ניתן לזהות בפרשתנו שתי פרשיות בעלות מסר, כל אחת בפני עצמה, וכן בנוסף משמעות הנובעת מהקשר ביניהן.
הפרשיה הראשונה מזהירה אותנו: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ" ומיד מסכמת: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס". (דברים פרק י"ח ט-יג). כל נסיון, מכל סוג, לדרוש אל המתים, לעסוק בנסתרות ובוודאי לנסות להשפיע על המציאות באמצעים אלה = תועבה. הדרך הנכונה להיות קשור אל מה שמעבר לקיום פיזי, מעבר לעולם החומר, היא באמצעות קיום הציווי: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ". להיות תלמיד של אברהם אבינו. עליו נאמר: "וְהֶאֱמִן בַּיקֹוָק וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית ט"ו ו) ואותו ציוה הקב"ה: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (שם י"ז א).
הפרשיה השניה עוסקת בנביא, אבל לפרשיה זו פסוק מקדים, הקושר אותה לפרשיה הקודמת: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ" ואח"כ: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ: אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק: אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: ס" (שם, שם יד-כב).
הדגשנו שלשה נושאים.
א. מדובר בנביא ברמה גבוהה מאוד, המחמאה שהוא מקבל היא – כָּמֹנִי, לא פחות ולא יותר – כמו משה רבנו!!! .
ב. הכתוב נוקט בלשון מוחלטת – אפודיקטית (עיינו ויקיפדיה חוק אפודיקטי וחוק קזואיסטי), כמו עשרת הדיברות.
ג. המילה המנחה בפרשיה היא דָּבָר, שמשמעותה בהרבה מקומות בתנ"ך היא נבואה. ספר דברים הוא ספר נבואות משה רבנו. "דברי ירמיהו" פירושו הנבואות של ירמיהו.
שלש נקודות אלה מקבלות משמעות חזקה הרבה יותר, כשמשווים פרשיה זו למקבילתה המופיעה גם היא בספר דברים, וז"ל: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים י"ג ב-ו).
נדגיש בהשוואה שוב שלשה נושאים:
א. החברותא של הנביא הוא חֹלֵם חֲלוֹם, מדרגה נמוכה בוודאי בהשוואה לנבואת משה רבנו.
ב. בפרשיה זו הכתוב נוקט בלשון מותנת – קזואיסטית.
ג. נבואתו של הנביא מבוססת על אוֹת אוֹ מוֹפֵת.

בשבוע הבא, בע"ה, נמשיך לבאר את הדברים. בינתיים נתפלל למנהיגים רוחניים המתקרבים, ולו במעט, למדרגתו של משה רבנו ולא רק לחולמי חלומות בעלמא.