בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מנהגים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

מנהגי חתונה

עליית החתן לתורה לפי עדות המזרח ואשכנז; הטעם לתענית חתן וכלה; נוהגים שהחתן מכסה את ראש הכלה בהינומא לפני החופה; את החתן והכלה מובילין שושבינין; מה הטעם להולכתם בליווי נרות? טעם המנהג לערוך חופה תחת כיפת השמים.

undefined

הרב שמואל פנחס גלברד

כסלו תשס"ו
4 דק' קריאה
עליה לתורה
נוהגים שבשבת שלפני החתונה, ("שבת עליה לתורה") מוליכים את החתן לבית הכנסת והוא עולה לתורה, ויש מקומות שהחתן עולה למפטיר. ויש נוהגים שהנשים מעזרת נשים זורקות עליו דברי מתיקה, אחרי שברך הברכה השניה. ויש מקומות שמזמרים לו את הפיוט "אחד יחיד ומיוחד", שחיבר ר' אביגדור קרא, שמת על קידוש השם בפראג בשנת קצ"ט (1439), ויש שמזמרים רק את הבית הראשון של הפיוט: "אחד יחיד ומיוחד א-ל, נדרש לבר לבב אשר שואל, אך טוב אלקים לישראל, הללויה".

יש נוהגים שהחתן עולה לתורה בשבת שאחרי החתונה ("שבת חתן"), ויש מקומות בהם החתן עולה לתורה פעמיים: לפני ואחרי החתונה. באשכנז נהגו שהחתן עלה לתורה רק בשבת אחרי האירוסין ("תנאים").

הטעם : מובא בפרקי דרבי אליעזר:
"ראה שלמה (המלך) שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה את בית המקדש בנה שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין שני השערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות וכו', משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבית הכנסת ולבתי המדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו".

ועוד , לפי דעה אחת שבעת ימי המשתה של חתן וכלה מתחילים בשבת.

מקורות : פרקי דר"א פי"ז; מסכת סופרים פי"ט הי"ב; טויו"ד סי' שצג; נוהג כצאן יוסף עמ' קיב; מקור חיים (בכרך) סי' קלו; מנהגי וורמישא לר"י שמש; מג"א סו"ס רפב; מדרש תלפיות ענף חתן; ילקוט מנהגים עמ' 37; אוצר טעמי המנהגים מדור ח, שער ה סי' ז' ח'.

תענית חתן וכלה
נוהגים שהחתן והכלה צמים ביום החופה. יש נוהגים שרק החתן צם, ואצל עדות המזרח יש נוהגים שאף החתן אינו צם.

הטעם שצמים : הואיל שבאותו יום מוחלים להם על כל עוונותיהם, הרי הוא להם כיום כיפורים. ועוד , משום אבלות על חורבן בית המקדש, לקיים מה שנאמר "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ועוד , שמא יהיו שיכורים בעת הקידושין ויהיה ספק בתוקפם. ועוד , מובא בגמרא "ליכא כתובה דלא רמו בה תגרה" (אין כתובה ללא מחלוקת- שבת קל ע"א), לכן מתענים החתן והכלה, שלא יתקיים בהם הכלל הזה, ואצלם ובגינם לא תהיה כל מחלוקת ותרעומות.

מקורות : רמ"א אבן העזר סס"א סע"א; מקור חיים (הלוי) ח"ה פרק רלו סע' טז; בן איש חי שנה א פר' משפטים אות יג; כנסת הגדולה או"ח סי' תקנט; שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' סא; אוצר טעמי המנהגים מדור ח, שער ה סי' ט.

הינומא
נוהגים שהחתן מכסה את ראש הכלה בצעיף (הינומא) לפני החופה. ויש שנוהגים לגלות פני הכלה לפני הקידושין.

הטעם להינומא : רמז לנאמר אצל רבקה "ותקח הצעיף ותתכס" (בראשית כד, סה). ועוד, רמז לנאמר אצל רות "ופרשת כנפך על אמתך" (רות ג, ט).

מקורות : דרישה אה"ע סי' סה סק"א; ט"ז שם סק"ב; מטה משה ח"ג סי' ח; כנסת הגדולה אה"ע הגה"ט סי' לט אות ה.

שושבין
המנהג שהאבות מוליכים את החתן לכיסוי בהינומא, ואח"כ ההורים מוליכים את החתן והכלה לחופה, והם נקראים שושבינים.

הטעם : את הפסוק הנאמר אצל חוה "ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כב) דרשו חז"ל: "מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון", ופירש רש"י: שושבין - משתדל בחופתו ובזיווגו.
ובמדרש רבה אמרו:
"מיכאל וגבריאל - הם היו שושבינין של אדם הראשון".

ובזוהר מובא:
"ויביאה אל האדם - מהכא אוליפנא דבעאן אבא ואימא דכלה לאעלא ברשותא דחתן" ( =מכאן למדנו, שהוריה של הכלה צריכים להביאה ברשותו של החתן).

ובתוספתא מצינו: שביהודה היו מעמידים שני שושבינים אחד מצד החתן ואחד מצד הכלה.

מקורות : ברכות סא ע"א; בראשית רבה פר' ח, טו; תוספתא כתובות א, ד; זוהר בראשית ח"א דף מט ע"א; אוצר טעמי המנהגים מדור ח, שער ה סי' יב.

נרות
נוהגים שהשושבינים המוליכים את החתן והכלה לכיסוי בהינומא ולחופה, מחזיקים נרות בידיהם, כל שושבין נר אחד.
הטעם : הרבה ממנהגי חתונה נלמדים מרמזים שמצינו בזמן מתן תורה, בו, לפי חז"ל, הקב"ה התגלה "כחתן היוצא לקראת כלה". וכן כותב רש"י בפירושו על התורה, על הפסוק: "ויוצא משה את העם לקראת האלקים" (שמות יט, יז) "מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וזה שנאמר ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא". ובמתן תורה נאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים" (שמות כ, יח). ועוד , "נר" בגימטריה מאתיים וחמשים, ושני נרות הם חמש מאות, כמנין "פרו ורבו".

מקורות : מכילתא פ"ג; תשב"ץ סי' תסז עמ' מד; מטה משה עמ' קז; ילקוט מנהגים עמ' 84;

חופה תחת כיפת השמים
ברוב עדות אשכנז נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים ולא תחת גג.
הטעם : לסימן טוב, שיהיו זרעם ככוכבי השמים. ועוד , בעריכת החופה מחוץ לבית, יש משום פרסום השמחה, לקיים מה שנאמר בברכת הנישואין: "ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם".

מקורות : רמ"א אה"ע סי' סע סע"א; שו"ת יהודה יעלה ח"א וא"ח סי' לח; שו"ת יביע אומר ח"ג אה"ע סי' י; אוצר טעמי המנהגים מדור ח, שער ה סי' יח.

----------------------------------
"נָשִׂיחַ בְּחֻקֶךָ" - עיונים חדשים בפרשיות השבוע, מזוית שונה, על שבעים וחמשה נושאים, בפשט, דרש ומה שביניהם.
מחבר "לפשוטו של רש"י" ו"אוצר טעמי המנהגים".
450 עמ' בכריכת פאר, להשיג בחנויות הספרים ובטל: 03-6775521

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il