מספרים על רבי יחזקאל לנדא, המכונה על שם ספרו 'הנודע ביהודה', (יום ההילולא שלו ב- יז' אייר), שפעם אחת דרש ממנו כהן אחד לסדר לו חופה וקידושין עם גרושה. הנודע ביהודה סירב בתוקף, שהרי הכוהנים הצטוו במפורש בפרשת אמור – "ואשה גרושה... לא יקחו".
אותו כהן היה עשיר ותקיף ומקורב למלכות. הלך הכהן, השתדל בחלונות הגבוהים, והצליח לקבל צו מפורש ממריה תרזה קיסרית אוסטריה, שעל הנודע ביהודה לסדר את הקידושין האסורים.
לנודע ביהודה לא הייתה ברירה, והוא הגיע לסדר חופה וקידושין. כשהגיע רגע נתינת הטבעת, אמר הרב לחתן, חזור אחרי: 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת... המלכה מריה תרזה...".
החתן נרעש והבין את משמעות מעשיו, והחתונה התבטלה...
זהו סיפור בעל משמעות גדולה לדורנו, המבטא מסר מרכזי שעולה מדיני הכוהנים שבתחילת פרשת אמור. הצטוו הכוהנים בשורה של מצוות שבאו לשמור על קדושתם ומעלתם כאנשי מעלה פנימיים ורוחניים. נאסר עליהם להיטמא למת, להתחתן עם חלק מהנשים ועוד.
שיאם של מצוות אלו במצוותיו של הכהן הגדול, שנאסר עליו אף להיטמא לאביו ואימו. המוות בא לעולם בעקבות חטא אדם הראשון, והוא מבטא את מוגבלותו וכישלונו של האדם, אך הכהן הגדול הצטווה להתעלות מעל כישלון זה ולהדבק בחיי הרוח הנצחיים.
התורה מבטאת מעלה זו בפסוק הנשגב "ומן המקדש לא יצא", הכהן הגדול פורש לחלוטין מהעולם החיצוני, ומתקדש כל העת ברוחניות הפנימית והנצחית. בכך ממשיך הכהן הגדול את דרכו של אהרון הכהן, שבעת האסון הנורא של מות נדב ואביהוא, ידע להתעלות "וידום אהרון".
וזו בדיוק הנקודה החשובה כל כך לדורנו. היום, ודאי היו באים אנשים מסוימים וקובלים על הכהן הגדול – וכי כך יאה, שלא תטמא להוריך שגדלוך והביאוך עד הלום? איפה המוסר האנושי? איפה הרגש הטבעי, התובע מהכהן לצאת מהמקדש וללוות את הוריו באופן מעורב ומשמעותי? יתכן, ואנשים אלו אף היו דורשים את טעמי התורה בצורה מסולפת, ומתירים לכהן הגדול להפר את ציווי התורה.
אנשים אלו וודאי היו מתירים לנודע ביהודה לחתן כהן עם גרושה, שהרי שום מחסום לא עומד בפני האהבה, ולשיטתם הכהן וודאי אנוס לממש את אהבתו האסורה.
בא הקדוש ברוך הוא ומציב קו ברור. לכוהנים יש תפקיד, "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו.. מלאך ה' צבקות הוא".אם רוצים אתם, שהכהנים יממשו את שליחותם להורות לעם את תורת הנצח, ולהעלות את העולם במעלות הקדושה הנצחית המתעלה מעל קטנות החיים, עליהם להתעלות מעל המוסר האנושי והרגשות הרגילים למדרגת הפנים, "ומן המקדש לא יצא".
קו חשוב זה מתח הנודע ביהודה במעשהו. אפשר לנסות לערוך חופה שלא על פי התורה, אך אין זו דת משה וישראל, כי אם דת המלכה מריה תרזה. מי שמנסה לשחק בדבר ה', הוא מאבד את המדרגה הנעלית של החיבור אל הקודש הנישא והמרומם.
ויהי רצון, שנזכה ללכת בדרך אמת, להיות נאמנים לתורה בטהרתה, ולהתעלות למדרגת המקדש הפנימית!