בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הסוכה והלכותיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

סוכה ומצוות נוספות

undefined

הראשל"צ הרב יצחק יוסף

תשרי תשפ
4 דק' קריאה
כתב מרן החיד"א (מורה באצבע סימן ט אות רצה): בימי החג לא יסיר מוראת שמים מעליו, וחס וחלילה לשמוח שמחה שאינה של מצוה, ויזכור כל אשר טרח בעשרת ימי תשובה. ועוד כי יום הושענא רבא לקראתו ועדיין הוא בספק. עכ"ל.
ושם (כף אחת כד, אות ד והלאה) כתב, יזהר לישב בסוכה בשמחה לקיים מצותו ית' וגילו ברעדה. וישתדל לתת לעניים מסעודתו, כי מלבד דבכל יום טוב חובה לתת מאכל לעני, נוסף גם הוא לכבוד האושפיזין, ואם לאו גדול עונו כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ג קד.). וחול המועד מצוה לכבדו באכילה ושתיה, ואם לאו חס ושלום הוי בכלל מבזה את המועדות כמו שאמרו זכרונם לברכה. ואם יש לו לב, לא יוציא הימים הקדושים של חול המועד בשחוק והבלים. ומה גם כי עדיין הושענא רבה ושמחת התורה לפניו שהם ימי דין כמו שאמרו זכרונם לברכה, ובזוהר הקדוש מפורש יותר.
וכתב מהר"ח פלאג'י בספרו מועד לכל חי (סימן כ): יש להרבות בצדקה ערב סוכות, איש כמתנת ידו. והמהרח"ו זיע"א היה מחלק מה שהיה בקופת העניים יום ערב סוכות, ויש טעם נכון על דרך האמת, ויומא הוא דקא גרים בדרך צדקה תמצא. ויזהר מאד לתת מתבשיל יום טוב לעניים, כמו שכתוב בזוהר, וכמו שכתבו מרן החיד"א במחזיק ברכה, ובס' בית השואבה (דף קסא.). וכתב החיד"א (מורה באצבע אות פרח) שבערב סוכות יטבול ויכוין לקבל שפע משם ע"ב קס"א, גימטריא רג"ל.
וטוב להדליק שבע נרות בסוכות נגד שבעה צדיקים הבאים אושפיזין לסוכה, כמו שכתב החיד"א בספר מורה באצבע, וכ"כ באור הישר (דף כט ע"ב).
ומה טוב חלקו של המאכיל עניים ואורחים על שולחנו, בחג הקדוש הזה, כדאיתא בזוה"ק, ואם אינו נותן לעניים כתב בזוה"ק שמקללין אותו השבעה אושפיזין עילאין קדישין. ואם אין ידו משגת להביא עניים או אורחים דבמה ישכב, אז ישלח להם תבשיל, ויאמר בשעת הנתינה זה חלק מסעודתינו יהיה חלף חלק האושפיזין שיבואו לסוכתינו, כמו שכתב הרב חמדת ימים. וכ"כ בספר כף אחת (סימן כד אות ד). ובעירנו אזמיר יע"א, נמצאים איתנו שני בעלי בתים, דבכל שנה ושנה המה ואביהם נוהגים לערוך שלחנות בלילה ראשונה ושניה של סוכות, לפני האורחים ולפני העניים, מה טוב חלקם. וכן יעשו לדורותם בשפע רב, וירבו כמותם.
ולא יכעוס בתוך הסוכה כלל, והיתה הרווחה להרבות השלום בבית, שלא יהיה קטטה על עסקי אכילה וכיוצא, ואל ידבר בסוכה דברים בטלים. ובשלמי חגיגה העיד על רבו מורנו הרב משה קורדובירו שלא היה מדבר בסוכה, אלא בדברי תורה בלבד, וישער דהוא כקדושת ביהכ"נ, דהסוכה היא צילא דמהימנותא, כמ"ש בזוהר. והראיה דעצי סוכה אסורין כל שבעה, וכמו שכתבו החיד"א בברכ"י, ובקיצור של"ה, ובעמק ברכה, ובס' אור הישר.
ובשביל שבעה אושפיזין צריך לישב בה באימה וביראה בבושה וענוה, ולא יכנס לתוכה גוי, דאז בורחת הקדושה, והשבעה צדיקין מקללין אותו, כמ"ש הרב בית דוד (סי' תמד).
ומה טוב שלא יעבור עליו יום אחד מללמוד בתוך הסוכה תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וזוה"ק וכו'. וכשילמוד מסכת סוכה בשלחן, יכוין דהפרקים הם נגד חמשה ענני כבוד, כי השנים אינן רק בחינת הכללות, כ"כ השל"ה, ובס' אור הישר (אות ז).
וכתב בחמ"י (דף קצט:) שסגולת מצות סוכה, להגין על האדם בעת צרתו, ומקורו מהזוה"ק (פ' תצוה דף ע): ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלאה ברזא דמהימנותא, ומאן דיתיב בצילא דא, יתיב באינון יומין עילאין לעילא לחפיא עליה ולאגנא עליה בשעתא דאצטריך. ע"ש.
ולא יברך לישב בסוכה בשפה רפה ובמרוצה, אלא צריך לברך בניגון ובהמשכת קול ובנועם שיח, וכבר הוכיחו על כך בספר שני לוחות הברית הקדוש. ועוד.
ובדרושי הצל"ח (דרוש ד' לשבת תשובה אות יא) כתב, קדושת הסוכה רבה מאד, והקב"ה פורס סוכת שלום עלינו וסגולתה רבה מאד. וראוי ליזהר לעשותה במקום נקי מכל טינוף, וגם סביבות הסוכה יהיה נקי. ומה מאד צריך ליזהר בסוכה מן היתושים והזבובים דשכיחי מאד בסוכה, וכמעט המצוה באה בעבירה, וראוי להשגיח על זה מאד.

מצות הסוכה
כתב בספר פלא יועץ (ערך סוכה): סוכה היא מצוה חשובה וחביבה הבאה מזמן לזמן, ואשריהם ישראל שרובם נזהרים ועושים סוכה נאה בכלים נאים, זכאה חולקיהון. אבל יש קלי הדעת שבשביל שלא לטרוח מעט ומשום דחיישי אמעייהו, חדלים לעשות סוכה וסומכים על סוכת הקהל, שאוכלים שם כזית בשני לילות הראשונים. ואף העושים סוכה, יש מקילים שלא לישב בה אלא דרך עראי ואוכלים וישנים חוץ לסוכה. ולו חכמו ישכילו כמה חביבה מצוה זו, בין לפי הפשט, והיא העומדת לאדם לכפר במקום גלות, ובין לפי הסוד גבהו סודותיה. ומעט אשר השיגה ידיעתנו הוא, שהשכינה פורשת כנפיה עלינו, והאם רובצת על האפרוחים, ושבעה אושפיזין עילאין, אור ניצוצי נשמתם שוכנים שם, אשר מטעם זה גדלה קדושתה כקדושת בית הכנסת, ומטעם זה אסרו לנהוג בה מנהג בזיון, וכל שכן שחוק וקלות ראש. ואמרו על האר"י ז"ל, שהיה נזהר שלא לדבר שיחת חולין תוך הסוכה. ובודאי שמי שנזהר לקבע דירתו וישיבתו בה כל שבעת הימים בקדושה ובטהרה באימה ויראה ושמחה רבה כדת מה לעשות, קונה קדושה ותוספת הארה בנפשו, רוחו ונשמתו, ומצא כדי גאלתו לכל השנה, לעבוד את בוראו עבודה תמה.
ועוד יש מצוות הנלוות ונעשות בחג הסוכות, כגון נטילת לולב ועשיית הנענועין בשעת ברכה ובהלל, והקפת התיבה באמירת הושענות עם ארבעה מינים שבידו, והם דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. שיש מקומות שאף מי שהשיגה ידו ליטול לולב לעצמו, אינו נוטל, רק סומך על לולב הקהל. ואף מי שנוטל לולב אינו עושה נענועים, שסוברים שאין זה אלא מנהג חכמים וחסידים, ולא ידעו שזה עיקר במצוה, דהא תנן (סוכה מב.): קטן היודע לנענע, אביו לוקח לו לולב. ותנן נמי (סוכה לז:): היכן מנענעים? ב"הודו" ו"אנא". ותנן: בכל יום היו מקיפין את המזבח וכו' (סוכה מה.). והאיש הירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ישתדל בכל כוחו ובכל מאדו להיות לו לולב לעצמו מן המובחר, ויתן דעתו ע"ז מראשית השנה לשלוח למרחקים לכמה מקומות, באופן שלא יחסר מהיות לו לולב ואתרוג, כי היא מצוה חביבה וסימנא טבא לכל השנה, ולא ימנע מעשות הנענועין והקפת התיבה. ואף אם לא תשיג ידו להיות לו לולב לעצמו, ישתדל לעשות הנענועין והקפת התיבה בלולב של שכנו היושב אצלו, ואל יחוש ללעג השאננים. שהרי אם היה מוצא להרויח אלף אלפי דינרי זהב, לא היה מניח מלהרויחם מפני לעג השאננים, כל שכן לעשות רצון אבינו שבשמים, המשלם שכר טוב לעושי רצונו. זה כלל גדול בתורה אם תבקשנה ככסף, אז תבין יראת ה'
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il