- שבת ומועדים
- חנוכה בראי דורנו
'היהודים באים' גרסת ברדיטשב
רבי לוי יצחק מברדיטשב, סנגורם של ישראל, היה גם יהודי נלהב מאוד בעבודת ה'. התלהבותו הייתה כה גדולה, עד שרגיל היה לעשות בזמן התפילות וקיום המצוות, כל מיני תנועות משונות. לחלק מהמתבוננים בו מהצד, מעשיו היו נראים מוזרים, והם היו פורצים בצחוק גדול.
לא נעים לספר, אבל בברדיטשב של אותם הימים, היו כבר יהודים שהתרחקו מקיום המצוות, והם העלו הצגה על דמותו של רבי לוי יצחק, ובה הם חיקו אותו וצחקו עליו, בדיוק כמו תוכניות 'הסאטירה' של ימינו.
והנה, היה יהודי אחד, רחוק מתורה ומצוות, ששמע על ההצגה, ונסע במיוחד לברדיטשב כדי לראותה. כשהגיע לברדיטשב, הוא אמר לעצמו, עד שאני הולך להצגה, כדאי לי כבר ללכת ולראות את 'המקור', רבי לוי יצחק, ולצחוק עליו. אמר ועשה. הלך אותו יהודי, וצפה ברבי לוי יצחק בזמן התפילה, אולם מראהו של הצדיק העובד את ה' באמת פנימית יוקדת, עורר בליבו הרהורי תשובה, והוא ששב בכל ליבו לאלוקיו...
יתכן, וזהו הסיפור המבטא בדרך הקיצונית ביותר, נקודה רוחנית חשובה, שאנו כציבור דתי לאומי צריכים להתעורר אליה ביותר.
מצויים אנו בחג החנוכה, חג בו אנו מצווים על פרסומי ניסא. ימים אלו מתאימים ביותר לתפיסה התורנית חינוכית שלנו, הדוגלת בכך שיש להאהיב את התורה על הבריות, ולקדש את שם ה' בכל מקום.
אך כאן יש נקודה חשובה, שחשוב שלא נפספס. לפני שמפרסמים את הנס, צריך שיהיה קודם נקודה רוחנית של קודש, שאותה מפרסמים. כך בחנוכה, לדעת פוסקים רבים, צריך שיהיה בית שממנו מדליקים את האור ומפיצים אותה החוצה. מי שישן בשדה ללא בית, (ולפחות – מי שאין לו מקום בו הוא נמצא באותו לילה) פטור מלהדליק. הדבר מבטא את הרעיון, שרק מי שיש לו כבר מקום פנימי של קודש, יכול להפיץ את הקודש החוצה.
כך גם חנוכה הוא הזמן, שבו בתום היום, אנו מדליקים את הנרות ומאירים לתוך הלילה. אך לפני שאנו מאירים את הלילה, היה לנו יום.
ומעניין לעניין באותו עניין, מכל ההישגים הגדולים של החשמונאים, נקרא החג בשם חנוכה, על שם חנוכת המקדש, ללמדך שההישג העיקרי הוא שנוצר מקום קדוש ומובדל מהסביבה, ורק מכוחו אנו יכולים להפיץ את אור המקדש לכל קצווי תבל.
כך מצאנו, (ערוך השולחן תרעז, ו), שאת הפתילות והשמנים שנשארו מחנוכה עלינו לשרוף או לגנוז, בשונה משאר תשמישי המצווה כמו סכך של סוכה, שאין צורך לגונזו, כי נתנו לנרות החנוכה מעמד של הקדש, כקודשי המקדש. ללמדך, שדווקא לצורך מצווה זו של חנוכה, שבה אנו מפרסמים את הנס ומקדשים את ה' בכל מקום, עלינו להתחבר למימד של קדושה, שאין ליגוע ולהורידו מקדושתו.
ובחזרה לסיפור. פעמים רבות, התפיסה הרווחת בציבורנו היא שכדי לקדש את ה', עלינו לעגל פינות, ולמצוא חן בעיני הרחוקים מהתורה והמצוות. דווקא חנוכה, (וגם הסיפור על רבי לוי יצחק) מלמדים אותנו שבשביל לקדש את ה', עלינו להיות אנשי אמת המלאים בקדושה פנימית!
לא נעים לספר, אבל בברדיטשב של אותם הימים, היו כבר יהודים שהתרחקו מקיום המצוות, והם העלו הצגה על דמותו של רבי לוי יצחק, ובה הם חיקו אותו וצחקו עליו, בדיוק כמו תוכניות 'הסאטירה' של ימינו.
והנה, היה יהודי אחד, רחוק מתורה ומצוות, ששמע על ההצגה, ונסע במיוחד לברדיטשב כדי לראותה. כשהגיע לברדיטשב, הוא אמר לעצמו, עד שאני הולך להצגה, כדאי לי כבר ללכת ולראות את 'המקור', רבי לוי יצחק, ולצחוק עליו. אמר ועשה. הלך אותו יהודי, וצפה ברבי לוי יצחק בזמן התפילה, אולם מראהו של הצדיק העובד את ה' באמת פנימית יוקדת, עורר בליבו הרהורי תשובה, והוא ששב בכל ליבו לאלוקיו...
יתכן, וזהו הסיפור המבטא בדרך הקיצונית ביותר, נקודה רוחנית חשובה, שאנו כציבור דתי לאומי צריכים להתעורר אליה ביותר.
מצויים אנו בחג החנוכה, חג בו אנו מצווים על פרסומי ניסא. ימים אלו מתאימים ביותר לתפיסה התורנית חינוכית שלנו, הדוגלת בכך שיש להאהיב את התורה על הבריות, ולקדש את שם ה' בכל מקום.
אך כאן יש נקודה חשובה, שחשוב שלא נפספס. לפני שמפרסמים את הנס, צריך שיהיה קודם נקודה רוחנית של קודש, שאותה מפרסמים. כך בחנוכה, לדעת פוסקים רבים, צריך שיהיה בית שממנו מדליקים את האור ומפיצים אותה החוצה. מי שישן בשדה ללא בית, (ולפחות – מי שאין לו מקום בו הוא נמצא באותו לילה) פטור מלהדליק. הדבר מבטא את הרעיון, שרק מי שיש לו כבר מקום פנימי של קודש, יכול להפיץ את הקודש החוצה.
כך גם חנוכה הוא הזמן, שבו בתום היום, אנו מדליקים את הנרות ומאירים לתוך הלילה. אך לפני שאנו מאירים את הלילה, היה לנו יום.
ומעניין לעניין באותו עניין, מכל ההישגים הגדולים של החשמונאים, נקרא החג בשם חנוכה, על שם חנוכת המקדש, ללמדך שההישג העיקרי הוא שנוצר מקום קדוש ומובדל מהסביבה, ורק מכוחו אנו יכולים להפיץ את אור המקדש לכל קצווי תבל.
כך מצאנו, (ערוך השולחן תרעז, ו), שאת הפתילות והשמנים שנשארו מחנוכה עלינו לשרוף או לגנוז, בשונה משאר תשמישי המצווה כמו סכך של סוכה, שאין צורך לגונזו, כי נתנו לנרות החנוכה מעמד של הקדש, כקודשי המקדש. ללמדך, שדווקא לצורך מצווה זו של חנוכה, שבה אנו מפרסמים את הנס ומקדשים את ה' בכל מקום, עלינו להתחבר למימד של קדושה, שאין ליגוע ולהורידו מקדושתו.
ובחזרה לסיפור. פעמים רבות, התפיסה הרווחת בציבורנו היא שכדי לקדש את ה', עלינו לעגל פינות, ולמצוא חן בעיני הרחוקים מהתורה והמצוות. דווקא חנוכה, (וגם הסיפור על רבי לוי יצחק) מלמדים אותנו שבשביל לקדש את ה', עלינו להיות אנשי אמת המלאים בקדושה פנימית!
ניסים מדורות קדמונים
הרב נתנאל יוסיפון | טבת תשע"ג

מאבק בין תרבויות
אבני המקום כרך ט"ו
הרבנים ש. י. וייצן ומשה חביב | איר תשע"ג

מהי תרבות יהודית?
רבנים שונים | זאת חנוכה תשס"ז
אור המשפחה בראי החנוכה
הרב שמעון קליין | כסלו תשע"ט
הרב נתנאל יוסיפון
ראש ישיבת ההסדר 'אורות נתניה' ורב הגרעין.
לא מובן מאליו!
טבת תשפ"ב
ודייקת!
סיוון תשע"ט
מה קרה?
שמחת אדר
אדר התשע"ג
בנפול חומות הקורונה!
איר תשפ
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
שבועות מעין עולם הבא!
הלכות שטיפת כלים בשבת
ארבע כוסות ושלוש מצות
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
מה זה בכלל אמונה?
למטר השמיים
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
תפילת תשלומין
הרב אליעזר מלמד | תשס"ה
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
