שירת הפורים וקריאות השמחה נשמעו מבעד החלונות והדלתות הפתוחות. ברחובות התהלכו ילדים בתחפושות ומבוגרים שתויים מתנדנדים ורוקדים בהתלהבות ובשמחה. גם מביתו המפואר של הגביר הנודע שמעון גולד, שתורם רבות לישיבות, נשמעו קולות שירה רבים והאורחים הרבים שגדשו את דלת ביתו גדשו את המדשאות שמסביב לבית.
חג זה היה חביב במיוחד על שמעון והוא קיבל את כולם בשמחה ובריקודים. הוא דאג שלא לקפח אף אחד וכולם חזרו מביתו שמחים, שבעים ועמוסים בכל טוב.
שמעון, שנראה שכבר שתה לא מעט ראה לפתע מישהו מוכר הנכנס לביתו. הלה ברכו בשלום בנעימות, ושמעון הבין שעומד מולו לא אחר מאשר אחד מגדולי הדור! שמעון החל לרקוד ולפזז מולו וכמובן שלא שכח לבקש את ברכתו. בהתרגשות ובמהירות רבה ניגש למטבח והכניס בקבוק יין משובח שרכש לכבוד סעודת החג לתוך אחד המשלוחים. בחיל וברעדה הרים את המשלוח וניגש לרב החשוב שסיים זה עתה לפלפל בחידושי תורה יחד עם האורחים הרבים שהתקבצו סביבו. הרב, שהחל לפלס את דרכו לדלת, ניגש לברך את שמעון לשלום והלה הגיש לו את המשלוח המכובד והיקר.
הרב שהיה נראה מופתע במקצת הודה לשמעון והרעיף עליו ברכות רבות, תוך כדי שירה וריקודים של האורחים הרבים.`
שמעון, שהיה שמח עד כה, החל מקפץ ומפזז ביתר שאת, מלא התרגשות מהביקור המפתיע והמרגש. כך רקד שעות רבות, עד תפילת ערבית של אחרי החג.
כמה ימים אחר כך, לאחר תפילת ערבית של יום חול פגש שמעון את חברו ישראל. הלה ברכו לשלום ואמר: "יין מיוחד ויקר הבאת לי השנה במשלוח המנות!" שמעון, שלא הבין כלל מה הלה שח ענה בפליאה: "כמדומני שטועה אתה, הרי לא שלחתי לך יין כלל!" ישראל הסתכל בו וענה: "הרי הבאת לי משלוח מפואר ובו יין יקר מאד. האינך זוכר שליווית אותי מביתך בריקודים?!" אט, אט הבין שמעון את הטעות ופניו האדימו: "ה-ה-הת-תחפשת לאחד מגדולי הדור?" שאל במבוכה. "אכן!" הנהן ישראל במרץ, "היתה זו תחפושת מושלמת, הלא כן?". שמעון השיב לו נחרצות: "אני דורש שתשלם לי על היין המשובח שעלה לא פחות משלש מאות דולר!". "מתנה זו מתנה", החזיר ישראל והלך לדרכו.
האם ישראל חייב לשלם לשמעון העשיר שלש מאות דולר עבור הבקבוק שנתן לו שמעון?
תשובת הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א:
מצד אחד היה כאן לכאורה מעשה של אונאה וגניבה. שמעון העשיר חשב שהוא נותן לרב גדול ולכאורה רק על דעת זה נתן לו משלוח מנות כזה מכובד. מצד שני בפורים אנשים מתחפשים, ויש מקום לומר שאכן דעתו של הגביר היתה לתת את הבקבוק אפילו על הצד שלא מדובר בגדול הדור (ראה בדברי הרמ"א תרצה, ב, ותרצו, ח). אולם במקרה שלנו התחפושת הייתה כל כך מוצלחת, יתכן ואפילו בפורים נחשב הדבר כמקח טעות. למעשה קשה לאמוד באופן מדויק את דעתו של שמעון הגביר. מכיון שהדבר מסופק לא ניתן לחייב את ישראל להחזיר את שווי הבקבוק. זאת משום שכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראיה (כלומר, אם אין ראייה שמישהו חייב אזי אין לחייבו בתשלום). עם זאת, מכיון שיש כאן ספק גזל, ישראל צריך להחזיר מדיני שמים. (כעין שמובא במשנה ביבמות טז, ו).