בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ואתחנן
לחץ להקדשת שיעור זה

ה' שפתי תפתח

undefined

הרב יוסף נווה

אב תשע"ט
3 דק' קריאה
פרשתנו מתחילה בפסוק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר". בעל ספר 'הלקח והלבוב' מקשר בין יסוד התפילה שרמוז בלשון 'ואתחנן' כפי שדורשים חז"ל (דברים רבה ב, א) ש'ואתחנן' הוא אחד מעשר לשונות של תפילה, לבין כך שהשבת הקרובה נקראת 'שבת נחמו' על שם ההפטרה (ישעיה מ, א) 'נחמו נחמו עמי'.

שואל 'הלקח והלבוב' מה עניין נחמה יש כאן, הרי בית המקדש עדיין אינו בנוי.

אלא, שמובא בספרים שמשה רבנו התפלל תקט"ו תפילות כמניין 'ואתחנן', ויש לומר שעיקר הנחמה שלנו היא העובדה שיש ביכולתנו להתפלל ולהתחבר לבית המקדש על ידי כוח התפילה.

והביאור הוא על פי דברי ה'שפת אמת' זיע"א בפרשתנו (תרמ"ג) שמבאר את עניין ראית משה רבנו את ארץ ישראל, שאין הכוונה לראייה חיצונית, אלא הראייה הייתה ראייה בעיני השכל, לראות ולקשר את עצמו בפנימיות של ארץ ישראל.

ובשעת התפילה זוכים אז לקשר זה, כמאמר חז"ל (ברכות כח, ע"ב) "יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים", כי בזמן שאדם מתפלל כראוי, הוא מקשר את עצמו לפנימיות של ארץ ישראל, וזה פעל משה רבינו לדורות על ידי שהתפלל תקט"ו תפילות שבהם זכה לראיית הארץ.

ובדבריו אלו מובן מאוד, כי תפילה היא עת נחמה על החורבן, כי בעת התפילה יש לנו כוח ממשה רבנו לקשר את עצמנו לפנימיות של ארץ ישראל ובית המקדש. ולכן שבת נחמו היא בפרשת ואתחנן, שהיא פרשת התפילה, כי תפילה היא מצב של גאולה, כמו שביארו בספרים הקדושים שתפילה היא מלשון 'נפתולי אלוקים נפתלתי' (בראשית ל, ח) לשון חיבור ודבקות בה' יתברך.

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" בספר 'פנים יפות' פירש את תיבת 'לאמר' על דרך שאמרו חז"ל (ברכות ד, ע"ב) "המתפלל צריך שיאמר בתחילה "ה' שפתי תפתח".

וזה לשונו: "כי התפילה היא כאילו עומד בהיכל המלך ומבקש מן המלך, ואם יחשוב האדם באמיתת מחשבתו גדולת הבורא אשר סביבו נשערה מאוד, ויכיר בשפלות האנושי, יאחזהו הפחד והרעדה לאין תכלית, עד כי יהיה כאילם לא יפתח פיו, לולא העזר מאת ה' לפתוח פיו".

וממשיך: "כיון שהתפילה שגורה מאת הבורא ודאי תפילתו מקובלת, כמו שאמר רבי חנינא (ברכות לד, ע"ב) 'אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל'. וזה שכתוב 'ואתחנן אל ה'' בתחילה, שיענני ה' שתהיה תפילתי שגורה בפי- 'לאמר'".

על דבריו מוסיף 'הלקח והלבוב': "פירוש, משה רבינו התפלל ב'ואתחנן' שיהיה באפשרותו להתפלל, וחידש כאן משה רבינו הענין שיקדים אדם לתפילתו 'ה' שפתי תפתח'".

בספרו 'זרע קודש' (ויגש) כותב הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, כמה עצות לאדם בזמן שהיצר הרע רוצה להחליש את כוח התפילה שלו, כשאין לו כוח להתפלל מפני שאין לו אמונה שהתפילות מועילות והיצר הרע מפתה את האדם בטענות שאינו ראוי להתפלל וכו'.

אחת מהן היא מה שנאמר בתורה (בראשית מד, יח) "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני", היינו, שכשיהודי ניגש להתפלל צריך לזכור 'בי אדוני', שלא אני המתפלל אלא 'בי אדוני'- החלק אלוק שבי מתפלל, האדון שבי מתפלל.

על דרך זו מדייק הגאון רבי שלמה קלוגר זיע"א את הפסוק (שמות כ, כא) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך", שלכאורה לפי דקדוק הלשון היה צריך לכתוב 'תזכיר', ומבאר ש'אזכיר' מכוון לריבונו של עולם, שהרי ה' יתברך הוא המתפלל ומדבר דרך פיו.

ומדברים אלו יש חיזוק עצום לאדם שאינו יכול להתפלל, שיזכור ששכינה מדברת מתוך גרונו. וזו הבקשה 'ה' שפתי תפתח', שאם יבקש מהקב"ה כוח להתפלל אז יזכה ל'פי יגיד תהילתך'.

עוד מביא 'הלקח והלבוב' את דברי ה'חתם סופר' זיע"א ששואל, בעת שמבקש האדם על צרותיו הרי הוא מתפלל מתוך בכיה ומתוך לב נשבר משום ש"לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" (תהלים נא, יט), אבל כדי שהקב"ה ישרה שכינתו עליו, צריך שמחה בעת התפילה כפי שאומרת הגמרא (ברכות לא, ע"א) "אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה".

ועונה ה'חתם סופר' דבר נורא, שמשום כן, אי אפשר לאדם להתפלל לבדו מפני שאי אפשר שתהיה תפילה מתוך בכי ושמחה ביחד, אלא האדם מבקש מבוראו 'ה' שפתי תפתח', שהקב"ה יתפלל מתוך פיו, ואצל הבורא יתברך הכל אפשרי גם שני הפכים בנושא אחד, כפי שדורשת הגמרא (סנהדרין כב, ע"א) על הפסוק בתהלים (סח, ז) "'מוציא אסירים בכושרות' -בכי ושירות".

כותב 'הלקח והלבוב': "וזהו עומק העצה היחידה בעומק הגלות למצוא נחמה, לדעת שיש כוח של תפילה, שהקב"ה שורה בתוכנו ועל ידי זה להתקרב אליו. וזו 'שבת נחמו', הנחמה של משה רבינו, על אף שאמרו לו שאינו יכול להיכנס לארץ ישראל, התפלל תקט"ו תפילות שלא הלכו לאיבוד, אלא הכוח נשאר לנו להמשיך להתפלל ולהפציר בתחינות ולזכות ל"תכין לבם תקשיב אזניך".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il