בפרשתנו נאמר "את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו אני ה'". השבת היא ברית וקשר נצחי בין עם ישראל להקב"ה.

כותב הזוהר הקדוש (יתרו פח, ע" ב) על מעלת השבת שהיא שמו של הקב"ה. בשבת מאירה ה'אות' שמונחת בתוך כל אחד שהוא מזרע ישראל. שבת קודש היא גילוי והופעה של שמו יתברך שחקוק בכל אדם מישראל.
כותב 'השפת אמת' זי"ע (פיקודי תרנ"ד) שבני ישראל מעידין בשבת קודש על הבורא יתברך כמו שכתוב 'אתם עדי'. בשבת קודש האדם נעשה עד על מציאות הבורא יתברך, שכל מה שיש בבריאה הכל עשה עושה ויעשה רק הקב"ה.
הכוונה בעדות היא, שהמעיד הופך להיות חלק בפועל ממש מהמציאות שעליה הוא מעיד. מובן אם כן, שכשיהודי זוכה לשמור שבת קודש, הוא זוכה להיכלל בשמה של השבת וזוכה להיכלל בשמו של בורא כל העולמים.
בעל ספר 'הלקח והלבוב' (אלול) כותב על הפסוק 'ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם': "יש לרמז בלשון 'שם קדשי' על עצם האדם שיש בתוכו שם ה'. בתוך כל אחד מישראל מונח השם קודש של הקב"ה, היא הנשמה הקדושה- 'חלק אלוק ממעל', כפי שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", ומובא בספרים הקדושים שה' יתברך נפח את עצמיותו לתוך נפש האדם.
כשיהודי זוכר את מעלתו, בוודאי אינו רוצה לחלל ולפגום בקדושת נשמתו. 'ולא תחללו את שם קדשי' זו בחינת מה שנאמר בספר תהילים (כד, ד) 'אשר לא נשא לשוא נפשי', שלא יהיה שם שמיים לשווא אצל האדם, אלא עליו לשמור את דרכיו שיהיו תואמים לאמת שנושא בפנימיותו".
אנו יוצאים מימים קדושים ונעלים של חג הפסח, ימים שבהם יצאנו משעבוד יצר הרע לחרות עולם, הקב"ה הגבהנו משפלות לאור באור החיים. יהודי מרגיש שהוא התקדש והתרומם. איך ניתן לשמור את הרמה הרוחנית וקרבת ה' כשחוזרים לשטף החיים.
בתפילת החג אמרנו את נוסח הברכה "אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת". ה'חידושי הרי"מ' זי"ע מפרש באופן מיוחד את הפסוק במשלי (יב, א) "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך"- בזכות אותם ימים שאומרים 'אתה בחרתנו' יש יכולת לשאוב להמשך השנה זיכרון, שבכל מה שיעבור עליו יחזיק מעמד על ידי שיזכור את מעלתו וערכו אשר שם שמיים חל עליו 'ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
יזכיר לעצמו את נשמתו 'חלק אלוק ממעל' שנחצבה מכסא הכבוד עבור התכלית שלשמה באה לזה העולם. כך יזהר מלעבור על 'לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא', שלא יבלה ימי חייו לשווא, אלא יוציא את כוחותיו שקיבל ירושה מהאבות הקדושים מהכוח אל הפועל. זו העצה לשמר בתוכנו את אורות החג שבהם זכינו להיות קשורים בעבותות אהבה למלכו של עולם.
עוד אמרנו בתפילת החג "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך", כותב הרב הקדוש רבי אהרן מקרלין זי"ע בספרו 'בית אהרן': "והשיאנו - יטעננו". שימים אלו נועדו להיטען בהכרה שאתה ה' אלוקינו, וזו ברכת מועדיך. בזכות סגולת ימים אלו יש לאדם את היכולת להיטען בחיבור בבורא עולם, להרגיש בעוצמה רבה את הקשר שלו אל ה' אלוקינו, ומתוך כך לצבור כוחות חדשים שיהיו מונחים לפניו עבור הימים הבאים.
בהגדה של פסח כתוב "בקש לבן לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי", והפירוש הוא - איך ביקש לבן לעקור את כל היהדות מאיש הישראלי, על ידי שמאביד ומשכיח ממנו שהוא בנו של מלך מלכי המלכים. כי כל זמן שיהודי זוכר שהוא בן מלך, הוא יודע לשמור את עצמו שלא יכשל, כי לא נאה לבן מלך להתעסק בעניינים כעורים.
כך פירש בעל 'יסוד העבודה' מסלונים זי"ע את הפסוק במשלי (ג, יא) "מוסר ה' בני אל תמאס", שהמוסר הגדול ביותר של האדם הוא בזוכרו שהוא בן מלך, מוסר ה'- בני, שאתה בני, וממילא אל תמאס, אל תלכלך עצמך בחטאים ודברים מאוסים.
כשאדם חי את חייו מתוך חרות וחיבור אמתי אל עצמו, מודע לנשמה הטהורה שבקרבו, כך מתרחק מכל דבר שמריח שפלות ונמיכות רוח. הדרך להנצל מתחבולות היצר הרע היא להכיר בהכרה שלמה ובהירה בקדושה שגנוזה בכל נפש מישראל, מתוך כך להאמין בעצמו ולשמוח במעלתו שזכה ששוכנת בקרבו נשמה אלוקית שנאצלה מעצמות האור אין סוף ברוך הוא.