בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

מותר לך להתגאות

מתי מידת הגאווה הכרחית ונצרכת לעבודת ה'?

undefined

הרב יוסף נווה

סיון תשפ
3 דק' קריאה
בפרשתנו נאמר

"ויקרא משה להושע בן נון יהושוע" ובתרגום יהונתן מביא "וכדי חמא משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון".

מסבירה הגמרא (מסכת סוטה) הטעם שמשה קרא כך ליהושוע על שם "י-ה יושיעך מעצת מרגלים". ופירש החתם סופר כי על ידי ענווה ושפלות יכולים לבוא לפעמים לידי ענווה פסולה, שהאדם מרגיש בעצמו שפל כל כך עד שאינו מחשיב את עבודתו ועל ידי זה הוא נמנע מלעבוד את ה' יתברך.
לא בכל מצב טוב לאדם מידת הענווה, מפני שלפעמים יכול לומר לעצמו כי אינו ראוי לעשות איזו מצווה. וגם מרוב שפלותו הוא מכניע את עצמו לסביבה שלו ואינו עומד בתוקף ועוז נגד המפריעים ליהדותו, ולכן צריך שיהיה לו גם כן המידה של "ויגבה ליבו בדרכי ה'".
וממשיך החתם סופר, שמידה זו של גדלות היא בחינה של שם 'י-ה' כפי שכתוב בתהלים (סח, ה) "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו" ובגמרא (מגילה) דרשו מפסוק זה על גדלותו של הקב"ה. ללמדנו, כי שם 'י-ה' מורה על מידת גאווה דקדושה.
ולכן כשראה משה רבנו ענותנותו של יהושוע, חשש שמרוב ענווה לא יהיה לו תקיפות לעמוד נגד עצת המרגלים, לכן התפלל עליו דייקא בשם הזה של 'י-ה' והוסיף לו י' בשמו, בכדי למלאות את השם שישפיע עליו מידת הגדלות, שיהא ביכולתו לעמוד נגדם.
כותב האר"י ז"ל שבפגם הגאווה פוגמים בשם 'י-ה', כי 'גאוה' בגימטריה 'י-ה', עניין הגיאות מיוחד רק לקדושה, וצריך להשתמש בה רק לצורך הגבהת ליבו לעבודת ה' יתברך. שיתמלא האדם בתקיפות נגד הכוחות המפריעים לעבודת בוראו ויקיים "ויגבה ליבו בדרכי ה'".
שיעמוד חזק בדעתו מול כל ההסתרות והמניעות ולא יתבייש מפני המלעיגים, ויחזק את עצמו שלא יהיה לו ענווה פסולה, כדי שיהיה ביכולתו להיוושע ממרגלים רבים הרוצים להורידו ממעלתו ולהכשילו ח"ו.
ועוד כתוב בפרשה שלנו "איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם", ומובא מהרב הקדוש רבי יחיאל יעקב מקאזניץ זצ"ל שיש שתי מדרגות בבני ישראל, יש מי שהוא בן לצדיקים ועובדי ה' ויוכל לחשוב בדעתו שעבודת ה' שלו תבוא לו בנקל ואינו צריך להשתדל כל כך בעבודתו. ויש מי שבא מסביבה שמלאה בניסיונות הן מצד משפחתו הן מצד המקום ששם נתגדל, והוא חושב בעצמו שלא תועיל לו ההשתדלות בעבודת ה' כי הרי שורשו אינו טוב.
ולכן אמר הכתוב 'איש אחד איש אחד' היינו שתי הבחינות של אנשים, 'למטה אבותיו תשלחו'.
פירוש, תשלחו מכם את האבות, אל תשגיחו בשורש שלכם להתרשל בעבודת קונכם, רק 'כל נשיא בהם', פירוש, כל ההתנשאות בעבודת ה' תלויה רק בהם בעצמותם.
כותב ר' נתן:

"וזה בְּחִינַת וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לִי לַעֲשוֹת מַעֲשִֹים כָּאֵלֶּה מַעֲשֵֹה בְּהֵמָה ח"ו, כִּי נַפְשִׁי גָּבֹהַּ מְאֹד נֶפֶשׁ יִשְרָאֵל שֶׁכֻּלָּם בְּנֵי מְלָכִים וְרָאוּי לִי לְהִתְנַהֵג בְּנִימוּסֵי הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לְנַפְשׁוֹת יִשְרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם.
כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק וְהַכָּשֵׁר הוּא רַק עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ וִיגִיעָתוֹ וְטָרְחוּ בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁיָּגַע וְטָרַח כָּל כַּךְ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְלֹא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם. וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה כִּי אִם כְּפִי עֶרְכּוֹ אַשְׁרֵי לָהֶם. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁיִּת לַכֹּל, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח, וּמִי שֶׁרוֹצֶה זוֹכֶה בּוֹ".


אם כן מתבאר, שאין הבדל מהותי בין 'צדיק' ל'עם הארץ', משום שבכל אחד טמון היסוד וקיימת היכולת להגיע למדרגות הכי גבוהות ונעלות בעבודתו יתברך. הצדיק הוא צדיק כיוון שחייו מחוברים לידיעה זו באופן אמיתי ונגלה, מה שאין כן אצל אדם פשוט, שעדיין אינו מאמין בעצמו ובכוחו.
וכפי שאמר ר' נחמן: "זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעיקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק להם, כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד יכול לבוא למדרגתי".



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il