בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב שלמה פיירשטין

גליון מס 100

מעשה בראשית

undefined

הרב אופיר פריד

חשוון תשפ
5 דק' קריאה
פרשות בראשית ונח, הפותחות את התורה, עוסקות ב"מעשה בראשית". את ההגדרה הזו שב ומדגיש הרצי"ה זצ"ל בשיחותיו לפרשות השבוע. "פרה-היסטוריה" כהגדרתו, או כהגדרת חז"ל בגמרא (עבודה זרה ט.) "שני אלפים תוהו" שקודמים ל"שני אלפים תורה". בפרשות הללו אנו עוסקים בהבנת יסודות המציאות. לאו דווקא "מעשה בראשית" במובן המצומצם של סיפור הבריאה, אלא כל מבנה המציאות הכללית שבבריאת העולם – חטא האדם, השגחת ה' בעולמו, השכר והעונש, הבחירה החופשית, הרס העולם בעקבות השחתתו המוסרית בדור המבול ועוד. כל אלה כלולים תחת ההגדרה הרחבה של "מעשה בראשית".
בשלבי המעבר ממציאות ראשונית זו למציאות של התהוות עם ישראל אנו מוצאים עיקרון יסודי במעשה הבריאה. בסיומה של פרשתנו אנו נפגשים עם ה"אטמוספירה" התרבותית שבה גדל אברהם אבינו."ואלה תולדות תרח, תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן" . אברהם אבינו, עמוד החסד, נולד באווירה תרבותית של עבודה זרה ושפלות מוסרית - "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". כיצד ייתכן הדבר? מדוע דווקא אברהם אבינו מופיע מתוך מציאות כה מקולקלת וחשוכה?
בזאת אנו נפגשים עם העיקרון היסודי של הופעת האור דווקא מתוך החושך והשפלות . "ולית טוב אלא ההוא דנפק מגו בישא" [אין טוב אלא רק זה שיוצא מתוך הרע (זוהר תצוה קפד, א)]. בדברי הזוהר הללו אנו מוצאים הבנה מהפכנית. לא רק שאפשרי שיצא טוב מתוך רע, אלא הרבה יותר מזה. בדרכי הנהגת הבורא יתברך את עולמו אנו מוצאים שהטוב האמיתי והנעלה מוכרח לצאת דווקא מתוך עמקי החושך והרע.
כאשר אנו פוגשים תופעות שליליות ותהליכים של טומאה וריקבון אנו צריכים להתרחק ולסלוד מהם. אך יחד עם זאת, אל לנו לאבד תקווה ולצלול לתהומות הייאוש והתסכול. דווקא מתוך החושך והשפלות יכולה לקום ולצמוח ההארה והגאולה."אורות מאופל אמר ויהי" .
על הפסוק "מי יתן טהור מטמא לא אחד" שמופיע בספר איוב (יד, ד) דורשים חז"ל (במדבר רבה פרשה יט):
"כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?"
מדברי המדרש הללו אנו רואים שהעיקרון הזה איננו תופעה חד-פעמית. בכל תקופות ההיסטוריה אנו מוצאים שהטוב הולך וצומח דווקא מתוך עמקי החושך. דבר זה מעיד על כך שזו דרכו של הקב"ה בהנהגת עולמו. היטיב לבטא זאת המהר"ל מפראג בספרו "גבורות ה'":
"ביארו רבותינו ז"ל כי המדה נותן כן להיות יוצא טהור מטמא. לכך הכתוב אומר 'לא אחד', ולמה לו לומר 'לא אחד'? רק רוצה לומר כי מפני שההפכים יש להם סיבה אחת, וזהו הסיבה הראשונה שבאו ההפכים מאיתו ומפני זה יוצאים זה מזה, לכך אמר 'לא יחידו של עולם?' - המאחד את המציאות ובשביל שהוא מאחד הכל לפיכך יוצאים ההפכים זה מזה... ואף המציאות הרע הוא מאחד...".
אולם עדיין הדבר אומר דרשני. כמובן, אין בכוחו של השכל האנושי להבין את הנהגת הבורא במלואה, אולם מוטל עלינו לנסות ולהבין, ולו במעט, מדוע כך מנהל ה' את עולמו.
כותב מרן הרב זצ"ל בדרשותיו (מדבר שור עמוד רסו):
"והנה, הסיבה הפשוטה לצורך הסתרת הטוב העתיד להוולד בבני אדם בתוך אנשים רעים וחטאים, ולצאת טהור מטמא, היא מפני שלהשלמת המידות הטובות והדרכים הישרים צריך תיקון של מידות טובות ודרכים שהם לפי הראות נפתלים, שהם משמשים את הדרך הטובה. והנה צריך שיהיה מקום לנפש הטובה לקבל גם כן השימוש הדרוש לפעמים מהמידות הרעות. על כן יצא טהור מטמא, שאם כי נטהר מטומאתו, ולא ישתמש חלילה בכל המידות שהיו במי שקדמוהו להרע, אבל בזה עוד תגבר טהרתו, כי במקום שצריך מדה רעה לתיקון השלמות ועבודת ה', לא תחסר ההכנה בנפשו".
כלומר, הופעת האור מתוך החושך והטוב מתוך הרע מלמדת אותנו על הצורך לשעבד את כל המציאות, גם המציאות החסרה והשלילית, לעבודת ה' ולהשגת השלמות. כחלק מהשקפת האמונה באל אחד אנו מבינים שלכל דבר במציאות יש תפקיד ואת הכל ברא "יחידו של עולם". גם למידות הרעות יש תפקיד משמעותי בתיקון העולם ובהבאתו אל שלמותו ואל ייעודו. כמובן, אין הכוונה כאן שצריך להיות שותפים עם הרע ועם הכיעור, וכפי שמדגיש גם הרב בדבריו – "ולא ישתמש חלילה בכל המידות שהיו במי שקדמוהו להרע". אך יש מקום ללמוד ולהבין כיצד ניתן לקחת גם את המידות המקולקלות, כדוגמת קנאה, שנאה וכדומה, ולהופכן לכלים לתיקון העולם במקום שזה נצרך.
כך גם מסביר הרב זצ"ל במקום אחר (עין אי"ה שבת א, פרק א, כ) כיצד ייתכן הדבר שמצאנו מידה של קנאה בין האחים הקדושים בניו של יעקב אבינו ע"ה כפי שנפגוש בפרשות שבהמשך ספר בראשית:
"אמנם המדות הקשות לא יוכלו להיות חסרות מאומה גדולת שכל ורבת פעלים, אבל צריכות להיות מזוקקות עד שיוכלו להיות נכנעות לשכל ומונהגות על ידו, אז תבאנה לתעודתן. על כן היה צריך גלות מצרים, שהיתה כור הברזל ממש לצרף סיגים. וכן מטעם זה עלינו לסבול עוד עול גלות, לכלות פשע ולהתם חטאת, שכפי ערך כחותינו הגדולים ביותר כן צריכים הם להכנעה וזיקוק ביותר. לא כטועים שסוברים שמגמתם של ישראל היא להשריש בעולם רק המוסר היוצא מרכות הלב, שאינו מכיר טעם טוב והנהגה תכליתית כי אם במדות הרכות כחמלה וחנינה, צדקה וחסד, ומה שתעשה האנושיות במדות הרעות, בגבורה, בנקמה, בקנאה ותאוה וכיוצא בזה, נעלמו ממנו. לא כן הדבר, כי כל מגמתם ותעודתם של ישראל היא ללמד סוד אחדות ד' בעולם, להודיע שהוא 'עושה שלום ובורא רע'. 'הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל'. על כן, הכחות הקשים כולם הם בכח האומה הישראלית, והחכמה האלהית דאגה להתפתחותם גם כן. אמנם דוקא בעבור זה הוכנה לנו הגלות בכללה וריבויים לפרטיהם לפי ערך צדדי החסרונות הצריכים להתמרק, כדי שיהיו המדות הקשות שהן בכלל טבעינו, 'כי עם קשה עורף אתה', מעובדות וראויות לשימושן העליון הטוב ומכשיר את החיים הפרטיים והכלליים למילואם וטובם".
בקיצור רק נעיר כאן, שסוגיה זו של "מי יתן טהור מטמא" הורחבה במקומות רבים בכתבי הרב זצ"ל והיא זו העומדת גם בבסיס השקפתו בעניין"אחדות ההפכים" , כפי העולה מהתכתבותו המרתקת עם הרב שמואל אלכסנדרוב, באיגרות מד' וקי' הנמצאות בספר אגרות הראי"ה חלק א', וכפי שהעיד הרב אלכסנדרוב עצמו באחת מאיגרותיו אל הרב (בספרו "מכתבי מחקר וביקורת"):
"הארכתי מעט בזה יען... כמעט רובי חקירותיו הנן תוצאות רעיונו המרכזי השוכן בקרבו על דבר אחדות ההפכים...".
טבעי הוא הדבר, שגם בתורת הגאולה של מרן הרב זצ"ל, המתבטאת ביתר שאת בספרו המרכזי "אורות" – תופסת סוגיה זו מקום משמעותי. גם התופעות השליליות והנוראיות שאנו פוגשים באחרית הימים, בתקופת זריחת אורה של הגאולה האחרונה על עם ישראל בארץ ישראל, צריכות להילמד בהקשר הזה ומתוך המבט הרחב של סוגיית "מי יתן טהור מטמא".
כך מלמדנו הרב זצ"ל באחד מפרקי אורות התחיה (מה) שבספר "אורות":
"כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים... ושיבת ישראל לארצו בשביל קיומו העצמי הוא מאורע מוכרח, וקיומו זה יוצר את שמריו: נושאי הרשעה והחוצפא של עקבתא דמשיחא אשר ירגז כל לב לזכרן. אלה הם הצדדים העכורים שהקיום הצלול והמשמח מתהוה על ידם, וסוף המהלך הוא: שקוע השמרים בתחתית החבית, הנמכת הכחות הרשעיות בתהום החיים, ואז מתבטל מהם כל תכנם המכאיב ומזעזע. אבל בהמשך יצירתם שהנם הולכים ביחד עם היין, חיי האומה ורוחה המתעורר, הם מעכירים אותו והלבבות רועשים למראה התסיסה, וינוח הלב וישקוט במכונו רק למראה העתיד, ההולך ועושה את מסלתו, במפלאות תמים דעים, 'מי יתן טהור מטמא לא אחד'".
כשם שאי אפשר לטעום מן היין בזמן תסיסת השמרים שבמהלך הכנתו, כך גם קשה וכואב הוא הדבר לחזות בתהליכים הרוחניים המכאיבים שיהיו מנת חלקנו בתהליכי הגאולה השונים. אולם במבט אל עבר העתיד "ההולך ועושה את מסילתו במפלאות תמים דעים" אנו מתמלאים באמונה ובבטחון גמור שלכל התהליכים הללו יש תפקיד משמעותי כחלק מהכשרת המציאות לקראת הופעת השלמות המיוחלת של החיים הישראליים המלאים בבוא עת קץ, במהרה בימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il