בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
לחץ להקדשת שיעור זה

חוצפה קדושה

undefined

הרב יוסף נווה

כ"ה שבט תשפ"א
3 דק' קריאה
פרשתנו מתחילה בפסוק "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". מפרש רש"י: "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". יש לעיין בדברי רש"י שפירש שיתרו 'בא' אל המדבר, בעוד שבפסוק נאמר שהוא רק שמע על יציאת מצרים ומה בא זה ללמדנו.

יתרו, על אף ששמע על יציאת מצרים, לא עלה בדעתו שיש ביכולתו שיהיה לו קשר לבני ישראל, כי הלא אנו בני אברהם יצחק ויעקב, נתקדשנו בקדושה עילאית מבטן ומלידה, וגם הזדככנו על ידי השעבוד בארץ מצרים, כפי שידוע מהספרים הקדושים.

מנגד, על קריעת ים סוף נאמר "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת", ואחר כל האימה והפחד הזה בא עמלק ונלחם עם ישראל. אין זה כי אם עזות פנים וחציפות גדולה, וזוהי קליפת עמלק כפי שחז"ל מדמים אותו לכלב שיש בו מידת העזות (ביצה כה, ע"א).

יתרו התבונן במידת העזות של עמלק והבין שאם יש לכוחות הרע כזו עזות וחוצפה, אז הרי ש'מידה טובה מרובה' ובוודאי יש כוח של חציפות ועזות בצד הקדושה, שעל ידה תהיה לו יכולת להגיע לאיזו נגיעה ודבקות בעם הנבחר. מהבנה זו נטל יתרו את תקיפות הדעת לבוא אל המדבר ולהתקרב לקדושת ישראל.

כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב': "ויש בזה לימוד לדורנו, כי כוח החוצפה והעזות מצד קליפת עמלק הוא בלי בושה כלל, כמו שאנו רואים בדורנו באופן מבהיל על הפריצות וההפקרות בעניינים של קדושה, אבל מנגד עלינו ללמוד מכך קל וחומר ל'מידה טובה מרובה':

שבעת שהיצר הרע מזכיר לאדם את רוע מצבו וחסרונותיו בעבודת ה', ורוצה לייאש אותו בטענה שאין לו עוד תקווה, יש בכוח היהודי להתחזק כנגדו בעזות דקדושה ולומר, אמת שעד היום קלקלתי את מעשיי אבל מהיום והלאה אהיה טוב ויש ביכולתי לשנות את מעשי."

וזה הלימוד מיתרו שלמרות שהיה מיועצי פרעה, ועבד כל עבודה זרה שבעולם, אף על פי כן נעשה גר. ממנו יש לנו ללמוד עד לאן מגיע כוח האדם לשנות את עצמו ומהותו. בזה מובן למה נקראת פרשה זו על שם יתרו, על אף שכתוב בה המעמד הנשגב של מתן תורה, כי יש כאן לימוד לדורות- שיכול כל אדם לקבל את התורה מחדש, לא משנה מה היה בעבר שלו. גם אם נדמה לו שהקב"ה בכלל אינו מעוניין בו, לא יהיה אכפת לו כלל, אלא יתמלא בעזות דקדושה ויעשה את שלו בתורה ומצוות.

אמרו חז"ל במשנה (סוטה מט, ב) "בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי", וכותב ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א (צדקת הצדיק מו) שהכוונה היא לאו דווקא שלילית, אלא כל עיקר קיום האדם בעבודת ה' בדור האחרון תראה כמו חוצפה, שנדמה לו שמן השמיים מרחיקים אותו ואומרים לו 'אל תעלה בהר ה'', ואף על פי כן, הוא אינו מסתכל על שום דחייה, אלא מתאזר בעזות דקדושה וממשיך לעבוד את קונו בכל מה שאפשר.

ויש להוסיף, שנראה מדברי המשנה שמציאות החיים תגיע לרמה נמוכה מאוד, לדברים שלצערנו אנו עדים להם, והכוח לעמוד כחומה של ברזל מול כל הרוחות הזרות הוא על ידי חוצפה, להתמלא בעזות ותקיפות הדעת מול כל "מה שמקובל בסביבה ומה יגידו", רק לחיות חיי אמת שמושתתים על פי אמת תורתנו הקדושה שהיא גילוי רצון אבינו שבשמיים.

מובא שאלישע בן אבויה לא האמין בכוח התשובה בטענה ששמע מאחורי הפרגוד בת קול שאמרה "שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה". ועוד מובא בספרים הקדושים שזה היה תשובת המשקל- כגודל כובד החטא כך כובד הניסיון.

כל בר דעת מבין שהקב"ה חפץ בתשובת כל יהודי כי ימינו פשוטה לקבל שבים, רק שכל הניסיון הקשה היה בשביל לבדוק את אמיתת הרצון והעקשנות שלו לחזור ליהדות, למרות שדוחים אותו מן השמים.

בימים אלו ימי השובבי"ם ימים המסוגלים לתיקון הברית וטהרת הנפש, עלינו להאמין בכוחה של התשובה ולבטוח באהבת בוראנו שחפץ בנו. גם אם כאילו אתה שומע קולות "שובו בנים שובבים חוץ ממך"- שלכולם יש סיכוי לנצל ימים מסוגלים ונעלים אלו של השובבי"ם לתקן ולהשתנות חוץ ממך, אין זו האמת.

כותב רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות בשר וחלב ד) "וזה עיקר עזות דקדושה שלא יהיה נחלש דעתו ממה שהיה בימים שעברו, רק ישכח בכל פעם מה שעבר ויתחיל מחדש, ואפילו אם היה כך כמה פעמים חס ושלום, אסור לפול בדעתו לעולם, רק להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש כל עוד נשמתו בו".

שנזכה! שבת שלום!




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il