- מדורים
- פרשת שבוע
על קטן וגדולים וגם על ענק, או מי באמת גדול?
המרגלים מדגישים מאוד בדבריהם, כי האויב המחכה לעם ישראל בארץ כנען, חוסה בצל ומוגן בידי הגדולים – האימים – הרפאים – הענקים. נצטט ונדגיש מוטיב זה בדבריהם:
"וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר י"ג לב – לג).
הלוחם המפורסם ביותר כנגד הענקים = הגדולים, היה דוד המלך, שהרג את גולית, עוד כשהיה נער צעיר. כינויו של דוד בכתוב הוא דווקא הַקָּטָן. הכינוי מודגש בפסוקים פעמיים:
א. "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה" (שמו"א ט"ז י – יא).
שבעת הבנים הנזכרים כאן אינם כוללים את דוד. דוד היה הבן השביעי מתוך שמונת הבנים של ישי (עיינו דברי הימים א' ב' טו), אף על פי כן, הוא מכונה הַקָּטָן.
ב. וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים ... וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל" (שמו"א י"ז יב – יד).
נחזור ונדגיש, אף על פי שדוד איננו הקטן בבניו של ישי, הכתוב מנגיד בינו לבין שלשת האחים שישי חשב שהם הראויים למלכות, הם מכונים פעמיים הַגְּדֹלִים והוא מכונה הַקָּטָן.
המועמדים שאיתם התמודד דוד מוגדרים בכתוב בכיוון הפוך. נמנה אותם:
כאשר דוד נמשח למלכות, מי שכהן כמלך היה שאול בן קיש עליו נאמר: "וּשְׁמוֹ שָׁאוּל ... מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (שמו"א ט' ב). גובהו – גדלותו של שאול לא עמדה לו, הקב"ה דחה אותו והכתוב נוקט בלשון מאוד חריפה: "וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שם ט"ו כג), "וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (שם ט"ז א).
המועמד הבא, מבחינת ישי ומבחינת שמואל הרואה, היה אליאב האח הבכור של דוד. הקב"ה הוכיח את שמואל: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ", גם עליו נאמר: "כִּי מְאַסְתִּיהוּ" (שם, שם ז). כאמור לעיל, ישי שלח את שלשת הַגְּדֹלִים למלחמה. נסביר עתה כי כוונתו הייתה שהם או לפחות אחד מהם, יהרגו את גולית, זאת גם אחרי ששמואל פסל אותם למלכות (שם, שם ז-ט).
קטנותו של דוד היא שגרמה לו להיבחר כמלך בסופו של יום, ועוד לפני כן לפתוח את פיו בנבואה מדהימה. נשים לב ללשון המדרש: "ולמה נקרא קָּטָן שהיה מאוס (=פסול להנהגה, כמוכח בפסוקים שהובאו לעיל) בעיני אביו, מפני שכשהיה קָּטָן היה מתנבא ואומר: עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים, ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית, ועתיד אני לבנות בית המקדש. מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן, אמר לו שמואל שלחה וקחנו: וישלח ויביאהו ... התחיל שמואל מזלזל בו (בדוד), מיד קצף עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו קום משחהו כי זה הוא, קום בגערה אמר לו קום! מלפניו משיחי עומד ואתה יושב?! וכשמלך מה הוא אומר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קי"ח כב), הַבּוֹנִים זה שמואל וישי הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (זה דוד ש)היה ראש למלכים" (מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יז).
בכל יום ויום צריך לזכור כי הראויים להנהגה הם אלה שמקטינים את עצמם, ק"ו,
כאשר ריח בחירות עולה באוויר.
בזמן שלפנינו ניצבים אתגרי עֲנָק, דווקא הענווים הם הם, שבזכותם יפתרו הבעיות.
"וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר י"ג לב – לג).
הלוחם המפורסם ביותר כנגד הענקים = הגדולים, היה דוד המלך, שהרג את גולית, עוד כשהיה נער צעיר. כינויו של דוד בכתוב הוא דווקא הַקָּטָן. הכינוי מודגש בפסוקים פעמיים:
א. "וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְקֹוָק בָּאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה" (שמו"א ט"ז י – יא).
שבעת הבנים הנזכרים כאן אינם כוללים את דוד. דוד היה הבן השביעי מתוך שמונת הבנים של ישי (עיינו דברי הימים א' ב' טו), אף על פי כן, הוא מכונה הַקָּטָן.
ב. וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים ... וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה: וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל" (שמו"א י"ז יב – יד).
נחזור ונדגיש, אף על פי שדוד איננו הקטן בבניו של ישי, הכתוב מנגיד בינו לבין שלשת האחים שישי חשב שהם הראויים למלכות, הם מכונים פעמיים הַגְּדֹלִים והוא מכונה הַקָּטָן.
המועמדים שאיתם התמודד דוד מוגדרים בכתוב בכיוון הפוך. נמנה אותם:
כאשר דוד נמשח למלכות, מי שכהן כמלך היה שאול בן קיש עליו נאמר: "וּשְׁמוֹ שָׁאוּל ... מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (שמו"א ט' ב). גובהו – גדלותו של שאול לא עמדה לו, הקב"ה דחה אותו והכתוב נוקט בלשון מאוד חריפה: "וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שם ט"ו כג), "וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (שם ט"ז א).
המועמד הבא, מבחינת ישי ומבחינת שמואל הרואה, היה אליאב האח הבכור של דוד. הקב"ה הוכיח את שמואל: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ", גם עליו נאמר: "כִּי מְאַסְתִּיהוּ" (שם, שם ז). כאמור לעיל, ישי שלח את שלשת הַגְּדֹלִים למלחמה. נסביר עתה כי כוונתו הייתה שהם או לפחות אחד מהם, יהרגו את גולית, זאת גם אחרי ששמואל פסל אותם למלכות (שם, שם ז-ט).
קטנותו של דוד היא שגרמה לו להיבחר כמלך בסופו של יום, ועוד לפני כן לפתוח את פיו בנבואה מדהימה. נשים לב ללשון המדרש: "ולמה נקרא קָּטָן שהיה מאוס (=פסול להנהגה, כמוכח בפסוקים שהובאו לעיל) בעיני אביו, מפני שכשהיה קָּטָן היה מתנבא ואומר: עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים, ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית, ועתיד אני לבנות בית המקדש. מה עשה בו אביו הניחו לרעות את הצאן, אמר לו שמואל שלחה וקחנו: וישלח ויביאהו ... התחיל שמואל מזלזל בו (בדוד), מיד קצף עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו קום משחהו כי זה הוא, קום בגערה אמר לו קום! מלפניו משיחי עומד ואתה יושב?! וכשמלך מה הוא אומר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קי"ח כב), הַבּוֹנִים זה שמואל וישי הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה (זה דוד ש)היה ראש למלכים" (מדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יז).
בכל יום ויום צריך לזכור כי הראויים להנהגה הם אלה שמקטינים את עצמם, ק"ו,
כאשר ריח בחירות עולה באוויר.
בזמן שלפנינו ניצבים אתגרי עֲנָק, דווקא הענווים הם הם, שבזכותם יפתרו הבעיות.

הסכנה שבהרהור! או כמה צריך להזהר!
הרב יוסף כרמל | חשון תשפ"ג

עוד על ערבות הדדית ומשמעותה לדורות
חלק ב
הרב יוסף כרמל | טבת תשפ"ג

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" מה זה כולל ב"כוללים" ובישיבות?
הרב יוסף כרמל | ניסן תשפ"ב

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת - בואו נשים את השֵׁם ואת השָּׁם במָקוֹם
הרב יוסף כרמל | טבת תשפ"ג
מה המשמעות הנחת תפילין?
למה משתכרים בפורים? איך עושים זאת נכון?
איך ללמוד אמונה?
הקשר אל ה' – תפילה
דיני פרשת זכור
הלכות פורים ביום שישי: מתי עושים את הסעודה?
ראש השנה בשבת: מה מחליף את התקיעות?
קילוף פירות וירקות בשבת
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
למה ללמוד גמרא?

בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ וּבְנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל
הרב שמואל אליהו | ניסן תשע"ד
הלכות בדיקת חמץ
פרק ד
הרב אליעזר מלמד | תשפ
ארבעה בנים, ארבע תשובות
הרב אליעזר מלמד
