כבר עשרות שנים שאלפי יהודים, או נכון יותר לומר רבבות יהודים, טסים לעיר אומן שבאוקריינה כדי להתפלל בראש השנה ליד קברו של אדמו"ר ר' נחמן מברסלב. השנה נפל דבר, מפני מגיפת קורונה והחשש של הידבקות המונית של הנגיף, אסרה מדינת ישראל על היציאה לשם. והרי פקוח נפש דוחה כמעט כל המצוות שבתורה! [והרי מתו כאן עד כה כבר למעלה מ-800 איש!]
בעקבות זאת קמה צעקה גדולה על ידי חלק מהחסידים, וגם מהרבנים, וגם מחברי הכנסת, וגם מהעיתונות החרדית, הא כיצד אפשר לבטל דבר התלוי בדת ובאמונה, מפני "חשש רחוק"? והרי גם בהפגנות המוניות של אנשי שמאל, כדי להפיל ממשלת הימין, אין המדינה כופה לאסור את ההפגנות ההמוניות והתקהלות. "ולא תהא כוהנת כפונדקאית?".
אבל הבה נבחן בעין בוחנת אם באמת מנהג זה לצאת לחוץ לארץ ולהתפלל ליד הקבר, הוא אמנם נכון על פי תורתנו.
בגמרא (ערכין לב, ב) שאלו מדוע שמו של יהושע בן נון מוזכר באופן מקוטע "ישוע" (נחמיה ח, יז) מחוסר אות ה"א? וענו כי אנשי כנסת הגדולה, שעלו לארץ ישראל בתחילת ימי בית המקדש השני, התפללו לבטל יצר הרע של פולחן עבודה זרה, והצליחו בתפילתם! אבל מדוע משה רבינו עצמו לא התפלל על כך? וענו כי כיון שלא הורשה לבוא לארץ ישראל, לא היתה לו זכות ארץ הקודש שתפילתו תתקבל בצורה מוצלחת יותר. וזו היא הטענה העצומה נגד יהושע בן נון. כיון שהוא כן זכה לבוא ארצה, מדוע הוא לא התאמץ להתפלל על כך? ולכן פגמו בשמו.
הנושא הזה, שהתפילות מסתייעות בזכות זו שהן נאמרות בארץ הקודש, מודגש במסכת ברכות (ל ע"א). והוא מהמקרא שאמר שלמה המלך "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם" (מלכים-א ח, מח).
לכן תמוה מאד, שדוקא ביום הקדוש הזה, ראש השנה, בו אנו מבקשים חנינה וברכה לכל בית ישראל, מי שהוא כבר נמצא בארץ הקודש, יצא ממנה כדי להתפלל?! זה הוא ההיפך ממה שאמרו חז"ל, והוא בבחינת "וימאסו בארץ חמדה" (תהלים קו, כד).
אדרבה, טובה גדולה עשתה לנו מדינת ישראל, שלפחות בשנה זו הצילה רבבות יהודים מלחטוא חטא גדול, וגם סייעה שדוקא תפילותיהם בהיותם נשארים בארץ הקודש, יתקבלו יותר.
לכן על החסידים, ועל הרבנים, ועל הפולטיקאים, ועל העיתנאים לשמוח ביד ה' שפעל כל זאת. למנוע אותנו מהחטא.