קנייני התורה

כתב הרמח"ל בס' דרך ה' (ח"ד פ"ב אות ה), שיש ב' תנאים הצריכים להתלוות לתלמוד תורה. א. היראה בלימוד עצמו. ב. ותיקון המעשה בכל עת. שכל כוחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה, יתברך, את השפעתו היקרה בה, עד שע"י הדיבור בה וההשכלה תימשך ההשפעה הגדולה ההיא. וזה לא יתכן אם יושב בקלות ראש וכדו', שלא תימשך ההארה על ידו, והגיונו בה כקורא אגרת, ומחשבותיו כחושב בדברי העולם. וכפי מדרגת המורא ושיעור הכבוד והזהירות בו, כן יהיה שיעור יקר הלימוד ומדרגת ההשפעה הנמשכת על ידו. וגם תיקון המעשה, שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה, שאם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, ודאי שתורתו לא תמשיך השפעה וכו'. ואף על פי כן, רז גדול גילו לנו חז"ל שאילו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב, כי אף על פי שאין בכוחם להמשיך שום המשך מלפניו, יתברך, כמו שזכרנו, כבר דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם, יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות, וכמו דמות הארה, קטנה שבקטנות, אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב. והוא מה שאמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וכו', שהמאור שבה היה מחזירן למוטב. ואמנם פשוט הוא, שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמו שמתעסק בשאר החכמות.

ובעיקר הלימוד במסכת אבות, הנה כבר אמרו במס' אבות אם אין דרך ארץ אין תורה, והמפרשים פירשו היינו מדות טובות ומוסר, שאם אין לו דרך ארץ של מדות טובות אין תורה, שאין תורתו שלימה לפי שרוח הבריות אינה נוחה ממנו. והנה המדות ביד האדם הם, הן לתקן והן לקלקל, ולולא זאת המתוקן לא היה נקרא חסיד, והמקולקל לא היה נקרא רשע, אלא ודאי שהאדם בחירי לאמץ לעצמו את המדות הטובות. וכמו ששנינו באבות איזהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר.

ועוד שנינו במסכת אבות (פ"ב מ"ט) אמר להם צאו וראו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם, ר' אליעזר אומר עין טובה, ר' יהושע אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שכן טוב, ר' אלעזר בן ערך אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי ר' אליעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, א"ל צאו וראו וכו'. ומבאר רבינו יונה שם, כי לב טוב היינו מדת הרצון, זהו הסבלן שאינו קצר רוח, ומתרחק ממדת הכעס, ומשיב במענה רך, אף כי יעשו לו דבר רע, יסבלהו ואין מר בפיהו, כי חכו ממתקים וכולו מחמדים, אמר להם שבכלל דבריו דבריכם, כי אדם שמדה כזו שוכנת בקרבו, טוב הוא גם לחבירו ולשכניו ולכל העולם, גם מדת הנדיבות יש בו, כי אם הגוף מתנדב לעזור לאחרים, כ"ש שיתנדב להם בממונו, וכל מדה טובה תשכון באדם כזה, ואף כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו, אשריו ואשרי חלקו, ומה נעים גורלו של זה.

וכבר נאמר בגמ' (ב"ק ל.) אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות. ואמרי לה מילי דברכות. וע' בפירוש המהרש"א, יראה כי חסיד נאמר על מי שעושה מעשיו על הצד הטוב ביותר, כמאמרם פ"ק דע"ז במעלות הטוב עשרה דברים, זהירות מביאה לידי זריזות וכו', וחשיב למעלה עליונה, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, ולפי שיש לאדם במעשיו הטובים ג' חלקים, דהיינו לטוב לשמים, טוב לבריות, וטוב לעצמו, קאמר רבי יהודה לקיים מילי דנזיקין, דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות, ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות, דאז יתקן עצמו שיהיה טוב במידות. ואמרי לה דלקיים מילי דברכות, דאז יתקן שיהיה טוב לשמים. וכל אחד מהני אמוראי נקט א' מהני ג' מיני חלוקים במעשים טובים של האדם. עכ"ל.

וע' בספר אור צדיקים (סי כב ם"ט) שכתב, תקנה גדולה ללמוד בכל ער"ח מסכת אבות. ומרן החיד"א בצפורן שמיר (סימן ד' אות נה) כתב, שצריך להרגיל עצמו להיות שגור בפיו מסכת אבות, בין בקיץ ובין בחורף, דהיינו לסיים בכל חודש מסכת זו, עם פירוש רבינו יונה זי"ע, כי דבריו יורדים לחדרי בטן, ומיד אחר ברכת התורה לחזור על משנה אחת או ב'. וע' בספר צידה לדרך (עמוד כ). שאם אדם לא יסיח דעתו ממסכת זו יצליח וישכיל.

והנה רבים נהגו לקרוא "פרקי אבות" בכל השבתות שבתוך ימי הספירה משבת לשבת. ונוהגים לאומרו קודם אמירת קוה אל ה'. ויש שאומרים אותו קודם מנחה. ויש מהאשכנזים שנוהגים לומר פרקי אבות מפסח עד ראש השנה. או עד שבת שלפני י"ז בתמוז. בכל שבת פרק אחד, וכשגומרים חוזרים בשבת שלאחריה מתחלה. ומנהג זה לקרות בפרקי אבות בשבת בין מנחה לערבית, היה נהוג בזמן הקדמונים, כמו שכתב בספר הפרדס הגדול המיוחס לרש"י (סי' ד'), בשם רב שלום גאון, שהמנהג בבית רבינו שבשבת לאחר תפלת מנחה שונין אבות וקנין תורה וכו'. ע"ש. וכ"ה באבודרהם (סדר תפלות פסח). והטעם שנוהגים לקרות מסכת אבות בשבתות שבין פסח לעצרת, כי בימים אלה של תקופת האביב, יוצא האדם לטייל בשדות דשא ולשמוח עם חבריו, ועלול להמשך אחר תענוגי עולם הזה, ויתבטל מעבודת הבורא יתברך, כמו שאמר החכם מכל האדם: "שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך" (קהלת יא). ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת סג:) אלו דברי היצר הרע, ויצר הטוב אומר: "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט". (שם). לכן נהגו לקרות בזמן הזה מסכת אבות, שכולה דברי מוסר ודרך ארץ ומדות טובות, למען נסור מדרכינו הרעה ונדבק בדרך אבותינו הישרה.

וכיוצא בזה כתב בספר מדרש שמואל (בהקדמה), שהטעם הוא לפי שמכאן ואילך מתחיל מזג האויר להתחמם, ועמו מתעוררות תאוות גופניות, ויצה"ר מתגבר והולך, ואילו מסכת אבות מלאה מוסר השכל, ומעוררת את האדם ללימוד תורה, שהיא כנגד יצה"ר, וכמו שכתב (בקידושין ל:) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. שעל ידי לימוד התורה מתגבר על יצרו, וישר אל מלאך ויוכל. וכתב מרן החיד"א, דהיינו לימוד בספר עין יעקב, אגדות חז"ל בתלמוד. שזה המחזק ליר"ש וכך יוכל להתגבר על יצה"ר.

והרשב"ץ כתב, דבמקומו המנהג לקרות אבות אחר עצרת. והמהר"ל מפראג בהקדמה לספר דרך החיים כתב, שאומרים פרקים מפסח ועד ראש השנה. וכן כתב בפלא יועץ (אות מ), וז"ל: ועל הרוב מי שאינו מתמיד ללמוד מוסר לא טעם טעם יראת חטא, ודרכו ישר בעיניו ולבבו יבין אשר הוא יהודי כשר. ואף אם ישמע או ילמוד פעם ביובל או ישמע דברי מוסר, אינו פועל לו ואינו מתעורר כלל, ואין בשר המת מרגיש באיזמל, כי טפש כחלב לבם וכו'. עש"ב.

ובאמת רק כח התורה גורם להחליש או לבטל את כח היצר הרע, ועל כן, מי שרואה שיצרו מתגבר עליו, יעסוק בתורה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא, ומשם יכבוש את היצר הרע גם לגבי שאר מצות התורה. כמו שנאמר במלחמת סיחון, כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב. שמן המקום שכבש סיחון, היא חשבון, משם התפשט על פני כל ארץ מואב, כך מן המצוה של עסק התורה, יתגבר כארי על היצר לקיים גם שאר המצות, ולהנצל מן העבירות, כי התורה נותנת לו עוז ותושיה, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.

ועוד לפי שבחג השבועות, ניתנה לנו התורה, ונאמר ראשית חכמה יראת ה', הילכך קוראים במסכת אבות לדעת לרדוף אחר כל מדה טובה, ויהיה לבו מוכן לקבלת התורה בלב שלם, ולהתנהג בה כדת וכשורה. וקודם מתן תורה צריך ללמוד דרכי קנין התורה, כדי שנהיה ראויים לקבלת התורה. וכן אנו מונים בימים אלו ומקיימים מצות ספירת העומר, דוגמת ספירת ימי הנדה לטהרתה, ובשעה שעמדו ישראל על הר סיני נפסקה מהם זוהמת הנחש (שבת קמו.). ואחר קיום מצות ספירת העומר אנו מוכנים לקבלת התורה בטהרה.