א. במדבר ד ' – זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים.. זאת עבדת משפחת הגרשני.. ונשאו את יריעת המשכן.. בני מררי.. וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו. ועמודי החצר סביב..
ב. במדבר ה' - צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש.. ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם. שמואל א' כו' - ..כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמר לך עבד אלהים אחרים. רלב"ג - שיצא דוד מכל ארץ ישראל למלט את נפשו מיד מלך ישראל וילך לו בין עובדי עבודת אלילים. ע"ז ח. - תניא רבי ישמעאל אומר, ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן..
ג. במדבר ה' –והשקה את האשה את מי המרים המאררים.. רות א' - ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר ש-די לי מאד. שיר השירים רבה ב' - אמר ר' תנחומא.. עיקר שעבודן של ישראל במצרים שמונים ושש שנים היו משעה שנולדה מרים. שמות טו' – ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים.. כי מרים הם.. ויורהו ד' עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים.. רמב"ן - ורבותינו אמרו שהיה העץ מר.. מצאתי בילמדנו.. ויראהו לא נאמר אלא "ויורהו".. שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר.
ד. מוסר אביך פרק ב' - תנאי גדול התנה החסיד ב"חובות הלבבות" (שער עבודת הא-להים פרק ה') עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם. וזהו דבר מוכרח מאד, וכל-זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול.. ומ"מ אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם אין זה דבר מוכרח שיהי' דוקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם. ועכ"פ שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל. אמנם כללא הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חמריים.. ועאכו"כ תנועות מחשבות הנפש..
ה. הגדה של פסח – רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.
ו. במדבר ו' - דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לד'. רבינו בחיי - והוא ענין עטרה וכתר מלכות, ונקרא בשם הזה על שם שהוא מלך מולך על התאוות הפך משאר בני העולם שהם עבדי התאוות. במדבר ו' - וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו. ריקאנטי - ויש מן המקובלים האחרונים שאמרו כי טעם גלוח הנזיר הוא לרמוז כי אחר כלות ימי נזרו שהרמז לאלף השביעי שיפסקו הצנורות של מעלה המריקים ברכות למטה הרמוזים בשער, ונשגב ד' לבדו, כמו שנבאר בסוד שמיטין ויובלות בגזירת השם, זהו סוד ביום השביעי יגלחנו, יומו של הקב"ה אלף שנים.. תהלים קלב' - שיר המעלות זכור ד' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לד'.. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי. אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לד'.. קומה ד' למנוחתך אתה וארון עזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.. כי בחר ד' בציון אוה למושב לו.. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו.
ז. בראשית מט' -לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. רש"י - אסיפת עמים.. רמב"ן- והנכון בעיני שהוא מלשון האוכל הבוסר תקהינה שניו (ירמיה לא' כט').. וענין כלם החולשה והשבירה.. אשר לו חולשת העמים ושבירתם שיחליש את כלם לפי חרב.. וכן מצאתי עוד שם במדרש חזית (שה"ש א' יב' ג') הופיע להם הקב"ה ריח טוב מבשמי גן עדן והיתה נפשם קוהה לאכול, אמרו לו רבינו משה תן לנו מה נאכל, אמר להם כך אמר לי הקב"ה כל בן נכר לא יאכל בו, עמדו והפרישו הנכרים מביניהם והיתה נפשם קוהה לאכול וכו'. והענין, שהיתה נפשם נחלשת ומשתברת בגופם מרוב תאותם לאכול מן הפסח שנדבק בו הריח הטוב.
ח. קובץ א' תרמז' - התפילה היא צריכה להיות כ"כ נובעת מקירות לב, עד שכל חיוב עושה אותה קבע.. על כן החלק המובחר ביחש לתפילה, היא תפילת ערבית, שגדלה הוא במה שהיא רשות.. מדת יעקב, שבית תפילה יקרא בית אלוקיו לכל העמים, ביום אשר יהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. ור"ת שפה ברורה ש"ב, גם בתמורה של א"ת ב"ש הם שב, ורק המקום מחליפים ולא הענין, כי ממזרח שמש עד מבאו גדול שם ד', וידעו ממערב את שם ד' וממזרח שמש את כבודו. כי יבא כנהר צר העוקר כל חיוב, רוח ד' נוססה בו להרים את דגל הרשות הנבחר מכל, סוד קירוב הר סיני בלא מ"ת דוקא.. ודגלו עלי אהבה, אהבה ממש.. מלאכי א' יא' - כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים.. ישעיהו נט' - וייראו ממערב את שם ד' וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח ד' נססה בו.
ט. קובץ א' תרסט' - ..מצד החיצוניות, כל ימי החורבן אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, אבל מצד הפנימיות העולם הולך ומתבסם. ועקבתא דמשיחא הוא מצב של ירידה חיצונית וביסום פנימי.. ובעלי רזין צריכין הם להודיע לעולם, שהירידה שלו היא רק חיצונית.. ועצם הנשמות גדולות הן, וגם בתוך החוצפא יש גדלות וקדושה. וכי יבא כנהר צר רוח ד' נוססה בו. והתשובה בזמן הזה היא תמיד תשובה עילאה, תשובה מאהבה, שזדונות נעשים זכיות גמורות..
י. אוה"ק ג' מוסר הקודש קלז' -עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק היוצא מדעת א-להים אמת, וחובות אין העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט מכל מאוייה. אבל בבא התור של אור העולם להגלות, יודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך. ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל, על כל פנים לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים, ועל כן יחזיקו עשרה אנשים בכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי.