בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה

הדר ארץ ישראל - ירושלים

ירושלים תבנה על ידי שנרבה שלום בנינו, וכאשר נבוא בשערי ירושלים היא תעזור לנו להגיע לדרגת השלום, ולכן בזמן עליה לרגל, סמכו אפילו על עמי הארץ בדיני טומאה וטהרה כיון שאז כולם נעשים חברים.

undefined

הרב דוד דב לבנון

יום ירושלים תשס"ד
8 דק' קריאה
" שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך ", היום אנו מעלים את זכר ירושלים על ראש שמחתנו. מכלל ישועת הניצחון של מלחמת ששת הימים, הדבר שהשאיר את הרושם העיקרי מאז ועד היום הוא שחרור ירושלים, ולכן יום זה דוקא נקבע להלל ולהודיה.

בחודש אייר אנו חוגגים שני ימים טובים הקשורים לתקומת ישראל בדורנו, את יום העצמאות ואת יום שחרור ירושלים, ותמיד העסיקה אותי השאלה איזה יום מהשנים גדול יותר. מצד אחד יום העצמאות הוא התחלת התקומה והסיבה לכל שאר הישועות בארצנו ובכללם לשחרור ירושלים, ולכן יום זה כולל את הימים הטובים שבאים אחריו ומכוחו, ומאידך גיסא, הרעיון הטמון בשחרור ירושלים הוא התוכן הפנימי של ישיבתנו כאן בארץ ישראל, ובלעדיו יכול להיות יום העצמאות ח"ו כחג חילוני של עצמאות עם ככל העמים.

הרמב"ן שעלה לארץ והגיע לעכו לקראת ראש השנה, נשא באותה עת דרשה בעניני דיומא של ר"ה, והוא מקדיש בדרשה זו מקום נרחב למצוות ישוב הארץ, וקושר זאת לראש השנה, על פי הפסוק "עיני ה' אלקיך בה מרשית (מראשית) שנה ועד אחרית שנה". בתוך דבריו הוא אומר:
"הדר העולם ארץ ישראל , הדר ארץ ישראל ירושלים, והדר ירושלם בית המקדש, הדר ביהמ"ק בית קדשי הקדשים, הדר בית קדשי הקדשים מקום הכרובים ששם השכינה שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי וגו' ",

הרמב"ן אינו מחדש כאן רק סדר של דרגות קדושה זו למעלה מזו, אלא קובע שהדרה של ארץ ישראל מתמצה בירושלים, והוא מתפשט בכל ארץ ישראל.

וכך אמרו חז"ל במדרש (תנחומא פרשת קדושים סימן י):
"כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב) , ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם",

הדימוי של ירושלים לטבורה של ארץ ישראל בא למלמד שירושלים אינה רק אמצע גיאוגרפי של ארץ ישראל, וכידוע אין הדבר באופן מדויק כך, אלא שירושלים היא אמצע ישראל מבחינה ערכית רעיונית, שכל ארץ ישראל יונקת ממנה יניקה רוחנית, כמו שהעובר יונק מאמו דרך הטבור את חיותו.

רעיון זה טמון באבן השתיה, העומדת במרכז קודש הקודשים, ואמרו חז"ל (סנהדרין דף כו עמוד ב):
"אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת",

ופירש רש"י:
"ושתייה היא נקראת - שממנה נשתת עולם",

חז"ל הזכירו שם את הפסוק (שמואל א פרק ב) " כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל", ועוד דרשו עליו (יומא דף לח עמוד ב):
"אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם' ",

וכך כשאמרו על אבן השתיה שממנה נשתת העולם, הוא במובן זה שמבחינה רוחנית העולם מתקיים בזכות המקום הזה.

הרעיון הזה עולה מתוך המשנה (מסכת כלים פרק א משנה ו):
"עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות".

והולך ומונה את עשר הקדושות עד קודש הקודשים שבמקדש. נשאלת השאלה, מדוע הזכירו במשנה בקדושת הארץ את זאת "שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם", ולא את שאר מצוות התלויות בארץ כתרומות ומעשרות ושביעית? מפרשים, מפני שהמשנה באה לציין את שקדושת ירושלים הנובעת מן המקדש, ואת זה אנו לומדים מן העומר הבכורים ושתי הלחם שמביאים לבית המקדש, משמע שקדושת המקדש מתפשטת בכל ארץ ישראל. ואולי זה המקור למאמר חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה א):
"א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו",

היינו, שלעתיד לבוא תתגלה קדושת ירושלים שבארץ ישראל.

והנה קדושה ראשונה של ארץ ישראל קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, וקדושה שניה קדשה גם לעתיד לבוא ומבאר הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז):
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים. אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".

דברי הרמב"ם טעונים הסבר, מה עדיפה החזקה שהחזיקו בארץ בזמן עזרא יותר מהכבוש שכבש יהושע, כמו הכבוש בטל עם החורבן, כך גם החזקה בטלה עם החורבן?

מפרש הרב יוסף דוב סולוביציק זצ"ל שחזקה שהחזיק עזרא בארץ התחיל מירושלים ובנין המקדש, וכמו שקדושת ירושלים והמקדש לא מתבטלת כיון שהיא נובעת מן השכינה, כך גם קדושת הארץ שהוחזקה מתוך אוירה של קדושת ירושלים לא התבטלה, מה שאין כן יהושע התחיל את הכבוש של ארץ ישראל, וירושלים לא נכבשה עד זמן דוד המלך. ולכן כיון שבטל הכבוש בטלה קדושת הארץ. הרי לנו כמה חשוב להבין שקדושת הארץ נובעת מן המקדש.

כמה יפה הביעו חז"ל את תוכן השאיפות של ישראל לנחול את ארצם, וכך אמרו במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה יג):
"כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ. עבדת ארעא? לא עבדת? וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ, מרי תעביד ארעא! מרי תצליח ארעא! כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש, מרי יתבני בית מקדשא! מרי מתי יתבני בית מקדשא?",

"שיח השדה" במשמעות של שחיה, ומהי שיחתן של הבריות, הן אומות העולם? על טובת הארץ והשדה! "ואין שיחה אלא תפילה" על מה הם מתפללים? על הצלחה כלכלית של ארץ ושדה! אבל ישראל כל שיחתן היא על התוכן הפנימי של הארץ, מתי יבנה המקדש!

ועל מה מתפלל כל חכם מישראל? אמרו חז"ל (אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד):
"כל חכם וחכם מישראל שיש בו דבר תורה לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומתאוה ומחמד ומצפה על כבוד ירושלים ועל כבוד בית המקדש ועל ישועה שתצמיח בקרוב ועל כינוס גליות, (מיד שורה) רוח הקודש בדבריו, אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (שם ישעיהו ס"ג)",

כל תאוותו וחמדת לבו צפיה לבנין בית המקדש.

ירושלים יראה ושלום
מהו תוכנה הפנימי של ירושלים? הדבר רמוז בשמה, שמורכב משני מילים יראה ושלום, את היא קבלה משני צדיקים מלך שלם ואברהם אבינו, וכך אמרו במדרש (תהלים (בובר) מזמור עו):
"ואברהם קרא לבית המקדש יראה, שנאמר 'ויקרא אברהם (את) שם המקום ההוא ה' יראה' (שם בראשית כב יד), אמר המקום אם אקרא אותו שלם, כמו שקראו שם, אני אבטל דברי אברהם אוהבי שקראו יראה, ואם אני קורא אותו יראה, אני אבטל דברי שם הצדיק שקראו שלם, מה עשה הקב"ה, שיתף מה שקראו שניהם, אברהם קראו יראה, ושם קראו שלם, והקב"ה ירושלים, הוי 'ויהי בשלם סוכו', ומהו ירושלים, יראה ושלם".

מלכי צדק מלך שלם מסמל את הצדק והיושר החברתי שבין אדם לחברו, הוא היפוכה של סדום "אנשים רעים וחטאים לה' ", ואברהם מסמל את ירא ה' כמו שנאמר לו "אתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", ולכן קרא למקום המקדש "הר ה' יראה" מלשון יראה. וירושלים תבנה רק כאשר היא תושלם בשתי מעלותיה אלו של בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

מקדש ראשון ומקדש שני - יראה ושלום.
נראה שבית המקדש הראשון הצטיין במידת היראה, שכן היו בו חמישה נסים שלא היו בבית שני, היתה בו נבואה, הארון היה במקומו בקודש הקודשים, וכל זה הביא לראיה בחוש "את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל", וממילא למידת היראה, והחורבן בא בגלל שקלקלו מידה זו ע"י שעבדו עבודה זרה. בית שני הצטיין במידת השלום, ובו היו אנשי כנסת הגדולה, כנסיה לשם שמים, שהחיבור והשלום ביניהם הניב את התורה שהתפתחה בבית שני (מהר"ל), וחורבנו נבע מזה שקלקלו אותה מידה ע"י שהיתה ביניהם שנאת חנם. ולפי זה בית שלישי שיבנה במהרה יהיה מצויין בשתי המעלות של ירושלים ביראה ובשלום ואז לא יחרב לעולם.

מדוע בקש התהום לשטוף את העולם?
הגמ' מספרת על דוד שכרה את היסודות למקדש (סוכה דף נג עמוד א):
"בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא, אמר דוד: מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח? ליכא דקאמר ליה מידי. אמר דוד: כל דידע למימר ואינו אומר - יחנק בגרונו. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו - על אחת כמה וכמה. אמר ליה: שרי. כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי. כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא. אמר חמש עשרה מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי, ואוקמיה באלפי גרמידי".

רש"י (מכות דף יא עמוד א) מפרש מדוע עלה התהום ובקש לשטוף את העולם, על פי גמ' ירושלמי (שם סנהדרין פ"י) "שמצא שם חרס, שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן, שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה, שרעדה כל הארץ, ולא שמע דוד לדבריו ונטלו". נמצא שהתהום עלה כאשר עברו על התורה, ובמה עברו על התורה?

ולא ברור על מה עבר דוד בשעה שחפר את השיתין למקדש? ראיתי שהרב מידן פירש, שזה רומז לדוד המלך שרצה לזרז את בנין הבית, הוא ראה ברוח הקודש שזה יהיה ע"י זיווגו עם בת שבע, שממנה עתיד לצאת שלמה שיבנה את המקדש, " וראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה (קודם זמנה)", וטעה בכך, זהו החרס החוצץ מפני מי התהום שאמר לדוד על תגע, ודוד לא שמע לאותה בת קול מרוב תשוקתו לבנות את המקדש, אבל כיון שעשה חטא חמור שהפר את השלום שבין אדם לחברו וגזל את כבשת הרש, עלה התהום ובקש לשטוף את כל העולם, אלמלא שדוד המלך חזר בתשובה, ומחיקת השם על המים מזכירה את מי הסוטה באו לעשות שלום בין איש לאשתו, וכך דוד תקן את חטאו בתשובה שלימה שהחזירה את השלום בינו ובין קונו והחזיר ת ערך השלום בין הבריות, וכך הכשיר את הדרך להמשך בנין השיתין של בית המקדש. הרי לנו שבית המקדש אינו יכול להבנות כל זמן שלא השלמנו את שתי המידות של ירושלים עיר היראה והשלום.

'ושמתי כדכד שמשותיך'
חכמינו ז"ל תארו את יופיו של בנין בית המקדש, (בבא בתרא דף עה עמוד א):
"'ושמתי כדכד שמשותיך' - א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה: תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון? יהודה וחזקיה בני רבי חייא, חד אמר: שוהם, וחד אמר: ישפה, אמר להו הקב"ה: להוי כדין וכדין . (ישעיהו נח) 'ושעריך לאבני אקדח' ".

אפשר ששני האבנים של בנין ירושלים שוהם וישפה, רומזות לשתי הרעיונות הנ"ל הטמונים בשם של ירושלים - יראה ושלום. שוהם - היא אבנו של יוסף הצדיק, שמידתו יראה, ולכן נאמר עליו "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור", ובמשכן שילה שבנחלתו אוכלים מעשר שני וקדשים קלים "בכל הרואה", לכל אורך אופק העין, ישפה - היא אבנו של בנימין, שמידתו היא שלום, "ישפה - נוטריקון - יש פה ושותק" שלא גילה לאביו שאחיו מכרו את יוסף, ובזה הביא שלום ביניהם. ובחלקו נבנתה ירושלים "שלא התחלקה לשבטים", וירושלים היא עיר השלום " עיר שחוברה לה יחדיו - שעושה כל ישראל חברים זה לזה ". והקב"ה אומר שירושלים תבנה משני סוגי אבנים אלו היראה והשלום שביחד מרכיבים את השם ירושלים.

אלמלא ראית לא האמנת - במה לא האמין?
ר' יוחנן תאר לפני תלמידיו את יופין של אבני ירושלים:
"עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו: הני למאן? אמרו ליה: שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דרוש, רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו: ריקא! אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות".

האם מדובר בתלמיד שאינו הגון שלא מאמין לדברי חכמים? במדרש מובא שאת השאלה הזאת שואל חסיד, וז"ל (מדרש תהלים):
"אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: מעשה בחסיד אחד, דהוא מטייל והוא תמיה על הדבר הזה, אפשר שער גדול ושני פישפשין הוויין של אבן אחת!?",

ועל כן צריך להבין את תמיהתו לעומק יותר.

נראה שאבני ירושלים מאירות מכוח מעשיהם של הצדיקים המשתוקקים לבנותה, גווני האבנים שוהם וישפה הלא הן מידות היראה והשלום שהזכרנו, ולפי זה אפשר להבין את תמיהתו של החסיד, איך אפשר שבני אדם יגיעו לדרגה רוחנית מאירה כל כך, שתקרין כך על אבני ירושלים? ועל זה הקפיד ר' יוחנן שמיסודות האמונה להאמין שישראל ראויים להקים מקדש נאה כזה לשכינה.

ירושלים תבנה ע"י שנרבה שלום בנינו, וכאשר נבוא בשערי ירושלים היא תעזור לנו להגיע לדרגת השלום, ולכן בזמן עליה לרגל, סמכו אפילו על עמי הארץ בדיני טומאה וטהרה כיון שאז כולם נעשים חברים, (חגיגה דף כו עמוד א)
"ובשעת הרגל אף על התרומה, מנהני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא (שופטים כ') 'ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים' - הכתוב עשאן כולן חברים".

נזכה במהרה לראות בבנינה של ירושלים הדרה של הארץ מתוך יראה ושלום אין קץ.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il