מבוא
המושג "ניטור עובדים" (monitoring) משמעותו מעקב אחר עובדים. המילה ניטור מקורה בארמית ופירושה - שמירה. המושג נוצר בשל סביבת עבודה טכנולוגית של עובדים רבים במשק. עבודה עם מחשבים, תכתובת ממוחשבת, דואר אלקטרוני, אינטרנט, היא יעילה ונוחה מאוד, אך המשתמש בהם נחשף ולעתים גם ללא ידיעתו חודרים לפרטיותו. באמצעות פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים ניתן לעקוב אחר הדואר האלקטרוני שלו, אחר משך זמן הגלישה שלו באינטרנט, אחר התכנים שבהם הוא צפה, בפייסבוק ובאתרים אחרים, ואפילו אחר כל ההקלדות שהוא הקליד במקלדת המחשב. ניתן לסנן תכנים, לחסום אתרי אינטרנט, וליירט הודעות דואר אלקטרוני ע"פ מילות מפתח שקובע המעביד, ועוד. יש אמצעים טכנולוגיים המאפשרים למנהל לעקוב אחר פעילות נוספת של עובדים כמו שימוש בטלפון: מצלמות גלויות ונסתרות, מצלמות אבטחה הניתנות לבדיקה אף לאחר זמן רב או במעגל סגור, טכנולוגיות ניווט (ג'י-פי-אס) העוקבות אחר כלי הרכב של החברה, "כרטיס חכם", ועוד. "האח הגדול" בעבודה.
יש הטוענים שיש כאן חדירה לפרטיות של העובד, ואין למנוע מאדם העובד שעות רבות, לקבל או לשלוח דואר אלקטרוני פרטי במשך כל שעות העבודה, או למנוע ממנו לגלוש לאתר כלשהו במסגרת הפסקה יזומה ואישית. עובד זכאי לפרטיות גם במקום עבודתו. 1
מנגד, זכותו וחובתו של מעביד לשמור על כספו ורכושו, מחשב או משאבים אחרים, וזמן העבודה. זכותו של מעביד לפקח על ניצול זמן מקסימלי ויעיל של העובד, או לפקח על הדואר אלקטרוני ששולח העובד כדי שלא ישלח מידע רגיש, חסוי או מסווג, סודות מסחריים, הונאה, במזיד או בשוגג. המעקב נועד גם למנוע ריגול, משלוח וירוסים ואיומים טכנולוגיים אחרים כמו גנבה ע"י חדירה לרשת הממוחשבת, ועוד. בדרך זו יכול המעביד גם לוודא שהוא לא ייתבע בגין אחריות שילוחית: הפרת זכויות יוצרים, לשון הרע, רשלנות נזיקית, הטרדה, ועוד.
במקומות עבודה רבים העובדים מודעים לכך שיש מעקב טכנולוגי אחר פעילותם, ובכל זאת משמעות השימוש באותם אמצעים היא, שאין אימון בעובדים ושהם בחזקת חשודים על גזל, גנבה, אונאה, ועברות נוספות. כאמור, מדובר על חשד ולא על משהו מוכח, ובוודאי שלא ניתן להניח שכל העת בו מופעל המעקב, העובדים מזיקים וגונבים. אמנם, עובד שירצה למשל להעביר מידע סודי ורגיש לארגון מתחרה יוכל לעשות זאת כך שאי אפשר יהיה לעקוב אחריו, ובכל זאת כל מעביד יעשה ככל יכולתו כדי למנוע את הפגיעה ברכושו ובשמו. ייתכן שבעבר היה ניתן לגלות בשלב מוקדם עברות של מרמה, מעילות, אונאה וכד' שגרמו לנזקים כבדים וגדולים למעביד וללקוחות רבים, לו היו אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים כמו אלה שיש היום. 2
האם הדבר מותר ע"פ ההלכה? 3

א. על העובדים לנהוג ביושר ובהגינות כלפי המעביד
על העובד מוטלת אחריות שלא להזיק לבעלים, ושלא לגנוב ולבזבז זמן ומשאבים, גם אם המעביד לא עוקב אחריו. על כך נכתב רבות בספרות ההלכה, ונציין בקצרה מעט מקורות. כך נאמר בתנא דבי אליהו רבה ( [איש שלום] פרשה טז), על החובה של עובד לעבוד כראוי:
"חזית איש מהיר במלאכתו" (משלי כב, כט), מכאן אמרו, פועל שקיבל מלאכתו של בעל הבית, חובה עליו לעשותו כמות שהוא חפץ בו. ואם אינו עושה לו רצונו, עליו הוא אומר: "ארור עושה מלאכת ה' רמייה" (ירמיה מח, י).
הרמב"ם סיים את הלכות שכירות (יג, ז), באזהרה שלא לגזול זמן עבודה:
כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר: "ויפרץ האיש מאד מאד" (בראשית ל, מג).
פוסקי זמננו תרגמו את ההלכות העקרוניות הללו, לאיסור להשתמש במשאבים וברכוש המעביד לצרכים אישיים. כך כתב הרב יעקב ישעיה בלוי (פתחי חושן - שכירות, פרק ז סעיף י הערה כג):
יש לפועל להיזהר מלהפסיק מלאכתו לצורך עניניו הפרטיים בפרט בשימוש בטלפון או כלים של בעה"ב מבלי לקבל רשות על כך. ונראה שבמקומות עבודה ציבוריים די אם מקבל רשות מהממונה עליו. 4
העובדה שאדם נמצא שעות רבות בעבודה, לא מאפשרת לו שימוש ברכוש המעביד, אלא אם כן הוא קיבל רשות, או שיש כללים אחידים באילו מצבים מותר להשתמש שימוש אישי במשאבים של מקום העבודה.
הרב שמואל הלוי וואזנר (שו"ת שבט הלוי, חלק ד סימן רכ), עסק באיסור לחשוף סודות מקצועיים של ארגון או מעביד:
ופשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בו בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדין בגדר סוד או פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לו להעתיק לעצמו או לאחר, ודבר גזל הוא מן הדין, גם אם לא עשו שום תקנה מיוחדת לזה, כיון שהם דברים שמסתמא מקפידים מאד עליהם. 5
חובות העובד למעבידו הן חובות משפטיות, הלכתיות ומוסריות. אסור לו לגנוב משאב או זמן מהמעביד, ואסור לו לגרום לו שום נזק או תקלה אחרת, גם כשאין פיקוח או השגחה על פעולותיו.

ב. מעביד המשגיח ומפקח על עובדיו
אף שהאחריות לנהוג ביושר ובהגינות מוטלת על העובד, זכותו המלאה של המעביד להשגיח על הארגון שאותו הוא מנהל ועל רכושו כדי שהם לא ייפגעו או יינזקו בכל צורה שהיא, והוא יכול להשגיח בעצמו או למנות אדם אחר - מפקח, משגיח, מנהל עבודה, אחראי משמרת, וכל שם תואר אחר. כבר במקרא נמצא מי שהשגיח על עובדים שיעבדו כראוי, ולא יגרמו נזק או הפסד. יוסף השגיח על אחיו: "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב). ע"פ מסורת בחז"ל הוא השגיח על התנהגותם הדתית והמוסרית של אחיו בני לאה בהיותו מופקד על בני השפחות: "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה, היה מגיד לאביו. שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות" (רש"י). לפי פירוש אחר הוא היה מדווח לאביו על התנהלות והתנהגות בני השפחות (רמב"ן). פירוש נוסף: "יוסף היה מורה ומנהיג אותם במלאכת מרעה הצאן... ויבא יוסף את דבתם רעה - באמרו לאביו שאחיו היו טועים ומפסידים בבלי דעת כראוי במלאכת המקנה... כתונת הפסים היתה לאות שהוא המנהיג בבית ובשדה" (ספורנו). יוסף היה ממונה מטעם אביו להיות המשגיח והאחראי על עבודתם של אחיו, שיעבדו כראוי ולא יגרמו נזק והפסד. 6 במקרה זה, מאחר שהיה מדובר באחים, והאבא נתן מעמד גבוה יותר לבן צעיר, גרם הדבר לסכסוך גדול, והלקח הוא: "אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י ע"ב).
עצה להשגיח מקרוב על תפקוד העובדים מופיעה בגמ' (בבא מציעא כט ע"ב–ל ע"א):
ואמר רבי יוחנן: מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן, ילבש בגדי פשתן, וישתמש בכלי זכוכית, וישכור פועלים ואל ישב עמהן. ילבש בכלי פשתן - בכיתנא רומיתא, וישתמש בכלי זכוכית - בזוגיתא חיורתא, וישכור פועלים ואל ישב עמהן – תרגומא: בתורי דנפיש פסידייהו.
תורת חיים (שם) מסביר מדוע נקטה הגמרא לשון שלילית: "נקט הך לישנא לאשמעינן נמי שכל העושה אלה מאבד הון רב מהרה, ולא תימא שאין אדם צריך ליזהר מהן הרבה". ובדברי הגמרא "בתורי דנפיש פסידייהו" יש עצה, לשבת ולפקח על העובדים, כפי שכתבו מפרשים:
א. הפסד לנטיעות ולבעלי החיים:
דנפיש פסידייהו - שרוב עבודת קרקעות שלהן בשוורים היתה, אף חרישת הכרמים ובצירתם מנהיגים כלי המחרישה בעגלה בין שורות הכרם עם הבוצרים, ונותנין שם הענבים, לפיכך אם אין הבעלים עליהם - יש הפסד גדול, שאין דרך הפועלים לחוס על הכרם ועל השוורים, ומנהיגים אותן על הגפנים ועל הנטיעות, והם מתקלקלין, והשוורין נסחבין ונשברים (רש"י).
ב. הפסד לזרעים:
בתורי דנפיש פסידייהו. אומר רבי בתורי היינו חורשין ושוכרין אותן לחרוש בשוריהן. ומתוך שאינו יושב עמהן בעת חרישתן אין חוששין לחרוש יפה יפה להעמיקן ג' טפחים. כדאמרינן בעלמא דחרישה ג' טפחים בעומק הקרקע. וכשיבא לזרוע כל מה שיזרע יפסיד הכל כי אין הזרע מתקיים בקרקע ולא כלום כי אם מכוסה בקרקע יפה. 7
בשני הפירושים הללו מדובר על פעולות של עובדים שגורמות נזק למעביד. נזק לאדמה, לגידולים, לשוורים, וכדברי הריטב"א (בבא מציעא שם): "והכל ענין אחד, שיש הפסד גדול בשכירות הפועלים כשאינו עומד עליהם". ייתכן שזה אופי העבודה עם שוורים, ומאחר שקשה למנוע זאת צריך הבעלים לשהות במקום ולפקח על פעולות העובדים שלא יגרמו נזק והפסד, וייתכן שזה אופיים של האנשים העובדים עם שוורים, שלא נזהרים ועל כן במצבים כאלו ממליצה הגמרא לבעלים לשהות במקום, לפקח ולהשגיח. הגמרא דיברה על מצב שיש בו הפסד גדול מאוד "דנפיש פסידייהו". קשה לדעת במדויק מהו הפסד גדול. ולכן נאמרה ההמלצה במצב שבו בכל פרמטר שהוא מדובר על הפסד גדול מאוד, אבל היא כמובן מאפשרת ואף מומלצת בכל מצב שיש הפסד. זכותו של כל מעביד לעשות פעולות על מנת למנוע נזקים והפסדים בעסקיו. מבחינתו כל הפסד הוא הפסד גדול.
דבריו של ר' יוחנן לא נפסקו להלכה, הם בגדר המלצה ועצה טובה ואינם מחייבים, אך יש בהם לגיטימציה ברורה למעביד לפקח ולהשגיח על פעילות עובדיו על מנת שלא ייגרם לו הפסד. בגמ' (חולין קה ע"א) נאמרה אמירה דומה בשם שמואל: "מאן דסייר נכסיה כל יומא - משכח אסתירא". מי שמסייר בכל יום בנכסיו ימצא סלע – ירוויח מהדבר. על אביי מסופר שם שהוא ראה את אריסו שגונב עצים. אביי שאלו לאן הוא לוקח את העצים, והאריס השיב שהוא לוקחם לביתו של אביי. על כך אמר לו אביי: "כבר קדמוך רבנן". רש"י פירש: "קדמוך - שאמרו שיהא אדם רואה נכסיו בכל יום ויראה מה יעשה". כוונתו לדברי שמואל שצוינו לעיל.

סביר להניח שכשמעביד או שלוחו עוקבים אחר עבודתם של העובדים הם גם רואים דברים נוספים הקשורים לחייהם הפרטיים, ואף על פי כן רשאי המעביד לעקוב אחר התנהלות עובדיו. צילום של עובד במעגל סגור או בכל אמצעי אחר, חודר לתחום הפרטי, אך זו זכותו של מעביד לראות האמנם העובדים עובדים כראוי, ומנצלים היטב את הזמן לעבודה כמצופה מהם. המצלמות הם העיניים שלו, וכאילו הוא בעצמו רואה ומתבונן בהם. 8

ג. מניעת הפסד גם במחיר פגיעה בפרטיות של אחר
האם מותר לאדם למנוע הפסד לעצמו גם במחיר פגיעה בפרטיות של האחר? הרב יעקב חאגיז (שו"ת הלכות קטנות, א סימן קעג), נשאל: ראובן שלח מכתב לשמעון, והוא חתום ב: פגי"ן דרגמ"ה (=פורץ גדר ישכנו נחש דרבנו גרשום מאור הגולה), ושמעון חשש שמא יש במכתב דבר מה שעלול להזיק לו. השואל הציע שלוש אפשרויות:
[א] אם יפתחנה מועל בחרם, [ב] אם יוליכנה שמא כתוב עליו דבר מה, [ג] להחזירה לבעלים, ישלחנה ביד אחר.
תשובתו היא: "אין לו תקנה. אלא פורר וזורק לרוח או מטיל לים". כלומר, מותר לחושד להשמיד את המכתב. מכאן, שאם מדובר במכתב אלקטרוני הוא יוכל ליירט את המכתב. הרב חיים פאלאג'י (שו"ת חקקי לב א יו"ד סי' מט) התיר לעשות כן כשמדובר בגוי, אך בישראל יש צדדים לכאן ולכאן. 9 הרב יצחק זילברשטיין, התיר לאדם לפתוח ולקרוא מכתב אם הוא חושש שהמכתב פוגע בו, אם כי הוא הציע להתייעץ קודם, האם מדובר על חשד מבוסס. 10 הרב אשר וייס כתב שאין להאזין לשיחות טלפון של הזולת ללא ידיעתו, גם כשיש חשש שהלה מבקש לרמותו וכד', אלא אם כן יש רגליים לדבר ויש חשד מבוסס. 11
אמנם הדיון אודות פתיחת מכתב שתוכנו עלול לפגוע במחזיק בו איננו דומה לסוגיית ניטור עובדים, מפני שכאן מדובר על "מכתב" שנכתב ברכושו של המעביד, המחשב או הרכב וכל משאב אחר שבו המעביד מנטר ועוקב אחר פעולות העובד, שייכים למעביד. העובדים מודעים לניטור, וגם לכך שהמעביד לא אפשר להם את השימוש במשאביו על מנת לפגוע בו. מעקב אחר עובד שיש חשש שפוגע בארגון באמצעים שאינם שייכים למעסיקו, דומה לפתיחת מכתב.

ד. פגיעה בפרטיותו של האחר על מנת להציל רכוש שלו
ר' עקיבא הזהיר את בנו ר' יהושע: "ואל תכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבירך" (פסחים קיב ע"א). אין להיכנס לביתו של אחר ללא נטילת רשות ממנו. 12 בתורה יש אזהרה שלא להיכנס לביתו של לווה, כדי ליטול משכון לפרעון החוב: "כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבוא אל ביתו לעבוט עבטו. בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה" (דברים כד, י-יא). לא רק לביתו, אלא לכל מקום שמוגדר רשותו הפרטית. 13 איסור זה נאמר בהלוואה או בחוב אחר שנזקף כהלוואה מטעמים ייחודיים, 14 אך בחוב אחר מותר להיכנס לרשות פרטית וליטול משכון כאמור בגמרא (בבא מציעא קטו ע"א):
לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לביתו של ערב... לביתו אי אתה נכנס, אבל אתה נכנס לשכר כתף, לשכר חמר, לשכר פונדק, לשכר דיוקנאות. 15
האם מותר להיכנס לרשות פרטית כדי להציל רכוש אישי? בתוספתא (בבא קמא [ליברמן] י, לח) נאמר:
בן בג בג אומר: אל יטול אדם את שלו מבית אחרים שמא יראה כגנב. וכן היה בן בג בג אומר: אל יגנוב אדם את שלו מבית הגנב שמא אף הוא יראה כגנב, אלא משבר את שיניו ומוציא את שלו מידו.
דברי בן בג בג מופיעים בגמ' (בבא קמא דף כז ע"ב–כח ע"א) במסגרת סוגיית "עביד איניש דינא לנפשיה" (=עושה אדם דין לעצמו). הגמרא הסיקה מדברים אלו שמותר לאדם להפעיל כוח (=לשבור את שיניו), על מנת להוציא את רכושו, ומכאן סתירה לרב יהודה האומר שאין אדם עושה דין לעצמו. על כך השיב רב יהודה:
אמר לו: עמך! בן בג בג יחידאה הוא, ופליגי רבנן עליה. רבי ינאי אמר: מאי שבור את שיניו? בדין. אי הכי, ואמור לו - ואומרים לו מיבעי ליה! שלי אני נוטל - שלו הוא נוטל מיבעי ליה! קשיא.
כלומר, לא ניתן לנקוט פעולות אלימות להוציא את החפץ אלא רק בפנייה לבית דין, ור' ינאי פקפק אם זו כוונת בן בג בג. לדברי רב יהודה דברי בן בג בג לא מקובלים להלכה, אך ע"פ דברי התוספות (בבא קמא כז ע"ב ד"ה אלא), דברי בן בג בג אמורים רק במקרה שאין הפסד ברור, אך כשיש הפסד ממוני ברור, מותר לאדם להיכנס לרשותו הפרטית של האחר וליטול את החפץ שנגנב. 16
אסור לקחת תמורה אחרת לחפץ שנגנב או לנכות משכרו של העובד. בגמ' (ברכות ה ע"ב) מסופר על רב שנענש והפסיד רכוש כי נטל מהשכר שהגיע לאריס שלו מאחר שחשד בו שגנב ממנו. הנימוק בגמרא לאסור זאת הוא "היינו דאמרי אינשי: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים". "הגונב מן הגנב - אף הוא טועם טעם גנבה" (רש"י). 17 בשולחן ערוך הרב (חושן משפט סעיפים כז-כח) סיכם את העולה מהסוגיה: אם נודע לבעל הבית שהאריס גונב פירות מהפרדס, אסור לו ליטול מחלקו של האריס כתמורה לגנבה או לגזלה, ועליו לתבוע את האריס בבית הדין. אם ניכה לעובד משכרו שלא ע"פ בית הדין, הריהו גזלן, כי אסור לו לעשות דין לעצמו:
במה דברים אמורים שאינו רשאי לעשות דין לעצמו? כשנוטל כנגד מה שנטל ממנו, ולא גוף החפץ בעצמו שנטל ממנו. אבל ליטול גוף החפץ בעצמו שנטל זה ממנו בין בגנבה בין בגזלה, מותר ליטלו ממנו בעל כרחו, ואין זה גוזל אלא מציל את שלו. ואם הלה אינו מניח לו ליטול מותר אפילו להכותו עד שיניח אם אינו יכול להציל ממנו בענין אחר ואינו מחוייב להוליכו לבית דין שבכגון זה שגוף החפץ שלו הוא בעין אדם עושה דין לעצמו להצילו ממי שגזלו או ממי שבא לגזלו או ממי שבא להזיקו בכל הצלה שיכול אפילו בהכאה ואף אם לא יגיע לו שום הפסד אם ילך לבית דין אינו צריך לטרוח כלל. אבל לא ילך לבית הגזלן לגנוב חפץ שלו שמא יראה עליו כגנב, אלא אם כן אי אפשר להצילו בענין אחר.
בעל החפץ יכול להיכנס לבית הגנב ואף להשתמש בכוח על מנת להשיב את רכושו, אמנם אסור להיכנס לביתו בסתר כגנב, אלא אם אין דרך אחרת. 18
מעקב אחר עובד הוא כניסה לרשותו הפרטית, אם למשל מדובר במעקב אחרי זמן גלישה באינטרנט, או ביירוט משלוח דואר אלקטרוני אישי. אך מכיוון שהעובד הוא זה שמשתמש במשאביו של המעביד על מנת לגנוב ממנו, ההגדרה היא בעצם הפוכה. העובד הוא זה שנכנס לרשותו של המעביד ללא רשות אם הוא גונב מידע, או גונב מזמן העבודה לצרכיו האישיים. גם אם מעביד מאפשר שימוש במשאביו לצרכים אישיים הוא בוודאי לא מוכן לפגיעה בו באמצעות גנבת ממון, זמן, העברת מידע גם בתום לב, ועוד. אם עובד ייתפס כשהוא גונב רכוש, זמן ומשאבים מהבעלים, מעביר סודות וכד', תהיה זו עילה מוצדקת לפיטוריו. 19 אם נראה את העובד המשתמש ללא רשות במשאבים של מקום העבודה כמי שנכנס ללא רשות לרשותו של המעביד, בוודאי שיהיה מותר למעביד לעשות פעולות שימנעו מהעובדים לעשות את המעשים השליליים הללו. לאדם מותר לעמוד על ממונו. אם גנב בא במחתרת מותר אף להרגו, בהנחה שהגנב עצמו יהיה מוכן גם כן להרוג (סנהדרין עב ע"א). אמנם במסגרת יחסי עובד ומעביד, אין מדובר על רצון לגנוב או להרוג את המעביד, וגם למעביד יהיה אסור להרוג ח"ו את העובד הבא במחתרת ומשתמש במשאבי המעביד לרעת הארגון או מקום העבודה, אך בוודאי שיהיה מותר למעביד לעשות פעולות על מנת לשמור ולהגן על רכושו. הגנה זו היא גם לטובתם של העובדים על מנת להצילם מאיסור גנבה ואיסורים אחרים, וכדי שלא יצטרך לפטר אותם, מה גם שמדובר במצבים שבהם העובדים יודעים שעוקבים אחרי פעולותיהם.
אמנם כאן אין מדובר בכניסה לרשות פרטית על מנת להציל רכוש גנוב ודאי, וההנחה היא שרוב העובדים נוהגים ביושר ובהגינות, ואין מקום להפוך את כולם לחשודים. אך מכיוון שהצורך בנקיטת פעולות מעקב התעורר עקב מקרים של גנבה ואונאה מצד העובדים, ומאחר שלא ניתן לתבוע במסגרת בית דין על כל פעולה שעובד עושה שלא כדין מאחר שמדובר בהיקפים אדירים של פעולות הנעשות בו זמנית, הרי שמבחינתו של המעביד מדובר בפעולות חיוניות על מנת להרתיע את העובדים מביצוע פעולות שליליות גם בתום לב, ולהגן על רכושו, המפעל או הארגון שבראשו הוא עומד. עובד שמשתמש במשאביו של המעביד משמעותו שהוא מסכים לתנאי העבודה של המעביד ומוחל על פרטיותו. 20
ישנם מצבים נוספים בהם רבים מאוד נחשדים, ובשל כך אף חודרים לרשותם הפרטית, אף שברור שהרוב המוחלט לא ינקוט בפעולות שליליות. במקומות ציבוריים אנו נדרשים לפתוח תיקים, רכבים ועוד, ומאפשרים לבודקי ביטחון לחטט ברכושנו הפרטי, למרות שרוב הנכנסים למקומות הללו הם אנשים הגונים וראויים, ואין מי שמתנגד לכניסה פולשנית זו. יש חנויות גדולות שבהן מותקנות מצלמות נסתרות וגלויות וכן מראות, על מנת למנוע נזקים וגנבות. במקומות רבים יש שלטים המודיעים לבאים שבמקום מותקנת מצלמת אבטחה. אמנם, בחדר המלתחה לא מקובל להתקין מצלמות בשל החדירה והפגיעה הבוטה בצנעת הפרט, אף שניתן בקלות לגנוב חפצים במלתחות. כך גם במעקב צילומי אחרי מטפלות לילדים וקשישים, כולל בחדרי השירותים והמקלחת, ובלבד שיודיעו להם על נוכחות המצלמות. בחנויות בגדים רבות מותקן על המוצר תגית RFTAGאו מדבקה אחרת, שמצפצפת כאשר הבגד לא עבר במכשיר לנטרולה, אף שברור שרוב האנשים משלמים ואינם גונבים את הבגדים.
כאמור הדרך הטובה ביותר היא ליצור בארגון ובמקום העבודה, אווירה חיובית של אמינות ויושר, שעובדים ינהגו באחריות ובהגינות ולא ישתמשו שימושים אסורים במשאביו של המעביד, ינצלו את זמן העבודה כראוי, ואז לא יהיה צורך בהצבתם של אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים על מנת לעקוב אחריהם. אם יש בעיה של חוסר אימון ואין ברירה, מותר לעקוב ולנטר, אם העובדים מודעים לכך, אבל רצוי שלא להגיע למצב כזה.

סיכום
אסור לעובד להשתמש במשאביו של המעביד לצרכיו האישיים אלא באישור וברשות המעביד, או ע"פ כללים קבועים במקום העבודה.
א. מותר לכל אדם לחדור לרשות הפרט על מנת להציל רכוש שהוא שלו בוודאות. גם למעביד מותר לעשות פעולות על מנת למנוע מעובדיו לגרום לו הפסדים - גנבה, גזלה, אונאה, העברת מידע, וכד'.
ב. כשמדובר בכליו ובמשאביו של הבעלים, אין הדבר נחשב רשות הפרט, מאחר שגם אם מעביד מאפשר לעובדיו לעשות בהם שימושים לצרכים האישיים, הוא לא נתן להם רשות לעשות בהם שימושים שגורמים לו נזק, גם לא בתום לב. יש להשתמש באמצעים הטכנולוגיים הללו בצורה מבוקרת ומאוזנת אך ורק למטרות שעניינן מניעת נזק והפסד, ובוודאי שלא על מנת לחדור ולפגוע בפרטיות של העובד לשם סיפוק סקרנות.
ג. מאחר שמדובר על היקפי פעילות גדולים ביותר ולא ניתן לעקוב רק במצב של נזק ודאי, מותר להשתמש באמצעים טכנולוגיים הקיימים כיום בשוק כשהמטרה היא אך ורק מניעת נזק והפסד למעביד, תוך פגיעה מינימלית ככל שניתן בפרטיותו של העובד. השימוש באמצעים הללו מותר רק עם הודעה ברורה של המעביד לעובדים שהם נמצאים במעקב על מנת להרתיע אותם משימוש לא הגון ולא ראוי במשאבי המעביד. השתמשות העובד במשאביו של המעביד משמעותה מחילה על פרטיותו.

---