בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • אחרי מות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

"אחרי מות" התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

ניסן תשע"ט
7 דק' קריאה
"אני ה' "
בשלוש הפרשות "אחרי-מות", "קדושים" ו"אמור" נמצא צמד המילים "אני ה' " ארבעים - ושתיים פעם. המשמעות הפשוטה של המילים הללו היא שאלוקים נוכח כאן ממש. לפי זה נבין למה בספר בראשית נזכרו המילים "אני ה' " רק פעמיים. דבר ה' היה באותם ימים בגדר הבטחה בלבד. אך הנוכחות של הקב"ה בעולם החלה להיות ניכרת במכות מצרים וביציאת מצרים. ואת הלימוד הזה לומדים בני ישראל גם במתן תורה.
עיקר הגילוי של ה' בעולם הזה הוא בזמן שכבר נבנה המשכן-המקדש, שכידוע הוא בית לקב"ה בעולם הזה. בית שגורם לכל הבתים בישראל להיות מלאים נוכחות ה'. זה מה שנקרא השראת שכינה. "ושכנתי בתוכם". שכינה שבאה בזכות המשכן והמקדש – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" .זו הסיבה שבגללה התורה חוזרת בפרשיות אלו כל כך הרבה פעמים על המילים הללו, לא כדי ללמד אותנו שהקב"ה קדוש או שגם אנחנו קדושים, שכן בשביל זה הייתה מספיקה פעם אחת.
האמירה החוזרת ונשנית באה להטמיע את הידיעה הזאת בלבנו. בהרגשתנו. בתחושתנו. שנוכחות ה' תהיה חלק ממציאות חיינו.

" בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה"
פשט הפסוק, שאין לאהרן הכהן להיכנס לקודש הקודשים, אלא רק אחרי שיעשה חלק מעבודות יום הכיפורים. אולם במדרש (ויקרא רבה כ"א, ו') דרשו את המילה "בזאת" בכמה אופנים, ומתוכם: "'בזאת' – בזכות התורה". רק בזכות "זאת" יוכל הכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים. הלא דבר הוא! לא עומדת לו הזכות שהוא בעצמו כהן גדול, מזרע אהרון הכהן, לא זכות הקרבנות, לא זכות העבודה במקדש. גם כל ההכנות המרובות שעשה שבעה ימים לפני יום הכיפורים אין בהם מספיק. להיכנס לפני ולפנים לא יוכל הכהן הגדול אלא רק אם יש לו ולעם ישראל, שהוא שלוחם, זכות התורה. "ותלמוד תורה כנגד כולם".

אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור
אהבת עולם קדמה לתורה
בימי ספירת העומר, בשבת שלאחר חג הפסח, מתחילים לקרוא בפרקי אבות. מה הטעם לכך? נראה שהטעם הוא, כי כל פרקי אבות הם דברי מוסר, וכשם שאב מייסר את בנו, כמו שכתוב: "כאשר ייסר איש את בנו", כך גם פרקי אבות הם דברי מוסר לעם ישראל בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה" – למתן תורה. עיקר המוסר לעם ישראל הוא ללמד את עם ישראל שהם אהובים לפני הקב"ה, שיש לכל אחד מהם חלק לעולם הבא. לכן מתחילים כל פרק במסכת אבות במילים: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".
מתן תורה מתחיל באהבה
האהבה הזאת היא הקדמה חשובה למתן תורה. כך אנו אומרים בכל תפילת ערבית ושחרית "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ", ובזכות אותה אהבת עולם לימדת אותנו ואת אבותינו תורה. "וַתּלַמּדֵמוֹ חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רצוֹנךָ בּלֵבָב שָׁלֵם".
גם אנחנו משיבים באותה מטבע ואנחנו אוהבים את הקב"ה בכל לבבנו נפשנו ומאודנו: "ואָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בּכל לבָבךָ וּבְכל נַפְשׁךָ וּבְכל מאֹדֶךָ". ומכוח אותה אהבה לאלוקים אנו לומדים תורה, כמו שמופיע בפסוק מיד אחר כך: "והָיוּ הַדּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מצַוּךָ הַיּוֹם עַל לבָבֶךָ" וכו'. אלה הדברים שהקב"ה אומר לבני-ישראל לפני מתן תורה (שמות יט): "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ – אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
אם יש לי חלק בעולם הבא – למה להתאמץ? - יש הטועים ואומרים בדרך עצלות: הרי חז"ל הבטיחו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", אם כך לא אלמד ולא אקיים מצוות ולא אעשה את מה שמוטל על כל איש ישראל, כי ממילא יש לי חלק המובטח לי שמחכה לי. התשובה לטענה הזאת מובאת במשל.
חקל תפוחין
למה הדבר דומה? לשני חברים שהלכו ברחוב וראו תור אנשים. שאלו את העומדים שם: למה מחכים בתור? והשיבו להם שיש כאן משתלה ומוכרים שתילים של עצי פרי מעולים. עמדו שני האנשים בתור. כשהגיע תורם שאלו אותם באיזה שתיל הם בוחרים, והם השיבו: תפוח-עץ. נתנו לכל אחד מהם שתיל של עץ תפוחים, ואחר כך הנחו אותם להשקות את השתיל כל יומיים כדי שהעץ לא יתייבש ויצמח יפה, וכן לעשות את המלאכות האחרות הנצרכות לטיפול נכון בשתיל. נטעו שניהם את השתיל שקנו בגינת הבית שלהם. אחד מהם לא השקה את השתיל ולא טיפל בו, עד שכעבור כמה ימים הוא התייבש. כשראתה כך אשתו זרקה את השתיל היבש לרחוב. והנה לרוע מזלה עבר שם פקח של העירייה, וכתב לה קנס על כך שהיא מלכלכת את הרחוב, ונאלצה לשלם. לעומתו חברו לא עשה כן. הוא השקיע בשתיל, השקה אותו, זימר ועשה בו את כל העבודות הנצרכות, וכך גדל העץ ונתן פירות ריחניים ויפים. ביום קיץ חם אחד בא חברו וביקר אצלו, והזמינו החבר לצאת לגינה לשבת תחת עץ יפה וריחני. שאל אותו חברו מנין לו עץ כל כך יפה, והשיב לו חברו: האינך זוכר? הרי שנינו קנינו שתיל, וזהו השתיל שלי. התמרמר חברו ואמר לו: אני קיבלתי דוח ואתה קיבלת פירות! הוכיח אותו חברו ואמר לו: הן אני עבדתי בפקחות, עדרתי והשקעתי בשתיל עד שנעשה לעץ והוציא פרי, אבל אתה לקחת את החלק שלך ועשית אותו "חלק" בלבד, ואמרת לעצמך שהנה קיבלת את ה"חלק" שלך ותנוח עלי נפשי, אם כך אין שום משמעות וחשיבות ל"חלק" שלך. כך גם ב"חלק" של העולם הבא. נכון שיש חלק לכל אדם לעולם הבא, אבל יש לנצל את החלק הזה לטובה, ואז תצא תועלת וטובה עצומה לנצח נצחים. מי שמשאיר ומניח את חלקו ללא שום השקעה, לא יראה כל תועלת מאותו החלק.

שות הרב הראשי - סימן קמד תקנה למניעת ברכה לבטלה בספירת העומר
ידוע כי אדם שלא בירך על ספירת העומר, אפילו אם החסיר רק יום אחד, שוב אינו מברך, וממשיך לספור בלי ברכה.
ישנם אנשים הבאים לבית הכנסת להתפלל רק מדי פעם, ולכן הם לא סופרים את ספירת העומר בכל יום. כאשר הם שומעים את החזן מברך וסופר, הם חוזרים אחריו ומברכים על הספירה, כמובן שיש כאן חשש לברכה לבטלה.
האם יש צורך להנהיג בבית הכנסת, שהרב או שליח הציבור יסביר למתפללים לפני הברכה, מי רשאי לברך על ספירת העומר ומי אינו יכול לברך?
אכן, הצעתך נכונה היא, ורבים הם הנכשלים ומברכים על ספירת העומר למרות שלא ברכו ברציפות כל הימים. אולי ראוי היה, שהש"ץ או הגבאי יכריזו בקיצור את דיני ספירת העומר לפני הברכה, אך מאחר שעד היום לא נהגו כך בכל קהילות ישראל, הנח להם לישראל וכו'. ויש להם על מה שיסמוכו.

סימן קמה - משפחות אומנות לבנים ולבנות הפועלים יחד !
אשתי ואני עובדים, זו השנה השנייה בפנימייה לילדים ממשפחות הרוסות, הילדים הם בגילאים 6-14.
הפנימייה היא במתכונת של 'משפחה', בה אשתי ואני משמשים בתפקיד של 'הורים' ל-12 ילדים, הגרים כולם בדירה אחת שיש בה חדרים, מקלחות ושירותים נפרדים לבנים ולבנות. אנו נמצאים יחד בשעת הארוחות, בזמן הכנת שיעורי בית ובפעילות חברתית בשעות אחר-הצהריים והערב.
הפנימייה מוגדרת כמסגרת דתית. שאלותי הן: א. האם יש בעיה בכך שב'משפחה' הנ"ל פועלים בנים ובנות יחד?
ב. האם כאשר מקימים מוסד חדש יש לבנותו כך שה'משפחות' תהיינה נפרדות?

אם הבנים והבנות גרים בחדרים נפרדים ואתם ה"הורים" האומנים נמצאים עמם במשך כל הזמן באופן שלא יבואו לידי איסור יחוד1 - מותר הדבר.
כמובן, שראוי ועדיף להקים מסגרות של "משפחות", מעין אלו שהזכרת, לבנים לחוד ולבנות לחוד2.
יה"ר שתזכו לברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם.

סימן קנא לימוד קבלה, לנהוג במנהגי קבלה, אמירת כוונות וייחודים
האם מי שאינו נשוי יכול ללמוד קבלה, לנהוג במנהגי קבלה, כוונות וייחודים?

כל ה"לשם יחוד" הכתובים בבא"ח או אצל שאר החכמים - מותר לאומרם גם למי שאינו נשוי, אך כוונות, יחודים ולימוד דברי קבלה - מי שאינו נשוי, לא ילמד דברים אלו אע"פ שמילא כרסו בש"ס ופוסקים1.
עצה טובה קמ"ל, שבאמצע ברכת "שומע תפילה" תתפלל בכוונה, שה' יזכה אותך בזיווג הגון, באישה כשרה ויראת שמים.

שובו בנים שובבים השקעה ברחוקים – באור פניך
סיפר הרב שהלך לבקר בבית סוהר לנוער, ובכניסתו ניגש אליו האחראי על הביקור והציע לרב שיוריד את הגלימה, כי הנערים מסוגלים לכל רע ויכול להיות שמתכננים לזרוק עליו בנדורות וביצים. הרב אמר לו: שום דבר, אם יזרקו אפשר לכבס. כשהגיע אליהם הרב, פנה מנהיג החבורה לרב בהצעה, שיוריד מעליו את הארנק וכדומה שלא יגנבוהו. הרב ביטל את הדברים. אין צורך, אמר, איך יגנבו ממני? כשהרב בא לצאת משם, ניגש אליו אותו אחד, הביא לרב את ארנקו, שהצליח לכייס, ואמר לרב: אמרתי לך להיזהר! הרב דיבר עמם ולימדם לעשות מניין ולקח את ה"מנהיג" ומינהו לחזן במניין. בצאת הרב מהמקום, הלך לקיוסק הקרוב וקנה כמות גדולה של ממתקים והביאם לאסירים.

אין מבטלים תשב"ר
כמה יקר היה בעיניו חינוך הילדים וביסוס תלמודי התורה, ורגיל על לשונו "תלמוד תורה, חינוך הבנים, צריך להיות במקום הכי טוב שיש", לא לוותר ולא להסתפק בזה במועט. וסיפר רבי אבנר מתתיהו, שפעם נקלעו מוסדותיו "אלפי מנשה" למצוקה, והיה חייב לסגור אחד מהשניים, או כולל אברכים או תלמוד תורה שיעורי ערב לילדים. בא ועלה לכבוד הרב לשאול מה יעשה, ואמר לו הרב: גם אם תסגור את הכולל, האברכים בע"ה ימשיכו ללמוד תורה, אבל שיעורי ערב לילדים, אם תסגור מה יהיה? חס ושלום יסתובבו ברחובות! על זה לא מוותרים.

יקר וגדולה למרדכי
פעמים רבות, בהיות הרב בשמחת בר-מצווה ומקשיב לדרשת העלם, היה אומר משם הבן איש חי על הפסוק "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר": שמענו עכשיו דרשה נפלאה מבר המצווה, המניח תפילין, נפתלי אותיות תפילין – "הנותן אמרי שפר", דרשה נפלאה. ומוסיף היה הרב שרואים איך הילד הולך להיות תלמיד חכם, ואז יבואו אליו, האב והבן, לשאול מי צריך לקום לפני מי, הבן לאביו, או היות שהבן תלמיד חכם אז האב לבנו.

כאפיקים בנגב הזורעים בדמעה
סיפר רבי יהודה מוצפי שיחיה, שפעם הוזמן הרב לכנס רבנים גדול שנערך בעיר אילת, ובאותו יום הרב היה מוזמן לבר-מצווה של ילד יתום. מכבוד התורה והרבנים התכוון הרב לנסוע לאילת, ולאחר נסיעה ארוכה, כשהגיעו למחסום צאלים, הכביש נחסם מחמת שיטפון בנחל, וכולם חיכו שייפתח הכביש. אז אמר הרב: זו הזכות של בר המצווה, בואו נחזור לירושלים לבר-מצווה. נסב הרב על עקבותיו ובא לבר המצווה, ואיזו שמחה ופריחה הייתה לילד מבואו של הרב. שמעון הנהג פנה לילד ושאל אותו במה זכה שהרב יבוא לשמחתו, וסיפר הילד בתמימות, שבכה לפני ה' שהרב ישתתף בשמחת בר המצווה. אמר הרב: השיטפון והגשם – הכול זה הזכות של הילד והדמעות שלו שנבוא לבר-מצווה שלו.

תבוא בקהל ה'
סיפר הרב איתן אייזמן שיחיה, על בחורה אחת שחזרה בתשובה, ואמרו לה שהיא ממזרת ובאה שאלתה לרב. לאחר שהרב שמע אמר שיבדוק. הרב הראשי, רבי אברהם שפירא ע"ה, שמח מאוד שנמלט משאלה זו ונתנה לרב. כשעלה הדבר לפניהם ברבנות הראשית הציע הרב שיחכו לאיזה דיין מאמריקה שצריך להגיע והוא יברר את פרטי הסיפור, שלכולם פשוט שדינה ממזרת. לאחר כמה חדשים שלח אותו רב תיק עבה מלא במסמכים וחקירות על עניינה של אותה יהודייה. הרב לקח את הקלסר, עיין בו בקליטתו המהירה והעמוקה, ולאחר שעה קלה פסק שהיא מותרת ואינה ממזרת, ככה במקום.

מענה רך ישיב חמה
סיפר הרב אליהו אברג'יל שיחיה על תיק גירושין של אברך אחד, חכם גדול להרע, שכל פעם הטריד את בית הדין מחדש והיה עושה קונצים לפסול את הגט, וממש נואשו ממנו, כי בלמדנותו עשה טריקים חדשים כל פעם. עד שהרב ז'ולטי ע"ה ביקש מהרב שייקח את התיק הזה אליו. לאחר הדיון אצל הרב, הזמינו הרב לביתו, נתן לו לשתות ולאכול וישב עמו עד שקנה את לבו והביאו ליתן גט.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il