בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • שלח לך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ציפורה בת דוד

שמותם של מקומות בארץ

מיהו טבריאנוס ומדוע קרא לעיר טבריה על שמו? איך קראו לנחל אשכול לפני שכרתו ממנו המרגלים את האשכול? דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר - עניים בעבר ומתעשרים והולכים מההווה.

undefined

הרב אריאל פרג'ון

סיון התשס"ו
3 דק' קריאה
דרשותיהם של חז"ל מאלפות ומופלאות. ניתן לראות בהם עומק רב, ברק וזוית הסתכלות שלא חשבנו עליהם קודם לכן. לדוגמא, האירו לנו חז"ל את מקור שמה של טבריה בזוית מיוחדת (מגילה דף ו ע"א): "רבי ירמיה אמר: רקת שמה (של טבריה), ולמה נקרא שמה טבריא - שיושבת בטבורה (=באמצעה) של ארץ ישראל. רבה אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא - שטובה ראייתה". דרשות מרנינות אלו, לא אחת מתנפצות הן על סלעי המציאות. הן עובדה היסטורית פשוטה היא, ששמה של טבריה נקרא כך בגלל גורם אחר לגמרי: ניצב רומי בשם טבריאנוס, שקרא את העיר על שמו, על דרך שקרא אלכסנדר מוקדון לאלכסנדריה, ועל דרך שעשה אנטיוכוס באנטיוכיה. "למרבה ההפתעה", גם חז"ל היו מודעים לעובדה זו, וכך כתבו (ילק"ש תהילים רמז תשנח): "קראו בשמותם עלי אדמות טבריא לשם טבריוס, אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס, אנטוכיא לשם אנטיוכוס". אם כן מדוע ביארו חז"ל את שם המקום, לכאורה שלא כמשמעותו האמיתית? האם כוונתם למליצת דברים בעלמא, כדרך הדיוטי המשוררים?!

דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה). בכדי לבאר את דרך חשיבתם של חז"ל, יש לנו להקדים הקדמה נצרכת מהפרשה (במדבר יג, כג-כד):
"וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים. לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

בתיאור התורה את מאורעות המרגלים בארץ ישראל, מספרת היא שבאו המרגלים לנחל אשכול, כרתו משם אשכול, ומוסיפה היא שלכן נקרא המקום "נחל אשכול". מדברי הפסוקים מזדעק קושי גדול: אם אותו המקום נקרא 'נחל אשכול' על שם האשכול שכרתו משם בני ישראל, כיצד זה כבר קורא הכתוב את המקום 'נחל אשכול' עוד קודם שהמרגלים כרתו משם את האשכול? כמובן שאפשר לתרץ בפשטות שלאחר שכבר היה מעשה המרגלים, כאשר באה התורה ומספרת את מהלך הארועים, משתמשת היא כשמות מקומות בשמות המוכרים לקורא, אע"פ שמצד האמת עדיין לא היה זה שמם. וכך באמת מובא בחז"ל (ילקו"ש דברים רמז תתה): "ויבאו עד נחל אשכול - מלמד שנקרא (המקום כך, ע"י התורה) על שם סופו. כיוצא בו אתה אומר: ויבא אל הר האלהים חורבה - מגיד שנקרא על שם סופו".

אלא שעדיין לא נפתרה הקושיה במלואה. התורה אלוקית היא ונכתבה בתכלית השלמות, ולכן ראוי שדבריה יופיעו בצורה האידאלית ביותר. אילו היינו אנו כותבים את התורה, לא היה לנו להקדים ולקרוא למקום בשמו קודם תיאור הארוע שבעקבותיו בא שם זה. על כן בנידון דידן, היה על התורה לתאר את הדברים בסדר זה: המרגלים באו לנחל אחד וכרתו ממנו אשכול, והוא הנחל אשר לימים יקרא נחל אשכול - ומדוע הקדימה התורה את המאוחר? על כן, באו חז"ל ודרשו (במ"ר טז, טז): "למקום ההוא קרא נחל אשכול זה שאמר הכתוב (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית - שהכל צפוי היה לפני הקב"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו". דהיינו ששמו הקדום של המקום היה נחל אשכול עוד קודם בוא המרגלים. ומדוע נקרא המקום כן? על שם אשכול אוהבו של אברהם. אף על פי כן, באה התורה ומגלה לנו, שאף על פי שכך אמנם היתה דעת בני אדם, מכל מקום הקב"ה סובב קריאת שם זה מסיבה אחרת לגמרי - על אודות האשכול שיכרתו משם בני ישראל.

כעת בשובנו לסוגיית טבריה הנקראת כן על שם טבריוס, יודעים אנו שאמת הדבר שטבריוס קרא לטבריה כך על שמו, אך זו היא רק לפי דעתו. מבטם של חז"ל פנימי, חודר הוא מבעד לרבד החיצוני של המציאות. לקב"ה היו סיבות עמוקות הרבה יותר לכך שיקרא המקום כן - טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל, ושטובה ראייתה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il