וכד', ולו כפתרון זמני.
גם הרב מנשה קליין (שו"ת משנה הלכות יז סי' נג) נשאל על אותם שהולכים:
לקבץ נדבות להשיא בניהם ובנותיהם ומצטערים הרבה, ולא זאת אלא שמבטיחים נדן גדול להחתן ומטריחים את הצבור ומטילים עול עליהם להשתתף בכסף גדול, והרבה פעמים לא היו עושים כן אלא מחמת כיסופא או דוחקא. וגם כמה חייב האב להצטער בשביל זה?
בתשובתו הוא מביא את ספר חסידים (סי' תתרמג) ודן בדבריו, ומסקנתו היא:
והעולה לדידן דמי שיכול להשיא את בתו לבן תורה עני במעט כסף, או שישאנה לבן עשיר ויצטרך לאסוף הרבה כסף, או שיצטרך לחייב עצמו בקניית בית וכל כיו"ב, שאסור לו ללכת לקבץ מהציבור על שם הכנסת כלה, כי אין החיוב על העולם לעשרו, ונמצא שגוזל את הרבים.
לדבריו, אין להתחייב לקנות בית לבני זוג, אם ההתחייבות מבוססת על בקשת צדקה. הציבור איננו חייב להעשיר אותו בעניין זה, ואם מבקש סיוע כספי למימון דירה הרי זה גזל הרבים. אך אם מדובר באדם המשיא את בתו לתלמיד חכם הדין שונה:
אבל לאסוף בשביל להשיא בתו לת"ח, מותר ומצוה לעוזרו דמצוה על כל ישראל בזה, והוא נכנס בכלל המצוה הגדולה של הכנסת כלה שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
והפליג בערכו של המשיא בתו לתלמיד חכם:
חז"ל אמרו: "לעולם ידבק אדם בטובים שהרי אהרן נשא את אלישבע אחות נחשון ויצאו ממנו פנחס" (בבא בתרא קט ע"ב), ובכי האי גוונא מותר לו לקבץ כדי שישיא את בתו לת"ח. וכמו שכתבו לעולם ימכור אדם אפילו קורות ביתו וישיא את בתו לתלמיד חכם (ע"פ פסחים מט ע"א), וכי האי גוונא מסתמא לא די שמותר אלא מצוה נמי איכא לילך ולקבץ נדבות כי זה חיוב על האב. ואם הוא מצוה על האב, אם כן הוי מצוה על הציבור גם כן, וזה נכנס גם בכלל החזקת ת"ח, וע"ש בספר חסידים (סי' תתרמד) דמצוה להרבות ללומדי תורה.
אכן יש חשיבות רבה להשיא הבת לתלמיד חכם, אך לא ברור מדוע צריך הציבור להשתתף במימון חובתו של האב, ומדוע היא נכללת במצוות הכנסת כלה שהיא מצווה שבגופו ולא בממונו.
לסיכום נראה לומר, שיש חובה אישית או חברתית למלא את חסרונו של מי שאין לו די לשכור דירה ולרכוש מוצרים ביתיים חיוניים, ובתנאי שיהיו ההוצאות מצומצמות והמחירים זולים, ולאחר שמוצו כל האפשרויות הכלכליות מצדם של ההורים. 32

2. מיקום הדירה
כמובן מחיר השכירות תלוי במקום הדירה. יש לברר, היכן ישכרו דירה לבני זוג עניים? כך כתב הרב שמואל וואזנר (שו"ת שבט הלוי ד סי' קל):
ואמנם אלו שמבית אבותם רגילים בדירה נאה יותר שוב נכנסים בגדר עני בן טובים שארז"ל אפי' עבד אפי' סוס לרכוב עליו, ובנ"ד לענין דירה כה"ג ובגדר שכתב כבודו דאפשר למצוא מקום דירה גם במקומות הזולים יותר וגם שם סביבה של תורה, וא"כ דירתן במקום היוקר בגדר מותרות שאין הצבור חייבים להשלים לו, הנה ודאי הדעת מחייב סברת כבוד תורתו.
אמנם, לעתים אחד הצדדים איננו מעונין בכך:
איברא יש הרבה מקרים שאין צד השני רוצה בכך, ורוצים דוקא לגור במקום רכוז אוכלסי תורה ויראים, ואם צד הרוצה מתעקש בזה, קשה זווגו כקריעת ים סוף (ע"פ סוטה ב ע"א) ומתעכבת המצוה אצלו ואולי זהו זווגו, וא"כ שוב נכנס הדבר בגדר מצוה כיון שלפי מצבו אי אפשר בענין אחר.
הוא השווה זאת להיתר לצאת לחו"ל ללמוד תורה ולישא אישה כפי שמובא בגמ' בעבודה זרה יג ע"א:
והכא נמי לענין נשואי אשה. ומהאי טעמא גופא לענין לצאת למקום חדש, אף על פי שגם שם מקום תורה, יש להתבונן אם בית דין יכולים לחייבו שהלה יטעון טענה הנ"ל שלא בכל מקום זוכה אדם ללמוד תורה ולהתנהג על פי התורה. ואם כן שוב אין לנו פלס בידינו להכריע איזה נקרא 'די מחסורו' באמת ואיזה לא. ואמנם רע עלי למעשה שיש הרבה מקרים של מגביות ונתגלה שהוא לצורך מותרות לגמרי, והוא בגדר רמאות. 33
גם הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות, א, סי' תקעז) נשאל על איסוף כספי צדקה לרכישת דירה לבן תורה בבני ברק או בירושלים, בעוד שאפשר לרכוש דירה בריכוזים חרדיים זולים יותר כמו בצפת או באשדוד. לדבריו, יש לחשוש שאברכים שיתגוררו בישובים חילוניים יושפעו לרעה ועל כן זו הצלה שלא יגורו שם, ובדרך כלל מי שגר במרכזי התורה מתעלה יותר, ועל כן גם קניית דירה נחשבת צדקה. 34
אכן, על אדם לגור במסגרת חברה טובה ויראי ה'. 35 אך החובה מוטלת עליו באופן אישי, ואחרים אינם צריכים לממן זאת. מסתבר שהרצון לגור במקום יקר נחשב כמותרות. נדרש מהצדדים להתפשר ולא להתעקש על מקום מגורים מסוים, אם הדירות שם יקרות יותר. בשכונות החרדיות שהוקמו בעשרות השנים ברחבי הארץ (ערד, חצור, צפת, אשדוד, עמנואל, ועוד) וכן במקומות שהוקמו בהם גרעינים תורניים, התפתחו קהילות טובות בכל מובן שהוא, ואדרבה הקהילות הללו מקרבות אוכלוסייה שאיננה שומרת תורה ומצוות. 36
קשה גם להשוות זוג צעיר למי שהיה עשיר והעני שיש לתת לו כפי שהיה רגיל מקודם. בני זוג רבים בתחילת חייהם המשותפים מקיימים רמת חיים נמוכה מזו שהורגלו בבית הוריהם. מה גם ש"עבד וסוס לרכב עליו" ניתנים לעני רק בשלב הראשון וכדי להרגילו למצבו החדש. 37 כמו כן, הטיעון שלא בכל מקום זוכה אדם ללמוד תורה, מסביר מדוע מותר לאדם כזה לצאת לחו"ל ללמוד תורה או לישא אישה, אך אין בזה כדי לחייב מימון נסיעתו ושהותו שם במסגרת מצוות צדקה.
נראה אם כן, שצריך לסייע לשכור דירה במקום שהמחיר זול באופן יחסי ובמקום מתאים מבחינה תורנית וחברתית. 38

3. גודל הדירה
הרב אברהם אבידן פסק כדברי הרב שמואל וואזנר בתשובותיו שהובאו לעיל. לדעתו:
בארץ ישראל כיום, צריך לתת שיעור של דירת שלושה חדרים ברמה בינונית. ברם, חתן שנמצא בחברת אנשים שמנהגם לקנות לזוג דירה קטנה משלושה חדרים, או שבכלל לא קונים אלא שוכרים, פשוט שלא נותנים לו צדקה מעבר לכך. והעיקר הוא שצריך לשקול את הדבר לפי הנסיבות. 39
הפסיקה שיש לרכוש דירת שלושה חדרים מבוססת על ההנחה שזו הנורמה הנהוגה בחברתם. על הנורמה הזו עצמה יש לערער, ובוודאי שהיא לא יכולה להיות הקריטריון למתן צדקה לבני זוג עני. יתר על כן, זוגות אלו או באי כוחם מבקשים צדקה למימון דירה כזו גם מאנשים שלא קשורים לחברה שלהם. הם בוודאי לא צריכים להיות שותפים לנורמה שנהוגה בחברה מסוימת.
לא ברור איזו קופת צדקה קהילתית יכולה לממן קניית דירה בת שלושה חדרים לכל זוג עניים, ובוודאי שום רשות רווחה לא תאפשר רכישה כזו. ההלכה בעניין זה צריכה להיות עקרונית ולא לפי המקובל אצל חוגים מסוימים. רבים שאינם מוגדרים כעניים, אינם מסוגלים לממן לבדם רכישת דירה של שלושה חדרים, והם נוטלים משכנתא.

1.ה. המחאה החברתית: דרישה לדיור והורדת יוקר החיים - מעמד הביניים
המחאה החברתית שקמה בקיץ תשע"א, הציפה את בעייתם של קבוצת אזרחים שהוגדרו כ'מעמד הביניים' או 'המעמד הבינוני'. קשה להגדיר במדויק את מאפיינה של קבוצה זו, אך מדובר על קבוצת אנשים בעלי יכולת כלכלית סבירה. הם אינם עניים אך אינם מוגדרים כעשירים. יש להם עבודה והם מתפרנסים, הם גם מבלים מדי פעם ואף נוסעים לטיול בחו"ל. 40 אחת התביעות המרכזיות במסגרת המחאה עסקה ביצירת אפשרויות להתקדם מהבחינה הכלכלית והמעמדית, למצוא דרכים שיאפשרו לשכור או לרכוש דירה במחיר סביר, ע"י תכנון פרויקטים נוספים לבנייה, הפשרת קרקעות והתחלת בנייה חדשות, להקל בביורוקרטיה, כמו קיצור פרק הזמן שבין תכנון הבנייה לתחילת הבנייה בפועל, ועוד. 41 הם לא ביקשו תמיכה או צדקה, אלא יצירת תנאים ע"י הממשלה לשכירות או רכישת דירה: "דיור בר השגה". מחאה זו זכתה גם לשם: "מחאת הדיור".
אכן, מחובתו של כל שלטון לעשות את כל הנדרש על מנת שאזרחי המדינה יוכלו לחיות בנוחות וברווחה, ושיהיה לכל אדם מקום לגור בו, ובמיוחד כאן בארץ ישראל, במקום שבו מצווה על כל יהודי לגור. 42 אך בהשוואה לכללים ולעקרונות של נתינת די מחסורו למי שאין לו, יש להסתפק במתן אפשרות דיור באמצעות רכישה או בשכירות, במחירים נמוכים ובמקומות זולים. אין חובה לספק תנאים נוחים וטובים דווקא במקומות יוקרתיים.

סיכום
אדם שמתפרנס ויש לו די על מנת לכלכל באופן סביר את חייו (מזון, ביגוד, הוצאות חשמל, מים, חינוך, בריאות, וכד'), יכול לבקש סיוע מקופת צדקה או לפשוט יד, בשביל הוצאות חריגות כמו שכירות דירה ותכולתה.
א. יש לשכור דירה נוחה וטובה בהתאם לגודל המשפחה, במחיר נמוך, ובמקום מתאים מבחינה חברתית ותורנית, גם אם הוא רחוק ממגורי המשפחה.
ב. יש לסייע ברכישת כלי בית וברכישת מוצרי חשמל בסיסיים וקיומיים (מיטה, שולחן, כלי אוכל, מקרר, מכונת כביסה, תנור אפייה וכד').
ג. אין לבקש צדקה למימון סעודת החתונה וכל הנלווה לה. יש לקיים סעודה צנועה עם מספר משתתפים קטן.
ד. הדרישה מהממשלה ליצור תנאים שיגדילו את היצע הדירות לשכירות או לרכישה מוצדקת, אך יש להסתפק במתן אפשרות לדיור באמצעות רכישה או בשכירות, במחירים נמוכים ובמקומות זולים.




ה. ^ 1.הר"ש משאנץ, בפירושו למשנה פאה שם; אור זרוע הל' צדקה סי' יד; מרדכי בבא בתרא רמז תק; שו"ת הרשב"א א סי' תתעב; שו"ת הרשב"ש סי' שסא; שו"ת פעולת צדיק, ב סי' קלא; קצושו"ע לד, ב; מעשה רוקח על הרמב"ם הל' מתנות עניים ט, יג ודרך אמונה שם אות פא; שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סי' קלז.
ו. ^ 2.הרב יצחק מקורביל, ספר מצות קטן (סמ"ק), מצוה רמח כתב: "ודין מאתים זוז אינו נוהג אצלנו".
ז. ^ 3.טור יורה דעה סימן רנג. בשו"ע שם סעיף ב, הוסיף: "ודברים של טעם הם". ראה עוד: הרב שלמה גורן, "קביעת קו העוני לפי ההלכה", תורת המדינה, עמ' 384-358; הרב מרדכי אליהו, "גדר 'עני' למעשר עני", שו"ת מאמר מרדכי, ג, סי' כ; הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רלט-רמד; הרב יעקב מדן, "קו העוני בהלכה", בצדק אחזה פניך, עמ' 164-133.
ח. ^ 4.הרמב"ם בהל' מתנות עניים ט, יג ציין סכום זה רק באשר ליכולת ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, והוא לא ראה בזה הגדרה כוללת ורחבה להגדרת אדם כעני. בתוספתא נדה ו, י נאמר: "כל הנוטל צדקה נוטל מעשר עני. יש נוטל מעשר עני ואין נוטל צדקה". הקריטריון לנטילת מעשר עני וכנראה גם לקט שכחה ופאה מצומצם יותר מההגדרה הרחבה והכוללת של עני לצורכי צדקה אחרים.
ט. ^ 5.כך גם בתוספתא כתובות ו, ז. מהרמב"ם בהל' אישות יג, א וכן שם כ, א משמע שזהו סכום המספיק לכסות לשנה שלמה. המקנה, קונטרס אחרון סי' נח, וכן הפני יהושע כתובות סז ע"א כתבו שבחמישים זוז אפשר לשאת ולתת כאמור במשנה בפאה ח, ט. ראה עוד: הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי, ה סי' קלד אות ב. כיום אין נותנים סכום זה אלא כפי הראוי (ש"ך יו"ד סי' רנ ס"ק ג).
י. ^ 6.כך פירש הר"ח קנייבסקי, דרך אמונה מתנות עניים ז, ד וח, טז.
יא. ^ 7.הל' מתנות עניים ז, ד; ז, יב; ח, טז; י, טז-יז.
יב. ^ 8.הוא חזר על כך גם בפסקי מהרי"ק סי' רכד. כדברי המהרי"ק פסק בבית יוסף יו"ד סי' רמט, ו, ובשו"ע שם טו. גם הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' רנו, ד הזכיר את תשובת המהרי"ק.
יג. ^ 9.המהרש"א בחידושי אגדות כתובות שם כתב: "דכן הוא דרך ארץ שיבנה אדם לו בית ואח"כ ישא אשה (סוטה מד ע"א) והיינו 'די מחסורו' זה הבית שזה הוא החסרון הראשון שיש לאדם ו'אשר יחסר' הם צרכי הבית זו מטה". הדברים תואמים לדברי הרמב"ם בהל' דעות ה, יא.
יד. ^ 10.מקור דברי הברייתא הוא בתוספתא (כתובות ו, ח). הגמרא הרחיבה את דרשת הפסוק.
טו. ^ 11.כך כתב הרמב"ם בספר המצוות שורש א: " 'די מחסורו אשר יחסר לו', כי ענין זה הציווי בלא ספק הוא שנאכיל הרעב, ונכסה הערום, ונתן מצע למי שאין לו מצע, וכסות למי שאין לו כסות, ונשיא הפנוי שאין לו יכולת להנשא, ונרכיב מי שדרכו לרכוב כמו שהוא מפורסם בלשון התלמוד (כתובות סז ב) שזה כלו נכנס תחת אמרו 'די מחסורו' ". הרמב"ן בהשגותיו שם הסכים עם דברי הרמב"ם הללו.
טז. ^ 12.בסידורים מופיע הנוסח הבא: "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... הכנסת כלה". רש"י (מגילה כט ע"א) הסביר: "להכנסת כלה - ללוותה מבית אביה לבית חופתה". הרמב"ם (הל' אבל יד, א) כתב: "מצות עשה של דבריהם ...ולהכניס הכלה... וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור". הרמב"ם כתב שיש מצווה "להכניס הכלה", וכנראה כוונתו ללוות את הכלה לחופה, ובנוסף כתב שיש מצווה: "לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם". הרמב"ם לא פירט במה יש לסעוד את החתן והכלה בכל צרכיהן, ומכל מקום הגדיר מצווה זו כגמילות חסדים שבגופו ולא בממונו. המשמעות המקובלת כיום ל"הכנסת כלה" היא הוצאות החתונה, מושאלת. הנותן כסף או כל תמורה אחרת לטובת חתן וכלה מקיים כמובן מצוות צדקה, אך אין זו המשמעות המקורית של מצוות גמילות חסדים. ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך הכנסת כלה.
יז. ^ 13.בית יוסף סי' רנ, ג; רמ"א שם א; ש"ך וט"ז שם ס"ק א; לבוש שם א; חכמת אדם שער משפטי צדק כלל קמד, ה.
יח. ^ 14.ב"ח שם; גר"א ס"ק א. לדברי הרב ברוך אפשטיין, תורה תמימה דברים טו הע' כז, הפסוקים בתורה העוסקים במצוות צדקה: "הוא צווי לכל יחיד כשאר מצות, וכמו שכתוב 'פתח תפתח את ידך' (דברים טו, ח), ואין חילוק בין מצוה זו למצות ציצית ותפילין ופסח וסוכה ולולב וכל התורה כולה שכל יחיד חייב בה, ותמיהני שלא העירו בדבר פשוט כזה... ועין ברמב"ם פ"ז ממתנות עניים משמע מדבריו גם כן דערך צדקה המבואר לפנינו הוא חיוב על כל אדם יחיד". לדעת הרב יחיאל מיכל אפשטיין, אביו של הרב ברוך אפשטיין בעל התורה תמימה, אם יש הרבה עשירים בעיר ועניים מעטים החובה מוטלת על כולם. אך אם אין עוד עשירים או שהם אינם רוצים לתת, אדם יחיד שידו משגת חייב לדאוג לצרכי עניים. לדבריו לכך מסכימים כל המפרשים, ובעצם אין מחלוקת עקרונית ביניהם (ערוך השולחן יו"ד סי' רנ, ה).
יט. ^ 15.גם כשהרמב"ם מזכיר שם (ז, י-יב) את סמכותם של גבאי הצדקה לכפות על הצדקה, כוונתו לצדקה שכל אדם חייב לתת באופן אישי.
כ. ^ 16.מבנה דומה כתב הרמב"ם בהל' תלמוד תורה. בפרק א עסק הרמב"ם בחובות האישיות, ובפרק ב בחובות הקהילתיות-ציבוריות. ראה: הרב שבתי רפפורט, "קדימויות בהקצאת משאבים ציבוריים לרפואה", אסיא, מט-נ (תמוז תש"ן), פרק ב. על החובה הציבורית בהקמת קופה ותמחוי, ראה במאמר: "ביטחון תזונתי" בספר זה.
כא. ^ 17.דוגמה נוספת שאדם שיש לו כדי חייו, אך לטובת צרכים אחרים ייחשב כעני היא במקרה שיש לפדות אותו משבי. פעולה זו קודמת למתן פרנסה וכסות לעני. פדיון משבי "בכדי דמיו" הוא סכום גבוה שאינו זמין אצל כל אדם, ובדרך כלל נזקקים לכספי צדקה לשם כך (רמב"ם הל' מתנות עניים ח, י-יב). גם ספר החינוך (מצוה תעט) כתב שאין צורך שהמבקש סיוע חריג יוגדר כעני. גם אדם עשיר יכול להיחשב כעני וסיוע לו ייחשב צדקה: "ואתה בני אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה. כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות הצדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות. ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו, פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק". החינוך לא דיבר על עזרה כספית דווקא, אלא על הזדקקות של העשיר לדבר שנמצא בידי אדם אחר, למשל חולה הזקוק לתרופה.
כב. ^ 18.אמנם הרמ"א שם ג השמיט את ההלכה שהם יכולים ליטול מהצדקה. הסמ"ע שם ס"ק יא תמה על כך. בנתיבות המשפט ס"ק ט כתב זאת להלכה, וכן גם בגליון מהרש"א, יו"ד סי' רנג, א.
כג. ^ 19.החזון איש (ב"ב סי' א סוף סק"ה) הסתפק אם רק לעני שמתפרנס מצדקה, נותנים כסף לבניית מחיצה כשם שנותנים לו סוס לרכב עליו, אבל מי שיש לו כדי פרנסתו, לא יוכל לקבל. מסקנתו היא שכיון שהוא לא יכול למלא צרכיו, הרי הוא כעני. יש להעיר שגם לעני שמתפרנס מהצדקה לא חייבים לתת סוס לרכב עליו. סוס לרכב עליו ניתן רק לעשיר שהעני וירד מנכסיו. הרב יעקב ישעיהו בלוי, פתחי חושן, הל' שותפים פרק ד אות מג כתב שלדעתו גם מי שאינו נוטל בד"כ מהצדקה מותר לו לתת מכספי מעשר שלו למנוע היזק ראיה כשאין לו משלו. "וכן בשר עניני שכנים כשיכול למנוע ריב ומחלוקת בין השכנים ע"י הוצאות... ואין לך מצוה גדולה מזו מניעת מחלוקת וכל שכן בין שכנים".
כד. ^ 20.הרב נפתלי בר אילן, "זכאותו של העני לצדקה", תחומין, ב, עמ' 465-459, העיר אף הוא שאין מצווה לתת צדקה לצרכים שאינם חיוניים כדי להשוות את רמת החיים של הנצרך לזו של שכניו או מכריו. בספר הלכות צדקה, ממחבר עלום שם, עמ' מג-מה דן באדם שהיה לו רכב שנעשה כלי חיוני ביותר בשבילו, לימים עזב את עבודתו, מכר את הרכב והחל ללמוד בכולל. מכיוון שהתרגל לנסיעה ברכב ביקש לקנות רכב אך הפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו. מחבר הספר פסק שהאברך יוכל לקנות רכב מכספי צדקה, מפני שכעת הוא עני "כיון שהוא לא פשע בעצמו במה שהתרגל כשמצבו היה טוב בדבר שנהגו אצל חלק גדול מהציבור". נראה שאין זה נכון, שהרי יש רבים שאין להם רכב, והם משתמשים בתחבורה ציבורית.
כה. ^ 21.ראה: הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רל. הרב נפתלי בר אילן, נקדש בצדקה, עמ' 87-86, הסתפק במקרה שיש לאדם עני צער גדול מאחר שחסרים לו חפצים שיש לדרים בסביבתו, האם מצווה לתת לו חפצים כאלה מדין 'די מחסורו' ונשאר בצ"ע. נראה שאם מדובר בכלים שאינם הכרחיים, ויש אנשים שאין ברשותם כלים כאלה (מייבש כביסה, מיקרוגל, וכד'), אין לקנות לו.
כו. ^ 22.הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, אהבת חסד, עמ' שלא (מהד' ירושלים תשס"ד), העיר על כך שהסכום הנדרש למלא את חסרונו של העני הוא דבר משתנה: "התורה אמרה: 'די מחסורו'. ובימים הראשונים היה די מחסורו בדבר מועט, והיום המלבושים והמנעלים והדירה ושאר צרכי הגוף הכל ביוקר. ויתבונן האדם בעצמו בעניני הוצאותיו ויראה שהיום עלו כפלי כפלים מבראשונה בכל דבר, וממילא החיוב 'די מחסורו' הוא גם כן הרבה מאד".
כז. ^ 23.הסבר הירושלמי הוא ע"פ פירוש קב ונקי. אך יש גם הסברים אחרים במפרשי הירושלמי.
כח. ^ 24.סיפור דומה מופיע גם בכתובות סז ע"ב על ר' נחמיה. בגמ' במכות טז ע"ב נאמר שאסור לאדם לאכול מכלים שהוא נגעל מהם וכך פסק הרמב"ם הל' מאכלות אסורות יז, כט-ל.
כט. ^ 25.כך פירשו ראשונים רבים שם. ערוך ערך מחרש; רא"ש, רבינו יונה, ריטב"א, מאירי, ועוד. רבינו יונה בפירוש ראשון מפרש שהכונה למחרישה העשויה מכסף.
ל. ^ 26.הרמב"ם בהל' מתנות עניים ט, יד, וכן הטור והשו"ע יורה דעה הלכות צדקה סימן רנג פסקו כדברי רבא ורב פפא. בגמ' בבבא קמא ז ע"א-ע"ב נאמר שאדם שנקלע לקשיים כלכליים ועליו למכור מרכושו, אך אם ימכור בתקופה מסוימת של השנה כמו למשל בחורף, הוא יאלץ למכור במחיר הפסד, נותנים לו מעשר עני עד שיוכל למכור את רכושו במחיר הגון. הרמב"ם הל' מתנות עניים ט, טז הביא זאת להלכה.
לא. ^ 27.הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי ב סי' קכה דייק מדברי הטור והשו"ע יו"ד רנג, א, שהציגו את אותו אדם כמי שיש לו בית וכלי בית, והדיון הוא רק על מכירת כלי הבית. לדבריו: "ביתו נראה דלעולם אין צריך למכור, וגם אם יש לו ג' חדרים ויכול לדחוק עצמו בשנים או פחות, יראה דלא חייבוהו למכור, ודלא כמש"כ בס' משנה ראשונה בפאה שם. מיהו ודאי שטח קרקע או בנין שאין צריך לו כלל למגורים הרי הם כשאר דברים שצריך למכור". לכאורה לא ברור מדוע לא. אם הוא יכול להסתדר בדירה קטנה יותר וכפי שאנשים אחרים מסתדרים עם משפחה בדירה קטנה יותר, נראה שעליו למכור ולהסתפק בדירה קטנה יותר, או שיעבור לגור במקום שהדיור זול יותר.
לב. ^ 28.ראה: הרב נפתלי בר אילן, משטר ומדינה בישראל ע"פ התורה, חלק ג, עמ' 895.
לג. ^ 29.דברי הסמ"ג הללו הובאו בבית יוסף יו"ד סי' רנה, ב; ש"ך יו"ד שם ס"ק ב. הרמב"ם הל' מתנות עניים י, יט, וכן הטור והשו"ע יו"ד סי' רנה, ב, פסקו שמי שצריך ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, אך לא כתבו דוגמה זו. הרח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, ד סי' נ, הסתמך על דברי הסמ"ג הללו על מנת להתיר לבחור עני שעמד לשאת בחורה ענייה לערוך מגבית לשם נישואין. אם כי הוא הצטער מאוד על תופעה זו "כי בעיני הבריות מצטיירת דמותו של בן-תורה עם פשיטת יד, דבר הפוגע בכבוד התורה". הוא הציע: "נראה לי שיש צורך גדול בהתכנסות כל ראשי הישיבות הגדולות בארץ למצוא פתרון יסודי וחד-פעמי נאות לבעיא קשה זאת (דרך משל שליד כל ישיבה גדולה תוקם תעשיה קלה בחינת מלאכת יצור עדינה ונקיה, וכל לומד בישיבה יקדיש כמה שעות ביום לעבודת כפים, ושכר עבודה זאת לא ינתן לו בידו, אלא ישמר בחשבון חסום על שם התלמיד, ולא יופשר אלא בשעת נישואיו, ויהיה לו כסף זה להוצאות נישואיו בכבוד גדול, ואשרי הנהנה מיגיע כפיו)".
לד. ^ 30.סעודת חתונה צריכה להיות צנועה: " 'והצנע לכת עם אלוקיך' (מיכה ו, ח) - זו הוצאת המת, והכנסת כלה לחופה" (סוכה מט ע"ב). רש"י: "לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו". בשו"ת מהר"ם שיק אבן העזר סי' פט נשאל האם ראוי לעשות סעודה חלבית בחתונה כדי שלא להשליך עצמו על הציבור. המהר"ם שיק השיב שאין היתר להטיל על הציבור מימון חתונה שהסעודה בה היא בשרית, כי ניתן לאכול סעודה חלבית. אך מאידך יש חשש שגם אחרים יעשו כמוהו, לכן השיב לשואל שטוב יותר שהסעודה תהיה בשרית ושהיא תתקיים "באחד מן הישובים או בביתו ולמעט בסעודה כל האפשרי". על תקנות שנועדו לצמצם הוצאות חתונה, ראה עוד: הרב צבי מיכלסון, שו"ת תירוש ויצהר, סי' קלט; הרב שלום פרידמן, למה תתראו (ב"ב תשכ"ו), נגד איסוף כספים לשם מימון הוצאות מופרזות על חתונות ושמחות אחרות, וכן לרכישת "דירה רחבה בת שלושה חדרים עם כל הנוחיות והלוקסוס ורהיטים הכי חדשים". הוא אסף תקנות דומות מוועד ארבע ארצות, ומקהילות נוספות. לחוברת יש הסכמות ודברי תמיכה מאת הרא"מ שך, הרב פנחס עפשטיין, הרב יעקב לנדא, הרב שמואל וואזנר ועוד. האדמו"ר מגור, הרב שמחה בונם אלתר, בעל "הלב שמחה", הוביל בעוצמה רבה תקנות לצמצום הוצאות על חתונה ושמחות נוספות וכן על דיור. ראה: מרדכי גרליץ, לבם של ישראל, חלק ג, עמ' קיא-רה. ראה עוד: הרב יעקב ישעיהו בלויא, צדקה ומשפט, פרק ג הערה ג; הרב אליהו בקשי דורון, "תקנות נגד מותרות ויוקר שערים", שו"ת בנין אב, ב סי' סט, ג; הרב שלמה אבינר, "מסיבות צנועות", שו"ת שאילת שלמה, ח, סי' קיא.
לה. ^ 31.כך הוא כתב גם בשו"ת שבט הלוי, ב, סי' קכ וסי' קכה, ובשו"ת שבט הלוי, ה סי' קלח אות ה. כך כתבו גם: הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יורה דעה א סי' קמד; הרב יעקב ישעיהו בלויא, צדקה ומשפט, פרק ב סעיף ג אות ו; הר"ח קנייבסקי, דרך אמונה הל' מתנות עניים ט, יג אות פד ובבה"ל ד"ה לא; שו"ת במראה הבזק, ה סי' פג. ראה: הרב נפתלי בר אילן, נקדש בצדקה, עמ' 102-101 התולה בזה מחלוקת בין ראשונים, אך אין הכרח להסבר זה. ראה שם בהערת הרב שאול ישראלי בדברי הפתיחה לספר על סעיף קנו.
לו. ^ 32.בעיתונות החרדית סופר על אדם ששאל את הרי"ש אלישיב האם מותר לו למכור כליה על מנת לממן הוצאות חתונה. תשובת הרב אלישיב הייתה שלילית, אך היא מלמדת על המצב החמור אליו נקלעים אנשים שהתחייבו לממן הוצאות חתונה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3828029,00.html
לז. ^ 33.הרב יחזקאל פיינהנדלר, באורח צדקה, עמ' קעח כתב שבשעורי שבט הלוי (כת"י מהדו"ק סי' רנ, א) כתב לגבי מיקום הדירה שאם אינו משנה את העתיד של העני אין היתר לקנות במקום יקר. וכגון שיש כולל במקום הזול". בשו"ת שבט הלוי י סי' יג הגדיר הרב וואזנר מותרות: "גדר מותרות הוא לוותר על דברים שאינם בכלל הכרח להנהגת החיים ובאים רק להרחיב עצמו בעולם הזה ולהתראות בהם, כעין ששמעתי שיש נשים שעושים לעצמם לכל יום של שבע ברכות מלבוש אחר, ודברים כיו"ב מיותרים לגמרי, ואינם מיסוד החיים הנורמאליים, ואינם מקובלים לאדם בינוני שאינו רוצה לרדוף אחרי חיים יהירים בעוה"ז".
לח. ^ 34.ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ג, סי' רפה. גם הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק, ח, סי' עב, ה כתב שמעיקר הדין יכול לומר למקבל לא לקנות דירה במקום יקר או רהיטים יקרים. "אבל הרבה צריך לדקדק בזה, שכמה פעמים הכרח לדור בסביבה של תורה ששם בדרך כלל הדירות יקרות מאד כנודע, וגם אם רוצה לדור בסביבת משפחתו וחבריו הרגילים ללמוד עמהם ביחד, שהמה דברים ההכרחיים לבני תורה, דאז בודאי אינו רשאים לומר לו שידור במקום הזול שאין לו כל הנ"ל".
לט. ^ 35.אבות ב, ח; רמב"ם הל' דעות ו, א; רמב"ם, אגרת השמד, עמ' סד (הוצאת מוסד הרב קוק).
מ. ^ 36.ראה לעיל הע' 13, על פועלו של האדמו"ר מגור להקמת קריות חסידיות באשדוד ובערד ובמקומות נוספים, על מנת להוזיל את העלויות ברכישת דיור.
מא. ^ 37.כך ע"פ דברי רבינו יונה המובא בשיטה מקובצת כתובות סז ע"ב.
מב. ^ 38.הרב בנימין זילבר, שו"ת אז נדברו, ט סי' נא, כתב שאם ההורים יכולים יש לקנות דירה "במקומות של יוקר, כי לפעמים קשה למצוא הבת זוג באופן שהיא תסכים, וכן להיפך קשה להבחורה למצוא את בן זוגה בן תורה אא"כ מתחייבים לתת לו דירה משוכללת דהוי נמי בכלל צרכי נישואין הנזכרים בשולחן ערוך". לדבריו, קניית דירה בעיירת פיתוח יכולה לבייש את הזוג. בסוף תשובתו כתב שאין לחתן ולכלה לבוא בתביעות נגד הוריהם, ועליהם להיזהר שלא לגרום פגיעה בקדושת הנישואין, "והעיקר הוא להיות מסתפק ולדעת שהכל הבל הבלים". כאמור, בתשובה זו מדובר כשההורים יכולים לעמוד בהתחייבות זו. אך אין להסיק מדבריו שמותר להתחייב ולהתבסס על צדקה. הרב יחזקאל פיינהנדלר, באורח צדקה, עמ' קעח כתב ששמע שהרא"ם שך אמר "שעדיף לשכור דירה בזול במקומות מרוחקים ולחיות חיים רגילים, מאשר לשכור במקום יקר ולחיות בדחקות, עד שקשה לו ללמוד מרוב דחקותו".
מג. ^ 39.הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, עמ' רל-רלא.
מד. ^ 40.על מאפייני מעמד הביניים בישראל וניתוח השינויים שחלו בו בשנים האחרונות, ראה מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02671.pdf
מה. ^ 41.חלק מהמחאה החברתית הרחבה נקראה: מחאת הקוטג'. קריאה להורדת מחירים של מוצרי חלב. על היכולת להכריז חרם על חברה כלכלית, ראה במאמר: "חרם צרכנים" בספר זה.
מו. ^ 42.אמנם ע"פ ההלכה העיסוק בענייני שיכון, צדקה ורווחה היה בידי המנהיגות הקהילתית המקומית ולא בידי השלטון המרכזי. אך כיום המדינה משמשת "כקהילה גדולה" ומנהלת את כל הקשור בתשתיות, שיכון, חינוך, בריאות ורווחה. ראה לעיל בהע' 13, על פועלו של האדמו"ר מגור. הוא אכן טען "שהפתרון למעשה צריך להיות שהממשלה תבנה דירות להשכרה" (ראה שם עמ' קיג, במכתבו מתשרי תשל"ח). נראה שכוונתו היא שהמדינה תפקח ותאפשר לגופים ויזמים פרטיים להשקיע ולקבל תמורה ראויה להשקעתם. ראה עוד במאמרי: "חינוך וצדקה - היחיד, הקהילה והמדינה", שבות יהודה וישראל, עמ' 377-361. וכן ראה עוד במאמרו של הרב שלמה גורן לעיל הע' 3.
מז.
מח.
מט.

הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 224-208
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il