(שמות כח, ב).

בית המקדש מקור הרוח של עם ישראל, לשם עלו עם ישראל בשלושת הרגלים על מנת לראות את פני ה', לראות כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, לחוש בהתעלות רוחנית שתשפיע על שאר ימות השנה, שם התכנסו אחת לשבע שנים למצוות "הקהל" בה שמעו כל עם ישראל את המלך קורא בתורה למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' (דברים לא, ט-יג). הכהנים היו המנהיגים הרוחניים שנועדו להשפיע ולהאציל מרוחם על עם ישראל, עליהם נאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" (דברים לג, י).
הקב"ה מצווה על משה להכין בגדים מיוחדים ומפוארים לאהרן הכהן ולבניו שאותם ילבשו בבואם לשרת בקודש במשכן ובבית המקדש. בגדים העשויים מזהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. אבנים יקרות מאוד משובצים זהב, פעמונים ורימונים, מצנפת, מגבעת, אבנט, ציץ, הכל מהחומרים הכי מפוארים והכי יקרים.
בגדים מפוארים ויקרים הרי הם דבר גשמי ביותר, איזו דוגמא יכולים הכהנים לשמש לעם ישראל בתוך כל הפאר הזה? כך ילמדו אנשים הסתפקות במועט? כך ילמדו אנשים לוותר על מנעמי העולם הזה ולבכר את חיי הרוח, את לימוד התורה וקיום המצוות? הרי זה תמוה ביותר! האם לא היה טוב יותר לו היו בני ישראל רואים את אהרן ובניו הכהנים משרתים בקודש בבגדי לבן פשוטים המשדרים חיי טוהר ורוח???
כדי להבין את הענין הזה יש לשוב למקור הראשון של בגדים בתורה, "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל. ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות. ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" (בראשית ב, כה. ג, ו-ז, כא). מה השתנה באדם וחוה אחרי האכילה מפרי עץ הדעת, מדוע לפני האכילה לא התבוששו, ואחרי האכילה נפקחו עיני שניהם וידעו כי עירומים הם? המשך חכמה (בראשית יב, ז) מסביר, שאדם הראשון קודם החטא, היה חומר זך ובהיר ודק, אשר לא חצץ מאומה בינו למראה כבוד ה', לכן הלך ערום, כי המשכיל הרוחני בל יצטרך לכסות בשר הערוה, ושוה לו למקום הנחת תפילין, כי לא היתה לו שום תאוה וענין רע. אך כאשר אכל מעץ הדעת נתהפך לחומר גס, מובדל מאמיתת השגתו והתקרבות אלקים, וחומרו חצץ בכוחות רעים מולידים התאוה והכעס, נקימה, דמיונות כוזבים. לכן ידעו כי ערומים הם ויתבוששו, כי עתה היתה המקום לבשר ערוה.
אדם הראשון קודם החטא היה במדרגה רוחנית גבוהה, גופו היה חומר זך ובהיר ודק, ולכן לא היתה לו כל סיבה לכסות את גופו, אבל משחטא וגופו הפך לחומר גס מלא תאוה שמבדיל בינו לבין אמיתות ההשגה וההתקרבות לאלוקים, עליו ללבוש בגדים כדי שיוכל לשוב, להתעלות, ולהשיג את האמת וההתקרבות לאלוקים. נמצאנו למדים שהבגדים, יותר משהם נועדו לכסות את הגוף, הרי הם מהווים אמצעי לגילוי האמת הפנימית, לגילוי הפנימיות הרוחנית שבאדם, ככל שגופו של אדם חשוף יותר הרי גופו מסתיר את הפנימיות שבו, ועל ידי הכיסוי הוא מגלה את הנשמה שבו, הרוח שבו, השכל שבו והאישיות שלו. "וכבדתו מעשות דרכיך" (ישעיה נח, יג), וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי (שבת קיג.). הבגדים מכבדים את בעליהם, על ידי לבישת בגדי שבת הוא מגלה את פנימיותו שבה הוא מכבד את השבת.
בגדי הכהונה המפוארים והיקרים נועדו לכבוד ולתפארת, על מנת לגלות את התוכן הפנימי של עבודת הכהנים בבית המקדש. הכהנים לא לבשו את בגדי הקודש מחוץ לבית המקדש, אלא רק בבואם לשרת בקודש. כל בגד בא לסמל חלק אחר מהתוכן הפנימי של עבודת הקודש. "ואלה הבגדים אשר יעשו", דרשו רבותינו זכרונם לברכה במסכת ערכין (טז.), כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, ולזה נסמכה פרשת הקרבנות לבגדי כהונה. חושן מכפר על הדיינים, אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע שבפרהסיא, כתונת תשבץ מכפרת על שפיכות דמים, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, ציץ מכפר על עזות פנים, והמכנסים מכפרים על העריות ועל הליכת הרגלים ההולכים לעשות עברה (מתוך דברי רבנו בחיי, שמות כח, ד. ע"ש). בעל הטורים (שמות כח, לג) מציין שהיו שבעים ושנים פעמונים ורימונים בשולי המעיל כנגד שבעים ושנים מראות נגעים, כי המעיל מכפר על לשון הרע והצרעת באה בעון לשון הרע. אלו הדברים שבני ישראל ראו בבגדי הכהונה ומהם למדו דעת ליראה את ה'.
התורה מגלה לנו בפרשה זו יסוד גדול והבנה עמוקה במהותם של בגדי הכהונה, ובמהותם של בגדים בכלל, בגדים נועדו לכבד את האדם ולגלות את פנימיותו המוסתרת על ידי החומר, בגדי קודש לכבוד ולתפארת.