בית המדרש

  • דרך עץ חיים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

פסח- שחרור מהנחש ועצמיות

ביטול כוח הנחש והשיבה לעצמיות, הנחש ומצרים המבטאים את אי הכרת ה', ביטול הגירוש מגן עדן.

undefined

הרב יעקב כהן

תשרי תש"פ
6 דק' קריאה
ביטול כוח הנחש והשיבה לעצמיות
סיפור החטא פותח בתיאורו של הנחש אשר החטיא את האדם:
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן:
הנחש אינו רק דמות מרכזית בסיפור, אלא גם שותף באחריות לחטא. על כך מעיד ה' עצמו, שהרי מיד לאחר דברי האשה "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" אומר ה' לנחש " כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת ...".
והנה, המקום הבא בתורה לאחר פרשת גן עדן שבו מופיע הנחש הוא בפתח תהליך יציאת מצרים, באות המטה והנחש: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָֽיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָֽדְךָ וֶֽאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּֽחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּֽוֹ" (פרשת שמות). ואכן ידוע הדבר כי הנחש הוא מקור כוחם של מצרים, בעוד שמטה האלהים של משה מבטא את הנהגת ה' 1 .
המשמעות הבסיסית ביותר של הקשר בין מצרים לנחש היא שהיציאה משעבוד מצרים מהווה גם שחרור משעבודו של הנחש, כמבואר במקורות רבים 2 . נתבונן מעט בדבר.
כפי שמפורש בפרשה, אחריות הנחש לחטאו של האדם אינה פוטרת את האדם מאחריותו שלו. וכאן נשאלת השאלה מדוע חשוב לתורה לספר לנו על כך שהנחש הוא זה שהביא את האשה לחטוא? מהו בכלל תפקידו של הנחש בסיפור?
לדברי הרב קוק, משמעות תיאור זה היא ששורש החטא נעוץ בהליכה אחרי קולות חיצוניים, וחוסר נאמנות לקול הפנימי שבאדם:
חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר" (אורות הקודש ג סעיף צז 'בקשת האני העצמי') 3 .

דברים אלו נכונים בין אם נניח שמדובר בפרשה על נחש פיזי כפשוטו, ובין אם נניח שהנחש הוא משל 'ליצר הרע' – אשר אמנם מצוי בנפש האדם, אך נחשב ככוח חיצוני ביחס לעצם האישיות, או ביחס לרצונו האותנטי של האדם.
כיון שהנחש הוא מקור כוחם של מצרים, ניתן לומר שהיציאה משעבוד מצרים אינה רק שחרור משעבוד פיזי, אלא גם שיבה לעצמיות ושחרור מהשפעה רוחנית זרה. העצמאות המדינית היא המאפשרת גם את חרותו הרוחנית של העם. השחרור משעבוד הנחש התאפשר בזכות השעבוד הארוך למצרים 4 , שהציב את עם ישראל באתגר האם להיכנע לטומאת מצרים-הנחש או לפתח זהות וחוט שדרה עצמי. ואכן, חז"ל אמרו שעם ישראל היה שקוע במ"ט שערי טומאה אך בסופו של דבר נגאל בזכות ש"לא שינו את שמם, לשונם ולבושם", כלומר למרות הניסיון הגדול בו עם ישראל היה נתון הוא הצליח לעמוד בו ולשמור על זהותו הישראלית. השחרור הרוחני מתבטא גם באיסורי החמץ, ובעניין זה האריכו, כידוע, חכמי ישראל רבות. החמץ רומז ליצר הרע, ואיסורי החמץ מהווים את השחרור ממנו.

הנחש ומצרים המבטאים את אי הכרת ה'
מעבר למשמעותם הבסיסית של הנחש ומצרים כגורמים זרים לאדם, אשר מבקשים להשפיע עליו, הם מבטאים את אי הכרת ה'. הנחש מסית את האשה לסור מעבודת ה', הוא מייצג את העולם הטבעי כשהוא מנותק ממקורו 5 , ולמעשה הוא מכיר רק את שם 'אלהים' ולא את 'ה' אלהים'. בדומה לנחש, גם פרעה אינו יודע את ה' ומסרב לשלוח את ישראל לעבוד את ה', באומרו "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּֽחַ" (פרשת שמות) 6 .
כמפורש בתורה לאורך סיפור היציאה, מטרה מרכזית של אירועים שונים בתהליך יציאת מצרים היא להביא לידיעת ה', ונתייחס בקצרה למקצתם. כפי שראינו, המקום הבא בתורה בו מוזכר הנחש לאחר פרשת גן עדן הוא באות המטה שהופך לנחש. נראה שאות זה מרמז שכוחם של הנחש ומצרים ניתנו מאת ה'. נראה שזהו גם פשר הדגשת התורה "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים ..." – למרות שהנחש פועל לכאורה להיפך מרצון ה', גם לו יש תפקיד בתוכנית הא-להית. בליעת הנחש על ידי המטה מרמזת שבמציאות המתוקנת כח הנחש לא יעמוד עוד בפני עצמו, אלא יתגלה כיצד הוא כלול בתוכנית הא-להית בעולם, ותפקידו להביא את האדם לכך שההליכה בדרך ה' תבוא מתוך בחירה עצמית 7 .
התרחשות נוספת שנעשתה לצורך הכרת ה' היא עשרת המכות. תפיסתם של הנחש ופרעה, הכבולה בכבלי הטבע ללא יכולת להשתחרר ממנו, התמוססה במהלך עשרת המכות, שגילו את שליטתו המוחלטת של ה' בכוחות הטבע 8 .
כמו כן, קרבן פסח, סמל יציאת מצרים, היה כרוך בזביחת "תועבת מצרים". נראה שמטרת פעולה זו לא הייתה רק שחרור נפשי מהמצרים, אלא גם בניית תודעה אמונית לפיה גם אלילי מצרים כפופים להנהגת ה'.

ביטול הגירוש מגן עדן
כפי שנבאר מיד, בפסוקים נרמז כי תוצאת השחרור משעבוד הנחש היא ביטול הגירוש מגן עדן. יציאת ישראל ממצרים מוגדרת בתורה פעמים רבות כגירוש או שילוח, לדוגמה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶֽעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָֽרְשֵׁם מֵֽאַרְצֽוֹ" (פרשת שמות). והנה, ההקשר הראשון בתורה בו מופיעות כל אחת מפעולות אלו הוא גלות האדם מגן עדן: " וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם, וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". כיון ששורש כל הגלויות הוא בגלות האדם מגן עדן 9 , יש לראות בלשון המשותפת של תיאורי השילוח ממצרים והשילוח מגן עדן רמז לקשר ביניהן, כך שהשילוח ממצרים מתחיל את התהליך ההפוך לשילוח מגן עדן.
התובנה שהשילוח ממצרים מהווה פתח לביטול הגירוש מגן עדן עולה בקנה אחד עם העובדה שיציאת מצרים – המבטאת את ביטול הגלות מהגן – מתוארת בתורה כהכנה לכניסה לארץ ישראל, שהיא מקומו של הגן (בסעיף הבא, העוסק בחג השבועות, יפורטו קשרים רבים הקיימים בתורה בין ארץ ישראל לבין גן עדן).
השחרור מכוח הנחש וביטול השילוח מגן עדן פותחים אפוא את הפתח לשלב הבא, התחלת תיקון החטא בפועל והשיבה לגן עדן. זאת נראה בסעיף הבא.




^ 1.לגבי מטה משה כמייצג את הנהגת ה', ראו לדוגמה במדרש הנעלם פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור "תניא א"ר יוסי גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא, חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין, וחד סטר דינא בדינא נחש עלי צור".
עניין זה מפורסם בספרים, ומיוסד על דברי הנביאים "קולה כנחש ילך" (ירמיהו מ"ו) ו"התנים הגדול" (יחזקאל כט ג, וראו דעת מקרא שם). וכך לדוגמה התיאור "וישלח ה' בם את הנחשים השרפים" מבטא שחטא ישראל היווה קישור נפשי לזוהמת מצרים. להלן מספר מקורות בעניין הקשר בין הנחש למצרים: שמות רבה ט ג "מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים" וכו'; במדרש רבה בראשית כ ה "על גחונך תלך, בשעה שאמר לו הקב"ה על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים ונמצא למד ממנה"; בבאר מים חיים שמות ד "כי אות הנחש רומז על השפטים והנקמות שיעשה הקב"ה לפרעה ולמצרים ע"י משה, כי הנחש רומז למצרים כמו שכתוב (שמות רבה ג יב) ששרשם שורש נחש, שכן קראן הכתוב התנין הגדול"; באר מים חיים פרשת בשלח פרק טו "קליפת מצרים נקראת נחש כמו שאיתא בשמות רבה כ ו ובזוה"ר וארא כ"; שם משמואל שמות תרע"ו "והנה פרעה נקרא נחש, ובמדרש פ' ג' סי' י"ז שלכך נהפך המטרה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש".
מעניינת העובדה שמצרים היא זו שאכן שלטה על ארץ ישראל טרם כניסת ישראל אליה. שלטון זה מקביל להשפעת הנחש על החיים בגן העדן.
^ 2.ראו לדוגמה בדברי השל"ה (מסכת פסחים, דרוש שישי): "ונוסף לתיקון זה ראה ראינו באבות חפצם לירד למצרים, אברהם ירד למצרים עם שרה אשתו, יצחק ביקש לירד למצרים רק שהקב"ה אמר לו גור בארץ הזאת אל תרד מצרים לפי שהיה עולה תמימה, יעקב גם כן ירד למצרים והיה שם עד יום מותו, והטעם כי גירות זו הייתה תיקון לגירות שגרם אדם הראשון בחטאו להיות גורש מגן עדן, כי כן כתיב בארץ מצרים כגן ה' כארץ מצרים, וזהו סוג גלות אומה הישראלית למצרים לצרף ולטהר וללבן שם מזוהמת הנפש שהומשכה מימי אדם הראשון".
^ 3.הרב קוק ממשיך ומבאר עוד שההליכה אחרי גורם חיצוני אינה מאפיינת רק את חטא אדם הראשון, אלא זהו המכנה המשותף לחטאים נוספים, ולמעשה לעצם מציאות החטא: "חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל".
^ 4.בדברי השל"ה שהובאו בהערה 7 מבואר עוד שתהליך השחרור מכוחו של הנחש לא התחיל ברגע יציאת מצרים. היציאה מהווה סיום של תהליך שהתרחש לכל אורך גלות מצרים, ואשר נועד לתקן את חטא האדם.
^ 5.ראו לדוגמה שפת אמת תרנ"ג ד"ה בענין, וארא תרס"ב ד"ה במדרש.
^ 6.קשר נוסף בין הנחש לפרעה הוא שהנחש מתואר כ"ערום מכל חית השדה", בדומה לאופי המשתקף מדברי פרעה "הבה נתחכמה לו". נדמה שאין כמעט מקומות נוספים בתורה בהם מפורש ביחס לדמות מסוימת שהיא פעלה בתחכום או בערמה.
^ 7.ראו מספר מקורות על כך בספרו של הרב משה אודס "והשב את העבודה", עמוד 144 והלאה. לדוגמה, כך כתב אור החיים בראשית ג ד ביחס לשטן "ואם תאמר למה יברא ד' ברייה רעה כזו לתקלה? דע כי ברייה זו, כל מה שהפליא ד' בגודל בחינתה, כן גודל בחינת השגת הנפש בעולם העליון, כי לפי התעצמות האדם הצריך לניצחון כן יטול שכרו, כמאמרם ז"ל 'לפום צערא אגרא'".
^ 8.מעניינת העובדה שעשרת המכות כוונו לא רק לישראל אלא גם למצרים, שהם כאמור הנחש עצמו.
^ 9.ראו לדוגמה בפתיחתא לאיכה רבה ד"ה רבי אבהו "והמה כאדם עברו ברית, אמר הקב"ה אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וציויתיו ועבר על ציוויי ודנתי אותו בגירושין ושילוחין וקוננתי עליה איכה, שנאמר ויאמר לו איכה, אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל... ודנתי אותם בגירושין שנאמר מביתי אגרשם וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד". וראו גם בדברי השל"ה שצוטטו בפרק זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il