בפרשתנו נאמר "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל". דורשת על כך הגמרא (סוטה ב, ע"א): "כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה."

בדומה לכך, מסביר רבי נתן מברסלב זיע"א בספרו 'ליקוטי הלכות' (פקדון, ד) את הטעם שמביאים עומר שעורים בספירת העומר, מפני שהוא מאכל בהמה. וזה לשונו: "וכלל הכונה של הנפת העומר שעורים וספירה הוא לצאת מזוהמת וטומאת מצרים, ולזכות לקבלת התורה שהוא עיקר החכמה והשכל, כדי לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר ולהתקרב על ידי זה לה' יתברך."

על המילים "כי תשטה אשתו" כותב רש"י- 'נואף אשה חסר לב'. ה'בני יששכר' (אייר ג, א) מחדש שמספר ימי הספירה הם כמניין 'לב טוב'. עבודת ימים אלו היא לצאת מטומאת מצרים שעושים מעשה בהמה, לקדש ולטהר את תאוות הלב והמעשים בכל יום עד לחג השבועות, באופן שיהיו "בלתי לה' לבדו".

חג השבועות הוא יום מתן תורה ויום פטירתו של דוד המלך. דוד המלך ביקש בתהלים "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי".

רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א בספרו 'פרי צדיק' (וישב, ט) מדייק בלשון 'ברא לי', שבריאה הכוונה להתהוות דבר יש מאין, מציאות חדשה שלא הייתה מעולם. וזה לשונו: "שהיה מחזיק עצמו שהוא מרוחק מהקב"ה בתכלית הריחוק מצד שהלב שלו, אין לה שום תקוה שתוכל להיטהר ולהתקרב לקדושה. והתפלל להקב"ה שיעשה לו בריאה חדשה שיברא לו לב טהור יש מאין."

ודבר זה שייך לחג השבועות, כי בחג השבועות זוכים כל ישראל להיות בבחינת בריאה חדשה, כדברי הגמרא (יבמות מח, ע"ב) שכלל ישראל זכו בקבלת התורה לבוא לבחינה של 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', והוא הכוח הגדול שיש בחג השבועות לכל הדורות.

עוד כותב ה'פרי צדיק' בשם הזוהר הקדוש ש'רוח' הכוונה ל"רוח אלוקים מרחפת על פני המים, וזה רוחו של משיח- ורוח חדשה אתן בקרבכם".

כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "ולכן עצרת הוא מסוגל לגאולה כמובא בתיקוני זוהר (תיקון כא) שבשבועות יצאו ישראל מהגלות בזכות משה, כי אז יכולים לזכות ל'רוח נכון חדש בקרבי', ובפרט בזכות דוד שהתפלל על גילוי הגאולה, ביום זה נתעורר כוחו ויכולים להתפלל יותר על זה."

ה'אור החיים' הקדוש זיע"א (שמות כז, כ) כותב את סיבת אריכות הגלות: "כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה". ולכן בשבועות כאשר אנו מקבלים עול תורה, זהו זמן המסוגל להתפלל על לב טוב, לב מלא רצון ותשוקה לקבל ולקיים את התורה באהבה, ועל ידי כך, לעורר רחמים שתהיה הגאולה השלימה בזכות קבלת התורה.

אנו נכנסים לשבת קודש ולאחריה חג השבועות, ה'פרי צדיק' מדייק מלשון הגמרא (שבת קיח, ע"ב) "המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו". בשבת לבו של האדם שלם ולכן יכולים לתת לו משאלות לבו.

זו גם הדרגה שהיו בה עם ישראל בעת קבלת התורה למלא משאלות לבם, מכיוון שכל רצונם היה רק לעשות רצון אביהם שבשמים. ולנו, יש יכולת לזכות בימים אלו לשני כוחות אלו יחד, גם כוח השבת וגם כוח יום טוב, זמן מתן תורתנו.

הרי שצריכים בזמן נעלה כזה לבקש על הגאולה העתידה בזכות התורה, כפי שנאמר במגילת רות (ג, יג) "והיה בבוקר אם יגאלך טוב". ה'שפת אמת' זיע"א (שבועות, תרנ"ח) מביא את דברי חז"ל "אין טוב אלא תורה" (ברכות ה, ע"א) שעל ידי עסק התורה נזכה לגאולה בשמחה.

מוסיף 'הלקח והלבוב: "כתב בספר 'נפלאות חדשות' 'בבקר אם יגאלך' בגימטריה 'זכו אחישנה' (סנהדרין צח, ע"א) עם התיבות. ויש להוסיף כי 'בבקר אם יגאלך' עם הכולל עולה בגימטריה 'בזאת', ומרמז על הגאולה על ידי כוח התורה, כמו שדרשו חכמינו הקדושים (מדרש תהילים, כז) "אין 'בזאת' אלא תורה."

כל יום אחר הספירה נהוג לומר את נוסח התפילה 'אנא בכוח'. השבוע הוא השבוע האחרון של ספירת העומר שהוא מכוון כנגד 'ושמע צעקתנו יודע תעלומות', אלו תעלומות לב איש ישראל, החפץ ומשתוקק בפנימיות לבבו להתדבק בה' ובתורתו.

בימים אלו לקראת מתן תורה, יש יכולת להוציא מהכוח אל הפועל את צעקת ובקשת הלב להיות מקושר לדרך הטוב. לייחל ולהתפלל על לב טהור, שהלב יגאל מהבלי עולם השקר, ולזכות לאור הגאולה העתידה (יחזקאל לו, כו) "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם."