ענה כסיל כאיוולתו

בלילה אפל הלך לדרכו ר' נחום, גבאי הצדקה בהורדנה, תרמיל הצדקה בידו האחת ופנס בידו השנייה להאיר את הדרך. הוא ראה לפניו בית מואר ונכנס לתוכו. כשנכנס ראה שולחן ערוך במגדנות ומטעמים, יינות ומשקאות וגם כסף צבור בערימות על השולחן, ואנשים אין.
"מי כאן?", קרא ר' נחום.
אין קול ואין עונה. לפתע התפרץ קול צחוק מתחת לשולחן. היטה עצמו הגבאי וראה חבורת בני תשחורת צעירים מצטופפים מתחת לשולחן, ובידיהם קלפי משחק שהם משתדלים להסתירם מעיניו.
חיוך של חסד חלף על פניו והוא פנה אליהם: "אשאלכם אדוני נטורי קארטן, אלופי הקלפים, אולי תרשוני לקחת את הכסף הצבור פה על השולחן ולחלקו בין קשי יום הרעבים ללחם?".
מיד נשמע קול מתחת לשולחן: "ייקח נא רבנו את הכסף וילך לשלום!".
היו בהם בעלי בתים הגונים, וכאשר ראו את ר' נחום מרחוק הולך וקרב לבית, הסתירו עצמם מתחת לשולחן. כשיצא ר' נחום מהבית חזרו למלאכתם, לטרוף בקלפים עד עלות השחר.
מאידך הם ידעו כי משנודע מקומם לר' נחום הוא יפקוד אותם לעיתים תכופות, וחיפשו עצה כיצד להיפטר מביקוריו הצפויים.
כעבור כמה ימים, כאשר שב ר' נחום לעת ערב לאותו בית, מצא את חבורת הצעירים, והם מסביב לשולחן עוסקים במשחקם. הפעם לא הסתתרו מתחת לשולחן אלא עשו עצמם כאילו אינם מבחינים בו והמשיכו במשחקם.
כשראה אותם ר' נחום נוהגים כך, החל להוכיחם: "בנים יקרים, למה תבלו את הזמן היקר בהבלי הבלים?".
קפץ כנגדו אחד מחוצף, שהתכונן לכך מבעוד מועד, ואמר: "מדוע חפץ רבנו כי נבלה את עתותינו בלימוד הגמרא? שנינו ולמדנו ולא מצאנו בה טעם".
"הנה", המשיך החצוף שעדיין זכר את תלמודו, "למדנו בברכות דף כ"ה, וכל אותו הדף מלא דברים מגונים, סחי ומיאוס, ומדבר בעניין צואה הנמצאת בעששית, ועוד דברים נאלחים כיוצא בזה. ובאלה חפץ רבנו כי נשתעשע?".
אוזני כל הנוכחים היו כרויות לשמוע מה יענה. הם נדרכו על רגליהם לראות מי ייצא מנצח מוויכוח זה שהתכוננו לו, ושעל ידו ביקשו למנוע מר' נחום ביקורים תדירים בביתם.
הסתכל בהם ר' נחום בעיניים טובות ואמר: "היכבדו ושבו".
ישב כל אחד על כיסאו. צחוק קל השתפך על פני הרב, והוא אמר: "בדין הוא שלא אשיב לך כלום על שאלה שדופת קדים זו, כמאמר החכם 'אל תען כסיל כאיוולתו'. אך חכמינו אמרו כי בדברי תורה יש להשיב אף כאיוולתו, והנני להשיב גם לשואל זה: הנה שמעתי כי בעיר המלוכה יושב באוניברסיטה חכם גדול בחוכמת הרפואה, והוא דורש מעל הקתדרה לפני תלמידיו על דבר כל איברי האדם, עורקיו וגידיו, בדיו ויצוריו. הוא מדבר על גוף האדם בכללותו, ועל כל פרט ופרט שבו. בתחילה הוא מדבר על ראש האדם, מוחו וקדקודו, עיניו וליבו. הוא מסביר היטב כל אשר למוח, משקלו ומידתו, ואיך תלויה בו תבונת האדם, וכך הוא מגיע לדבר על הידיים ועל הרגליים, העיניים והאוזניים, וכן הלאה".
"רבים התלמידים הבאים מכל קצווי הארץ לשמוע לקח מפיו של הפרופסור המפורסם. והנה הגיע המורה הגדול גם לאיברי האדם הצנועים והמוסתרים, וגם כאן ירחיב את הדיבור על כל פרט מן האיברים הללו, כי אי אפשר לחוכמת הרפואה מבלי לדעת עליהם. התלמידים המקשיבים לתורת רבם שמעו כל יום מפי הפרופסור את כל תורת האדם, אבל תלמיד שנכנס לחד יומא יתמה כי מדבר הפרופסור רק על פרש הגוף וכל ענייני מיאוס וסחי".
"כך הוא הדבר בתורתנו הקדושה!", סיים ר' נחום כמנצח, "התלמוד גדוש בדברי חוכמה ומשפט, מלא על גדותיו בעניינים קדושים ומופלאים, בדברי טהרה ונקיות, ואתה - רק את הצואה בעששית ראית...".
חפו פני המחוצף, ור' נחום הוסיף לדבר בפני הנאספים דברי מוסר ותוכחה. הודו המשחקים לדבריו ונתנו לו את כסף משחקם, ורבים התחרטו על מעשיהם.

על פי 'שרי המאה' מאת הרב י"ל הכהן מימון
מתוך העיתון בשבע