אגרת י"א
נ"ה יום ה' ט"ו אייר תרס"ב.
הבוחר בציון וירושלים יריק טובו וברכתו מן השמים בכפלי כפלים לרחימא דנפשאי אהוב לבבי ח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן שי' לאוי"ט עם נוות ביתו ויגדלו בניו ובנותיו ובכורתו נכדתי מחמל נפשי לתורה וחופה ומעשים טובים בכל הטוב סלה.
ארכו לי הימים רבים רבים מאוד מאז כתבתי לכת"ר נ"י, וכן גם עד הגיעני יקרתו המסולאה לי מפז. ולמגינת לבי אם כי עול ד"ת שבאל"ח, סידורי גיטין, מכירות חמץ, וכל אביזרייהו דפסח, אין עלי, בכ"ז רבו טרדותי התמידיות אשר לא יעזבוני ולא ירפוני, ל"ע. ואף כי לכל כולל ממונה לעצמו, ולכל הכוללים ממונים אחרים, עם כ"ז הדרשה תידרש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, טרדות יחידיות, ועניני הת"ת, וחתימות מכתבים תמיד הן הנה יבלו זמני תמיד, וביותר כי א"א לי להעמיד מועד קבוע לעסקי, ובין כך כמו בחו"ל כן גם בפה, ועוד יותר, כי לא אתן מרגוע ונופש לגוי החלש ל"ע. החורף שבפעה"ק אשר זכינו כבר לראותו, אם כי קל הוא ומה הוא נגד החורף שבליטא, אין שלג ולא כפור, רק העז שבימות החורף הוא בעת ירד הגשם, שלא ירד רק אחרי רוחות וסערות קרים, אבל כמה מעלות הם, אמנם לעומת הקור העז בכל קלותו גם בחודש כסלו בליטא, אבל לעומת זה אין תנורים להחם בהבתים הישנים שבעיר (זולת בהמגרשים הנבנים מחדש מחוץ לעיר בונים כבחו"ל עם תנורים להסיק ולבשל, אבל בעיר הכול באו"א), ולכן סבלתי מהקור הרבה, - עד באו ימי פרס הפסח, נסעתי להשגיח על בתי האפי' להאשכנזים (גם חסידים בכלל), אשר הם רק ששה במספר, שלשה בעיר ושלשה חוץ לעיר, והם מספיקים לכל בני העיר כל המצות, מתחילים לאפות אחר הפורים ורק משעה א' קודם הנה"ח עד צאת הכוכבים. תיקנתי תקנות חדשות ונדפסו בשם הרבנים לחלקם לכל בתי האפי', הכול כדת וכנהוג. אך הנסיעה לא היטיבה לבריאותי. בימים שלפני הפסח רבו יותר טרדותי ואי-מנוחתי, ואיך שיהיה ביום א' של פסח כמו בכל ימות החג אין לי מנוח לרגלי הבאים, ד' עליהם יחיו, זא"ז, מבתי המדרשים ובמגרשי' הי"ו, בבואם לעיר להתפלל אצל כותל מערבי תפלת מוסף, ות"ל הגדתי לרבים, כ"פ, חדשות אם מעט ואם הרבה. ואחר הבדלה חשבתי לאכול פעם ב' כדרכי מעודי לחבב אכילת המצות מאוד, והמצות דפה הם דקים מאוד אבל רחבים הרבה, והם נלעסים בטוב, אך מראה המצות שבחו"ל יפים מהם. והנה לפתאום נחליתי ל"ע, אז, ובבוא הרופא הזהירני לנוח במטה, ל"ע, איזה ימים, יש שתלו בשתיות הכוסות, ששתיתי יין מזוג, אשר בכל החורף לא שתיתי יין מפני השיעול ל"ע, או מהמרור, שאכלתי חציו חזרת, וכל בני העיר אוכלים סאלאטא המצוי בפה הרבה, או כי נתקררתי בעיו"ט במקווה, ואני לועג על כ"ז חלילה למצווה שתזיק גם מעט, ורק אי-מנוחתי, ומרבית החינין הוא שהזיק לי ל"ע, ואח"כ הודו לי הרופאים, בעונותי שכבתי כל ימי החג וגם שבועיים אחרי זה, וביום ה' אמור נתחזקתי וברכתי ברכת הגומל.
בשכבי חשבתי דרכי, ונזכרתי מד' חז"ל סוף פרשת ראה אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, ופה נמצאים לווים וגרים, וציוותי להוסיף זולת מה שנזהרתי ב"ה לקיים זה כבר מעיו"ט וכבכל יו"ט, אבל מי יודע עד כמה השיעור לשמחם. אוי לי כי נשבת שמחתי בפסח העבר, אשר כל ימות החורף קויתי לקיים מצות ז' ימים תאכל מצות, כדעת רבינו הגר"א ז"ל ואם כי ב"ה לא בטלתי לגמרי, ואכלתי כזית בכל יום, אבל מה הוא. ת"ל אשר שמע תפלת רבים, כי כל העיר הייתה לחרדת אלקים, ונתקיים בי וחנותי כו' ורחמתי כו', ויפה א' הגאון ר' שמואל סלנט שי' בבקרו אותי, כי עד עתה עמד לו זכות הרבים וזכות ירושלים, עתה שייך לי הזכות הזה, כי אני יסוד העיר הק', יה"ר מלפני האב הרחמן שירחם עלי ויחזקני ויאמצני למען עיר קדשו, ועבדיו וענייו אלפים ורבבות המייחלים לישועה, ובהם ת"ח למאות הי"ו. עתה ת"ל שבתי לאיתני, ופקודת הרופאים חזקה עלי להמיר האוויר, כי הוא רפואה בדוקה לנגד הפיבער, (אשר הוא ראש מחלתי וחלישותי ל"ע), ואקוה לאחר הש"ק הבעל"ט ליסע לקולוניא מוצא (הנזכר במשנה פ"ה דסוכה, ובס' יושע…), לשבת שם עד יו"ט הבעל"ט, או אסע אח"כ לעיה"ק חברון, שם בסים אוירא טובא, אך זהו בסוף הקיץ בעת בציר הענבים, ושם הענבים המהוללים בכל אה"ק.
יותר מעשרה פעמים הפסיקוני בטרדות שונות. - בדבר הציוניות אין לדעת פה יותר מבחו"ל. - שגיתי בכתבי בחורף כי אין עסקים פה, כי לא כן הדבר, עשירים שיש להם די כסף יכולים לעשות עסקים גדולים, ועכו"ם יוכיחו, אך בעוה"ר להעשירים אין להם שום חשק לאה"ק בעוה"ר, לחרפתנו ולבשתינו. אלפים רבבות מכל אומות העולם באים תמיד בספינות וחוזרים, ואחב"י מה, רק הדלים באים ונוספים גם הם לסבול עוני ומחסור ל"ע. - אתרוגים אין כדאי למעכ"ת, ואין לדעת הכשרם מחשש הרכבה.

אדר היקר (76)

הרב הראל כהן

add_alert

71 - האדר"ת מייסד את המושג מסע המושבות

72 - הנהגות האדר"ת במצוות

73 - האדר"ת מביא את הראי"ה לכהן כרבה של יפו

טען עוד

נא לבשרני בשורות טובות מכלל ומפרט ככל אונ"ח,
המצפה א"ד