סעיף ז' - הרב מדבר על הצורך לשלב בין שתי האמונות, האמונה הטבעית שיש לכל אדם והאמונה התורית, אותה אמונה שמגיעה ממתן תורה, מברור ועמקות של הדברים. במצב כזה אדם מקבל את המיטב מכל דבר, לולא האמונה הטבעית אדם יהיה חסר את העוז שבאמונה, את קישורה אליו, אך אם יסתפק רק באמונה זו עלול לטעות ולהתקשר לדברים לא מפותחים, ולפעמים אף טעויות ממש. כשמחבר בין הדברים זוכה להתקשר בעמקות לאמונה הזכה.
סעיף ח' - בשונה מהסעיף הקודם, בו היה נראה שלפי הרב האמונה התורית היא האמונה הגבוהה יותר, שמשתמשת בטבעית רק למען הקישור. מסעיף זה לא משמע כך, הרב קורא דווקא לטבעית 'האמונה העליונה'. מה ההבדל? נראה שבסעיף זה הרב מדבר על מקורה של האמונה הטבעית, נשמתו של היהודי.