בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תרומה
לחץ להקדשת שיעור זה

לאהוב כמו זוג יונים

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אדר א תשפ"ב
3 דק' קריאה
סיפר הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל – בצעירותי זכיתי להכיר בירושלים את רבי חיים ברלין זצ"ל, (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין), שכיהן בצעירותו כרבה של מוסקבה, ובערוב ימיו כרבה של ירושלים עיר הקודש.
בכל יום שישי, היה נוהג רבי חיים לבוא לבית הכנסת לקבל פני שבת מלכתא מבעוד יום, והיה קורא את שיר השירים בדביקות רבה. להפתעתי הגדולה, שמתי לב, שרבי חיים מתרגש במיוחד ופורץ בבכי גדול בעת שהיה קורא את הפסוק "הנך יפה רעייתי... עינייך יונים". לא הבנתי, למה מכל הפסוקים המרגשים שבמילת שיר השירים, הוא פורץ בבכי דווקא בפסוק זה.
פעם אחת, העזתי ושאלתי אותו – 'רבינו, מפני מה אתה בוכה דווקא בפסוק זה?'
ענה לי הרב, אספר לך מעשה מיוחד שאירע לי בעת שכיהנתי כרבה של מוסקבה. באותם ימים, מוסקבה הייתה מחוץ ל'תחום המושב' של יהודי רוסיה, והתגוררו בה רק יהודים עשירים מעטים, שבזכות כספם התירו להם להתגורר בעיר זו. לפיכך, אני כרב המקום שימשתי גם כמוהל ודאגתי לצרכים הרוחניים השונים של הקהילה.
ערב אחד, דפק על דלת ביתי אדם רעול פנים, שהיה עטוף כולו מכף רגל ועד ראש. האורח האלמוני ביקש לדבר עימי בסתר בחדר הפנימי. הכנסתיו לחדר, והוא סיפר לי שנולד לו בן, וברצונו שאמול את בנו במועד מסויים.
אך תנאי מיוחד היה לו. הוא מתפרנס ממכירת פסילים ושאר תשמישי הדת הנוצרית, ולכן עליו להסתיר את עובדת היותו יהודי, כי אם תיוודע זהותו האמיתית הרי שהוא מסתכן בנפשו. לפיכך, אסור שייוודע לאיש שבנו נימול. הוא ביקש שהברית תיערך בסתר ביתו, כשרק הסבתא תהיה נוכחת, ואף אני המוהל אגיע למקום מחופש ומוסתר.
הסכמתי לתנאי המיוחד, אבל בתמורה לכך הצבתי גם תנאי מיוחד משלי. ביקשתי שהאב יופיע למפגש נוסף בביתי כשבוע אחרי הברית. האב הסכים לתנאי, והברית יצאה לדרך.
ואכן, לאחר שבוע, הופיע האב בביתי בפעם השנייה. נכנסתי עימו לחדר הפנימי ושאלתי אותו שאלה אחת בלבד – הרי אתה תמשיך להסתיר את הזהות היהודית שלך, ולכן תיאלץ גם ללמד את בנך להסתיר את יהדותו, ולמעשה תחנך אותו לגדול כגוי. אם כך – למה את מל אותו ומסבך לו את החיים?
ענה לי אותו אדם – אכן, אגדל את בני כגוי, אבל חשוב לי שאם בני ירצה לשוב לחיק העם היהודי, תהיה לו דרך חזרה.
באותה שעה, אמר רבי חיים לרבי אריה, הבנתי את פשר הפסוק "הנך יפה... עינייך יונים". הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת, שאדם שמוצא גוזל של יונה שעדיין מדדה, הרי אם הוא בתוך מרחק של 50 אמה משובך מסויים, הוא שייך לבעל השובך, כי עד 50 אמה יש לגוזל קשר עין לשובך, וגוזל תמיד שומר על קשר עין עם השובך שלו, כדי שיוכל לחזור לשובך.
מאותו יהודי למדתי, שאפילו היהודי הרחוק ביותר, שכבר עזב את השובך, שומר על קשר עין עם השובך, כדי שיוכל לחזור אליו. וזו הכוונה – 'עינייך יונים'.
יודעים אנו, שגם זוג השומר על נאמנות גמורה זה לזו מכונה 'זוג יונים', כי לעולם הוא לא נפרד. ומבחינה זו – עם ישראל והקדוש ברוך הוא דומים גם כן לדוד ורעיה, שעיניהם יונים, ולעולם לא נפרדים.
עניין זה נרמז אולי בכלי המקדש שבפרשתנו. על שניים מכלי המקדש הצטווינו לעשותם 'מקשה' - הכרובים היוצאים מהכפורת והמנורה. וודאי סודות עמוקים יש בדבר, אך אולי הסוד המצוי בכפורת והכרובים קשור לרעיון בו פתחנו.
מצאנו שכל כלי המקדש, כשאבדו או נותצו בחורבן, בנו אותם שוב. הכלי היחידי שנבנה באופן חד פעמי הוא רק ארון הברית עם הכפורת והכרובים. לפיכך, בבית שני לא היה ארון הברית, כי כבר נגנז בסוף ימי בית ראשון (יומא נג:), וחדש לא עשו. (עיין רש"ש יומא נג: שמבאר שאולי נבע העניין מכך שהארון נבנה דווקא לצורך לוחות העדות. טעם אחר נתן המנחת חינוך מצווה צה, שביאר שיש איסור לעשות כרובים חדשים, מבלל האיסור "אלוהי זהב לא תעשון איתי", אם כך לשיטתו יש אף איסור מפורש לעשות כרובים אחרים).
יודעים אנו, שהכרובים מבטאים את האהבה והחיבור בין כנסת ישראל לאבינו שבשמיים, ובשעה שישראל עושים רצונו של מקום הרי פניהם איש אל אחיו, וכשחלילה, עוברים על רצונו של מקום, הם מסתובבים אחור אל אחור.
באה הכפורת ומלמדת אותנו, שאף על פי שנוצר ריחוק ופירוד, בכל זאת יש תמיד קרבה ואחדות. גם בעיתות חטא וריחוק, כששני הכרובים מצויים במצב אחור לאחור, הם עדיין מקשה אחת, גוף אחד. נמצא שלעומת דתות השקר המנסות לטעון, חלילה, שה' זנח את ישראל, באים הכרובים ומלמדים אותנו שזו יצירה חד פעמית, הברית והקשר הם חד פעמיים, ולעד תהיה רק כפורת אחת, שבה הכרובים המייצגים את ברית ה' וישראל עשויים מקשה אחת בקשר בל ינתק.
וסמוכים ובטוחים אנו שהארון יתגלה שוב, כשהכרובים פניהם איש אל אחיו, ויכריז בהדרת יופיו – מקודשת, מקודשת, מקודשת!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il