לעזרת אחינו
שאלה:איך אפשר לעזור לאחינו המגורשים?
תשובה:אחינו המגורשים עדיין זקוקים לעזרה, והיא נחלקת לכמה מערכות. המערכה האחת היא דאגה ליום-יום. יש עדיין משפחות, שצריך לאתר אותן, שבניהן מחוסרי בית, מחוסרי עבודה, וממילא גם נצרכים לצורכי היום-יום, כגון אוכל. לא מדובר באחוז גבוה, אבל יש משפחות כאלה. אנחנו מקווים להגיע אליהן, לאתר אותן, כדי שנדע על הצרכים האלה. יש הרבה גופים שמוכנים לעזור, אבל אני חושב שלא לכולם ברור מה היעד שלהם. יש גופים שנותנים מתנות, כגון חנוכיות ועוד דברים נחמדים, אבל לא מזה ייבנה הבית היהודי הזה שחרב. למעשה העבודה כבר נעשתה, ואני מקווה שבזמן הקרוב אקבל את הדוח מחברה מקצועית שעושה את המיפוי הזה.

עזרה נוספת היא עזרה בתחומים קצת יותר מקצועיים, שדורשת מקצועיות מסוימת, והיא עזרה בתחום ההפעלה של הנוער. יש הרבה גופים שעוסקים היום בניסיון לטפל בנוער. זה לא שהנוער צריך טיפול, אבל הוא בהחלט איבד קהילה, איבד בית, משפחה, וכתוצאה מזה איבד מסגרות. קיים ניסיון לטפל בנוער זה על-ידי העסקה, על-ידי שיעורים, פעילויות ודברים מעין אלה, אבל הטיפול הטוב ביותר הוא שנרתום את הנוער הזה לעשייה חיובית, ולזה עוד לא הגענו. יש בנוער, ובצדק, המון שלילה ומרירות כלפי מי שהרס לו את כל החיים, והיעד הוא לבנות עשייה חיובית. דיברתי על כך עם קציני צה"ל, אבל כל אחד "מקטין ראש" ולא מרים את הדברים. קראתי לזה "חוויה מתקנת". מדי צה"ל, בגדי חאקי ירוק, הם כמו סדין אדום. השאלה היא, האם אנו מעוניינים בזה, האם כך אנו רוצים שהנוער יראה את צה"ל. צה"ל הרי עושה, אחרי הכל, עבודת קודש, מחבלים נתפסים וחגורות נפץ מנוטרלות ומתקיימת שמירה על הגבולות, ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שצה"ל עושה גם עבודה חיובית. צריך ללמוד להבחין בין זה לזה. לא ייתכן שנפסול את כל צה"ל ועל ברכי זה נחנך את הנוער. זה החינוך החרדי, שצה"ל הוא פסול מעיקרו, הדברים החיוביים לא משנים, לא אומרים "מי שבירך" לחיילי צה"ל. זו לא דרכנו, אבל אנחנו רוצים לראות את צה"ל טוב יותר, ישר יותר ולא שותף להרס וגירוש. הנוער שלנו צריך לחבור לחוויה מתקנת מול צה"ל, וזה בשיתוף פעולה עם צה"ל. נכון להיום, לא ראיתי עדיין שצה"ל נוקט ביוזמה כלשהי. התשובות שלהם מקומיות וממילא לא נושאות שום פרי.

מותר לדחות גיוס
שאלה:ידוע שהרב עומד בראש החזית של מסרבי הפקודה. איזה מסר נשלח למי שרוצה לבוא לישיבת הסדר, שיודע שאולי לא יחזירו אותו ללמוד, אולי לא יגייסו אותו?

תשובה:יש דברים שתלויים בנו, ויש דברים שתלויים בגורמי צה"ל. גורמי צה"ל עושים את הטעות הגדולה ביותר שהם יכולים לעשות בכך שהם ממשיכים את הקרב נגד כוחות טובים, יסודות טובים. זו טעות מן השורש. מזמן היה צריך לשנות כיוון. כמו שאמרתי קודם על "חוויה מתקנת" מול צה"ל, ולא צה"ל הברוטלי, המגרש, המעניש, העושה את כל הרעות שאפשר לעשות. צה"ל לא מתעורר לזה כרגע, ואנחנו צריכים להמשיך בדרכינו. אם בחורים שואלים אותי היום אם להתגייס או לא להתגייס, אני אומר שכפליים צריך להתגייס, ולהתגייס בראש מורם עם עמוד שדרה מאוד ברור של מה שאנחנו רוצים. זה מה שחיילים עושים בפועל - הם משרתים אבל דורשים את זכויותיהם, לראות את צה"ל באמת כמו שהיינו רוצים לראותו - יותר ישר, יותר אמיתי, יותר מבוגר, לא משחק ילדים.

ישבתי בפגישה עם קצינים בכירים, ואמרתי שהבחורים שלנו נפגשו עם קצינים, והקצינים מתנהגים כמו ילדים מול החיילים. ביקשתי שההתנהגות תהיה בוגרת, כי מדובר בבחורים רציניים מאוד. באיזה שהוא מקום צריך לעבור שידוד מערכות. מי שמרגיש שכרגע הוא לא יוכל ללבוש את המדים האלה שלא ילך, זאת לא חובה, זה לא הכרח. מי שמרגיש שהוא לא יכול כרגע, שידחה את הגיוס.

שאלה:האם לחתום מראש על הצהרת הנאמנות לפני המפקד או לא?
תשובה:לא ראיתי את הצהרת הנאמנות. מי שמרגיש שלם עם ההצהרה הזאת, יכול לחתום עליה, אינני רואה בזה מניעה, ובלבד שצה"ל ידע שאם הם לא רוצים אותו שיגידו לו כבר עכשיו שילך. אם ירבו אנשים שיחתמו על מסמך כזה וצה"ל לא ירצה אותם, יבוא היום וזה ייתן את אותותיו, צה"ל הוא אשר יסבול מזה.

שאלה:כל מי שמגיע לדרגות גבוהות בצה"ל בעצם מעוות את התפיסה?
תשובה:זה תלוי ברצון. בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו. אם אדם רוצה להשתלב במערכות הצה"ליות, הוא משתלב בראש, משתלב בהבנה, נבלע בתוך המערכת. מי שמראש אומר שהוא יציב קו יעורר כבוד בשירותו. גם קצין בכיר יכול להציב קו כזה, ולשאת אותו בגאון, ואף לסחוף אחריו קצינים נוספים.

שאלה:איך אמורים לנהוג הסרבנים שצה"ל לא משחרר אותם עכשיו?
תשובה:אלה דברים מאוד עדינים, שנמצאים בתהליכים, חלקם טרום משפטיים. יש גישושים ומגעים, וכרגע המגמה לעזור לבחורים להחזיר אותם לשירות או לפתור את הבעיה בצורה אחרת. יש כמה אפשרויות פתרון שעלו על הפרק. אנחנו מקווים שגם צה"ל יתעשת ויבין שהגיע הזמן לפתור את הבעיה ולא להמשיך אותה. יש לנו, בהחלט, גם בירור משפטי שאנחנו עומדים עליו. נשלחו מכתבים מתאימים לגורמים המתאימים ואנחנו מצפים לתשובתם בימים האלה. אני מקווה שהתשובה תהיה הבנה שבכוחות משותפים אנחנו נמצא את הדרך לרדת מהנושא הזה.

עושים "כושר" בצבא
שאלה:האם אפשר לסמוך על רבנות כזאת או אחרת?
תשובה:התשובה מאוד מקיפה ומאוד גורפת, ואני נזהר מלתת תשובה גורפת. יש רבנויות בודדות שבהחלט אפשר לאכול מההכשר שלהם. יש רבנויות שאי-אפשר לאכול, אלא לאחר בדיקה. אני לא אומר שהכול אסור, אני רק אומר שיש דברים רבים פגומים וצריך לבדוק לפני שאוכלים. אינני רוצה להזכיר שמות, אבל מי שרוצה פרטים מדויקים ומי שירצה לערוך אירוע באזור מסוים, נוכל לומר לו באיזה אזור נדרשת תוספת פיקוח, איזה קייטרינג הוא בסדר ובאיזו מסעדה אפשר לאכול. יש לנו מיפוי די גדול.

בנינו מערכת בשם "כושרות", שעוסקת גם בלימוד הנושא וגם בקבוצות לימוד לאחרים בנושאים הבעייתיים. הלימודים כוללים עניינים הלכתיים נטו, כמובן לא ללימודי רבנות, אבל לדעת את ההלכה למעשה, ויותר מזה את היישום בשטח, איתור הבעיות בשטח, לדעת עם אילו בעיות צריך להתמודד ולהקפיד איפה צריך לפקוח עין.

שאלה:יש הרבה ישיבות שאין בהם משגיח, האם זה בסדר?
תשובה:אני לא יכול לומר מה קורה במקומות אחרים, אני יכול לומר מה קורה אצלנו. כתוצאה מהמודעות הגדולה לסוגיות הכשרות, לנו בישיבה יש מפקח קבוע על מה שקורה במטבח. עובדי המטבח הם עובדים נאמנים המשתפים פעולה עם ההוראות וההנחיות. לדוגמה, יש ירקות עלים שכתוב שיש להשרות אותם שלוש או חמש דקות במי סבון או במי מלח, ויש ירקות עלים שכתוב לשטוף ולאכול, כי בין הירקות יש משלוחים נקיים יותר ויש משלוחים נקיים פחות. העובד במטבח מקבל הנחיה שעליו לקרוא את ההוראות שמופיעות על השקית וכך לנהוג - וזאת הנחיה שקיבלתי ממנהל מפעל "חסלט" - וחזקה עליו שהוא מבצע את מה שצריך לבצע. כמובן, הדבר נבדק מידי פעם והוא משתף אתנו פעולה. אנחנו לא בודקים אותו, כי הוא אדם מספיק נאמן, אבל רואים איך הדברים מתנהלים, מוודאים שהוא למד כל דבר, שהוא שואל. מדובר גם בנושאים כמו שטיפת ביצים, ירקות עלים, ברירות וניפויים. אצלנו, למשל, קטניות או קמח לא נכנסים למטבח אלא לאחר שהם בדוקים, במקרר או במקפיא. לכל אלה יש מחסן נפרד, שאינו קשור למטבח, והם יוצאים מהמחסן רק כאשר הם בדוקים באריזות סגורות או ישירות למקרר או למקפיא והטבח לוקח אותם משם. שמעתי על מקומות נוספים שאימצו את השיטה הזאת, וחובה שכך יהיה בכל מטבח. ספקי חומרי הגלם לעיתים מעוניינים להיפטר מחומר גלם מסוים וישיבה זה מקום נהדר להכניס חומר גלם ללא בדיקה, כי שם כולם צדיקים וכולם סומכים, ולפעמים אלה חומרי גלם מתולעים.

רב עם כנפיים
שאלה:הרב פוסק הלכות ב"בניין שלם", האם הרב יוכל לעמוד על נושאים שאנשים אינם נותנים עליהם את הדעת?
תשובה:אני מנסה לגדל פוסקי הלכה. לציבור הדתי-לאומי מעט רבנים פוסקי הלכה ברמה גבוהה, ואני נתקל בזה יום יום מפסקים שאני שומע או מקבל. רבנים ותלמידי חכמים לא תמיד בקיאים בפסיקת הלכה. זה חלל ריק בציונות הדתית, וכתוצאה מזה יש רבים שהולכים לשאול פוסקים בעולם החרדי, אולי בגלל המסורת של שנים שלהם, אולי בגלל שיש להם הרבה פוסקים. אצלנו דואגים לגדל למדנים ולא דואגים גם לגדל פוסקים, וצריך להקים מערך של פוסקי הלכות בעם ישראל בכל הנושאים.

דרך אגב, פוסק גדול זה לא אומר שהוא התלמיד החכם הגדול ביותר במקומו. הרב שפירא מביא לכך תמיד את הדוגמה של רבי עקיבא איגר והחתם סופר. רבי עקיבא איגר היה נחשב לחכם יותר מחתם סופר, אך חתם סופר נחשב לפוסק גדול מרבי עקיבא איגר, כלומר צריך להבדיל בין פסיקה לבין תלמיד חכם. יכול להיות תלמיד חכם גדול אבל הוא אינו פוסק. ואיך יידע אדם אם לפניו תלמיד חכם או פוסק? בעניין זה נאמר "עשה לך רב". אם דומה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו, ואם לא - לא. שאלו אותי כמה פעמים איך אדע אם הוא דומה למלאך ה' צבאות, והשבתי שיחפשו לו את הכנפיים... כל אחד בונה לעצמו את התבנית איך נראה רב פוסק, והציבור לא טיפש, הציבור משכיל ויודע את מי לשאול.

--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.