בית המדרש

  • מדורים
  • לב המועדים
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מספר 135

הלכות והליכות "סעודה שלישית"

undefined

הרב יהודה לב

אדר א תשפ"ב
15 דק' קריאה
"ואין לעשות סעודה דרך ארעי, כמצות אנשים מלומדה לאחיזת עיניים אוכלים פירות או ירקות או כזית כדי להנצל מן העונש ולצאת מן החיוב לגמור המצוה, כי לא די בזה אלא צריך לתקן מאכל ומשתה מיוסד לסעודה זו ולסדר שולחנו כראוי כאשר עשה בסעודה בבוקר" (סדר היום סדר סעודת רעוא דרעוין).

סעודה שלישית
סעודה שלישית כנגד שבת שלעתיד לבוא, וכנגדו ניצל ממלחמת גוג ומגוג, דאותם שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבוא (ויק"ר פרק יא ס' ב, ב"י רצא ב).
סעודה שלישית נקרא רעוא דרעוין – רצון הרצונות (זוה"ק יתרו פח, ב).
והטעם: לפי שהבריאה היתה בששה ימים, התחלת הבריאה אור ליום ראשון, שהוא מוצאי שבת, והנה קודם הבריאה עלה במחשבה לברוא את העולם להיטיב לנבראיו ולכן הזמן שקודם לליל א' הוא זמן ועת רצון כמו בהתחלת הבריאה אז עלה ברצונו (בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ח אות א עיין שם ביאור לפי זה טעם אמירת פסוק "ואני תפילתי" במנחה) דהיינו שבכל ערב שבת מתעורר כביכול הרצון הקדום (זרע קודש פרשת חוקת).

טעם לג' סעודה שבת
יש אומרים: שעיקר הסיבה לאכילת ג' סעודות בשבת כדי להשלים מאה ברכות ומה שלומדים בגמרא בשבת (קיז, ב) חיוב שלוש סעודת ממה שכתוב "היום" ג' פעמים בפרשת המן הוי אסמכתא בעלמא (ספר התדיר סימן א).

הטעם שנקראת סעודה שלישית בשם זה שלוש סעודות
לפי שבזה הוא מקיים כל הג' סעודות כי הראשונות הוא רעב ויש לו הנאה מזה, הגם שזה מצווה "וקראת לשבת עונג", אך סעודה שלישית מגלה שזה לשם שמים ממש כי אינו תאב לאכילה וממילא מתקן על הכל, ע"כ נקרא שלוש סעודות ופשוט הוא שאין המצווה נקראת אלא על שם גומרה (אמרי ישראל על ספר סדר היום עמוד פו).
זמן הסעודה
יש אומרים: שזמן חיוב אכילה משיגיע זמן מנחה, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה (שו"ע רצא ב) דלפני כן הוי זמן סעודת שחרית.
והטעם: על פי המדרש (שוחר טוב מזמור יא ו) שאסור לשתות מים בשבת בין מנחה למעריב משום שאז זה הזמן שהנשמות חוזרות לגיהנום והשותה מים באותו הזמן כאילו גוזל את המתים (תוס' פסחים קה, ד"ה והנ"מ עיין מרדכי ערבי פסחים ביאור הענין) וע"כ אין לאכול בין מנחה למעריב שעל פי רוב שותים מים בתוך הסעודה (ר"ת פסחים קה, ה תוס' ד"ה והנ"מ, רמ"א רצא ב).
תחילת הסעודה – עד מתי אפשר להתחיל
להתחיל מבעוד יום: יש אומרים: שיש להתחיל הסעודה מבעוד יום, והטעם: כדי שיוכל לאכול בנחת ובמנוחה ולא שימתין סמוך לשקיעת החמה ואז יסדר השולחן במהירות ובבהלה לאכול כזית או פירות בחפזון ובמרוצה כי אין זה כבוד השבת (סדר היום סדר סעודת רעוא דרעוין).
לפני השקיעה: לכתחילה יש להתחיל סעודה שלישית לפני שקיעת החמה (ע"פ שו"ע רצט א משנ"ב שם ס"ק א). והטעם: כדי שיאכל כביצה או לפחות כזית בעצם יום השבת (ע"פ משנ"ב רסז סוס"ק ה).
יש אומרים: שאין להתחיל אחר השקיעה, והטעם: כיון שהוא בתוך חצי שעה של חיוב הבדלה (מנחת שבת סימן צו ס"ק י, אורחות רבינו ח"א שבת קכב, שמירת שבת כהלכתה פרק נו אות יח).
בין השמשות: יש שהקילו להתחיל לאכול בבין השמשות, והטעם: כדי שלא לבטל סעודה שלישית (א"א בוטשאטש רצט א, שו"ע הרב או"ח רצט א).
יש אומרים: עד ג' או ד' דקות אחר השקיעה (בשם הגריש"א הרה"ג שוב הובא בצהר).
י"ג דקות אחרי השקיעה: מנהג העולם שאפשר להתחיל לאכול בדיעבד עד י"ג דקות וחצי אחרי השקיעה (עיין משנ"ב רצט ס"ק א, שו"ת אור לציון ח"ב פרק כא ס' ח).
אכילת כזית לחם לפני השקיעה
לכתחילה יאכל לפחות כזית לחם של סעודה שלישית מבעוד יום (שו"ע רסז ב, משנ"ב ס"ק ה).

להקדים מנחה לסעודה שלישית
יש הנוהגים: להתפלל מנחה תחילה וכן נוהגים לכתחילה בכל מדינות אלו (שו"ע רצא ב), והטעם: לפי שאסור לאכול לפני התפילה (מג"א רצא ה, משנ"ב שם ס"ק י).
טעם אחר: לפי שכל סעודה נתקנה אחר התפילה השייכת לזו הסעודה לכן סעודה שלישית אחר מנחה (סדר היום סדר סעודת רעוא דרעוין, ערוה"ש רצא ד).
ויש הנוהגים: לסעוד קודם תפילת מנחה (יוסף אומץ סימן תרעא שכך היו שנהגו אצלם), והטעם: לפי שאסור לשתות מים בין מנחה למעריב וכתב המשנ"ב (רצא ס"ק ט) שלפי רוב שותים מים בתוך הסעודה לכן מקדימים סעודה שלישית למנחה (ערוך השולחן רצא ה ע"פ הרמ"א רצא ב).
הטעם שמותר לאכול והא קי"ל שאסור לקבוע סעודה סמוך למנחה עד שיתפלל ( שו"ע רלב ב)
לפי שדין זה נאמר רק בסעודה גדולה כגון סעודת נישואין או ברית שהרבה אנשים משתתפים אבל סעודת שבת נקרא סעודה קטנה ומותר לקבוע לכתחילה אפילו סמוך למנחה גדולה (משנ"ב רצא ס"ק י).
[הטעם שהקדים השו"ע דיני סעודה שלישית [רצא] לתפילת מנחה [רצב]
לפי שכך סידר הטור והוא על פי מנהג הרא"ש אביו ושיטת התוס' ומרדכי שזמן סעודה שלישית הוא קודם לתפילת מנחה אף שלהלכה לא נקטינן הכי (פסקי תשובה ריש סימן רצא)].\

נשים בחיוב סעודה שלשית
"אף נשים חייבות בסעודה שלישית" (שו"ע רצא ו), והטעם: לפי שאף הם היו בנס של ירידת המן, ולכולם נאמר אכלוהו היום שמזה נלמד חיוב ג' סעודות (ספר מנהגים עמוד כח בהגהות מנהגים, מרדכי מגילה תשפ, משנ"ב שם ס"ק כו).
טעם אחר: לפי שבכל מצות השבת מוזהרות הנשים כמו אנשים (רמב"ן והר"ן בשבת קיז, א, משנ"ב רצא ס"ק כו).

זהירות בסעודה שלישית
"יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית" (שו"ע רצא א),
והטעם: כיון שבסעודה זו מתגלה כבוד השבת שהרי בכל יום אדם אוכל ב' סעודות, ולכבוד שבת מוסיף עוד סעודה ולכן הזהיר בזה מראה שהוא נזהר בכבוד שבת ואף ב' הסעודות שאכל הם לכבוד שבת (כה"ח רצא א).
יש שכתבו בדומה לפי שאין רגילות לאכול סמוך לשקיעה ואדם רגיל לאכול בבוקר ובלילה ולכן הזהיר לקיים מצות סעודה שלישית בזה שכרו גם על הסעודה בלילה וסעודה שניה כאילו עשאם לכבוד שבת דווקא (חיד"א מחזיק ברכה רצא א).
בגמרא בשבת (קיח, ב) משמע שכבר מזמן התלמוד לא היו נזהרים בסעודה שלישית מדאמר ר' יוסי "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת" וממה שכתב דוגמא כזאת משמע שלא היו מקפידים על כך בזמנו (שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן יג).

עצה שלא יהיה מצטער
והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי לשייר מקום לסעודה שלישית (שו"ע רצא א).
הטעם שאין מברכים על סעודה שלישית
לפי שזה דומה לד' כוסות של ליל פסח שאין מברכים עליהם ברכה, לפי שאינו עושה המצוה בבת אחת ואין מברכים על מצווה שאינה נעשית בבת אחת כד' כוסות וה"ה כאן (יסודי ישורון רנד בשם הפתח הדביר ח"ג סימן רעד).
טעם אחר: לפי שיש פעמים שאינו חייב בזה כגון אם היה שבע או אדם שאין רגיל לאכול כי אם פעם אחת ביום (ספר אוצר השבת ח"א עמוד קלט הביא בשם האור זרוע הלכות ברכת המוציא אות קמ).
טעם אחר: לפי שאין מברכים ברכה על מצווה שאינה ניכרת שעושה אותה לשם פועלה ולכן אין מברכים על כזית פת שאוכלים בליל א' דסוכות (שו"ת קרן לדוד סימן סא אות ח).

קידוש בסעודה שלישית
"אין צריך לקדש בסעודה שלישית" (שו"ע רצא ד).
והטעם: לפי שמקישים קידוש היום לקידוש הלילה מה לילה סגי בקידוש אחד אף ביום מספיק קידוש אחד שאומרים בבוקר (רא"ש הובא בטור רצא ד, משנ"ב רצא ס"ק יח).
ויש הנוהגים: לקדש אף בסעודה שלישית (רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ט, מחזור ויטרי סימן קלה עמוד קז בשם י"א, מאירי פסחים קו, א כל בו, תיקוני שבת לתלמיד האר"י על פי הסוד), והטעם: לפי שחיוב הקידוש תלוי בחיוב הסעודה וכיון שחייב לאכול שלש סעודות בשבת חייב לקדש בהם על היין.

כיסוי החלות
יש אומרים: שבסעודה זו אין צריך לכסות את החלות בשעת הברכה (ערוה"ש רצא י), והטעם: כיון שהסיבה שמכסים כדי שלא תבוש הפת מהקידוש שקודם לו ובסעודה זו אין קידוש (ערוה"ש רצא יד, זיו המנהגים סעודה שלישית ד).
ויש אומרים: שיש לכסות, והטעם: לפי שטעם הכיסוי הוא זכר למן אם כן גם בסעודה שלישית צריכים להיות מכוסים שהרי גם בסעודה זו יש את מצוות לחם משנה ויש ענין לעשות זכר למן (בן איש חי חיי שרה אות יב).
ויש הנוהגים: לכסות החלות אף בסעודה שלישית (אורחות חיים ספינקא בשם אשל אברהם בוטשאטש, בן איש חי פרשת חיי שרה אות יב, כה"ח רצא לד, וכן ומנהג בני ספרד), והטעם: לפי שסוברים שטעם הכיסוי הוא זכר למן וטעם זה שייך גם בסעודה שלישית.

לחם משנה
"אבל צריך לבצוע על שתי ככרות" (רמב"ם שבת ל ה"ט, שו"ע רצא ד).
יש אומרים: שבסעודה זו צריך לקחת ב' ככרות, וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כא) "וכן ראוי לנהוג לכתחילה" ובס"ק כג כתב "ולמצווה מן המובחר בפת".
והטעם: משום שבכל סעודה שאדם סועד בשבת בעי ב' לחמים לפי שכל הסעודות שאדם סועד בשבת שוות (משנ"ב רצא ס"ק יח).
נשים בלחם משנה: אף נשים חייבות במצות לחם משנה (ביאור הלכה סוף סי).
ויש מקילים: לבצוע על לחם אחד, והטעם: לפי שביום שישי ירד להם ב' עומרים מכל עומר עשו ב' כרכרות הרי ד' לשני עומרים אחד אכלו בערב שבת אחד בליל שבת אחד בבוקר הרי שבסעודה שלישית נשאר רק לחם אחד (משנ"ב רצא ס"ק יט, עיין בספר צרור החיים דף לב בשם רבו הרשב"א).

חיוב אכילת פת בסעודה שלישית
פת: "צריך לעשותה בפת" (טור רצא שו"ע שם ה). ולכו"ע מצווה מן המבוחר בפת [ושני כיכרות] (מנש"ב רצא ס"ק כג).
והטעם: לפי שלומדים חיוב ג' סעודות מזה שכתוב שלוש פעמים היום לגבי המן צריך לעשותה בפת (משנ"ב רצא ס"ק כב).
שיעור אכילה - כביצה: אם שבע יכול לקימה בכביצה (שו"ע רצא א) וכתב המשנ"ב (שם ס"ק א ) כביצה לאו דוקא אלא מעט יותר, והטעם: משום שכביצה נחשבת עדיין כאכילת ארעי (כמו שמבואר בסוף סימן רלב, א"ר שם ג).
כזית: ויש אומרים שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחילה אם אפשר לו [בכביצה] (משנ"ב רצא ס"ק ב).
הטעם שב' סעודות ראשונות סגי בכזית (שבת קיט, ב) וסעודה שלישית צריך כביצה
לפי שב' הסעודות הראשונות דרך בני אדם לאוכלם לכן מספיק בכזית כדי להחשיב לסעודה מה שאין כן סעודה שלשית שאין הרגילות לאכול וחיובו אינו ברור לכן צריך שיאכל כביצה (קובץ תשובות להגריש"א ח"א סימן כה).

מיני דגן: מי שאינו יכול לאכול פת יכול לצאת ידי חובה באכילת מזונות (אבודרהם כתב בשם ר"ת, שו"ע רצא ה בשם י"א).
והטעם: כיון שאין דרך לאכול סעודה שלישית לתאבון סגי בהכי (משנ"ב רצא ס"ק ה). ביאור הענין, שדרך העולם לאכול ביום ב' סעודות ודרך סעודה היא בפת לכן ב' סעודות ראשונות חובתן בפת, אבל גדר סעודה שלישית היא משום כבוד שבת שהיא תוספת על סעודת היום וסגי במזונות (שו"ת שבט הלוי ח"א נז).
פירות: כמו כן יכול לצאת ידי חובת סעודה שלישית באכילת פירות (שערי תשובה קצב, שו"ע שם).
בשר או דגים: וכן יכול לאכול בשר או דגים (שו"ע רצא ה).
יין: יכול לשתות יין במקום פת (תהלה לדוד רצא ב).
להרבות במעדנים: מצווה להרבות במעדנים כפי יכלתו (משנ"ב רצא ס"ק כב).
אם אינו יכול לאכול סעודה שלישית אין חייב לצער עצמו ולאכול (שו"ע רצא א), והטעם: משום שסעודה זו ניתנה לעונג ולא לצער (משנ"ב רצא ס"ק ג).

שתית יין
"וטוב להדר לברך על היין בתוך הסעודה" (משנ"ב רצא ס"ק כא, סדר היום סדר סעודת רעוא דרעוין)
והטעם: כדי לצאת בזה שיטת הרמב"ם (הוצ' פרנקל הלכות שבת הלכה ט) שכתב "וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין" וכתב המשנה למלך שאין כוונתו לקדש (דלא כהבנת הטור רצא ד עיין ב"ח שם ד"ה וכתב הרמב"ם) גם בסעודת שלישית אלא שישתה יין בתוך הסעודה.
טעם אחר: כדי להודיע חשיבות סעודה זו וכמו שבכל סעודה חשובה קובעים על היין כן בסעודה זו, ועוד שבזמן מנחה נסתלק משה יוסף ודוד והוא על פי דברי הגמרא (סנהדרין מג, א) שלא נתקן יין אלא למרי נפש (של"ה).
אכילת דגים
יש אומרים: שיש לאכול בכל ג' סעודות דגים וכן המנהג (לקט יושר הלכות שבת נב) וז"ל המשנ"ב "גם טוב לאכול בכל סעודה מכל ג' הסעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתנה ולא לצערו" (רמב ס"ק א, קיצור השל"ה, מג"א רמב א, חרדים פז, אורחות חיים רצא אות ו בשם יפה ללב אות ד, סידור התניא בסדר סעודה שלישית).
ויש אומרים: שאף מי שאינו מקפיד לאכול דגים בשאר הסעודות יקפיד על כך בסעודה שלישית (כה"ח רמב י הביא דבר זה מכמה ספרים, חרדים הלכות שבת שולחן ערוך הרב פסקי הסידור סדר סעודה שלישית).
בשר: בשל"ה כתב לאכול בשר גם בסעודה זו (ליקוטי מהרי"ח דף עו הובא מהשל"ה, וכ"כ תורת השבת סימן רמב א), אך לא נהגו העולם כן.
ביצים וקטניות: יש הנוהגים לאכול בסעודה שלישית ביצים וקטניות, והטעם: זכר לאבלו של משה שנסתלק בשעת מנחה (פרי מגדים א"א או"ח רצ א, מהרי"ל הלכות שבת אות יד, ספר זכור לאברהם ח"ג אות שבת).
לא ירבה באכילה
יש אומרים: שאף בסעודה זו ראוי לאדם להיזהר מאכילה מרובה וגסה, והטעם: כדי שישאר מקום פנוי לסעודה מלווה מלכה וגם שלא יהיו איבריו כבדים עליו ולא יוכל לכוון דעתו בתפילת ערבית (יסוד ושורש העבודה שער ח יב).

שתיית מים אחר מנחה - בסעודה שלישית
מקור "יש אומרים שאין לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת" (רמ"א רצא ב).
הטעם: לפי שאז הנשמות חוזרות לגיהנום (רמ"א שם), ביאור שאז הוא הזמן הקרוב לחזרה לגיהנום וכתוב במדרש (שוחר טוב ממזור יא אות ו) כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל קרוביו המתים (משנ"ב שם ס"ק ח מרדכי ערבי פסחים סוף דף לו).
ביאור: לפי שיש לרשעי הגיהנום מנוחה בשבת [למי ששמר שבת בעולם הזה נותנים לו מנוחה לעולם הבא] כשהם יוצאים בערב שבת או כשחוזרים במוצאי שבת שותים ורוחצים ומצטננים במים ואם שותה המים כאילו גוזל את המתים (הגהות והארות שם).
טעם אחר: כדי לקבוע בנפשנו האמונה שיש לרשעים מנוחה בשבת מגיהנום (מוהר"א אזולאי רצא א עין שם).

הטעם שיש שאין מקפידים על כך
משום שסוברים שדין זה נאמר רק במי נהרות אבל במים שבבית מותר (רמ"א רצא ב, משנ"ב שם ס"ק יד).
טעם אחר: יש אומרים שדין זה נאמר רק לאבל אחר אביו או אמו בתוך י"ב חודש (ב"י רצא ב, רמ"א שם).
טעם אחר: יש אומרים שכל האיסור לשתות מים הוא רק בערב שבת ולא במוצא שבת (רמ"א רצא ב, ב"י שם שכך כתבו התוס' פסחים קה, א ורא"ש שם יג, והמרדכי ערבי פסחים לו סוף ע"ד). ומה שכתוב במדרש בין השמשות הכוונה בין השמשות של ליל שבת (משנ"ב שם ס"ק יג), והטעם: משום שעייפים מן הדין שסבלו כל השבוע ושותים ולכך שותים בערב שבת (מרדכי ערבי פסחים סוף דף לו).
טעם אחר: כיון שמקובלנו שצריך לעשות סעודה בזמנה ולסדר השולחן כתיקונו כמו בכל הסעודות ואנו מתכונים לשם מצווה שומר מצווה לא ידע דבר רע ולא נקרא גזול את המתים אלא בזמן שהוא שותה מים שלא בזמן הסעודה ושלא במקום מצווה אבל השותה בתוך הסעודה לא אמרינן (שו"ת רדב"ז ח"ב סימן תשנד).

הלכה למעשה
יש אומרים: שאסור לשתות אפילו מים שבבית (אורחות רבינו ח"א שבת קט).
ויש אומרים: שאין לחשוש ומותר לשתות מים מהברז בארץ ישראל אפילו אם אין דוד על הגג (עיין משנ"ב רצא ס"ק יב), והטעם: לפי שאין נהרות בא"י ועיקר החשש זה לאבל בתוך י"ב חודש (הרה"ג ר' יוסף שוב בשם הגריש"א הובא בצהר, שם בשם הגר"ש דבילצקי זצ"ל, שו"ת שלמת חיים סימן רעא).
ובכה"ח (רצא ס"ק יג) כתב כיון שהשו"ע השמיט דין זה משמע דלא קים ליה.
יש אומרים: לנוהגים שאוכלים בין מנחה למעריב סעודה שלישית יש ליזהר שלא לשתות אז מים שנשאבו מהנהר, אלא מים שבבית שנשאבו קודם לכן מן הנהר או שאר משקים (שו"ע הרב רצא ב).

לחלק את הסעודה בבוקר
יש אומרים: אם נמשכה סעודת הבוקר עד שהגיע זמן מנחה, יכול לעשות סעודה שלישית מיד אחר סעודת שחרית על ידי שיפסיק בסעודה ויברך (שו"ע רצא ג), שאם לא יעשה כן כיון שנמשכה סעודה כך לא יוכלו לאכול סעודה שלישית אלא אכילה גסה, ואין חשש של ברכה שאינה צריכה, כיון שצריך לעשות כן לסעודה שלישית שתהיה כדין (שו"ע רצא ג משנ"ב שם ס"ק טו רבי שלמה הלוי אב"ד איזמיר בשו"ת לב שלמה סימן ד).
וכתב המשנ"ב (שם ס"ק יד) שיקום וילך מעט בינתים.
תפילת מנחה באמצע: הרמ"א (שם) כותב אבל מי שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הציבור לא יעשה סעודה קודם מנחה .
ויש שכתבו שאין לחלק הסעודה [שלא במקום הצורך] משום ברכה שאינה צריכה (תוס' שבת קיח ד"ה במנחה, ביאור הלכה רצא ד"ה לא יעשה משנ"ב שם ס"ק יז).

בדיני הסעודה
לא אכל סעודת ליל שבת דינו שישלים ביום, ג' סעודות
(שו"ע רצא א) וצריך לקדש בשחרית בנוסח של הלילה מלבד "ויכלו השמים" (משנ"ב רצא ס"ק ה).
אכילת בדיבוק חברים
במקומות רבים נוהגים לאכול סעודה שלישית בשבת אחים בבית המדרש (נאות דשא עמוד פז בשם בעל שם משמואל, סדור ישועות ישראל, עיין כתר שם טוב הטעם, וכן בליקוטי מהרי"ח).

להאריך בסעודה שלישית
נתפשט מנהג כל עם ישראל להאריך בסעודה שלישית כמה שעות ושלא להפסיק להבדיל וכו' ואין חשש שישכחו להבדיל (עיין שו"ע רצט א) והאומר נגד הלכה זו עכשיו הוא כטועה בשיקול הדעת (א"א בוטשאטש רצט ה).
אכילת סעודה שלישית בבית הכנסת
יש אומרים: שמותר לעשות סעודה שלישית בבית המדרש לפי שנחשב כסעודת מצווה (עיין באו"ח קנא ד) וסעודת מצווה מותר לעשות בבית הכנסת (הר צבי או"ח א סימן עג ד"ה ע"ד השאלה).
יש אומרים: שאין לערוך סעודה שלישית בבית הכנסת, והטעם: לפי שלא הותר אכילתה בבית הכנסת אלא סעודת מצווה וסעודה שלישית לא נחשבת כסעודת מצווה (שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן כו ב ד"ה ועל).
אכילת אחר שקיעה כשאכלו מיני תרגימה
יש אומרים: כשאכלו מזונות ולא אכלו לחם אין לאכול או לשתות אחר השקיעה אלא יפסיק סעודתו בשקיעה, ואפשר להקל עד חמש דקות אחרי השקיעה (הגריש"א קיצור הלכות יו"ט סימן נט).
ויש אומרים: שאין צריך להפסיק ויכול להמשיך לאכול אף אחר השקיעה, ראייה לדבר: מדברי הפמ"ג (בא"א ס"ק ב) שכתב שאם התחיל לאכול אפילו אכל פחות מכזית אין צריך להפסיק, לפי זה כתב להוכיח שאכילת פת פחות מכזית אינו עדיף ממזונות ולכן גם באכילת מזונות אין צריך להפסיק, והוא הדין בפירות אין לחלק (שו"ת שרגא מאיר חלק ב סימן עא).
טעם אחר: כיון שקבע לכבוד שבת נמשך השבת עם קביעתו (לבוש).
ויש אומרים: אם אכל מיני מזונות כדי לצאת חובת סעודה שלישית אין צריך להפסיק, אבל אם יצא ידי חובת סעודה שלישית ועכשיו רוצה לאכול מיני מזונות בזה צריך להפסיק (שו"ת שבט הלוי ח"ח סימן לו).

לסדר השולחן קודם מעריב
יש אומרים: שאין להדיח השולחן לפי שאסור להכין משבת לחול (שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכג סעיף ו).
אם יש צורך בשולחן מותר ואם אין צורך אסור משום מכין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע ד"ה ב' ניקוי).

החלפת בגדים אחר סעודה שלישית
והטעם: כדי ללוות את השבת בבגדים חשובים (כה"ח ש אות ו).
ברכת המזון
שיר המעלות - לפני ברכת המזון שרים "שיר המעלות בשוב ה'" שמרמזת על גאולת ישראל.
רצה והחליצנו
בברכת המזון אומרים "רצה והחליצנו".
נמשכה סעודתו לתוך הלילה: היה אוכל בשבת ונמשכה סעודתו לתוך הלילה אפילו לזמן מרובה אומר רצה והחליצנו, והטעם: לפי שהולכים אחר תחילת הסעודה (שו"ע קפח י). ביאור שבתחילת הסעודה חל עליו חיוב הזכרת מעין המאורע ולא פקע ביציאת שבת (גר"ז קפח יז).
וה"ה ר"ח או יו"ט שחל בשבת [חנוכה ופורים]
אמירת "רצה" כשהתחיל סעודות מאוחר
יש אומרים: שאם לא אכל כזית מבעוד יום אין צריך לומר רצה בברכת המזון (קצות השולחן צב בבדי השולחו ס"ק ח, שמירת שבת כהלכתה פרק נז הערה לה בשם הגרשז"א).
ויש אומרים: דעד כמה דקות אחרי השקיעה אם אכל כזית יכול לומר רצה, והטעם: משום שהשקיעה אינה מדויקת (הרב ר' יוסף שוב בשם הגריש"א הובא בצהר).
ויש אומרים: שכל שלא עבר רבע שעה מהשקיעה יכול לומר "רצה" (שו"ת אור לציון ח"ב פרק כא סעיף י).
התפלל תפילת מעריב לפני ברכת המזון אינו מזכיר רצה (קפח משנ"ב ס"ק לד).
המברך על היין (שו"ע רצט)
דעת המחבר שיכול לשתות הכוס אף לאחר חשכה.
ושיטת המשנ"ב המברך ברכת המזון אחר השקיעה לא ישתה מן היין אלא יניחו מכוסה עד הבדלה ואז יבדיל עליו.
שלוש סעודות בזמנים מיוחדים
ערב יו"ט שחל בשבת
מצווה להקדים סעודה שלישית לפני שעה תשיעית, והטעם: כדי שיאכל בליל יו"ט לתאבון (שו"ע תקכט משנ"ב שם ס"ק ח).

ר"ח שחל במוצ"ש
אמירת יעלה ויבוא בסעודה שלישת במוצ"ש ראש חודש
אם סיים סעודתו מבעוד יום אומר רק רצה (קפח משנ"ב לג).
לא אכל פת משחשכה: נחשב הדבר כסיים מבעוד יום ואומר רק רצה (זאת הברכה פרק טו בשם הגר"ש וובר שליט"א).

נמשכה סעודתו ואכל כזית אחר השקיעה
יש אומרים: שיאמר רק רצה (מג"א קפח משנ"ב ס"ק לג).
ויש אומרים: שאמרו שניהם (קהילות החסידים הגר"ז קפח יז).
עצה טובה: ונכון שלא לאכול כזית מזמן בין השמשות ומזכיר רק של שבת כדי להמנע מספק (הגריש"א קיצור הלכות הו"ד בספר זאת הברכה עמוד 145). ויכול לאכול שאר מאכלים בלא פת (זאת הברכה ברכת המזון פרק טו).

כשחל חנוכה או פורים במוצ"ש
אין מזכירים על הניסים, והטעם: לפי שהזכרה זו אינו אלא רשות (קפח משנ"ב ס"ק לג).
ובעת המנחה יקריב מנחתו לרצון ואחר התקבל לרצון יסעוד (מנהג טוב סעיף מ).
זמירות שבת – סעודה שלישית
מזמור לדוד (תהילים כג)
אומרים "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר" בסעודה זו.
הטעם: מובא בשם האר"י שטוב לומר מזמור זה לפני הסעודה לפי שיש במזמור זה ז"ן תיבות והאומרו לא יחסרו לו מזונותיו וטוב גם כן למזון הנפש (פרי עץ חיים שער ק"ש שה"מ פרק יא בשם האר"י).
יש הנוהגים לאומרו ג' פעמים, והטעם: משום שיש בו אותיות כמנין זכר שהוא בגימטריא ברכה לכן אומרים אותו ג' פעמים להיות ברכה משולשת וכו' (בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ח כ).
טעם אחר: לפי שיש בו ז"נ תיבות ו-רכ"ז אותיות כמספר ברכה כדי לקבל ברכה משולשת והשפעת מזון במעשה ידינו לכל ימי השבוע מהסעודה האחרונה של שבת (בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ח כ).
מאמר הזוהר "תא חזי בכל שתא"
יש אומרים את מאמר הזוהר הנ"ל כמו שמובא בברכונים, המדבר בכבוד סעודה שלישית.

בני היכלא דכספיו
מחבר הפזמון רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש.
שמו חתום בראש הבתים מחרוז השני והלאה, יהון, צבו, חדו, קריבו – יצחק לבר, והא, רעו, ישוי, ארי – לוריא.
ויש שלא נהגו לאומרו מחמת גדולתו וכתב הבן איש חי (חיי שרה אות יג) שהנוהג לאומרו לא יבטל מנהגו רק יזהר לומר מן הפסוק קריבו לי בלחש עד הפסוק "ארי השתא" שאז יגביה קולו.

ידיד נפש – זמר כיסופין לאהבת הבורא
מחבר הזמר רבי אלעזר אזכרי זצ"ל מגדולי חכמי צפת שחי בזמן האר"י [זמר זה מובא בספר החרדים פרק לד].
והוא מיוסד על ארבעה אותיות בשם הוי"ה ידיד, הדור, ותיק, הגלה.

מעלה הזמר
המטה אפרים (תקפא נז) כותב ששיר זה מעורר לדבקות הבורא והגאון רבי יעקב עמדין מעיד שאביו החכם צבי ז"ל היה מרבה לשיר שיר זה במיוחד בלילות.

אל מסתתר בשפריר חביון
מחבר הזמר אברהם מימין חזק [תלמידו של הר' משה קורדבירו – (הרמ"ק בעל אור יקר זצ"ל) ויסדו על עשר ספירות.
שמו חתום בראשי החרוזים.
אל, בראשית, רחובות, האל מרום – אברהם, מי, יה, מימין,יסוד נא – מימין, חזק מיחד וכו'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il