מצוה לספר
פחדו של הרב
"אנשים חושבים שהם יודעים מהי יראת שמים, בא ואראה לך מהי יראת שמים אמיתית". אמר האדמו"ר מסלונים למשמשו. "תביא את הכובע ויוצאים לדרך". יצאו האדמו"ר ומשמשו מביתם ופנו אל עבר ביתו של הרב מבריסק (הגרי"ז- ר' יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל). לפני ביתו של הגרי"ז מצאו את הרבנית שאמרה להם כי הרב יצא אל עבר המקווה החדש שנבנה בעיר, על מנת לאשר את כשרותו. הלכו האדמו"ר ומשמשו למקווה ומצאו שם את הגרי"ז עומד בתוך הבור עם נר חרס בידו, כשהוא בודק את קירות המקווה ואפילו לא מפנה ראשו לראות מי הגיע. לאחר זמן רב הכריז הרב מבריסק 'כשר כשר'. משמשו של האדמו"ר שהיה מומחה בדיני מקוואות הסב את תשומת לרב הרב לסדק קטן באחד הפינות שיש בו כדי לעורר שאלה על המקווה. הרב ניגש לראות ואז כשהבחין במה מדובר התחיל לרעוד כולו עד כדי כך שהנר נפל מידו. כשיצאו אמר האדמו"ר למשמשו "תראה מהי יראת שמים אמיתית, הרי אף אחד לא טבל עדיין במקווה ולא יצאה שום תקלה ב"ה, וגם השאלה אינה חמורה כל כך, ובכל זאת תראה לאיזה חרדה נכנס הרב רק מהמחשבה שאמר על דבר שיש בו ספק שהוא כשר". מספר שנים לאחר מכן עלה המשמש לארץ ונכנס לביקור אצל הגרי"ז. וכששאלו הרב מי הוא, הזכיר לרב את כל הסיפור, ואז לתדהמתו התחיל שוב הגרי"ז לרעוד בכל גופו לשעה ארוכה.

וכך מספר הרב ר' שלום שבדרון זצ"ל על יהודי ת"ח בשם ר' יוסף שימשלביץ זצ"ל שהיה חי בשכונת שערי חסד בירושלים. פעם נכנס אדם למקווה בשכונה וראה את ר' יוסף, שהיה זקן מופלג, יושב וכולו רועד. חשש היהודי כי ר' יוסף אינו מרגיש טוב והציע לו לקחתו לביתו. ר' יוסף סירב ואמר כי הוא מרגיש טוב וכי זה כבר יעבור לו. עבר זמן ור' יוסף לא נרגע. שאל אותו היהודי: "נו, אולי בכל זאת אני אקח אותך לביתך כדי שתנוח ותתחזק"? ענה לו ר' יוסף: "אני ב"ה בסדר, אבל קודם הגיע לכאן אברך צעיר ולאחר שהכניס את הרגל למים אמר שהמקווה חם כמו הגיהנום. ומאז שנזכרתי בגיהנום אני לא מצליח להרגע...".

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

2 - מצות עשה לאהוב השם יתברך

3 - מצות עשה לירא את ה'

4 - מצות עשה לקדש את ה' ברבים

טען עוד

מצוה להורות
חיים שיש בהם יראת שמים
יראת שמים מתחלקת לשתי רמות. יראת החטא בו האדם האוהב את השם פוחד מעצם עשיית החטא המצערת את ה' יתברך. וכן כוללת בתוכה את יראת העונש. וכלשון הרמב"ם: "שצונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביאת ענשו בכל עת". ( ספר המצוות ד'). אומר הרמב"ם, היא כמו להגיע לאהבת ה', וזאת ע"י הסתכלות בגדלות הבריאה. וזה לשונו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב... וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". (יסודי התורה ב' הל' ב' ) .

אדם הפוחד מחטא משול לאדם החושש מנפילה מצוק ולכן מתרחק ממנו מרחק גדול. כך ירא שמים מחפש להחמיר ככל יכולתו כדי להימנע מעוון. וכן מגודל יראת ה' ואהבתו אליו הרי הוא רוצה להיות בטוח שממלא את רצון ה' בשלימות. וכפי שמצינו בחז"ל ביטוי לכך "ירא שמים יוצא ידי שניהם" (עי' ברכות ל"ט: שבת ס"א.). וכן מצינו פעמים רבות בפוסקים ש'המחמיר תבוא עליו ברכה'. (וכל זאת בתנאי שנעשה בשום שכל שלא תהיה חומרא הבאה לידי קולא). במצוה זו כלול גם האיסור שלא להוציא שם שמים לבטלה ומכאן החומרה הגדולה ב