בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • מצורע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

מ-צר-ע וצרות עין

מדוע מקפידה התורה על צרות עין?

undefined

הרב יוסף כרמל

ניסן תשס"ו
3 דק' קריאה
חז"ל מנו שבעה דברים שבגללם נענש אדם ח"ו בצרעת. וז"ל הגמרא:
"א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין" (ערכין טז ע"א).

מכל הרשימה נראה ש"צרות העין" היא יוצאת דופן שהרי מי שנוהג במידה שכזו איננו עובר על איסור, כל שהוא, בוודאי לא איסור חמור כמו שאר האיסורים המנויים ברשימה. ננסה להסביר מדוע התורה הקפידה כל כך על מידה זו.

חז"ל מנסים להביא מקור לכך שצרות עין מביאה לנגעים. וז"ל הגמרא (שם):
"ועל צרות העין, דכתיב: (ויקרא י"ד) ובא אשר לו הבית [וגו'], ותנא דבי ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו ".

וביתר פירוט במסכת יומא:
" לו למה לי? - מי שמייחד ביתו לו, שאינו רוצה להשאיל כליו, ואומר שאין לו, הקדוש ברוך הוא מפרסמו, כשמפנה את ביתו" (יא ע"ב).

כלומר "צר העין" מסרב להשאיל את כליו לשכניו בטענה ש"אין לו". הקב"ה שולח את הצרעת לביתו. האדם, נאלץ לפנות את ביתו ועכשיו נגלים לעין כל, כל הכלים שסירב להשאילם.

מסביר רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק בספרו "משך חכמה", שההבנה כי צרעת באה על "צרות עין" מסבירה שתי הלכות בתחום זה:
א. עונשו של המצורע הוא ישיבה בדד ככתוב:
"כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויקרא י"ג מו).

המצורע מבודד גם משאר הטמאים כמפורש בברייתא:
"דתניא: בדד ישב - לבדו ישב, שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו" (פסחים סז ע"א).

זהו עונש מידה כנגד מידה כלפי מי שלא היה חלק מחברה, בה היה חבר כביכול לפני צרעתו.

ב. חז"ל לימדונו כי:
"עשיר והביא קרבן עני - ...רבי חגא אמר רבי הושעיא: יצא. ... מצורע - עני שהביא קרבן עשיר - יצא, [מצורע -] עשיר שהביא קרבן עני - לא יצא!" (יומא מא ע"ב).

אם הצרעת באה לו לאדם על צרות עינו לא יתכן כי איש עשיר שנצטרע יצא ידי חובה בקרבנו של עני, אף על פי שבשאר קרבנות יצא. זאת מכיון שהוא עדיין נוהג בצרות עין וכיצד יתכפר שהרי הוא ממשיך בחטאו ולמרות שהוא עשיר הוא מביא קרבן של עני?!

נביא עתה שתי הוכחות הלכתיות כי כל אדם חייב להיות שותף לחיי קהילה והתורה מעוניינת ומעודדת חיים חברתיים.
א.
"אמר רב כהנא: המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור - יוציא ויתן כתובה, שמשיאה שם רע בשכינותיה.... וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור" (כתובות עב ע"א).

זאת מפני שההלכה רואה בחיי החברה והקהילה וביחסי שכנות טובים, צורך קיומי בסיסי שאסור לשלול אותו.

ב. אף על פי שבכל התורה כולה:
"לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים י"ט טו),

"עד אחד נאמן באיסורין". מסביר הריטב"א בשם הירושלמי:
"שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם מתאכסן אצל חברו" (חידושי הריטב"א מסכת גיטין דף ב ע"ב).

מכאן אנו למדים כי הערך העליון של עידוד פגישות חברתיות שלרוב נערכות בסעודת רעים גובר על היסוד המשפטי הפורמלי הדורש עדות של שניים.
נוסיף במאמר מוסגר כי כאן, דוגמא נוספת לעדיפות של הלכות "בן אדם לחברו" על הלכות "בן אדם למקום".

אם כך, למדנו כי "צרות עין" - מידה אנטי חברתית - שקולה כנגד גילוי עריות שפיכות דמים וגזל, לכן גם עליה נגעים באים.

הבה נשתדל לתקן את הצד החברתי ומתוך כך יצטרפו יותר אנשים לחיים מתוקנים גם בתחומים של "בין אדם למקום".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il