בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

חיים שילה בן אביגיל

גליון מס 112

שלא יאמרו מעשה כשפים...

במשנת האור החיים - נושא מהפרשה במשנת רבינו האור החיים הק'

undefined

רבנים שונים

טבת תשפ
3 דק' קריאה
והדגה אשר ביאור מתה (ז, כא).
כתב האור החיים הק', שהיה זה נס מיוחד ולסימן במעשה זה, להראות ולהוכיח לעיני כל, שלא היה זה מעשה שדים ולא מעשה כשפים, כי מעשה שניים אלו, יהיו דמיון ולא ממש, והדמיון יהיה לעין הרואים, לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפילו דגים, לזה אמר "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור", להראות להם לאות לעולם כי מעשה אלקים המה פעולה צודקת ולא דמיון עכ"ד.
דברי רבינו האוה"ח משלימים נדבך, לבנין נפלא שאמרו האחרונים (ראה פרדס יוסף, ועוד) לבאר דברי המדרש רבה (פר' ט) בפסוק הנ"ל, וז"ל: "והדגה אשר ביאור מתה" – מכאן העשירו מישראל" ע"כ. ויש להבין איזה קשר ושייכות יש בין דרשה זו לבין "והיאור אשר בדגה מתה".
וביארו האחרונים ביישוב חריף מחד ומתוק מאידך, דהנה יש מקום לחקור כיצד היתה מכת הדם: האם היאור עצמו הפך לדם, אולם כאשר יהודי בא למלאות נהפכו המים ששאב לתוך כדו שוב למים – או שמא להיפך: היאור עצמו לא נהפך כלל לדם, רק כאשר בא המצרי למלאות, נהפכו המים ששאב לתוך כדו לדם, ואילו לישראל נשארו המים במציאותם הטבעית?
נוכל לפשוט את הספק מהפסוק שלפנינו, כי לכאורה יש מקום לתמוה: למה לו לפסוק לומר "והדגה אשר ביאור מתה" – פשיטא, שהרי על אופן שכזה בדיוק נוכל לומר "פסיק רישא ולא ימות"? ומכיון שהמים שביאור נהפכו לדם, בלי ספק מתו הדגים! אלא בודאי שהיאור עצמו לא נהפך לדם, רק המים ששאבו המצרים, וא"כ היה כאן נס נוסף, שאע"פ שהמים שביאור לא נשתנו כלל ממראיהן – בכל זאת מתו הדגים.
אולם על כך יהיה קשה, שהרי כלל נקוט בידינו "למעט בניסא עדיף" וא"כ מדוע נעשה הנס בכדי המצרים שהיו רבים, ולא בכדי בני ישראל, שמספרם היה מועט ממספר המצרים [שהרי נאמר ושלישים על כולו]?
על כך בא המדרש לתרץ "ממכת דם העשירו מישראל", ולכן נעשה הנס בידי המצרים, משום שלו נעשה הנס בידי הישראלים, היו מים אלו (שהפכו מדם למים ע"י הנס) בגדר של "מעשה נסים" שאסורים בהנאה (ראה תענית כד.), ולא היו יכולים למוכרם למצריים, משום כך עשה הקב"ה שיתרחש נס שינוי המים לדם בכדי המצרים, וא"כ המים ששאבו הישראלים מהיאור לא היו "מעשה ניסים" ואפשר היה להם למוכרם למצרים – ולהתעשר. עכ"ד הנפלאים.
אחרי החשבון הנפלא הזה, צריך עוד להבין, משום מאי עשה הקב"ה נס נוסף שהדגים שביאור מתו, מה היתה המטרה בזה, ומדברי רבינו האוה"ח הק' יתבארו הדברים היטב. שכתב שלא יאמרו מצרים מעשה כשפים היא זאת ורק דמיון בעלמא, ובלשונו הזהב: "והדמיון יהיה לעין הרואים, לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפילו דגים, לזה אמר "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור", להראות להם לאות לעולם כי מעשה אלקים המה פעולה צודקת ולא דמיון עכ"ל.
ובפרט שאפילו יהיו המים זכים וצלולים ימותו הדגים, יהיה זאת הוכחה ניצחת שאלו מעשי אלקות ולא מעשי כשפים ורוחות ודו"ק.


וכי יש נביאים שאינם טובים?
בברכות ההפטרה מברכים ברכה שלכאורה נוסחה צריך ביאור: "אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת", ותמוה; א. 'אשר בחר בנביאים טובים' – וכי יש נביאים שאינם טובים? ב. 'ורצה בדבריהם' – הלא הם דברי נביאות מהשי"ת אשר גילה סודו לעבדיו יונה הנביא שלא רצה להינבא – הוכרח בעל כרחו על ידי הטביעה והדג עד שקיבל עליו להתנבא.. ואם כן מה הפירוש 'ורצה בדבריהם'?
והנה במדרש (ד"ר ד, ג) איתא: אמר רבי אלעזר, משאמר הקב"ה בסיני הדבר הזה ("ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה"), באותה שעה "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג, מ), אלא מאליה באה הרעה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה. ובאור החיים הק' מדייק, מהו הלשון "הרעות והטוב", הוי ליה למימר 'הרע והטוב' או 'הרעות והטובות'. ופירש האור החיים כי מאתו יתברך לא תצא הרעות, אבל הטובות כולם מהשי"ת באות, מלבד טוב אחד – וזוהי הבחירה, אם האדם בוחר בטוב ובמעשים טובים, אז הטוב ההוא, הגמול והשכר עבור זה תלוי בו ובבחירתו" עכ"ד. ומעתה יש לפרש כך ברכת ההפטרה, כי משעה שניתנה הבחירה לאדם – יצאו נביאות השי"ת לטובה, וכן להיפך לפי מעשינו, השי"ת רוצה בטוב, שנבחר בדרך הטובה ויתקיימו הנבואות הטובות, וזה "אשר בחר בנביאים טובים (כלומר: הנבואות הטובות) – ורצה בדבריהם.
(הרה"ק בעל הפני מנחם מגור זצ"ל, מובא בספר "פני שבת" ע"ש בתוספת נופך)
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il