מטבעו הטוב של האדם הוא שכאשר מחייכים אליו, הרי הוא מחייך בחזרה. אפילו אם יכיר באדם בשכלו שאותו חייכן הרי הוא מרמה ומזיק לו - כל עוד לא תהיה תחושת ההיזק קרובה וממשית, יקשה עליו לכעוס על אותו חייכן.

אם נכון הדבר בסתם מקרה, על אחת כמה וכמה שכן הוא כאשר אותו החייכן אינו כופה אחרים לעשות רצונו, אלא מותיר בידם את הבחירה האם ליפול ברשתו או לא.

בפרשתנו מצווה הקב"ה את בני ישראל, לראות בבני מדין צרים ואויבים, ולהכות בהם. וכי מה עשו בני מדין רעה לישראל? והלא אפילו האדומים שאיימו לצאת בחרב לקראת בני ישראל, נא' בהם: "לא תתעב אדומי" - ומה עשו בני מדין יותר מהם? כל פשעם של המדיינים היה להציע לבני ישראל לזנות אחר בנותיהם וללכת בדרכם, ומה בכך? הבחירה הרי נותרה ביד בני ישראל אם לחטוא או לא.

מסתבר, שלא כך רואה הקב"ה את פני הדברים: "אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר (ויקרא יט): ולפני עור לא תתן מכשול" (עבודה זרה דף ו ע"ב).

על אף התדמית המאצ'ואית משהו, בו רואה האדם את עצמו כשליט-על לבחור כרצונו ולא להיות מושפע מסביבתו - האדם הוא דוקא יצור נוח להתפתות. יתרה מזאת, אסור לאדם להכניס עצמו, ללא צורך, למקום בו הוא עלול להכשל. אמרו בגמ', שהעובר ללא צורך במקום של פריצות, אע"פ שמסב ראשו ואינו מסתכל, הרי הוא רשע בדבר הזה (עי' בב"ב נז ע"ב. ועיין ברכות נה ע"א גבי קיר נטוי).

משל היצר הרע למה הוא דומה לליסטים חיגר היושב על פרשת דרכים, אך ידיו חזקות מאד. חכם הולך מסביב וכלל אינו מגיע אליו. וטיפש הרי הוא הולך בדרך זו ומשחק בחיגר. פעם ופעמיים מצליח עד שלבסוף תופסו השודד. וכיון שתפסו, לא בנקל יצא ממנו (עי' אבות דר"נ).

הכשלת חבירו בכל דבר שיגרום לו נזק - הרי זה דבר חמור, אך ביותר חמור הוא כאשר גורם לחבירו נזק רוחני: "'וידבר ה' אל משה לאמר, צרור את המדינים' (במדבר כ"ה, טז יז). למה? 'כי צוררים הם לכם' (במדבר כ"ה יח), מכאן אמרו חכמים בא להורגך השכם להרגו, ר' שמעון אומר: שכל המחטיא את האדם יותר (חמור) מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא" (תנחומא פינחס ד) - המחטיא את האדם טורדו מן העולמות הרוחניים שאמור האדם לקנות, ומשבש את דרכיו בעולם הזה. אין זה דבר של מה בכך!

המצופה מאיתנו כיום הוא להתרחק מכל הבא להחטיאנו, בזדון או בשגגה. יש להתרחק מכל הבא לשתול בדעתנו עקמימות המחשבה, ורגשות זלזול בקודש. רק מי שטחו עיניו מראות, לא יתן ליבו למגמתיות התקשורתית, שהיא שופר האידיאולוגיה החילונית. רק עיוורון רוחני ידחיק את מלחמת התרבות הסוערת המתנהלת במדינת ישראל.

מאידך עלינו להרבות בהצעת הטוב בפני אותם תינוקות שנשבו. כשם שאסור לזמן את הרע בפני חברו, כך יש לזמן את הטוב בפניו, לפתוח פתח ואור בפני כל מי שרק ירצה לשוב.