בפרשתנו מספרת התורה על חטא העגל. אומרים על כך חז"ל שלא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם גילוי עריות בפרהסיא" (ראה לקמן).

אנו מתמודדים עם אידיאלים שונים אשר לעיתים סותרים את נוחותנו. האמת והצדק דורשים מאיתנו להתעלות אליהם, ואינם מניחים לנו ליפול ברשת יצרנו. האדם נמצא במצוקה, בין הפטיש לסדן, אוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו. ברגע זה, פונה היצר הרע לאדם ומציע לו פתרון מבריק: "מדוע להתקוטט?" הוא אומר, "בא נפתור את העניין כחברים. נמציא אידיאולוגיה בה רדיפת התענוגות היא דבר שלכתחילה. אידיאולוגיה זו תיתן לגיטימציה מלאה לכל רצונותיך ומעשיך, ובזה תפתור לך הרבה בעיות - בדרך זו מובטחים לך חיים קלים ללא מאבקים מייסרים, וללא ייסורי מצפון".

הוא אשר אמרו חז"ל (סנהדרין דף סג ע"ב):

רצונם לומר שכל מה שהמציאו אידיאולוגיה שיקרית לא היה אלא על מנת ליתן לגיטימציה כללית לתאוותיהם.

גם כיום ניצבו אנשים, אשר נפלו ושקעו עוד ועוד ברדיפת תאוות ונהנתנות, אשר לימדונו בני אדום. נקיפות מצפון ורגשות אי לגיטימציה מילאו אותם, עד אשר החליטו לנקוט בצעד מפתיע: "בואו ונחרוט את הנהנתנות על דגלנו" אמר להם היצר הרע. "בואו נאמר שאדרבא, מי שאינו רודף תענוגות, חוטא הוא, פושע הוא כלפי עצמו ומשפחתו!", וכך קם דור חדש אשר לא ידע אידיאלים מה הם.

רעיונות אלו, שעד לפני כמה עשרות שנים בודדות, היו נחשבים לזרים, מוזרים ומעוררי בוז, משתרשים אט אט וקונים להם מקום של כבוד בחברה המודרנית. ובדרך זו מתהווה לו דור חדש, שיחסו אל האידיאלים שונה בתכלית השינוי משל קודמיו. כך שאף הכופר שבחלוצים לא היה מעלה בדעתו שאלו יהיו הפירות שיניב.

על בסיס הנחות יסוד הרואות בחיוב את הנהנתנות, ניתן למצוא לגיטימציה כמעט לכל מעשה מקולקל. עלינו מוטלת המשימה הקדושה להסיר מתוכנו את רדיפת ההנאות. להופיע בעולם את דגל האידיאל. את משימת חיי האדם להדבק באלוהיו. או אז יתגלה בעולם מה בין עובד ה' לאשר לא עבדו. האמת והצדק יזהירו כזהר הרקיע, ויורו את דרכם האמיתית.