"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע"
כך מלמדת אותנו המשנה במסכת אבות (ה יט).
הברייתא באבות דרבי נתן מסבירה: "נפש רחבה מנין שנאמר "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" וכו' (במדבר כ"ד יג)" (נוסחא ב פרק מה) לפי זה נפש רחבה פירושה - חמדנות.
ננסה בדברינו הבאים, להבין לעומק את המידה הנגדית – נדיבות.
בפרשה הקודמת (חקת) קראנו את שירת הבאר, בארה של מרים (עיינו בתרגום יונתן), שהנהיגה את עם ישראל במדבר יחד עם אחיה משה ואהרון. שם מצינו: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כ"א יז-יח). אם כך, מי הם הנדיבים.
דוד המלך מבקש: "הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" (תהילים נ"א יד). פסוק זה מופיע בפרק התשובה של דוד המלך שנכתב לאחר שדוד קיבל את התוכחה של נתן הנביא, בעניין בת שבע ואוריה.
מהי רוּחַ נְדִיבָה?
פירש רש"י (ור"י מטראני בעקבותיו) "לשון נדיבות קצינות". לפי זה נדיב=קצין=מנהיג.
דוד המלך ביקש, שלא יפסיד את מעמדו כמנהיג, בעקבות האירועים הללו.
פרשנות זו מסבירה גם את הפסוק בשירת הבאר ואת התקבולת (המשולשת) חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, שר=נדיב=מחוקק.
בזכות רש"י נבין גם את הפסוקים הבאים:
"מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים" (שמו"א ב' ח)
"לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב" (שיר השירים ו' יב)
"מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב" (שם פרק ז' ב)
"נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (תהילים מ"ז י).
אי אפשר להתעלם מכך שנדיבות בפשטות משמעותה נתינה, כמו בביטוי נדיב לב: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיקֹוָק" (שמות ל"ה כב).
לכן, הרד"ק מפרש את הפסוק בתהילים: "רוח נדיבה תסמכני, היא רוח הקודש שֶׁמְּנַדֶּבֶת דברי שיר ושבח לאל יתברך, והיא בעלת רצון טוב". (עיינו גם בלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ו ה"ד). לפירושו, דוד ביקש שרוח הקודש לא תעזוב אותו והוא יוכל להמשיך ולשורר באמצעותה.
דמותו של המנהיג האידאלי המשתקפת מתוך הבנה זו, היא אדם שאומנם נמצא בעמדת כח-הנהגה-שררה, אבל גם כשהוא עומד בניסיון גדול, הוא נשאר נדיב במהותו. הכח והעוצמה, דווקא הם שמאפשרים לדעת לוותר, לדעת לשתף ולדעת לחלוק עם אחרים.

אם כך, לבניו של אברהם אבינו, השואפים להיות מתלמידיו: "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים", מגיעים מנהיגים נדיבי לב. בעלי יכולת הנהגה כמו משה, אהרון ומרים, המוכנים לתרום מאונם ומהונם למען הכלל, לוותר ולחלוק. בעלי עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.

הבה נתפלל כי נזכה למנהיגים שכאלה.