בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

נבואת משה רבנו ומעמד הר סיני

משה רבנו נבדל ממדרגת שאר הנביאים בראייתו הבהירה ובכך שהיה בידו להתנבא בכל עת , תכלית מעמד הר סיני הייתה לבסס את האמונה בתורה ובנבואת משה רבנו , הנביאים שבאו אחרי משה רבנו יונקים את כוחם מנבואתו שהתאמתה על הר סיני, ולכן אינם יכולים לשנות לעולם מצווה מן המצוות שנאמרו שם

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשפ"ב
5 דק' קריאה
חמישים יום לאחר יציאת מצרים, זכו בני ישראל לגילוי האלוהי הגדול ביותר עלי אדמות, שבו נתן ה' את תורתו לעמו ישראל (שמות יט, א-כ). עיקר התורה הוא אמונת הייחוד, וכפי שאמרו חכמים (מכות כד, א), שכל תרי"ג המצוות עומדות על מצווה אחת - מצוות האמונה. מצוות האמונה מתפרטת לשתי מצוות: מצוות עשה להתחזק באמונת הייחוד, מצוות לא תעשה להיזהר מכל עבודה זרה כדי לשמור על אמונת הייחוד בטהרתה. שתי מצוות אלו הן הראשונות שבעשרת הדברות, ואותן שמענו באופן ישיר ומפורש מפי הגבורה (מכות כד, א).

אמונת הייחוד והמוסר
אמונת הייחוד והמוסר כרוכים זה בזה. אמרו חכמים (קידושין לא, א; במדב"ר ח, ד), כאשר שמעו מלכי האומות שמלכו בחסות האלילים, שבדיבר הראשון אמר ה': "אנכי ה' אלוהיך", אמרו: גם הוא כמונו, ולכבוד עצמו הוא דורש, שכל מלך רוצה שלא יהא אחר מכחישו. וכן על הדיבר השני: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", אמרו: לכבוד עצמו הוא דורש, שכל המלכים אינם רוצים שיהיה להם שותף. וכן על הדיבר השלישי: "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא", אמרו: כל מלך רוצה שלא ישבעו בשמו בשקר. וכן כששמעו את הדיבר הרביעי: "זכור את יום השבת לקדשו", אמרו: כל מלך רוצה שיהיו מכבדים את היום המיוחד לו. אבל כששמעו את הדיבר החמישי: "כבד את אביך ואת אמך", תמהו, הרי כל המלכים תובעים מכל המשועבדים להם לכפור באבותיהם כדי שיהיו נאמנים להם בלבד, וה' מכריז שיכבדו את ההורים, ואינו רואה בכך פגיעה בכבודו. "עמדו מכסאותיהם והודו למאמרות ראשונות", שנאמר (תהלים קלח, ד): "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ".
ככל שהבינו שגם המצוות שבהמשך עוסקות בכבוד הבריות וביחס שבין אדם לחברו, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד, הלכה פליאתם וגברה, ולשעה קלה ידעו, שה' אמת ותורתו אמת, והאלילים שקר ומלכותם של המולכים בשמם מלכות שקר ורשע. אמנם בפועל, עם ישראל עוד נדרש להילחם על עקרונות אלה, וקרוב לאלפיים שנה עברו עד שבדרכים ישרות ועקלקלות עקרון אמונת הייחוד התובעת תיקון מוסרי התקבל על רוב עמי העולם, ועדיין עבודה רבה לפנינו לזקק ולטהר את האמונה והמוסר, ולתקן על ידי כך את כל היצרים הרעים, ולהביא את ברכת ה' לכל העמים.
יסוד האמונה והמוסר גם התגלה בכך שלמרות היות ישראל עבדים שפלים, קיים ה' את הברית והשבועה שכרת עם אבותיהם, אברהם יצחק ויעקב, וגאלם ממצרים. בכל העולם, על פי התפישה האלילית, הכוח היה הערך המכונן, ולכן העריכו את החזקים והשולטים, ובזו לעבדים וכמעט לא החשיבום כבני אדם אלא כרכושם של אדוניהם. ואילו ה' בחר שהגילוי הגדול ביותר יהיה דווקא אל העבדים המסכנים והמושפלים. אותם קירב אל הר סיני, להם נתן ברוב אהבתו את תורתו, ודרכם דיבר אל נכבדי וחשובי העולם שבכל הדורות.

מדרגת משה ושאר הנביאים
יחיד ומיוחד היה משה רבנו, ששתל ה' את נשמתו המיוחדת בדור של לידת האומה הישראלית, ואף הוא זיכך את מידותיו ומסר את נפשו על ישראל ועל כבוד השם, עד שזכה להיות שליח ה' להוציא את ישראל ממצרים ולקבל את התורה בהר סיני. מדרגת נבואתו הייתה מעל שאר הנביאים. כפי שלמדנו מחטאם של מרים ואהרן, שלא הבינו כראוי את מדרגתו המיוחדת של משה אחיהם. הוכיח אותם ה' ולימד שמדרגת נבואתו של משה נבדלת משאר הנביאים. "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט, וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב, ו-ח). מדרגה זו מיוחדת כל כך עד שהעידה התורה שלא קם ולא יקום עוד נביא כמשה, שנאמר (דברים לד, י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים".

אספקלריא מאירה
אמרו חכמים (יבמות מט, ב): "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבנו נסתכל באספקלריא המאירה". כלומר ראיית הנבואה דומה לראייה דרך זכוכית או מראה, וכשהיא בהירה היא נקראת 'אספקלריא מאירה', וכשהיא עכורה היא נקראת 'אספקלריא שאינה מאירה'. לכן שאר הנביאים קיבלו את נבואתם במשלים ובחידות שנצרכו לפיענוח והגדרה, ואילו משה זכה לקבל נבואה בהירה לחלוטין עד שכל פרטיה התגלו לו בדיוק מירבי מפי הגבורה (עי' רמב"ם הל' יסה"ת ז, ב-ו; דעת זקנים לבעלי התוס' במדבר שם; דרך ה' ח"ג פרק ה, א-ה).

הבדל נוסף בין משה לנביאים
כל הנביאים לא יכלו להתנבא בכל עת שרצו, אלא רק אם טיהרו וקידשו את עצמם, ורצה ה' - זכו לנבואה. אולם משה רבנו, בכל עת שרצה, זכה לרוח הקודש ולנבואה. ולפי גודל מעמדו, היה צריך להיות תמיד מוכן ומזומן לקבלת הנבואה. לכן בסיום מעמד הר סיני, אמר ה' למשה: "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם (לישראל) שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם (לשמחת עונה), וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי", היינו תפרוש מכאן ואילך מאשתך, כדי להיות מוכן תמיד לקבל את דברי התורה (דברים ה, כז-כח, ע"ז ה, א). לכן שאר הנביאים לא פרשו מנשותיהם ואילו משה רבנו פרש מאשתו (רמב"ם יסה"ת ז, ו).
עוד התייחדה נבואת משה בכך שכל ישראל בהר סיני ראו בעצמם את הגילוי האלוהי אל משה פנים אל פנים, ומכוח זה קיבלו באמונה מוחלטת את התורה שנתן להם ה' על ידי משה.

מעמד הר סיני פסגת הנבואה
בנוסף לכך שמעלת נבואת משה רבנו מעל מדרגת שאר הנביאים, הגילוי האלוהי במעמד הר סיני, שבו היה למשה רבנו תפקיד מרכזי, היה מעל ומעבר לכל גילוי נבואי עלי אדמות. וזו הייתה תכליתו של מעמד הר סיני, לבסס את האמונה בתורה ובמשה רבנו, שליחו של ה' לקבלת התורה. שנאמר (שמות יט, ט): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". לשם כך התגלה ה' אל כל ישראל במעמד הר סיני, עד שהאמינו בה' בוודאות גמורה, וידעו שאין לו גוף ודמות ואין עוד מלבדו (שמות יט, טז-יט; דברים ד, יא-טו; ה, ד-ה).
כיוון שמעמד הר סיני הוא יסוד האמונה והתורה, נצטווינו לזוכרו תמיד, שנאמר (דברים ד, ט-י): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי, אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן".

כל נשמות ישראל עמדו בהר סיני
אמרו חכמים, שגם כל נשמות ישראל שעתידות להיוולד, היו בהר סיני וקלטו את יסודות האמונה והתורה. זהו שאמר משה רבנו לבניהם של העומדים ליד הר סיני שלא עמדו שם בעצמם, שגם איתם כרת ה' את הברית בסיני (דברים ה, ב-ג). ואף עם כל הדורות העומדים להיוולד (דברים כט, יג-יד). הוסיפו חכמים ואמרו, שאף שורש נשמות הגרים השתתפו ועמדו בהר סיני (שבת קמו, א).

הנביאים שאחר משה רבנו
תפקיד הנביאים להמשיך בדרכו של משה רבנו וללמד תורה לישראל, לחזקם בשמירת המצוות ולהדריכם בדרכי קיומן לפי צורכי השעה, הכלל והיחיד. אבל בשום פנים לא לעקור או לשנות דבר מדברי התורה, כי נצטווינו לקיים את דברי התורה עד עולם. שנאמר (דברים יג, א): "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ". ונאמר (ויקרא כז, לד): "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", ללמדנו "שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה" (תמורה טז, א). לפיכך, אם יאמר נביא שצריך לשנות דבר בתורה, לבטל מצווה או להוסיף מצווה, בידוע שהוא נביא שקר ועונשו מיתה בחנק. אמנם כהוראת שעה, כדי לרומם את העם לדבוק בתורה, מצווה לשמוע לנביא לעבור על מצווה מהתורה (רמב"ם יסה"ת ט, א; ד-ה).
וכל האותות והמופתים שנביאי השקר יכולים לעשות אינם משתווים כלל לקבלת התורה במעמד הר סיני. שכל אות או מופת שנביא יעשה, אינו מוודא באופן מוחלט שהוא אכן נביא, כי תמיד יש חשש מסוים שמא עשה אותו בכישוף או ברמאות, אלא שכל עוד אינו סותר דברי תורה, יש לשער שהוא אכן נביא ומצווה לשמוע בקולו. וכפי שסומכים על שני עדים, למרות שלעיתים הם משקרים. לעומת זאת, במעמד הר סיני כל ישראל השתתפו, ובכל ישותם, נפשם, רוחם ונשמתם, ראו ושמעו את ה' נותן את התורה לישראל על ידי משה, וכל ישראל עדים על כך. לכן כל נביא שיבוא להכחיש את התורה, הוא נביא שקר וחייב מיתה (רמב"ם יסה"ת ח, א-ג).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il