בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אלישע וישליצקי

גליון 112

תורה של הנפש בחבלי משיח

undefined

הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

טבת תשפ
3 דק' קריאה
השחרור העליון
אנו עסוקים בבירור חירותם של הגוף והנפש. כותב הרב קוק (אורות ישראל, פ"ה, טז):
כנסת ישראל הולכת לקראת השחרור העליון שלה, לקראת השחרור הרוחני משעבוד מלכיות, לקראת שליליות כל השתעבדות הרוח מכל הדמיונות והסברות של אומות העולם, שהם כולם תוצאות העִוַרון האנושי הרואה את העולם לפנים, של אי האפשרות להסתגל להבהירות העליונה של כבוד שמים, של שיגוב שם ד' לבדו.
הנשמה הישראלית, הלאומית – זאת שאחר כך מתלבשת בלבוש של בני אדם, של אותם שש מאות אלף – הולכת, מתפתחת, מתקדמת, לקראת השחרור העליון. המילה "עליון" פירושה "אלוקי". יש אומנם כל מיני בני אדם בתוך מערכות, שחושבים שהם עליונים, אבל "עליון" יש רק אחד – אלוקים.
***
המושגים שלנו לא מתחילים מהפרט אל הכלל, הם מתחילים מהכלל אל הפרט. מכיוון שנשמת ישראל המופיעה בשש מאות אלף, המופיעה בציבור, נגאלת ממצרים – גם הפרטים נגאלים. אילו פרטים? אלה שרוצים לצאת ולהיגאל. במכת חושך מתו הרשעים. חז"ל אומרים שאלו מי שלא רצו לצאת ממצרים. היו להם פטרונים מצרים, היו להם קשרים במצרים, הם ארגנו את החיים שלהם במצב טוב ולא רצו לצאת. הם נקראים רשעים. אדם יכול להחליט חלילה שמהלך הגאולה הפרטית שלו, או החברתית, או המשפחתית, או הקהילתית לא עומד מכוח האומה, הוא לא עומד מכוח הכלל. לכן המשפט הזה שראינו בדברי הרב קוק על הסברות והדמיונות לא נכון רק לגבי הגויים. אם אני תופס את מושגי הגאולה דרך המשקפת הפרטית, שהיא בעצם שיקוף של סברותיי ודמיונותיי, לא אזהה נכון מהו המהלך האלוקי. וממילא לא אבין שגאולה אלוקית זה מהלך שאנחנו עבדים בו, כלומר אנחנו נושאי כליו. ולא אבין שהוא מתאים לנפש שלנו, ושאבינו הוא גם מלכנו, לכן זו לא עבדות אלא חירות אמיתית. צריך תמיד לקשור את מושגי הקדושה אל האומה.

ה'בבא סאלי' ובן-גוריון – סיפורו של 'מופת'
יום הזיכרון של הבבא סאלי חל ב-ד' בשבט. מי שמסתובב ביום הזה במתחם ציון הקבר רואה "עמך בית ישראל" בהמוניו. חיצונית, בזכוכית המגדלת של הגאווה הרוחנית שלי, לא כולם ראויים לבוא לשם. ואני לא מבין שכשאני חושב ככה, גם אני לא ראוי לבוא לשם.
כך היה מעשה. בבא סאלי קורא לעוזר שלו. אומר לו: "מחר בבוקר, חול המועד סוכות, בשעה עשר אתה מתייצב, נוסעים". "רבנו, לאן אתה נוסע בחול המועד סוכות?". "לשדה בוקר". "מה יש לך שם בבא סאלי? קדוש וצדיק, בעל מופתים, מה לך בשדה בוקר?" "יש שם קבר של בן גוריון". "אתה בבא סאלי, קבר של בן גוריון?! מה יש לך לחפש שם?" אומר בבא סאלי – כך מעיד אחד האנשים שהיה במשלחת הזאת – "בן גוריון יש לו הרבה זכויות, הוא פעל למען גאולת ישראל, להצלת עם ישראל בארץ ישראל". "ועכשיו" – זה היה כמה ימים אחר פטירתו של בן גוריון – "אני מרגיש שלא טוב לו בעולם הנשמות. הוא סובל. אני הולך לקבר שלו לעשות תיקון".
נוסעים. בדרך עוברים בירוחם. בבא סאלי אומר: "אנחנו אוכלים פה באחת הסוכות". הרב אמר. מחפשים סוכה בכל ירוחם. בבא סאלי לא מוכן לאכול באף סוכה. קדוש, צדיק. בקצה ירוחם יש איזו סוכה מטה ליפול, פשוטה פשוטה, של איש פשוט. הקדוש הצדיק אומר "פה, בסוכה הזאת". אוכלים. נוסעים לשדה בוקר.
הוא משאיר את האנשים מאחורה, מתקרב לקבר, עושה שם תיקון. אנחנו לא מבינים בזה. מרים את הראש, מסתובב, מסתכל על כל ההרים מסביב, מחכה כמה דקות וחוזר. אומר "תיקנו, הוא לא סובל יותר". נוסעים. אומר בבא סאלי "לירוחם". מה אתה מחפש בירוחם? עוד סעודה באותה סוכה.
רגע רבינו, "אין דלק", המחוג עומד על אפס, צריך להיכנס לתחנת דלק. אומר בבא סאלי: "נוסעים לירוחם". נוסעים. גומרים בירוחם, נמלא דלק עכשיו בירוחם. "לא, נוסעים לדימונה", גם שם צריך לעשות איזה סדר. והמחוג על האפס כבר מזמן. נוסעים ונוסעים. והבבא סאלי שואל את הנהג: "אתה רוצה עוד פעם לנסוע לירוחם?".
מופת! נוסעים בלי דלק! מופת אדיר! איש קדוש. צדיק. תעשה גם לי מופת, יש לי המון בקשות פרטיות שאני חייב שימלאו אותן עכשיו ומיד. אבל לא זה המופת. המופת הוא שאדם צדיק וקדוש, הסוכה שהוא בוחר להיות בה זו סוכה של אנשים פשוטים. והמופת היותר גדול זה היחס שלו לבן גוריון. האם יש מישהו היום שהמושג הזה של צדקות וקדושה קשורים אצלו לבן גוריון? ליחס אליו. לתקן את הנשמה שלו. זה מופת!
(עריכה: הרב ליאור לביא)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il