בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
מצוות שמחה בחג הסוכות

וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים

*חג סוכות נמנה גם בשלושת הרגלים בפרשת "ראה" וגם בחגי תשרי, ולכן יש בו גם שמחה על יציאת מצרים וגם עבודה רוחנית על התחדשות השנה החדשה בתשובה. *ברור שגם השנה יש חובה לשמוח. שתי סיבות גדולות לשמחה הן אחת ב"עשה טוב", שירדו לנו השנה גשמי ברכה גדולים שיש בהם הארת פנים של ה', ומאידך ב"סור מרע", שבשנה זו חוסלו גדולי צוררינו.

undefined

הרב שמואל אליהו

י"ח תשרי תשפ"א
14 דק' קריאה 58 דק' צפיה
הודאה בארבעת המינים על כל סוג הפירות
המצווה לשמוח בחג הסוכות כתובה שלוש פעמים בתורה. הפעם הראשונה היא בספר ויקרא (כג) בהקשר לאסיף: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ וכו'. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". ללמדך כי השמחה עם ארבעת המינים היא הודאה לה' על כל הפירות שאנו אוספים ומביאים לביתנו.
זו הסיבה שהתורה לא קראה לאתרוג בשמו, אלא "פרי עץ הדר", כי באמצעותו אנו רוצים להודות על יופי הפירות שמסמן לנו שהם בשלים וגם מעורר בנו את הרצון לאוכלם, בכפות תמרים אנו מודים על כל הטעם המיוחד של הפירות, ובהדסים אנו מודים על הריח הטוב של כל הפירות כולם ובערבי הנחל אנו מודים על כל עצי הסרק, שבזכותם יש אוכל לבעלי החיים. העולם נראה יותר יפה, וגם איכות האוויר משתפרת מאוד. "שברא בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".
ושמחת אתה וביתך
הפעם השנייה שבה מוזכרת השמחה היא בפרשת "ראה". "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".
הראשונה שהוא צריך לשמח היא אשתו. שנאמר "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ" (דברים יד). אחר כך לשמח את בני ביתו, שנאמר "וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ". ובגמרא (סוכה כז ע"ב): "תנו רבנן מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל. אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה רבי אליעזר אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל דכתיב 'ושמחת אתה וביתך'".
לשמח גר, יתום ואלמנה
המשך הפסוק מדבר על שמחת "עַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". אי אפשר שלא להזכיר את לשון הרמב"ם בהקשר זה. "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. ועל אלו נאמר (הושע ט') 'זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם' ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר (מלאכי ב') "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" (רמב"ם הלכות יום טוב ו יח. וראה עוד הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא הלכה טו).
עיקר השמחה בבית המקדש
הפעם השלישית שבה מוזכרת שמחה בסוכות היא השמחה הגדולה שתהיה בבית המקדש שנאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (טז טו).
והשמחה שם הייתה מיוחדת במינה. "תָּנוּ רַבָּנָן, מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו. וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ, לֹא רָאָה כְּרַךְ נֶחְמָד מִיָּמָיו. וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ, לֹא רָאָה בִנְיָן מְפֹאָר מֵעוֹלָם" (סוכה נא).
שמחה גם כשאין בית המקדש בנוי
כיוון שהתורה ציוותה על שמחה באופן זה, המצווה הזאת תקפה גם בימינו שאין בית המקדש קיים. וכך אומרת הגמרא: "תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר 'ושמחת בחגך', במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין". וכמובן שבימינו משמח אדם את בני ביתו בראוי להם.
אין שמחה אלא ביין
וממשיכה הגמרא שם: "תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך'. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש'" (פסחים דף קט עמוד א).
יש שואלים למה אין היום שמחה בבשר, הרי גם היום יש בשר. וצריך לומר כי הבשר שמשמח הוא בשר השלמים שהוקרב בבית המקדש. אבל בשר אחר הוא משביע אבל לא משמח. לעומת זאת יין משמח גם בימינו למרות שאין בית המקדש קיים.
חג כפול ומשולש
שלוש שמחות, שלוש סוכות
כנגד שלוש הפעמים שמוזכרת בתורה השמחה בחג, יש שלוש פעמים שמוזכרת בתורה המילה סוכה. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג מב-מג). שניים בכתיב חסר ואחד בכתיב מלא. ויש הסבר גדול ויפה מהאר"י הקדוש על שלוש הפעמים הללו (שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ד).
קרבנות כפולים
ניתן להבין את מעלת חג הסוכות דרך הקרבנות שלו. שכידוע לכולנו יש שלושה רגלים שבהם יש חובת עלייה לרגל, קרבן חגיגה. שמחה וכד'. ויש ראש השנה וכיפור שאין בהם חובת עלייה ושמחה וכד'. ההבדל בניהם ניכר גם בקרבנות.
שבראש חודש, פסח ושבועות קרבנות המוספים הם "פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם". "וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את". לעומתם בראש השנה ובכיפור קרבנות המוספים הם אחרים. "פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם". וכן "וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את לְכַפֵּ֖ר עֲלֵיכֶֽם".
ההבדל הוא בכך ששלושת הרגלים הם על יציאת מצרים, מתן תורה וענני הכבוד שהיו בה.
לעומתם חגי תשרי הם על התחדשות השנה החדשה, שיש בה תשובה וגאולה. וגם קריאה מחודשת של התורה. ולכן שמחת תורה הוא כמו כל חגי חודש תשרי האחרים, וקרבנותיו הם לא כמו של שלושת רגלים אלא כמו של ראש השנה ויום כיפור. "בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽה֔' פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם" וגם שעיר לחטאת.
האם חג הסוכות הוא משלושת הרגלים או מחגי תשרי?
חג סוכות נמנה גם הוא בשלושת הרגלים בפרשת "ראה" ונמנה גם בחגי תשרי, ולכן יש בו גם שמחה על יציאת מצרים וגם עבודה רוחנית על התחדשות השנה החדשה בתשובה. על הכפילות של חג סוכות ניתן ללמוד מכך שבכל יום מימי החג יש 14 כבשים. שבעה כנגד שלושת הרגלים ושבעה כנגד חגי תשרי. גם בפרים יש בו כפילות משולשת, שבמקום פר אחד של חגי תשרי או שני פרים של הרגלים יש בסכות שבעים פרים.
ניתן גם ללמוד על הכפילות של סוכות מהצורה שבה מתארת לנו התורה את החג פעמיים בפרשת "אמור". "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לה': בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לה'" (ויקרא כג לג-לח).
ומיד אחר כך: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג לט-מד).
שמחה עם אור מימות המשיח
השמחה של סוכות יש בה אור מימות המשיח. כך במשנה שאומרת כי "בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִים 'אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, 'אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא, אֲנִי וָהוֹ הַצְלִיחָה נָא'" (סוכה מה ע"א).
ומסביר רש"י בפירוש ראשון "אני והו - בגימטריא אנא ה'". ויש שואלים: למה להתפלל בגימטרייה ולא במפורש? אלא שבמפורש אנו אומרים "אנא א-דני הושיעא נא" ומכוונים "אנא הויה וכו'". ואילו בגימטרייה אנו אומרים "אנא הויה הושיעה נא" בגימטרייה של השם המפורש. שהשם הזה לא נאמר אלא בבית המקדש. ובסוכות נמשכת עלינו קדושה מהעתיד ואנו אומרים את התפילה שהיא הכי קרובה לשם המפורש שאומרים בימות המשיח.
כך אנו רואים במשנה (סוכה נא ע"א) שמתארת את שמחת בית השואבה ואומרת: "וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאַרְבַּע סֻלָּמוֹת - עַל כָּל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְהֻנָה, וּבִידֵיהֶם כַּדֵּי שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג, וְהֵם מַטִּילִים לְתוֹךְ כָּל סֵפֶל וְסֵפֶל. מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶם, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶם הָיוּ מַדְלִיקִין, וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָיְתָה מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה".
וזה כמובן לא אור טבעי, אלא אור אלוקי שמתגלה באור של מנורות הזהב הללו. ואין האור הזה אלא מאור העתיד שכתוב כי לעתיד ה' יפרוס על ירושלים סוכת עורו של לוויתן. "וְהַשְּׁאָר - פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִם, וְזִיווֹ מַבְהִיק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ס) "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנוֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ב"ב עה ע"א).
שמחה בצל הקורונה
למדנו שמצוות שמחה קיימת בסוכות גם כשאין בית המקדש קיים. וברור שגם השנה יש חובה לשמוח ולא לדבר על דברים שמעציבים. ומי שמתבונן רואה כי יש שתי סיבות גדולות לשמחה, אחת ב"עשה טוב", שירדו לנו השנה גשמי ברכה גדולים והכנרת עדיין מלאה מים מגשמי הברכה של החורף, ובמיוחד שאנו יודעים שגשמי ברכה הם הארת פנים של ה'.
הארת הפנים הזו גורמת לאומות העולם לרצות להצטרף לברכה, כאמור במזמור "למנצח בנגינות" (תהילים סז) שכאשר ה' מאיר לנו פנים, "אֶלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה". אומות העולם שמות לב ומודות לו. "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. במיוחד שהארץ נותנת יבולה. "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ". היראה הזו מביאה את איחוד האמירויות ואת בחריין להצטרף לצד שלנו. ואחרים בעקבותיהם.
הברכה הזאת מביאה לנו בעיקר עלייה מוגברת של יהודים לארץ ישראל. פי שתיים ופי שלוש מכל שנה אחרת אפילו בתוך הגל הראשון והשני. הכול בגלל שהם רואים את הברכה הגדולה של ארץ ישראל לעומת כל מקום אחר.
מאידך, אנו רואים גם את ה"סור מרע" בשנה זו. חוסל המחבל הגדול סולמני - גדול צוררינו שהסית עמים רבים נגדנו. הסית את הסורים ואת החיזבאללה, את החמאס ואת כל אלה שסביבנו. שנאה תהומית מהסוג של המן הרשע, רק שהיכולת שלו לא כמו של המן.
ביחד איתו נשרפה השנה ביירות עם כל מצבורי הנשק שלה. "והרשעה כולם בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". כך נחלש כל ציר הרשע העולמי. המטבע של טורקיה מתרסקת. לבנון חדלת פרעון ואין להם דלק, חשמל, מים, ממשלה, ייבוא וייצוא. המטבע של איראן התרסקה גם כן, 24 שריפות היו להם במתקני הגרעין שלהם על ידי כוח לא ידוע. וגם בסוריה חגיגה לעיניים, רבע מכלל הנ"מ שלהם חוסל בתקיפות חוזרות ונשנות.
אנו צריכים לשמוח על כל הטוב שאלוקים נתן לנו בשנה האחרונה. וכל הצער של הקורונה הוא כאין ואפס לעומת כל הטוב שאלוקים נתן לנו השנה.

עלייה לרגל בימינו
לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
לראות הדר קדשו ובית שכינתו
מצוות עלייה לרגל נאמרה כמה פעמים בתורה, ובכולן תכלית העלייה היא כדי לראות את פני ה'. "שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (שמות כג יז). ועוד אחרי חטא העגל: "שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" (שמות לד כג). שזה ציווי שלא היה יכול להיאמר בלשון זו לפני החטא.
וכן בספר דברים "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם: אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים פרק טז טז). שזה ציווי שיכול להיאמר רק על ידי משה.
הרמב"ם (הלכות חגיגה פרק א א) מסביר על פי הפסוקים הללו כי מצוות העלייה היא לראות הדר קדשו ובית שכינתו, "הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג וכו' ונאמר 'בבוא כל ישראל לראות כשם שהן באין להראות לפני ה' כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו' ".
האם עלייה דווקא ברגל?
ברמב"ם (הלכות חגיגה פרק ב ג) "כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית - אביו חייב להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות שנאמר יראה כל זכורך". "כן הזקן והחולה והרך והענוג מאד שאינם יכולים לעלות על רגליהן". (רמב"ם חגיגה ב א). והכוונה לעלות מעיר דוד למקום המקדש. ולמה לא יעלו על סוס ועגלה?
מכאן למד רבינו בחיי (שמות פרק כג יד) שהעלייה היא ברגל דווקא. "במדרש: (פסיקתא זוטרתא פסוק יז) 'שלש פעמים', 'שלש רגלים', ולהלן הוא אומר: (ישעיה כו, ו) 'תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים', אזהרה לישראל שלא יעלו אלא ברגליהם, וכן הכתוב אומר: (שיר השירים ז, ב) 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'".
והעיר המהרי"ץ חיות שבגמרא ירושלמי (פסחים פ"ד ה"ז) משמע להיפך, ששם נחלקו אילו מלאכות מותר לעשות בערב פסח. "וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטים והספרים והכובסין (שהם נצרכים לחג) ר' יוסי בי ר' יהודה אומר אף הרוצענים (סנדלרים). ומסבירה הגמרא שרבי יוסי בר רבי יהודה התיר לסנדלרים לעבוד כי אנשים צריכים נעלים טובות לעלות לרגל. "שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד". וחכמים חולקים עליו כי לפי דעתם בני ישראל היו ויהיו עשירים בזמן בית המקדש ולא היו עולים ברגל אלא בסוסים וכד' "ורבנין אמרין עשירים היו ובבהמה היו עולין".
שיש לו קרקע
ובירושלמי (פאה פרק ג) כתוב כי רק מי שיש לו קרקע חייב לעלות. "תני והראיון. רבי יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון" וכו' "רבי יוסי בשם ריב"ל מי שאין לו קרקע פטור מן הראייה שנאמר (שמות לד כד) וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". הרי מדובר במי שיש לו אדמה. ומכאן היו שלמדו שדווקא אם יש לו אדמה, אבל אם אין לו אדמה - לא חייב בעליה לרגל.
עלייה לרגל מחו"ל
לכאורה משמע שמי שגר בחו"ל פטור מלעלות שלוש פעמים בשנה. שהרי אין פה אַרְצְךָ. אמנם מצינו אנשים שעלו מבבל, ולכן אנו קובעים את בקשת הגשמים רק בז' בחשוון עד שיגיע אחרון שבישראל לבבל, ומשמע שגם מבבל היו עולים לרגל, אמנם אין זו ראיה גמורה על חובת לעלות לרגל ליושבי חו"ל כי יהודים הידרו במצוות עלייה לרגל ועלו גם מחו"ל אע"פ שאינם חייבים.
וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ
ומספר הירושלמי על השמירה שהתורה אומרת. שכך כתוב: "מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבים אותו" אריות שומרים על התבואה שלו מהגנבים. ו"מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו" איזה טורף שנשלח משמים שמר על התרנגולים של העולם מחמדנותם של החתולים. "חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי". מישהו השאיר את הבית פתוח, ומצא נחש ששומר על פתח ביתו מגנבים.
רַבִּי פִּינְחָס מִשְׁתָעֵי, הַדִּין עוּבְדָא תְרֵין אָחִין בְּאַשְׁקְלוֹן, הַווּ לְהוֹן מְגוּרִין נוֹכְרָאִין אָמְרִי, כְּדוֹן אֵילִין יְהוּדָאי סָלְקִין לִירוּשָׁלַיִם אַנָן נָסְבִין כֹּל מַה דְאִית לְהוֹן. מִן מַה דְסָלְקוּן זִימֵן לָהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן. מִן דְּנַחְתוּן, שָׁלְחוּן לוֹ מִקָּמָן אָמַר לוֹן אָן הֲוִיתוּן? אָמַר לוֹן, בִּירוּשָׁלַם אָמַר לוֹן מָאן שְׁבָקְתוּן בְּגוֹ בֵּיתָא? אָמְרוּ, וְלֹא בַּר נַשׁ. אָמְרוּ, בְּרִיךְ הוּא אֶלֹהֶהוֹן דִיְהוּדָאי דְּלָא שָׁבְקוּן וְלָא שָׁבִיק לְהוֹן.
רבי פנחס היה מספר על מעשה בשני אחים שהיו להם שכנים נכרים. אמרו השכנים, כאשר היהודים יעלו לירושלים לרגל ניקח כל מה שיש להם. כשעלו זִימֵן לָהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן והשכנים הנכרים חשבו שהם לא עזבו את ביתם. כשהודיעו היהודים לשכניהם שהם חוזרים וראו אותם פורקים את העגלות שאלו השכנים, היכן הייתם? אמרו להם: בירושלים. שאלו הנכרים, ואת מי השארתם בתוך הבית? ענו היהודים: אף אחד. אמרו השכנים, ברוך הוא אלוקי היהודים שלא עזב אותם ולא יעזוב אותם לעולם (ירושלמי פאה יז ע"ב).
עלייה לרגל אחרי החורבן
במדרש שיר השירים רבה (פ"ד ב) "הנך יפה רעייתי הנך יפה עיניך יונים". מה יונה זו אף על פי שחרב שובכה וקינה אינה מניחתו אלא חוזרת ובאה אליו, כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא ביטלו עלייתם לרגל שלש פעמים בשנה.
ובמדרש (קהלת רבה יא ב) ר' אלעזר בן שמוע הוה מטייל על כף ימא והות עונא דישראל סלקין לרגלא לירושלם. רבי אליעזר בן שמוע היה אחר החורבן, וכשהיה על חוף הים ראה ספינות שמביאות עולים לרגל. משמע שגם לאחר החורבן היו נוהגים לעלות לרגל.
וכן כתב בספר חסידים (תר"ל) כי רבינו האי גאון היה עולה מבבל לירושלים בכל שנה בחג הסוכות, והיה מקיף את הר הזיתים בהושענא רבה ז' פעמים. ובגללם דחו את הבקשה לגשמים עד ז' חשוון גם בזמן הזה (ר"ן תענית דף ז' ע"א). שגם כיום נוהגים להתאסף מכל סביבות ארץ ישראל לעלות לירושלים ומשום כך נהגו לדחות שאלת טל ומטר בתפילה עד לז' מרחשון.
וכן כתב בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן רא) "ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה על פה, בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש, כלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית ". התשב"ץ חי לפני יותר מ-600 שנה, והוא מתאר כי בירושלים היו מתקבלים עולי רגלים בחג השבועות (וראה גיטין ד' ע"ב).
אם אשכחך ירושלים
בשו"ת "משנה הלכות" (חלק יב סימן תפב) הביא את דברי החתם סופר בתורת משה פרשת אמור, בהספדו על הרוגי רעידת האדמה בצפת שבה נספו אלפי נפשות וביניהם גדולי וארזי התורה, ושם הוא אומר: רעידת הארץ היא מקנאת ירושלים כי שם שער השמים ולא זזה שכינה מכותל המערבי. והנה זה קרוב מאה שנה שמו חכמי ישראל והמוני ישראל פניהם לצפת כי שם קבר רשב"י במירון והאר"י הקדוש בצפת. וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי, והיא עיר ה' שמה. עכ"ל.
מצווה לקבל פני השכינה
על כן כתב בשו"ת "משנה הלכות" (חלק יב סימן תפב) על חשיבות ירושלים גם בזמן החורבן: "והנה מצוה לחדש הלבנה בכל חודש פעם (עיין ש"ע א"ח סי' תכ"ו) והוא מימרא דרב יהודה (סנהדרין מ"ב) והוא מטעם קבלת פני השכינה ופשוט שמצוה לקבל פני השכינה, והנה בכותל מערבי השכינה נשארה, אם כן העולה לרגל לקבל פני השכינה אפילו נימא דבזה"ז ליכא חיוב לעלות, אבל מכל מקום העולה ומקבל פני השכינה יש לו מצוה דאורייתא של קבלת פני השכינה, ואולי כעת המצוה יותר גדולה כמ"ש ציון דורש אין לה מכלל דבעי דורש. ואם בא הדורש - משמח כביכול השכינה ומקיים מצוות עשה גדולה וזה לפענ"ד ברור ואמת".
כך כותב הבן איש חי על השכינה שיש היום במקום המקדש והקרוב לו: "כל מקום שהוא קרוב וסמוך להר הבית שבו קרקע המקדש ובית קודש הקדשים הוא מעולה ומקודש יותר. וכן כתב הגאון חתם סופר ז"ל ביו"ד סי' רל"ג וז"ל 'מכל מקום היינו חוץ לירושלים. אבל בירושלים גופה לדור סמוך לקדושת הר האלהים אפילו בחרבנה אשרי הזוכה' עכ"ל. ולכן בוודאי בית הכנסת ובית המדרש שהיא בנויה עתה קרוב וסמוך להר הבית היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכ"ש אם העומדים שם יכולים לראות ממנה קרקע בית המקדש מן החלונות שבה הרי זו מעולית יותר ויותר, ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם" (עוד יוסף חי יתרו ב).
ויהי רצון שנזכה ויתקיים בנו וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי (ישעיהו נו, ז), במהרה בימינו אמן.

סיפורים

שציוונו לישון בסוכה
סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: בשנת התשנ"ג הגעתי לישראל, והזמינו אותי לסעודות השבת וחג סוכות אצל הרב זצ"ל.
אני נוהג מנהגי חב"ד לפיהם לא נוהגים לישון בסוכה בלילות בגלל אורות גדולים שיש בסוכה. מרן הרב אליהו מהדר מאוד לישון בסוכה אפילו שנת ארעי. כל רגע שיש לו הוא יושב ולומד ואף מקבל אנשים לשאלות בסוכה.
לא ידעתי איך לנהוג בביתו של הרב אליהו. אם אשן בסוכה - הרי שלא נהגתי כמנהגי חב"ד. אם לא אשן בסוכה - אולי אפגע במארח שלי, הרב אליהו. אבל לא נדרש לי זמן רב מדי להרהר בשאלה כבדה זו, כי הרב בעצמו פנה אלי באמצע הארוחה בסוכה במרפסת הבית ואמר: אני יודע שאתה נוהג על פי מנהגי חב"ד, והם לא ישנים בסוכה. יש לנו סוכה בחניה. אתה יכול לנוח בסוכה הזאת עד השעה שתרצה לישון.
הלכתי ללמוד קצת בסוכה הזאת, ונראה שלא חלף זמן רב ונרדמתי על השולחן. כשהתעוררתי גיליתי שהשעה היא 04:30 בבוקר, ולא ידעתי איפה יש מים קרובים שאוכל ליטול ידיים.
בעוד אני מהרהר בשאלה הזאת, והנה דפיקה על דלת הסוכה. אמרתי שאפשר להיכנס, וגיליתי מולי את הרב בכבודו ובעצמו, מביא לי קערה ונטלה עם מים לנטילת ידיים. איך הוא ידע שהתעוררתי? איך הוא הספיק לרדת שתי קומות לסוכה מהבית שלו? ובעיקר - איך גדול הדור מביא מים לקטן כמוני?
ידעתי כמה גדולה רוח הקודש שלו, אבל עד לאותו רגע לא שיערתי כמה גדולה הכנסת האורחים שלו, שהיא בעיני לא פחות מופלאה.

נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר
סיפר משה אייזן מפסגות: בשנת תשנ"ה נכנסנו לביתנו החדש, קנינו סוכה חדשה, וכיוון שהתעייפתי מלקנות כפות תמרים החלטתי שמעתה אשתמש בסכך לנצח. הבעיה הייתה, שחששתי שהרב אליהו זצ"ל לא יתיר להשתמש בסכך כזה. התקשרתי לרב, לא הזדהיתי ושאלתי איזה סכך לנצח הרב מתיר. הרב לא השיב לשאלה ואמר: כדאי שתשאל את הרב שלך. אמרתי לו שהוא הרב שלי, והוא התחמק ולא השיב. אחר כך קראתי שהרב לא התיר סכך לנצח, אבל הוא לא רצה להגיד לי דבר שלילי על שיטה שאחרים נוהגים בה ולכן התחמק מתשובה.

תשובה כהלכה

בידוד בסוכה . מה עושים בחג סוכות כשאני בבידוד ואין סוכה? מה לגבי קידוש וסעודות החג?
אם אין סוכה. אתה פטור מהסוכה. אם יש סוכה, תיכנס לפני שייכנסו אנשים אחרים ותאכל, או אחרי שהם יצאו. אם אין אפשרות כזאת – פטור. כדאי לנסות להיכנס לסוכה לפחות לקידוש וכזית ראשון, אחרי כולם. בשאר הימים אפשר לא לאכול פת. ולגבי שינה - אם אי אפשר פטור מסוכה.

אורו של לוויתן . ראיתי שהרב אמר שעורו של לוויתן זה כתוצאה מחטא האדם הראשון שהיה אור והפך לעור ונתקן זאת על ידי הארת פנים. אם כך, למה אנחנו עדיין מברכים שנזכה לשבת בעורו של לוויתן למרות שזה מצב כביכול של תוצאה מהחטא? למה אנחנו לא אומרים למשל שנזכה לשבת בסוכת אור?
המטרה היא לחזור ולתקן את החטא, דהיינו להפוך את העור לאור ולא להתעלם ממנו. כי אנחנו בעולם אחד וכולם משפיעים על כולם. לכן משה לוקח את התנין ומשתמש בו ולא הורג אותו.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il