בית המדרש

  • מדורים
  • חמדת שנת השבע
לחץ להקדשת שיעור זה

דילול פירות שביעית

undefined

הרב בצלאל דניאל

סיון תשפ"ב
3 דק' קריאה
האביב מגיע לקיצו, ואנו מתחילים לאכול את פירות השביעית.
אחד משכני הזמין אותי לראות את עצי הרימון והנקטרינה שלו. ברוך ה', מתחילים לראות רימונים ונקטרינות קטנים על העצים, ואלו הקטנים – גדולים יהיו!
אך לפעמים שפע רב מדי הוא גם בעייתי. הפירות גדלים בצפיפות, ויש לכך מספר השלכות בעייתיות: יתכן וכאשר הפירות יגדלו, הם יתחככו ויפגעו זה בזה; יתכן וגם ללא חיכוך, האיכות של פירות רבים הגדלים על אותו הענף תפגע; יתכן גם שהעומס של פירות כה רבים על ענף אחד יפגע בעץ.
אמר לי השכן: בשנים כסדרן, הייתי מדלל חלק מהפירות. אך בשמיטה אין מה לעשות. הפירות אינם בשלים, ואסור לפגוע בקדושתם.
אמרתי לו שהדברים אינם כה פשוטים. נברר אותם:
התורה אוסרת את הזמירה בשביעית. למדנו בעבר שהזמירה האסורה מן התורה היא זמירה שנועדה להצמיח פירות (ויתכן וגם זמירה שנועדה לסייע לצמיחת העץ). זמירה לכל מטרה אחרת מותרת. במקרה שלנו: ניתן לראות את דילול הפירות כ"זמירה", במובן שהוא מגן מפני עומס יתר על העץ. מכיוון שה"זמירה" נועדה להגנה על העץ, ולא ללהשבחת העץ או לעידוד הצמחת פירותיו, אין בכך איסור.
הבעיה הגדולה יותר, כמובן, היא שבדילול יש פגיעה בפירות שביעית.
במשנה (שביעית פרק ד משנה י) בית שמאי ובית הלל חולקים בשאלה מאיזה שלב אסור לקצוץ את ענפי האילן בשביעית. שניהם מסכימים שאחרי שהפירות התחילו לצאת אסור לקצוץ את הענפים, שכן יש בכך פגיעה בפירות שטרם הבשילו. על פניו משמע מכך כדברי ידידי, שאכן אסור לקטוף את הפירות משהתחילו לצאת. הרמב"ם בפירוש משנה זו מסביר שאסור לקטוף את הפירות שהתחילו לצאת מכיוון שהפירות הם רכוש הציבור, ואסור לפגוע ברכוש הציבורי הזה. התוספות יום טוב תמה על דבריו: חז"ל דרשו את הפסוק "לאכלה" ולא להפסד, לכאורה זו הסיבה שאסור להפסיד את פירות השביעית, מצד עצם קדושתם! הוא אומר שככל הנראה הרמב"ם מבין שאיסור ההפסד אינו נובע מקדושת הפירות, אלא מהבעלות המשותפת שלהם.
נחדד את הדברים: למדנו בעבר שהרמב"ם אינו מונה את אכילת פירות השביעית כמצווה. אחד ההסברים (שלמדנו בשם הגרי"פ פערלא והגרי"ד סולוביצ'יק) הוא שהתורה אינה מצווה "לאכלה". התורה אוסרת על הקטיף: "לא תקצור, לא תבצור", אלא אם כן הקטיף נעשה "לאכלה". קטיף למטרות אחרות – הפסד או סחורה, אסורות. האיסור אינו "לאכלה", אלא "לא תקצור". הקציר לצורך הפסד או סחורה אסור.
אם כך, עיקר איסור הפסד הפירות אינו מחמת קדושתם, אלא מכיוון שיש להם ייעוד מסוים – לאכלה. בפירוש המשנה הרמב"ם מסביר שמי שאינו אוכל את הפירות, אלא פוגע בהם, גוזל את הכלל. קטיף הפירות לפני זמנם פוגע בפירות הפוטנציאליים, ובכך הוא גוזל את הכלל.
אם זו הבעיה, לכאורה הדבר האסור הוא לעשות את מה שפוגע בחברה. כל פגיעה שהחברה מעוניינת בה מותרת. אם השיקול החקלאי היה מכריע שהדבר הנכון לעשות הוא לדלל את הפירות בכדי להצמיח פירות טובים יותר, לכאורה לא רק שאין בכך איסור, אלא זהו הדבר הנכון לעשות. אמנם הפירות ייפגעו, אך בשיקול הכולל יתרונם של הפירות שיצמחו עדיף.
כאמור, התוספות יום טוב חולק על הרמב"ם, וסובר שישנה קדושה בפירות השביעית. השושנים לדוד אומר שהרמב"ם אינו חולק על כך. דברי הרמב"ם נאמרו רק על פירות שאינם ראויים לאכילה. אמנם התורה מצווה שהפירות יהיו "לאכלה", ולא להפסד. אך חובה זו חלה רק כאשר הפירות אכן ראויים לאכילה. המשנה עוסקת בפירות שטרם הגיעו להבשלה גמורה. הרמב"ם אומר שאין קדושה בפירות הללו, ולכן איסור הקציצה מבוסס על השיקול של הפגיעה בפירות, בלבד.
אם כך, בעצם ניתן להפוך את התמונה: גם אם נאמר שאיסור הפסד הפירות נובע מקדושתם, יתכן ואיסור זה חל רק כאשר הפירות ראויים לאכילה. כל עוד הפירות אינם ראויים לאכילה, אין חולק שמותר לדלל בכדי לשפר את יתר הפירות.
הרב שאול ישראלי נשאל (ידי הרב יואל פרידמן, מדייני הבד"ץ בני ברק ורב בעיר אלעד) אם מותר לדלל את הפירות (התשובה מובאת גם בספר "התורה והארץ" חלק ג). הוא מתיר את הדילול, לאור השיקולים הקודמים. הוא מסיים בשיקול אחרון – אם בשנים רגילות מדללים, יתכן ואם לא נדלל כעת, כל הפירות ייפגעו, ולא יהיו ממש ראויים לאכילה. אם כך, כרגע הפוטנציאל הוא לייצר פירות שאינם ראויים לאכילה. לכולי עלמא אין קדושה בפירות שלעולם לא יהיו ראויים לאכילה.
על כן, אמרתי לשכני, אחרי שתראה את הדברים, כאמור, ביחידה 10 מיחידות מורנו-שמיטה, אתה מוזמן לדלל את הפירות ולסייע להצמחת פירות טובים, משובחים וקדושים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il