שנה ראשונה לנישואים. הזוג הצעיר התחתן לא מכבר, הבעל אברך והאישה סטודנטית, והאמצעים הכלכליים שלהם היו מוגבלים מאוד.
השניים היו אנשים מחושבים מאוד וצנועים מאוד, והם ידעו את הסוד שעדיף "פת חריבה ושלווה בה", מבית מלא כל טוב, שבו לחוצים כל העת מדאגות כלכליות ליום מחר. וכך בחרו השניים להסתפק במועט, לאכול מאכלים פשוטים מאוד, לוותר על רכישת בגדים חדשים, ואף ללבוש בגדים חמים בבית הקר כדי לחסוך את הוצאות החשמל על חימום הבית.
השמחה שררה בביתם, מפני שהאהבה ביניהם ולהט המסירות ללימוד התורה הקדושה, חיממה והאירה את ליבותיהם. ובכל זאת, הייתה גם צביטה קטנה בלב. המחסור העיק מעט ויצר קצת מחנק. כדי להפיג את הקושי, נטלה האישה כמה מצרכים יוקרתיים יותר, שאותם הם לא יכלו לרכוש ולאכול בקביעות, ושמה אותם במקפיא. בכל פעם שהיה קצת קשה, הם הסתכלו על המוצרים שבמקפיא, והרגישו טוב בלב- הנה, יש פת בסלם! הם ממש עשירים! (ולמרות שבשביל כולם, אלו מאכלים רגילים מאוד, הרי שבשבילם זה היה יקר, והם חשו שמי שאוכל מאותם מאכלים, הוא ממש עשיר).
בהמשך, מצבם הכלכלי הוטב, והיה בכוחם לקנות בקביעות את אותם מוצרים שנשמרו במקפיא, ואפילו לאכול אותם.
לימים, כשהם שוחחו על מצבם הכלכלי באותה שנה ראשונה, אמרה האישה – האמת, שזה היה קשה, אך הרווחנו מכך רווח גדול לכל החיים. מאז, אנחנו תמיד עשירים! כל פעם שאני רואה את אותם מאכלים יוקרתיים, אני מרגישה עשירה. מי שמתחיל ישר ממקום גבוה, לא יודע להעריך את מה שיש לו, אך מי שהתחיל ממקום נמוך, וטיפס למעלה, הוא תמיד עשיר!
ובאמת, ספור זה שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו, הוא גם משל על תולדות עם ישראל, ויכול לשפוך אור על אחד מיסודות היהדות. כידוע, אנו מזכירים תדיר את יציאת מצריים. ואף הקדוש ברוך הוא, כשמתגלה אלינו וצווה לנו את תורתו הקדושה, מציג, כביכול, את עצמו – "אנוכי ה'... אשר הוצאתיך מארץ מצריים".
כלומר, ה' מדגיש כלפינו את יציאת מצריים ולא את בריאת העולם. יש כאן הדגשה שעבודת ה' נובעת כביכול מכוח יציאת מצריים יותר מאשר מכוח בריאת העולם. וודאי, עומקים רבים יש בדבר, וביניהם ההסבר שנתן ספר הכוזרי, על כך שביציאת מצריים ה' התגלה אלינו, ועינינו ראו ולא זר, לעומת בריאת העולם שלא ראינו בעינינו.
אך מצאנו עומק נוסף בדבר, לפי דברים שכותב בעל התניא (ליקוטי אמרים חלק שני - חינוך קטן) שיש דרך להגיע לאהבת ה', "כשיבין וישכיל בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא... כאשר יוכל שאת בשכלו ומה שלמעלה משכלו, ואחר כך יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו לירד למצרים ערות הארץ להוציא נשמותינו מכור הברזל שהוא הסטרא אחרא, רצה לומר לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש... דהיינו שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה... אזי כמים הפנים אל פנים, תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא, לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש".
כלומר, כשאדם יתבונן באהבת ה' אלינו בכך שהוציאנו ממצריים, ממצב של תכלית השפלות מבחינה רוחנית (וגשמית) למצב גבוה מאוד, הרי האדם יאהב את ה' בחזרה, שהרי כמים הפנים לפנים. כשהאדם מרגיש שאוהבים אותו, הוא אוהב בחזרה.
וכאן אפשר לשאול – למה התניא מדבר על יציאת מצריים ולא על בריאת העולם? הרי אפשר גם להתבונן בכך שה' ברא את העולם והיטיב לנו?
ואפשר לענות, לאור דברינו, אדם מתפעל יותר מדברים שלא היו לו בהתחלה, מאשר מדברים שהיו לו תמיד. בבריאת העולם קיבלנו את הכל בהתחלה, לעומת זאת ביציאת מצריים, הרי שבתחילה היינו עניים ועבדים הן בגשמיות והן ברוחניות, ואחר כך נושענו והפכנו לעשירים, ועל כך אנו מודים לה' יותר, ומרגישים באהבתו אלינו.
וכך אנו עם ישראל בכל הדורות. אנו עם מיוחד. לכל העמים פשוטה העובדה שיש להם ארץ וביטחון וכן הלאה, אבל אנו עם ישראל, עם שגלה כל כך הרבה שנים, יודעים להעריך ולהודות על כל דבר, כי אצלנו שום דבר לא מובן מאליו.
שנזכה תמיד להודות לה' ולהיות עשירים!